חולין פרק ב

דָּרַשׁ עוֹבֵר גְּלִילָאָה: בְּהֵמָה שֶׁנִּבְרֵאת מִן הַיַּבָּשָׁה, הֶכְשֵׁרָהּ בִּשְׁנֵי סִימָנִים. דָּגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם הֶכְשֵׁרָן בִּוְלֹא כְלוּם. עוֹף שֶׁנִּבְרָא מִן הָרְקָק, הֶכְשֵׁרוֹ בְּסִימָן אֶחָד. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל קַפּוּטְקָאָה: תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶן קַשְׂקַשִּׂים בְּרַגְלֵיהֶם כַּדָּגִים. וְעוֹד שְׁאָלוֹ: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית א) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ". אַלְמָא, מִמַּיָּא אִיבְרוּ, וּכְתִיב: (שם ב) "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם". אַלְמָא, מֵאַרְעָא אִיבְרוּ. אָמַר לוֹ: מִן הָרְקָק נִבְרְאוּ. רָאוּ תַּלְמִידָיו מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה, אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁדָּחִיתִי אֶת אוֹיְבִי בְּקַשׁ? מִן הַמַּיִם נִבְרְאוּ, וְלָמָּה הֱבִיאָן אֶל הָאָדָם? לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אָמַר לְאוֹתוֹ הֶגְמוֹן, וּבְלָשׁוֹן הָרִאשׁוֹן אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, מִשּׁוּם דִּכְתִיב עַל 'וַיִּצֶר'.

[פִּסְקָא. הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, פְּסוּלָה]. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר קְרָא: (ירמיה ט) "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִּבֵּר". תָּנִי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ['וְשָׁחַט'], אֵין 'וְשָׁחַט' אֶלָּא וּמָשַׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מ"א י) "זָהָב שָׁחוּט", וְאוֹמֵר: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִּבֵּר". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: "זָהָב שָׁחוּט" שֶׁנִּטְוָה כַּחוּט הוּא. תָּא שְׁמַע: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם". רָבָא הֲוָה בָּדִיק לְהוּ גִּירָא לְרַבִּי יוֹנָה בַּר תַּחְלִיפָא, וְשָׁחַט בָּהּ עוֹפָא בַּהֲדֵי דְּפָרַח.

כְּתִיב: (יחזקאל ד) "וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה, וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה. וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל". "הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה", שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. "וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי", שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס מֵעוֹלָם. "וְלֹא בָּא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל", שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. מִשּׁוּם רַבִּי [נָתָן] אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
[פִּסְקָא. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים וְכוּ', שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה], פְּסוּלָה אִין, זִבְחֵי מֵתִים לָא. וּרְמִינְהוּ: הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, לְשֵׁם חַמָּה וּלְבָנָה, לְשֵׁם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. לְשֵׁם מִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, לְשֵׁם שִׁלְשׁוּל קָטָן, הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים. אָמַר אַבַּיֵי: לָא קַשְׁיָא. הָא, דְּאָמַר לְהַר. הָא, דְּאָמַר לְגַדָּא־דְּהַר. דִּיקָא נַמִּי דְּקָתָּנִי: דּוּמְיָא דְּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, שְׁמַע מִינָהּ.