קשרי מלחמה - חלק ד'

מאת הרב איל משה קרים

י ח ו ד

האם מותר לראש מדור לתדרך במסגרת ישיבת סגל, את מדריכותיו הכפופות לו, כשהישיבה מתקיימת בשעות הלילה המאוחרות בחדר סגור, ומהו הדין לגבי יחוד עם מדריכה בחדר סגור, במסגרת ראיון אישי או משפט. כמו כן האם רשאי ראש המדור לצאת לשטחי האימון עם המדריכות ביום ובלילה, כדי להכין את האימון.

תשובה:

סיכום:

1. מאחר ופתח פתוח לרשות רבים מציל מאיסור ייחוד, ודלת סגורה שאינה נעולה נחשבת כפתח פתוח לרשות הרבים להרבה פוסקים, מותר לראש המדור לראיין או לשפוט מדריכה גם כשהם לבדם בחדר, וכן מותר לו לתדרך את צוות המדריכות, כל עוד הפעולות הללו נערכות בשעה שישנם עוברים ושבים באזור החדר.

2. מותר לראש המדור לצאת לשטחי האימון עם המדריכות ביום ובלילה, אם מתלווים אליו לפחות שני חיילים, ולכתחילה יהיה אחד מהם שומר מצוות.

3. בהעדר שני חיילים נוספים והכנת האימון עשויה להתבטל, יעשה שאלת חכם.

הערת הרב מרדכי הלפרין:

אין לשפוט מדריכה בלא נוכחות אדם שלישי גם במקום בו אין איסור יחוד.
טעם הדבר: מצוי שאמירה תמימה של הקצין, תתפרש כהטרדה על ידי הנשפטת. ופרט לסבל שיגרם לו אישית, עלול הדבר להגיע בקלות לחילול השם ולכן אין להקל בכך.
גם ראיון מדריכה ללא נוכחות אדם שלישי, עלול להביא לתוצאות דומות ולתקלות אחרות, ולכן ראוי להמנע מכך למעשה.

מא. יחוד בנסיעה ברכב

שאלה:

האם מותר לקצין היוצא ברכבו מהמאהל בנבי-מוסא, לקחת חיילת לירושלים ביום ובלילה מצד דיני יחוד.

תשובה:

א. מאחר וכל ההיתר של נסיעה משותפת ברכב, מקורו בדין פתח פתוח לרשות הרבים, היות ולרכב יש חלונות, נחוצים שני תנאים להתיר נסיעת איש ואשה לבדם. ראשית, תנועת עוברים ושבים, בין ברגל בין ברכב, על גבי ציר הנסיעה. שנית, הדרך צריכה להיות מוארת וכשהיא חשוכה, על הרכב להיות מואר מתוכו, כדי שניתן יהיה להבחין בנעשה בתוכו. (אוצר הפוסקים סקל"ה אות ח), ומטעמי צניעות תשב האשה מאחור (כן מוכח מדברי שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תפג).
אבל במקום שאין מצויה תנועת בני אדם או כלי רכב, לכאורה יש להחמיר גם ביום, ולאסור נסיעת איש ואשה לבדם, משום שהעדר תנועת בני אדם, אינה מאפשרת חלות דין של פתח פתוח לרשות הרבים. אלא שמאידך אפשר לטעון, כי העובדה שרכב יכול להופיע בהפתעה, תמנע מהם לעבור עבירה. ואף שהמיקל על סמך סברא זו יש לו על מה לסמוך, נראה שלמעשה יש להחמיר.

ב. אבל בלילה במקום שאינו מואר, ואינה מצויה תנועת בני אדם או כלי רכב כלל, אסורה נסיעת איש ואשה לבדם, כפי שמוכח בתוספות נדה (ב.) ד"ה והלל, שכתבו לגבי סתירת סוטה, ששייך ברשות הרבים באפילה ובלילה, ובעת שאין בני אדם מצויין (עיין שו"ת דברי חיים ח"ב אה"ע סימן כח). אמנם זהו כשאינה מצויה בלילה תנועה כלל, אבל כשתנועת כלי הרכב דלילה, והרכב מואר מבפנים, אין איסור יחוד. זהו לפי מה שכתב הרדב"ז בתשובותיו (ח"א סימן קכא) שלגבי היחוד, הוא שיהיו שניהם במקום אחד, שאם ירצה לבעול, לא יראה אותם אדם, והיכי שהוא לאור הנר, או ביום, ופתח הבית פתוח, לא הוי יחוד דמירתת ולא בעיל שמא יראהו מן הפתח ונמצא מתבייש. עכ"ל.
אך מכיון שאין זה מוחלט, שרכב בלילה נחשב פתח פתוח, יש שהחמירו בנסיעת איש ואשה לבדם, מכיון שהוא יחוד דאורייתא, ואף בהתקיים שני התנאים המבוארים בסעיף א, ורק התירו זאת ביחוד דרבנן, דהיינו, איש עם שתי נשים, או אשה עם שני גברים להאוסרים.

ג. וברכב מסוג טנדר, שלו ארגז נפרד מתא הנהג, וחלון מפסיק בין שני חלקי הרכב באופן שאי אפשר לעבור מצד לצד, יש להקל, משום שבמצב הנוכחי במהלך הנסיעה אינם יכולים לעבור עבירה, ולכך שיעצרו את הרכב, או יטוהו מן הדרך הראשית לדרך צדדית ויעברו עבירה, לא חוששים.
אמנם בשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן סה אות ג) כתב וז"ל: ליסע יחד עם אשה במכונית לכתחילה ודאי אין להתיר, דאף שעיקר נסיעתם תהא על הדרך הגדולה ששם נוסעים אף בלילה הרבה אינשי במכוניות, אבל הא אפשר להסב מן הדרך הגדולה לדרך קטנה, ואף ביום אולי יש לחוש שיניחו המכונית על הדרך, ויתרחקו מן הדרך במקום שיש אילנות שיהיה מקום סתר לבועלה, וכ"ש בלילה דאפשר שיש לחוש גם שיבעלנה שם במכונית גופה.
אבל בשעת הדחק כגון שצריכה אשה משכנותיו גם כן ליסע למקום שהוא צריך, או כשאשה אחת שהולכת בדרך ומבקשתו ליכנס למכונית יאמרו עליו שהוא צר עין ואכזרי, וכשהן נכריות איכא בזה גם משום איבה, יש להתיר, משום דמשמע דאין חוששין מדינא לשמא יטה מן הדרך בכשרין, אלא שמא יתקוף היצר ויעברו במקום שנמצאים, ועיין בב"ש סימן כב סק"ט במחלוקת רבינו ירוחם ומהרש"ל, ומשמע קצת שפליגי בזה. ובשעת הדחק יש לסמוך על הרבינו ירוחם, דכן משמע שסובר הפרישה עיי"ש, ולכן ליסע במכונית בשעת הדחק יש להקל. עכ"ל. מוכח מדברי האג"מ, שלכתחילה כן יש לחוש שמא יטו מדרך ראשית לדרך צדדית וכו', וגם ברכב עם ארגז מאחור, אין להקל לכתחילה, ורק בשעת הדחק מותר.
אלא שגדולי הפוסקים חלקו על האג"מ בנקודה זו וכתבו, שכמו שמעיקר הדין מותר לאיש ואשה לעמוד זמן רב ליד חלון הפתוח לרשות הרבים, ולא חששו שמא יפתנה לעבור לחדר אחר באותו בית שאינו נצפה מרשות הרבים, כך אין לחוש שמא יפתנה לנטות מדרך ראשית לדרך צדדית, משום שאין לנו אלא מצבם העכשוי של האיש והאשה. והיות שבמצבם הנוכחי אינם יכולים לעבור עבירה, ממילא לא חל עליהם איסור יחוד (עיין שו"ת מנחת שלמה סימן צא, שו"ת שבט הלוי ח"ה סימן כב, דבר הלכה סימן ט"ו סק"א).
וכן כתב החזו"א (אה"ע סימן לד סק"ח) שכל שבמצב של עכשיו אין היחוד גורם להתגרות היצר, לא חיישינן שיסגרו הדלת שיבואו לעבירה. דרק בפנימי וחיצון שדרך הפנימי רק דרך חיצון, תקיף יצריה דינו כחדר אחד. משא"כ בכאן. וכן מפורש בעזר מקודש (ס"ט) שכתב וז"ל: וכשיש חדר פתוח משם למקום הסתר, צריך לעיין אם שייך בזה חשש, כיון שאין לדון אלא לפי מהות החדר ההוא במקומו, ובהסתרה בזויות יש להחמיר כיון שהוא כחדר אחד, משא"כ בזה אולי יש להקל וצריך לעיין. עכ"ל.
משמע שלא חשש שיעברו למקום בו נוהג איסור יחוד כל שכרגע אינם במצב של יחוד. ואע"פ שהמנחת שלמה (סימן צא) הניח בצריך עיון, זהו דוקא בלילה ובמקום שלא שכיחה תנועת בני אדם. אבל ביום, ובלילה במקום או בזמן שקיימת תנועת בני אדם או כלי רכב, מסכים המנחת שלמה להתיר, כל שבנסיעה אינם במצב של קלות ראש וקרוב הדעת.
ראיה לכך שכאשר האיש והאשה אינם במצב של יחוד, אין לחוש שמא ילכו למקום יחוד, יש להביא מדין שומר או שומרת קטנים, שלא חששו שילכו האיש והאשה למקום יחוד, וכפי שכתב הט"ז (סק"ט) וכן הסברא נוטה, דהא הזהירות בזה, אינו אלא משום שיפתה האשה וכשיש שמירה ובוש בעצמו בפני השמירה וכן היא לא תתרצה. אבל לא חיישינן שתלך עמו למקום צנוע דאם כן כל בת ישראל תחוש בכך, אלא פשיטא שאין בנות ישראל נחשדו על זנות אלא הרחקה ביחוד שיצר הרע מסית אז ביותר, במקום שאין בושה מבני אדם אחרים. ע"כ.

ד. לאור הנכתב לעייל, יש לדון בשאלה הנ"ל על פי הנתונים הבאים. ראשית כפי שכתב האגרות משה, המציאות שאשה מעונינת להגיע לביתה ממקום מרוחק, ומאן דהו לא יסיענה מחמת סיבה שאינה ברורה לאשה, ובודאי בנדוננו שהחיילת אינה מודעת לדיני יחוד, מציאות שכזו המביאה לידי כך שהחיילת תכנה את הקצין "צר עין ואכזרי", מוגדרת כשעת דחק. בעיקר שיתכן שבכך תמנע מהחיילת האפשרות לשוב לביתה לגמרי, משא"כ בנדון האג"מ, שם אולי רק יחול עיכוב בנסיעתה.
הנתון השני קשור לתוואי הגיאוגאפי של הדרך מנבי - מוסא לירושלים, אותו יש לחלק לשניים. האחד מהמאהל ועד כביש ירושלים - יריחו, והשני מהכביש ועד ירושלים. הקטע הראשון שאורכו כעשרה קילומטרים הינו כביש צדדי, מבודד מאד, עליו נעים בעיקר כלי רכב צבאיים, למעט שבתות וחגים ששטחי האש סגורים, והציר פתוח גם לתנועת כלי רכב אזרחיים. מלבד יהודים ממוקמים מצידי כביש זה מאהלי בדוויים, הרועים את עדריהם לאורך הציר משני צידיו, ונעים עליו במספר מועט של כלי רכב, אל תוך המאהלים ומחוצה להם.
כל זה בזמן שאין גדוד קרבי השוהה בשטח לצורכי אימונים, או אף בתקופה שהחלוץ מקים את המאהל או בתקופה שהמאסף מפרק את המאהל, שאז תנועת בני אדם על גבי ציר זה אינה קיימת, מלבד רועי צאן כנזכר, ותנועת כלי הרכב הצבאיים דלילה מאד. מאידך, בשעה שבשטח נבי-מוסא שוהה גדוד באמון, הרי שמלבד כלי הרכב המנהלתיים הנכנסים ויוצאים תדיר דרך ציר זה, נעות דרכו מחלקות הפלוגה המסייעת, המנויידות על גבי ג'יפים, ביציאתם ובחזרתם מאימוני יום ולילה, בצורה בלתי סדירה בכל שעות היממה.
הקטע השני מהכביש ועד ירושלים, חשוך לאורך כל הדרך מלבד מספר קטעים מוארים בעיקר סמוך לישובים. אולם קיימת תנועה מתמדת של כלי רכב במהלך כל שעות הלילה. לפיכך, נראה שביום או בלילה בתקופת אימון, כשהגדוד שוהה בשטח בני - מוסא, אין דין יחוד חל על הנוסעים בשני הקטעים. ורק בתקופה שהגדוד אינו נמצא בשטח, יש איסור יחוד בנסיעה על גבי הקטע הראשון בלילה, אך לא ביום, בגלל המצאותם של בדויים באזור, וכפי שמבואר במשנה שאפילו עבד או שפחה רואה אותם אין זה יחוד (ועיין שו"ת הרדב"ז ח"א סימן קכא).

ה. בנוגע לנסיעה בלילה במקום שנוהג בו דין יחוד, נפסק ברמ"א (סעיף ה) ובבית שמואל (סק"ט), שצריכים להיות שלושה אנשים, מחשש שמא ירדם אחד מהשניים. ולספרדים צריך שלוש נשים עם שלושה אנשים (שו"ע סעיף ה, ב"ש סק"ח). ואף שניתן לטעון שהמכונית נדה, וגם אם השומר נרדם אין זו שינה עמוקה, ודי בשניים, מכל מקום אי אפשר לחלק, אחרת נתנו דברינו לשיעורין.
אבל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן מ פרק טו) כתב, שהצורך בדרך בשלושה גברים, נובע מהחשש שמא יבוא לידי איסור, וכשאין חשש, די בשניים. ומאחר שבנסיעה במכונית סגורה, אם ירצה אחד מהשניים לעשות צרכיו, יוכל לעמוד מאחורי המכונית ולא יצטרך להרחיק, אין חשש ודי בשניים. אלא שאפשר להעיר על סברא זו ולומר, שהחשש שיבוא כלי רכב אחר, גורם לו להתרחק מרכבו לשם עשיית צרכיו, וא"כ חוזר החשש שמא יבואו לידי איסור, ובעינן שלושה.
אלא שבדבר הלכה (סימן ט סקי"ג) נטה לומר שבנסיעת לילה די בשניים משתי סיבות. האחת, שאין שינתו של השומר עמוקה, והמתייחד חושש שמא יתעורר כשהמכונית תעצר כשירצו לעבור עבירה. השניה, שהחשש לשינה שייך דוקא במקום שקבעו עצמם לישון, משא"כ בנסיעה בדרך שמדברים יחד ואין חשש לשינה.
וכן כתב בשו"ת צי"א (ח"ו עמוד ריב), הנסיעה בפשיטות גם ב' אנשים עם אשה אחת, בדרך כדין עיר. והפחד מביאה פתאומית של כלי רכב, אשר יסב תשומת לבם על עמידה מוזרה וכדומה, הוא עוד יותר גדול מפחד של ביאת עובר ושב רגלי. דעובר ושב רגלי, יכול להבחין מביאתו מרחוק ולהזהר. אבל כלי רכב באים במהירות ובחטף. ונלפענ"ד דאפשר להקל אפילו בנסיעה בלילה, כל עוד שהתנועה גדולה, דזה שבלילה כשלעצמו בעינן ג' הרי הוא מחשש שמא ישן אחד מהם, ולזה יש לומר, דראשית זהו דוקא כשנמצאים במקום קבוע בבית כדכתוב לשון זה בראב"ד (בבעלי נפש שער הפרישה) "אבל בלילה לא ישן עמה בבית אחד וכו' ", מוזכר גם בב"י ובטור, שמשם מקור הדין הזה של חומרת הלילה, וכזה כותב גם העזר מקודש דאולי יש לחלק בזה בין כשקובעים את עצמם לשינת קבע שם, בין שאין דעתן לישון רק שאנו באים לחשוש לחטפתו שינה ע"ש. ושנית בנסיעה בדרך עדיפא עוד יותר מהיכא שאין קובעים עצמם לשינה. דמי המה השניים, הרי הנהג ונוסע נוסף. וא"כ על הנהג הרי בודאי אין החשש לשמא יישן דחיי נפשות תלויים בזה וגם חיי עצמו, ובודאי יזהר מלישון, ועד כדי כך בודאי אין לחוש, דיעמיד באמצע הנסיעה את ההנהגה ויישן וכו'. וגם יש לומר דהחשש של שינה, הוא רק ליושב בטל, ולא במי שעסוק באמצע עבודה פיזית. וא"כ יוצא דכל החשש של שינה שיכול להיות הוא רק על השני, דהיינו הנוסע עם האשה, ובכגון זה אפילו אם יישן, אין חשש שהנהג יעבור איתה עבירה וכו'. הנה זה ברור דשינה כזאת של הנוסע בודאי ע"פ רוב עראית היא, ויכולה להמשך כל זמן שהכלי רכב במהלכו. אבל באותו רגע שהנהג יעצור הכלי רכב ממהלכו יתעורר ע"פ רוב הנוסע מיד משנתו ולא יספיק הנהג לבצע העבירה. עכ"ל.

סיכום:

א. ביום מותר לקצין לקחת חיילת ברכבו, מהמאהל בנבי מוסא ועד ירושלים.

ב. בלילה כשבמאהל שוהה גדוד באימון, מותר לקצין לקחת חיילת ברכבו, מהמאהל בנבי מוסא לירושלים, בתנאי שידליק את נורת הרכב הפנימית עד הגיעו לירושלים, בזמן ובמקום שאין הדלקת האור הפנימי מגדילה את הסיכון לפגיעה ברכב ממארב מחבלים.

ג. בלילה כשבמאהל לא נמצא עדיין הגוף העקרי (הגדוד) אף שהחלוץ או המאסף נמצאים, לכתחילה צריך שיהיו ברכב שלושה אנשים, ובשעת הדחק (כגון שאם לא יקחנה תאלץ להשאר בלילה במאהל, או שתפסיד את האוטובוס מירושלים לביתה אם תחכה לרכב נוסף) די בשני אנשים. וראוי להדליק את נורת הרכב הפנימית עד הגיעם לירושלים.

ד. החיילת תשב בין ביום ובין בלילה מאחור.

ה. לאור המצב הבטחוני השורר בשטחי יש"ע, בזמן ובמקום שהדלקת האור הפנימי ברכב, מגדילה את הסיכון לפגיעה ממארב מחבלים, יש מקום להקל ולנסוע גם ללא הדלקת האור הפנימי.