|
שאלה: א. האם צריך לצודד את התותח באופן ידני, היות שצידוד באופן הידראולי כרוך באיסור תורה, עקב הדלקת נורת להט ע"י המפעיל. ב. האם חייל שומר מצוות צריך לשמור משמרת כפולה, כשלדעתו אין בזה כדי לפגוע בעירנותו, על כל פנים כשעתיים לפני צאת השבת, כדי למנוע צידוד התותח פעם נוספת. ג. האם נהג שומר מצוות צריך לאכול מזון שאינו מבושל, כדי למנוע מהטען צידוד התותח בשינוי, לשם העברת מזון חם לתא הנהג, וכיצד יש לנהוג כשהטען אינו שומר מצוות ולא יקפיד לצודד בשינוי. תשובה: סיכום: ב. אם ההוראות הן שיש להחליף משמרת כל שעתיים מחשש לחוסר עירנות, יש להקפיד על כך גם לקראת צאת השבת. ג. מאחר והמשמרת נמשכת שעתיים בלבד, על הנהג להצטייד במזון בכניסתו לתאו, כדי למנוע מהטען צידוד התותח לשם העברת מזון. |
|
שאלה: תשובה: מבואר, שמותר להשהות בערב שבת, תבשיל של בשר חי שלא נתבשל כלל, על גבי אש שאינה גרופה וקטומה, ואין לחוש שמא יחתה בגחלים, מכיון שהבישול נמשך זמן רב והאדם מסיח דעתו מן התבשיל. וכן מותר בערב שבת, להשהות על גבי אש שאינה גרופה וקטומה, תבשיל שלא נתבשל כל צורכו, אם זורק לתוכו חתיכת בשר חי, או תבשיל שנתבשל כל צורכו, היות שאין חשש שמא יבוא לחתות בגחלים. אלא שבנוגע לתבשיל שנתבשל כל צורכו, לא נתבאר בגמרא, אם מותר להשהותו גם כשהתבשיל מצטמק ויפה לו או דוקא כשמצטמק ורע לו. וכן לא נתבאר מהו השיעור של בשיל ולא בשיל שאסרה הגמרא להשהותו כל עוד לא השליך לתוכו חתיכת בשר חי. במשנה (לו:) נאמר, כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל. ובגמרא איבעיא להו האי לא יתן, לא יחזיר הוא אבל להשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום, ומני חנניה היא, דתניא, חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום, או דילמא להשהות תנן, ואי גרוף וקטום אין, אי לא לו, וכל שכן להחזיר. ובגמרא (לז:) פסק רב ששת בשם רבי יוחנן כחנניה, שכירה שהסיקוה בגפת ובעצים, משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו. כמו כן נחלקו אמוראים (שם), אם מותר בערב שבת להשהות על גבי אש שאינה גרופה וקטומה, תבשיל המבושל כל צורכו ומצטמק ויפה לו. שלדעת רבי יוחנן ורב נחמן בר יצחק מותר, ולדעת רב ושמואל ורב נחמן אסור. ב. הראשונים נחלקו אם הלכה כחנניה או כחכמים. דעת הרמב"ם (פ"ג הלכות שבת ה"ד) שאסור להשהות מערב שבת תבשיל שלא נתבשל כל צורכו, או שנתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו, על גבי אש שאינה גרופה וקטומה, וכחכמים, וכן דעת רוב הראשונים. ולשיטתם "לא יתן" שנאמר במשנה, הכוונה לא ישהה וכ"ש שאסור להחזיר בשבת. אולם רש"י (דף לז:) בד"ה ורב ששת פוסק כחנניה, שהרי כתב, ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה, כדאמר הא קרמו פניה שרי, ואף על גב דלא בישל כל צורכו וכו', וכן היא דעת התוספות (דף לח) בד"ה שכח, וכן פסקו התוספות (דף יח:) בד"ה בשיל וכתבו, דאי הוה כמאכל בן דרוסאי, שרי להשהותו על גבי כירה אף על פי שאינה גרופה וקטומה. לשיטה זו "לא יתן" שנאמר במשנה פירושו לא יחזיר אבל להשהות מערב שבת מותר. ג. השו"ע (חאו"ח סימן רנג, א) פסק כדעת הרמב"ם וכרוב הראשונים שפסקו כחכמים, שאסור להשהות מערב שבת, על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, תבשיל שלא נתבשל כל צורכו (אם לא נתן בתוכו חתיכת בשר חי), או שנתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו. אלא שהביא את דעת רש"י והתוספות הנ"ל בשם "יש אומרים" שהלכה כחנניה, שמותר להשהות מערב שבת, על גבי אש שאינה גרופה וקטומה, תבשיל המבושל כמאכל בן דרוסאי, או תבשיל שמבושל כל צורכו אף שמצטמק ויפה לו. ואע"פ שבב"י כתב בשם הרא"ש שישראל אדוקים במצות עונג שבת ולא ישמעו לנו בזה, יש להניחם על מנהגם שנהגו כדעת חנניה. מכיון שסתם ויש אומרים הלכה כסתם, משמע שמעיקר הדין פוסק השו"ע כהרמב"ם וכרוב הראשונים וכחכמים. אלא שבביה"ל (ד"ה ונהגו) כתב, מכל מקום אין בנו כח למחות במקילין שכבר נהגו העם כה "יש אומרים" וכמו שכתב הרמ"א. לפיכך לכתחילה בודאי טוב ליזהר שיהיה מבושל כל צורכו קודם חשיכה ולסלקו מן האש. אך אם ארע שנתאחר הדבר, כגון שבאו אורחים קודם שקיעת החמה, והוצרך לבשל איזה תבשיל עבורם, יכול להעמיד על הפטפוט לבשל, אף שלא יתבשל עד השקיעה רק כחצי בישול סגי, ויניחנו עומד על הפטפוט עד שיגמר בישולו, ומותר לסלק ממנו בלילה דהא אין עומד על גחלים. ע"כ. לפיכך כאשר לא מצוי בידי החיילים כיסוי פח לכיריים, יש להעמיד את התבשילים על גבי האש הגלויה כחמש דקות לפני השקיעה שאז התבשילים נחשבים "קדירה חייתא" שמותר להשהותם מערב שבת. ואם כבר הועמדו קודם לכך על גבי האש הגלויה, וניתן לשער שנתבשלו כמאכל בן דרוסאי דהיינו כחצי בישול כדעת הרמב"ם (פ"ט הלכות שבת ה"ה), או אפילו כשליש בישול כדעת רש"י (שבת כ) בד"ה בן דרוסאי, שעל פי פסק המשנה ברורה (סימן רנג ס"ק לח) ניתן בשעת דחק כזו לסמוך עליה, אפשר לסמוך על הפוסקים כחנניה ולהשאיר את התבשיל על גבי האש. אמנם, אם קשה לשער מהו שיעור בישול גמור, וממילא אי אפשר להעריך אם התבשיל התבשל כמאכל בן דרוסאי אם לאו, ניתן להשליך לתוכו חתיכת בשר חי לפני השקיעה ובזה להתיר את המשך שהייתו על גבי האש הגלויה. ד. בשו"ת אגרות משה (ח"א או"ח סימן צג), דן בנוגע לתנור גז שיש בו להבות אש, אם מותר להשהות בו תבשיל מערב שבת. האג"מ כתב שלכתחילה צריך היכר גם על ידי כיסוי האש בפח או באזבסט המשמש לו היכר, משום שאין דרך לבשל כך בימות החול ולא יבוא להגדיל את עוצמת האש בשבת, וכן צריך לכסות את הכפתורים. אבל בשעת הדחק די בכיסוי האש בלבד, משא"כ בכיסוי הכפתורים לבד, דלא מהני, משום שעליו להראות שדעתו להפחית את האש, דבר הניכר בכיסוי האש עצמה. ויש להעיר על דבריו ממה שכתוב בפסקי הרא"ש (פ"ג שבת סימן י) על מה שאמרו בגמרא, מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן. שעל זה תמה הרא"ש מדוע כאשר המדורה אינה גרופה וקטומה לא חששו שמא יחתה בגחלים בשבת. וכתב שמכיון שהצריכו חכמים להרחיק את הקיתון של מים מן המדורה, ודייק כן מכך שנקטה הגמרא לשון כנגד המדורה ולא אצל המדורה, הרי דבר זה משמש היכר ולא יבוא לחתות בשבת. מכיון שדין זה הובא להלכה במג"א (סימן שיח ס"ק יח), משמע שאם יש היכר, אין לחוש שמא יחתה, ודי בכיסוי האש בלבד, כשכיסוי הכפתורים הוא חומרא אף לכתחילה. כן יש להוכיח גם ממה שפסק השו"ע (סימן רנג, ה), שמותר לתת בשבת פאנדיש על גבי קדירת חמין העומדת על גבי האש. וכתב על זה המג"א, שהיות שאין בו רוטב אין בו משום בישול כמבואר בשו"ע (סימן שיח, טו), ומשום שמא יחתה אין לגזור, שאין דרך בישול בכך לפי שהקדירה מפסקת. וממה שלא חששו שמא יחתה אף שאין דרך בישול בכך, משמע שכיון שלא הותר לו לתת את הפאנדיש על האש עצמה, רק על גבי הקדירה שעל גבי האש, שאין זה דרך בישול בימות החול, יש בזה היכר ששבת היום ולא יבוא לחתות. וכל שכן כאשר עושה היכר בידיים, כשמניח פח או אזבסט על האש, שאין לחוש שיבוא להגדיל את עוצמת האש בשבת, ואין צריך (אם לא מצד חומרא) לכסות בנוסף את הכפתורים אפילו לכתחילה. וכן פסק בשו"ת יבי"א (ח"ו חאו"ח סימן לב) שאם נתן טס של מתכת על גבי להבת האש נחשב גרוף וקטום. אי לכך, אפשר לכתחילה ולא רק בשעת דחק להסתפק בכיסוי האש בלבד. אלא שבהעדר כיסוי פח כפי שהוא בנדו"ד, אפשר לעשות היכר ע"י כיסוי הכפתורים בלבד, ואם גם זה לא ניתן בגלל לחץ הזמן לפני השקיעה, או בגלל העדר כיסוי לכפתורים, או בשל הטרחא שבהתקנת כיסוי זה, אפשר להוציאם מהכיריים ויתכן שזה עדיף על כיסויים. כל זאת גם אם האש גלויה שהרי עשה היכר כלשהוא, וכפי שמוכח מפסקי הרא"ש הנ"ל. שדוקא בגריפה וקטימה, שההיכר הוא מצד גילוי דעתו, שאינו רוצה בהבערת האש, צריך שיעשה מעשה באש עצמה להפחית את עוצמתה, שבזה מגלה דעתו שאינו רוצה בהגדלת האש. אבל כשעושה היכר שמזכיר לו ששבת היום, אין צריך גילוי דעת שמעונין בהפחתת האש, משום שההיכר עצמו לא משום גילוי דעת מתיר. שכן מוכח מפסקי הרא"ש הנ"ל, שכאשר נותן את הקיתון מים סמוך למדורה, לא חוששים שמא יחתה, אף שלא עושה מעשה באש עצמה ע"י שמגלה שדעתו להפחיתה, מכיון שיש היכר בזה שהרחיק את הקיתון מן המדורה, ושמו כנגד המדורה בסמוך ולא אצל המדורה בצמוד לה. וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן מט), שבכיסוי הכפתורים בלבד, אין כבר חשש שיבוא להגדיל את עוצמת האש וגם יש בכיסויים היכר, אלא שלמעשה לא היקל כאשר האש מגולה. אבל ממה שנכתב לעיל, יש להקל גם בכיסוי או בהוצאת הכפתורים בלבד, בפרט בשעת דחק כזו שאין במה לכסות את האש, אף שלכתחילה נכון יותר היכן שאפשר לכסות בפח או באזבסט את האש עצמה, משום שאז יש היכר ששבת היום, ובנוסף לזה גם מפחית את עצמת האש, דבר שנחשב גילוי דעת שאינו רוצה בהגדלתה. נמצא שבהעדר כיסוי פח או אזבסט, אם יכסה או יוציא את הכפתורים, הופך בזה את האש מגלויה לגרופה וקטומה, דבר שמתיר להחזיר עליה תבשילים בשבת ע"פ תנאי החזרה. אבל כשהזמן אינו מספיק לכסות את הכפתורים, או היכן שהם דבוקים בכח לגוף התנור וגם לא ניתן להוציאם, יש להניח את הסירים, שתיים שלוש דקות לפני השקיעה, שאז הם בגדר קדירה חייתא, שמותר. אך אם כבר התבשלו ויש לשער שהגיעו לחצי בישול או שליש בישול, מותר להשהותם על גבי האש הגלויה והולכים ומתבשלים במשך השבת. ומכל מקום כדי לצאת ידי הספק מהו שיעור בישולם יש להשליך לתוכם קודם השקיעה חתיכת בשר חי שאז חוזר התבשיל להיות בגדר קדירא חייתא. ה. אבל אם הניחו על גבי אש גלויה תבשיל, שבשקיעת החמה עדיין לא הגיע למאכל בן דרוסאי, והתבשיל התבשל במהלך השבת, אילו עשו זאת במזיד התבשיל נאסר באכילה בשבת, שכן שנינו בגמרא (לח.), דאמר רב יהודה בר שמואל אמר רבי אבא אמר רב כהנא אמר רב, בתחילה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל והוא הדין לשוכח. דהיינו, שאם השהה במזיד בערב שבת תבשיל שאסור היה להשהותו, הוי כאילו בישל בידיים בשבת והתבשיל נאסר באכילה. אבל מכיון שהחיילים שעשו זאת אינם בקיאים בדיני שהייה והם שוגגים בדין, וכסבורים שמה שעשו מותר, היות שעדיין לא נכנסה השבת, אילו היה התבשיל מבושל כמאכל בן דרוסאי בשקיעת החמה, היה מותר לאוכלו בשבת. אך מכיון שבשקיעת החמה לא היה התבשיל מבושל כמאכל בן דרוסאי, אסור לאוכלו עד מוצאי שבת עפ"י המבואר בשו"ע (סימן רנג, א). ובמוצאי שבת, יש להמתין לדעת ההגהות אשר"י בכדי שיעשו, אלא שהמשנה ברורה בעצמו כתב (בסימן רנג ס"ק לב) שמלשון הרמב"ם לא משמע שצריך להמתין בכדי שיעשו, ונראה שאף הוא סבירא ליה הכי. סיכום: גם להולכים ע"פ פסקי השו"ע, אין למחות ביד הנוהגים להקל ולהניח בערב שבת תבשיל המבושל כמאכל בן דרוסאי על גבי אש גלויה. ובודאי שהדבר מותר לחיילים המוצאים עצמם בערב שבת, ללא מזון מבושל בשעת תעסוקה מבצעית. 2. שיעור מאכל בן דרוסאי הוא כחצי בישול. אך בדיעבד, או בשעת הדחק אפילו לכתחילה יש להקל כשהמאכל מבושל שליש בישול. 3. חישוב שיעור בישול מאכל בן דרוסאי, נעשה החל מהרגע שהגיע המאכל לשיעור שהיד סולדת בו. 4. גם היכן שלא קיים פח או אזבסט לכיסוי להבות הגז, ניתן להחשיב את האש כ"אש מכוסה", אם כיסה או הוציא את כפתורי הגז (אף שלכתחילה נכון יותר לכסות את הלהבות כשאפשר). 5. גם המיקל כבסעיף 1, ראוי לו להחמיר לכסות או להוציא את כפתורי הגז, כדי שיוכל גם להחזיר תבשילים בשבת על גבי האש (בצירוף תנאי החזרה המפורטים בשו"ע וברמ"א בסימן רנג). 6. תבשיל שהתחיל להתבשל אך בשקיעת החמה לא הגיע למאכל בן דרוסאי והושאר על גבי אש גלויה, אסור לאוכלו בשבת. 7. כשנראה שעד שקיעת החמה לא יגיע התבשיל למאכל בן דרוסאי קיימות שתי אפשרויות: א. להשליך לתוכו כשתי דקות לפני השקיעה חתיכת בשר חי, ולהזהר להשאיר זמן לתוספת שבת. ב. להניח מראש את התבשיל של בשר חי על גבי האש כשתי דקות לפני השקיעה. שאז הוא בגדר "קדירה חייתא", שמותר להשהותו על גבי אש גלויה, ולהזהר להשאיר זמן לתוספת שבת. |
|
שאלה: במחנה בו אנו נמצאים, קיים מגדל שמירה המאוייש ע"י חייל אחד. פעמים רבות החייל מתקשר בנל"ן (קו טלפון מנקודה לנקודה) לחמ"ל, כדי להתלונן ש"טוחנים" אותו ומבקש שנלך למצוא את המחליף. למרות שזה לא מתפקידי החמ"ל, בד"כ אנו הולכים לברר. הבעיה מתעוררת כמובן בשבת. האם לענות לנל"ן? כי תאורטית (זה עוד לא קרה) יתכן שהשומר מתקשר כדי להתריע על משהו שמתרחש (הנל"ן הוא דרך התקשורת היחידה שלו). יש לציין, שאין שום טעם בלבקש לפני שבת מהשומרים שלא להתקשר בנל"ן. אלה לא חבר'ה שאיכפת להם. תשובה: ב. מאחר וחייל ש"טחון" בשמירה, אינו שומר כראוי, דבר המהווה פגיעה בהגנה על המחנה, בעיקר בתקופה ובגיזרה כה רגישה, שהתקרבות ואף חדירות מחבלים לישובים ומוצבי צה"ל הם מעשים דבר יום ביומו, חובה על חיילי החמ"ל להשיב לצלצול הטלפון כפי שצויין בשאלה, שמא השומר מתקשר כדי להתריע על סכנה. ולאחר שמתברר שהשומר לא הוחלף, חובה על אחד מחיילי החמ"ל לטפל בהחלפתו. במידה ומותר לעשות זאת תוך נטישת החמ"ל, כך יש לנהוג, ובמידה ואסור לנטוש את החמ"ל, יש להשכים את השומר הבא דרך הטלפון. ואף שאין זה מתפקידי חיילי החמ"ל, כל עוד אין אחר שיעשה זאת, מכיון שאי החלפת השומר מהווה פגיעה בשמירה על המחנה, חייב אחד מחיילי החמ"ל לטפל בזה באופנים הנזכרים. סיכום: |
|
שאלה: תשובה: לאינפורמציה ולדיס אינפורמציה המופצת על ידי התקשורת, ישנה השפעה על נקיטת או אי נקיטת צעדים מצד האויב, וחשיבותה אינה נופלת פעמים רבות מחשיבותה של תחמושת טנקים תותחים ומטוסים המונחתת על יעדי האויב. מח"ט המודיע בכלי התקשורת, שהעיר רמאללה עומדת לפני הפצצת מטוסי קרב, וגורם בכך לבריחתם של עשרות מחבלים הנופלים טרף למארבים של כוחותינו, מאפשר כיבוש קל ומהיר של שטח האויב ללא סיכון מיותר של חיי אדם. מח"ט המסביר בכלי התקשורת הבין לאומית בפאתי העיר ג'נין את מהלכי הקרב, ומשכנע את ה"עולם" שלא נעשה טבח באוכלוסיה המקומית, לא רק שמונע פגיעה ביהודים בארץ ובעולם, אלא גורם במישרין לסילוק לחצים בין לאומיים מיותרים מממשלת ישראל, מה שמאפשר את המשך ניהול הלחימה הכיבוש והשתלטות על שטח האויב. במלחמת שלום הגליל, הוכנסו במהלך המצור על ביירות מערכות כריזה דרכם שודרו לארגוני המחבלים שבמצור, ידיעות מודיעיניות שגרמו לרבים מהם להכנע ולנטוש את המערכה ללא קרב, דבר שלאחר מכן היקל על כיבוש חלק מן השטח. ואם כן, מה לי אם הכרעת הקרב מושגת על ידי לוחמה אקטיבית פיזית, או על ידי לוחמה פסיכולוגית. ראיון מח"ט (או כל בעל תפקיד בכיר אחר), לתקשורת הבין לאומית שיש בו כדי להביא להישג משמעותי בשדה הקרב, מותר לעורכו בשבת, משום שניתן לראות בו חלק מצורכי המלחמה הפסיכולוגית באויב, והוא נכלל במאמץ המלחמתי הכולל. אולם כשם שצה"ל מתאם את מכלול הפעילות הבטחונית בשבת עם הרבנות הצבאית, כך עליו לתאם קיום ראיונות כאלו עם הרבצ"ר. מיותר לציין שכל ראיון מסוג אחר שאין לו זיקה ישירה להישגים בשדה המערכה, אסור בשבת, וסיקור הקרבות וסיפוק הסקרנות צריכים להדחות ליום חול. סיכום: |
|
שאלה: תשובה: ב. עובדת היות הכח נע ומסתתר בלילה, מחייבת עריכת תרגולות דוקא בלילה. כמו כן חובה לבצע את תרגולי המודל בשטח הדומה לשטח בו אמור הכח לפעול. לכן על אף שבסמוך ליחידה מצוי שטח אש, אין לערוך בו את תרגילי המודל, אלא לנסוע עד לשטח האש של היחידה שהוא מסולע וסבוך כדוגמת השטח בו אמור הכח לפעול. ג. העיתוי הרצוי לעריכת התרגולות הנ"ל הוא בלילה שלפני הפעולה כדי למנוע עד כמה שניתן מצב שישכח מהלוחמים פרט זה או אחר, העשוי להכריע את תוצאות הפעולה. אמנם בעבר הלא רחוק נערכו תרגילי מודל יומיים לפני מועד הפעולה, וזאת כדי לאפשר ללוחמים לנוח בלילה שלפני הפעולה, אלא שמצב זה אינו רצוי בגלל מרווח הזמן הגדול בין תרגילי המודל לביצוע, והוא נעשה רק במסגרת אילוצים כגון מנוחה ממושכת הנדרשת לחיילים. לאור זאת נדרש שהצוות ינוע בשבת אחה"צ מהיחידה לשטח האש, כדי להתחיל מיד בחשיכה את התרגולות, על מנת שהלוחמים יספיקו להגיע למוצב מוקדם ככל האפשר ולישון מעט טרם הפעולה. סיכום: 1. פעילות אבטחה במתכונת של מארב נחשבת פעילות מבצעית לכל דבר, ומחייבת עריכת תרגולות. 2. את התרגולות השונות יש לבצע בלילה, באש חיה ובשטח מדמה עד כמה שניתן. 3. יש לבצע את התרגולות בלילה הסמוך לליל הביצוע ואם לא ניתן, בלילה שלפני כן. |
