התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע
דניאל משה לוי
יוסף רוטשטיין
יוסף רוטשטיין
- ה מש ך -
חלק ב: לוח הזמנים המקובל ובעיותיו
לוח הזמנים המקובל
3000-2200 שושלות א'-ו' (הממלכה הקדומה) הברונזה (הכנענית) הקדומה
2200-2000 שושלות ז'-י"א (תקופת ביניים א') הברונזה הביניימית (תיכונה 1)
2000-1750 שושלת י"ב (הממלכה התיכונה) הברונזה (הכנענית) התיכונה 2א
1750-1550 שושלות י"ג-י"ז (תקופת ביניים ב') הברונזה (הכנענית) התיכונה 2ב
1550-1400 שושלת י"ח (חלק א') הברונזה (הכנענית) המאוחרת 1
1400-1330 שושלת י"ח (חלק ב') הברונזה (הכנענית) המאוחרת 2
1330-1200 שושלת י"ט הברונזה (הכנענית) המאוחרת 2
1200-1050 שושלת כ' ברזל 1 (התנחלות)
1050-935 שושלת כ"א ברזל 1-2 (ממלכה מאוחדת)
935-720 שושלות כ"ב-כ"ג (שושלות לוביות) ברזל 2 (ממלכה מפולגת)
720-710 שושלת כ"ד ברזל 2 (חזקיהו)
710-663 שושלת כ"ה (כושית), כיבוש אשורי ברזל 2 (מנשה)
663-586 שושלת כ"ו (חלק א') ברזל 2 (סוף ימי בית ראשון)
586-525 שושלת כ"ו (חלק ב') גלות בבל (אין ממצאים)
525-332 שושלות כ"ז-ל תקופה פרסית - ראשית בית שני
קיימים חילוקי דעות ביחס למינוחים ולתאריכים המדויקים, אך באופן כללי הדגם הנ"ל מקובל כמעט על כל החוקרים.
ז] הלוח האסטרונומי המצרי - מדע או אחיזת עיניים?
בחינה מקרוב מראה שהדבר אינו כה פשוט. לדוגמא, על ראשית שושלת י"ח כותב ברסטד: "חשבונות אסטרונומיים מאפשרים לקבוע את תאריך השתלטותה של שושלת י"ח בדיוק רב למדי לשנת 1580 לפה"ס".1 היום לעומת זאת, מקובלת יותר דעתו של קיטשן הרואה את שנת 1550- כראשית שושלת י"ח. כך גם לגבי מלכותו של תחותמס ג'. לפי ברסטד מורים הנתונים האסטרונומיים שהיא החלה ב3 למאי 1501- ואילו לפי קיטשן ב1479-. מלבד שני הנ"ל יש דעות נוספות,2 משמע, החישוב האסטרונומי רחוק מלהיות חד-משמעי. הסיבה לכך היא שהאירועים האסטרונומיים שעליהם מדובר חוזרים אחת למספר שנים, ועלינו לדעת מראש באיזה זמן מדובר כדי להתאים לו את האירוע האסטרונומי. מובן שערכם של חישובים אלו מועט ביותר, אך יש חישוב אחר המבוסס על הלוח האסטרונומי המצרי היכול לתת לנו תאריך מדויק. על איזה לוח מדובר?
בשנת 4241- התקינו המצרים לוח שנה בן 365 יום וראש השנה נקבע ליום שבו זורח לראשונה הכוכב "סותי" (סיריוס, אברק). מכיון שאורכה האמיתי של שנת החמה הוא 1/4365 יום, נוצרה לאחר 4 שנים סטיה של יום אחד, לאחר 8 שנים סטייה של יומיים, וכן הלאה, עד שלאחר כ1460 שנה חזר הכוכב סותי לזרוח בראש השנה (1460 x 1/4 = 365). תקופה של 1460 שנה שנקראה "שנה גדולה" הסתיימה בשנים 2780- , 1320- , 140, כלומר היו שלשה מחזורי סותי שלמים. שנת 4241 - שבה החל הלוח היא "התאריך הוודאי הראשון בכל ההיסטוריה העולמית"! 3
לא נתעכב על האופן שבו ניתן לחשב תאריכים על-סמך לוח זה (נושא בעייתי לכשעצמו), אלא רק על השאלה: מנין לנו שאכן בשנים הנזכרות קיימו המצרים מחזורי סותי. האם נותרה כתובת מן ה"תאריך הוודאי" 4241- שתאשר זאת? ודאי שלא, שהרי מדובר על כאלף שנה לפני המצאת הכתב4. האם יש עדות מן השנים 2780- או 1320- שבהן החלו המחזורים הבאים או לפחות משנת 140 שבה הסתיימו? גם לא5. המקור הקדום ביותר שיכולים האגיפטולוגים להביא הוא ההיסטוריון הרומאי קנסורינוס שחי במאה ג' לספירה 6, כלומר, ראשית תקופת התלמוד. תמוה מאד כיצד עדות כה מאוחרת שאינה נתמכת בשום ממצא יכולה להיחשב עובדה מדעית.7
ממצרים העתיקה נותרו תעודות לאלפים ולרבבות. היעדר כל אזכור לקיומו של "מחזור הסותי" מלמד שנושא זה יש להניח לחוקרי אגדות העם. בכדי לערוך חישובים אסטרונומיים יש צורך בנתונים יותר מהימנים.
ח] מצרים העתיקה - האמנם רצף היסטורי?
על קיומן של 30 השושלות אנו יודעים מכתבי כהן-הדת המצרי מנתון (מאה ג' לפה"ס), ועל שאירע בתקופה ארוכה זו אנו לומדים מהכתובות המרובות הפזורות בכל מצרים. המצרים ייחסו חשיבות עצומה להנצחה וכל מי שיכל חקק את שמו למזכרת לדורות הבאים. בנוסף, האקלים היבש שימר את הפפירוסים מכיליון, ובזכות זאת אנו יכולים לעקוב אחר תולדות הארץ, שושלת אחר שושלת.
הכתב נפוץ ביותר כבר בימי שושלת י"ב (מאות כ-יח לפה"ס). היינו מצפים שמכאן ואילך תימצאנה כתובות ממלכי כל השושלות, אך לא כך הדבר9. לאחר שושלת י"ב באה תקופת הביניים ב' (שושלות י"ג-י"ז) שלה הוקצבו כ250 שנה אך רק מעט מהן באות לידי ביטוי בכתובות.10
לאחר מכן מגיע תורה של הממלכה החדשה שממנה נותר עושר עצום של תעודות, אך כאשר מסתיימת התקופה, בימי שושלת כ', בא הקץ גם לממצאים:
שושלת כ"א (945 - 1090 לפה"ס) -. "מלכים אלו לא הרבו לבנות .. גם בתחומים אחרים אין לראות אצלם יוזמה רבה, ועל- כן מסתבר כי שלשת היובלות של שלטונם היו תקופת ירידה מתמדת". אחד ממלכי שושלת זו היה אמנמאפת, הוא "מלך שנים רבות, כ50 שנה, אבל על מאורעות מלכותו אין אנו יודעים ולא כלום"11.
שושלת כ"ב (718-945 לפה"ס) - על חלקה הראשון של התקופה יש תעודות רבות ועל חלקה השני כמעט ואין דבר: "בירתם נחרבה חורבן גמור שלא נשתמרו לנו שום ידיעות על אודות מלכותם, פרט לרמזים אחדים... חלפו בודאי כ150 שנה של שלטון מפולג. נבצר מעמנו לבסס מסקנות אלו על תעודות, כי בדורות כאלו אין נוהגים לרשום את הדברים לזכרון". 12
שושלת כ"ו (525- 663 לפה"ס) - "למרבה הצער, לא שרדו בנינים מתקופה זו...עומדות לרשותנו שפע מסורות יווניות על אודות שושלת כ"ו. יש בהן להגיה אור על זמן זה שלא נשתמרו ממנו שום מצבות ותעודות מצריות, באשר הללו היו מרוכזות בערי הדלתא, ושם אבדו כולן". 13
[שושלת כ"ו נחשבת לתקופה יציבה למדי והיעדר התעודות תמוה במיוחד. ההסבר שהכתובות "היו מרוכזות בערי הדלתא" תמוה לא פחות. האם חדלו אז המצרים שמחוץ לדלתא לכתוב? או אולי עבר מאן-דהוא את מצרים מקצה לקצה, אסף את כל המצבות והתעודות והביאם לערי הדלתא?]
הרי לנו שאין בשרידים הכתובים כדי למלא את כל הזמן המיוחס למצרים העתיקה. 14
בעיית התקופות שלא הותירו שרידים חוזרת גם אצל הפניקים. בעיר הנמל גבל שנחפרה ביסודיות נמצא ממצא עשיר מהתקופה שקדמה ל1200 לפה"ס, ואילו מן ההשנים 1200-600 לפה"ס "מופלא הדבר שהחפירות בגבל כמעט שלא העלו שום שרידים."15
גם אצל היוונים המצב דומה. סמוך ל-1200 לפה"ס מסתיימת התרבות המיקנית שממנה שרדו ממצאים רבים. מה קרה אחר כך?
"התקופה שלאחר שקיעת התרבות המיקנית עד למאה ה-8 לפה"ס - שעליה לא ידוע לנו כמעט כלום - מכונה "תקופת האפילה" היוונית... אין עדויות לאדריכלות ולבניני ציבור בתקופה שבין הארמונות המיקניים לבין המקדשים שקמו בכל רחבי העולם היווני במאות ה-7-6".16 בעיר מיקני נמצאו זה בצד זה כלים משתי התקופות: "שכבה מס' 11 הכילה, נוסף על חרסים "מהמאה הי"ב" גם מספר ניכר של חרסים מהמאות ז-ו... שכבה זו לא הכילה חרסים שתוארכו לשנים שביניהן. גם לא נמצאה שכבה עקרה של סחף בין כלי החרס מהמאה הי"ב לבין אלו מהמאה השביעית".17החללים הריקים בחקר העבר מסמנים לנו שיש להחסיר כמה מאות שנים מהתאריכים הקדומים.
ט] פסלים עוברים משכבה לשכבה
תל ארכיאולוגי עשוי שכבות שכבות כאשר השכבה הקדומה נמצאת בתחתית, ומעליה בזו אחר זו השכבות האחרות. סדר התקופות (שלאחר תקופות האבן) הוא: ברונזה (כנענית), ברזל (ישראלית), פרסית, הלניסטית, וכן הלאה. ביישוב שהתקיים במשך כל העת העתיקה אמורות להימצא שכבות מכל התקופות, אך בפועל מספר השכבות קטן ממספר התקופות.
כך לדוגמא בבית-שאן: התגלו בה שכבות רבות מתקופות הברונזה, שבאחרונה שבהן (שכבה 5) נמצא מקדש מצרי ובו מצבות המלכים סתי ורעמסס (מאות י"ג-י"ב לפה"ס). נמצאה גם שכבה (מס. 3) מהתקופה הרומאית (מאה א' לפה"ס). ואילו כל אלף השנים שבין תקופת הברונזה לתקופה הרומאית מיוצגות רק בשכבה דלה אחת (מס. 4). לאן נעלמה תקופת הברזל?
החופרים הגיעו למסקנה שיש לייחס למאות י-ז לפה"ס את שכבה 5 על הפסלים המצריים שבה. אלא שכאן התעוררה בעיה: האם בעיר הישראלית היה מוצבים פסלי מלכי מצרים שמתו לפני מאות שנים? הועלתה הצעה לשייך את הפסלים לשכבה שלפניה שנקבעה למאה הי"א18, אך עדיין נותר פער בינם לבין השכבה בה נמצאו: "משמעות הצבתם בתקופה שבה לא היתה נוכחות מצרית מעוררת שאלות. אפשר שמונומטים אלו התקדשו והועברו משכבה לשכבה בהקשר פולחני". 19
בכך לא תמו הבעיות: את ימיה של השכבה הישראלית נאלצו למתוח הרבה מעבר למקובל: "הנסיון לעמוד על מהותה של שכבה זו מעורר בעיות קשות, הממצא שפורסם מבניניה השונים משתרע על פני מאות שנים".20 את השכבה הפרסית וההלניסטית כלל לא מצאו 21.
בעיית אי-התאמה בין מונומנטים מצריים לשכבה התגלתה גם בתמנע. נחשף מקדש ובו קרמיקה מתקופת הברזל ב' (מאות י'-ו' לפה"ס), ולדעה אחרת מסוף תקופת הברזל א'.22 לאחר מכן התגלו כתובות של המלכים רעמסס ב' וג' (מאות יג-יב)23. הדבר יצר מחלוקת חריפה בין החופרים, האם יש לשנות את התיארוך הקיראמי בעקבות הכתובות.
תופעה של פסלים העוברים משכבה לשכבה קיימת גם במגידו שבה שברי פסל קדום התגלו במקדש מאוחר: "השברים הועלו בודאי בידי בוני המקדש בשעת חפירת היסודות".24 בנוגע לימי שושלת י"ב עלינו לומר שלכל הפסלים והמצבות קרה דבר דומה: "עד כה נתגלו כל הממצאים המצריים החשובים מימי הממלכה התיכונה בשכבות יישוב מאוחרות (פרט לגבל) ... הועלתה טענה שיש לראות בהם חפצים שסחרו בהם בתקופה מאוחרת יותר ... ההשערה שהועלתה על "סחר עתיקות" בתקופה מאוחרת אינה משכנעת .. מאחר שאלה היו חפצים יוצאי דופן שנחשבו לבעלי ערך רב הם נשמרו והועברו מדור לדור וכך שרדו בשכבות מאוחרות בלבד". 25
גם חפצים קטנים שקשה לייחס להם חשיבות נמצאו בשכבות מאוחרות. כך בעיר הדרומית בתל אל עג'ול: "חרוז, חרפושיות ופסלון מעידים כולם על תקופה זו (שושלת י"ב) אף שניראה שא"א לייחס שום מבנה מן המבנים שנתגלו באיזור לפרק זמן כה מוקדם".26
כאשר התגלו חרפושיות "חיקסוסיות" בשכבה מאוחרת כתב החופר: "מפתיעה העובדה ש... האצילים הכנענים נשאו כחותם חרפושיות שנוצרו 300 שנה לפני זמנם!"27. דבר זה הוא לחלוטין לא סביר. הסיבה לעובדה "מפתיעה" זו ולרבות אחרות הוא התיארוך השגוי.
י] תקופות שיחזור
גם הממצאים בבבל מן המאה הו' מעידים על מגמה של חיקוי העבר183ב.
תופעה דומה קיימת אצל הצידונים (הפניקים): בעיר אוגרית שבחוף לבנון חשפו הארכיאולוגים ספריה ובה כתובות מן המאה הי"ד לפה"ס. בצדו האחר של הים התיכון, בקרתגו שבצפון אפריקה, התגלו כתובות פניקיות שהקדומות שבהן מהמאה הו': "זו מורה על קירבה רבה מאין כמוה בין דת הצידונים באפריקה לבין זו של הצידונים במזרח, אותה אנו מיטיבים להכיר מתגליות אוגרית ... טקסי דת עתיקה זו האריכו ימים ונשתמרו בעינם". 29
גם לעם ישראל נמצא קשר דומה לאוגרית. ישעיהו שחי סמוך לראשית המאה ז' אמר: "יפקוד ה' ... על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון".30 ביטוי דומה נאמר בכתבי אוגרית לאחד האלים: "כי תמחץ לתן פתן בריח תכלה פתן עקלתון"31. [ישעיהו התבשר שדבריו יגיעו לגויים: "נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ... ונתתיך לאור גויים" 32 אך כאן מדובר כ-700 שנה לפניו.]
גם ביוון יש דמיון בין האומנות במאות ו'-ז' (התקופה הארכאית) לאומנות במאות י"ב-י"ד (התקופה המיקנית המאוחרת).33
בפרס נימצא חותם המתאר מלך מהתקופה האחמנית שראשיתה במאה ו': "הנוסחה דומה מאד לשל חותם בן המאה הי"ג".34. גם בעיטורי קבר חוזר הסגנון הקדום: "אין אנו יודעים כיצד נתגלגל מוטיב זה מתקופה לתקופה".35
כך גם בארצות אחרות: "השאיפה לחדש השגיהן של תקופות עתיקות היתה אופיינית לכל ארצות המזרח הקדמון במאות 7-6. מכאן באה במצרים ובבל תחיית הצורות הארכאיסטיות" 36.
גם ממצא החרפושיות מראה על קשר בין המאות ו'-ז' למאות י"ג-י"ד. בחפירות התגלו חרפושיות של מלכי מצרים במאות י"ג-י"ד לפה"ס בשכבות מאוחרות. ניתנו לכך הסברים: "יש חרפושיות שנשמרו במשפחות דורות רבים ... החרפושיות יכלו לנדוד בנקל משכבה לשכבה ... נוהג שרווח בא"י ובמצרים לציין גם שמות מלכים מתים".37 אך תהא הסיבה אשר תהא, העובדה היא שהחרפושיות נמצאות דווקא בסמיכות לממצאים מהמאות ו'-ז' לפה"ס: "חרפושיות "ארכאיות" הן על הרוב מימי שושלת כ"ו שהינה בין השנים 525 - 664 לפה"ס".38
לסיכום: בכדי לקבל את סדר הזמנים המקובל עלינו להאמין שבמאות ו'-ז' לפה"ס דבק חידק הארכיאולוגיה בכל העמים והם ניסו להידמות לאנשים מימי קדם. האמנם? 39
יא] מלכים וכפיליהם
מקדשי מצרים מלאים בשרידים שהותיר רעמסס ב': "אין כמעט מקדש גדול במצרים שרעמסס לא שיפצו או הרחיבו".40 "בממפיס נשמר (בשכיבה) פסל ענק של רעמסס שהיה מוצב ליד הכניסה למקדש פתח".41 גם "בצוען (סא בפי האשורים) התנשא פסל עצום של רעמסס". 42
מאמסיס לעומת זאת לא נותרו כמעט שרידים ועל פעולותיו אנו יודעים מהרודוטוס שביקר במצרים כמאה שנה אחריו. ואלו דבריו: "מלבד מבנים מופלאים בגודלם שהקדיש בכל המקדשים בעלי שם, הקים אמסיס בממפיס את הדמות עצומה השוכבת על גבה שלפני מקדש הפאיסטוס" (השם היווני לפתח), דמות אבן אחרת כזאת נמצאת בסאיס" 43 .
כלומר, היו שני מלכים שבנו בכל מקדשי מצרים והם רעמסס ואמסיס. יצירותיו של רעמסס נשתמרו, ואילו בניניו של אמסיס נעלמו בלא להותיר עקבות. בכניסה למקדש פתח בממפיס שכבו זו בצד זו דמויות האבן העצומות של שני המלכים, אך הרודוטוס הבחין רק בשל אמסיס ואילו חוקרי זמננו מצאו רק את של רעמסס.
כך במצרים. ומה בבבל? במאה י"ב לפה"ס חי נבוכדנצר א', הבולט במלכי בבל באותם דורות. הוא צלח את הפרת והביא את הארצות שממערב לו תחת מרות בבל. הוא הנהיג תיקונים בדת והעלה את האל מרודך על שאר האלים. במאה ו' חי נבוכדנצר ב', גדול הכובשים הבבליים. גם הוא רומם את מרודך והחזיר לתוקפם את החידושים שקבע נב"נ א': "תמונת העולם הבבלית גובשה בימי נבוכדנצר א' בן המאה הי"ב ונתחזקה בימי נבוכדנצר ב' במאה ו'".44
ובאשור, שלמנאסר ג' חי בימי אחאב נלחם בכרכמיש ובאררט וכיבושיו פתחו מחדש את דרכי המסחר לכיוון צפון מערב. גם על המלך שלמנאסר א' מסופרים אותם הדברים.
לסיכום: לוח הזמנים המקובל מאלץ אותנו להאמין כי היו מלכים זהים בהפרש של מאות שנים. אבל יותר הגיוני לומר שמדובר במלך אחד שההיסטוריונים רשמוהו בטעות פעמיים.45
יב] "תירוצים פסולים" א'
תרצה - לא נמצאה חומה מתקופת הברזל "בתקופה זו נמשך השימוש בשער המבוצר מן התקופה הכנענית התיכונה והמאוחרת ... קשה להתחקות אחר הביצורים שמחוץ לעיר כי הסחף גרף את השכבות העליונות." 47
חצור - (ברונזה תיכונה) "נתגלתה חומה ענקית שיש ליחסה לשכבות אלו... החומה והחפיר שלפניה נוצלו מחדש בביצורי שלמה". 48
בית-צור - "על סמך חומר מתק' הברזל א' קבעו החופרים כי באותה עת שימשו התושבים את חומת תקופת הברונזה התיכונה".49 [הממצא במקום בעייתי: "לבד מהחדרים שנספחו לחומה אי-אפשר לשייך שום בנין לתקופה הכנענית התיכונה"50 האם הכנענים הקיפו עיר ריקה כדי שתשמש את הישראלים בבוא העת?]
דותן - (תקופת הברזל I) "לדעת החופר הוסיפו תושבי העיר להשתמש בחומה מהתקופה הכנענית התיכונה". 51
שילה - (תקופת הברזל) "המבנים הוקמו מחוץ לחומת הברונזה התיכונה שהשתמרה כאן היטב ושימשה להם קיר אחורי".52
גם כאן חוזרת בעיית בית-צור: "מעניין לציין כי פרט לחדרים שתוארו לעיל (הסמוכים לחומה) לא נמצאו בשילה מבנים מתקופת הברונזה התיכונה".53 לעומת זאת, מתקופת הברזל שלא נמצאה חומה "שרידים נמצאו כמעט בכל אחד מהשטחים שנחפרו".54
הממצא משתי התקופות זהה. ברונזה תיכונה - "נמצאה כמות גדולה של כלי אגירה, פיטסי ענק וקנקנים".55 ברזל - "במכלול שולטים קנקני שפת-הצווארון הלא הם קנקני הענק (פיטסים) האופייניים לאתרי התנחלות".56 "לא ניתן להתעלם מהדמיון הלא מבוטל שבין קנקני שפת הצווארון והפיטסים של תקופת הברונזה התיכונה... אין לשלול את האפשרות שהמתיישבים החדשים חיקו את פיטסי התקופה הקודמת ששבריהם היו פזורים בשטח". 57
במבנים מתקופת הברזל נמצאו כלים מתק' הברונזה התיכונה: "הקרמיקה מתק' הברונזה התיכונה באה, יש להניח משרידים של החלקלקה שנשארה מתחת לרצפותיהם... אנשי שילה השתמשו בקנקן קדום שמצאו באתר". 58
בשתי התקופות הגיע היישוב לקצו בדרך דומה. ברונזה תיכונה - "נמצאו סימני שריפה ומפולות הלבנים קברו את כל תכולת החדרים".59 ישראלית - "מערכת המבנים חרבה בשריפה גדולה שעקבותיה ניכרו בכל: רצפות מפוחמות והצטברות של מפולות לבנים". 60
הרי לנו שביישובים רבים מתקופת הברזל היתה בשימוש חומה מת' הברונזה התיכונה. בשילה יש דמיון וערבוב בין שתי התקופות וכמוה באפק שבה נמצאה באחד משטחי החפירה קרמיקה "בעיקרה מת' הברונזה התיכונה 2, אולם מעורבת בה גם קרמיקה מתקופת הברזל" (התקופה הישראלית)61. אם איננו רוצים להשתמש בתירוצים פסולים, אזי אין מנוס מהמסקנה שלוח הזמנים המקובל הנותן 500 שנים הפרש בין התקופות הוא שגוי.62
יג] "תירוצים פסולים" ב'
"מקימי היישוב בתקופת הברונזה התיכונה 2ב בנו רחבה .. על-גבי הרחבה הוקמו כנראה מבני היישוב אך הם לא שרדו .. הממצאים השייכים לפרק-זמן זה נחשפו בחומר המילוי של תקופות מאוחרות יותר"65.הרי לנו שכדי להתאים את הממצאים לכרונולוגיה המקובלת יש צורך להשתמש ב"תירוצים פסולים". אך כאשר מקצרים את לוח הזמנים, הבעיה נעלמת. 66
יד] סיכום
עובדה היסטורית אחת ניתן ללמוד מן הסיפור והיא, שלעמי קדם היה חשוב להראות את עתיקותם. הדבר מצא את ביטויו במסורות העמים השונות שייחסו לעצמם זמנים ארוכים בהרבה משהיו באמת. כך הדבר ברשימות המלכים האשוריות והבבליות המספרות על מלכים שמלכו עשרות אלפי שנים וכך אצל ההיסטוריון המצרי מנתון, שבספרו "תקופות מלכותן של כל השושלות גדולות הרבה יותר משניתן לחשב ע"פ הנתונים בני זמנם".68 יוצא מן הכלל היה עם-ישראל שלו היסטוריה קצרה בהרבה: יעקב אבי האומה נולד רק כ800 שנה לפני בנין בית המקדש הראשון.
הבדל מעין זה קיים גם בזמננו בין מסורת ישראל מחד לבין העולם האקדמי מאידך. מקובל על הכל שהציויליזיציה האנושית החלה להתפתח בדרום מסופוטמיה. מתי? ע"פ הנאמר בתורה יש לתארך זאת לסביבות 2200 לפה"ס, שהרי במאה הכ"ג לפה"ס אירע המבול. ואילו המחקר המודרני, הנותן משקל יתר למסורות אשוריות 69 ומצריות, מקדים זאת באלף שנה ויותר.
[חשוב לציין, כי בניגוד לדעה הרווחת, התיארוך אינו מסתמך על בדיקות פחמן 14. במסופוטמיה סתרו התוצאות את התיארוך המקובל: "באלף הרביעי לפה"ס נוצרת ומתפתחת הציויליזציה ... דרך הבדיקה הרדיולוגית ("פחמן 14") העלתה תאריכים נמוכים יותר. עדיין קשה לקבוע לפי שיטה זו זמן מוחלט". 70 גם במצרים לא היטיבו הבדיקות עם הכרונולוגיה המקובלת. כך למשל, בדיקת קברו של המלך ג'וסר (שושלת ג') נתנה תוצאה הצעירה ב600 שנה מהמקובל226א. גם בא"י התקבלו תוצאות שאינן תואמות את התיארוך המקובל226ב, וכך כותב ארכיאולוג בכיר: "לתקופות פרהיסטוריות, פחמן 14 היא בעלת חשיבות. בתקופות מאוחרות יותר אמינותה של שיטה זו הולכת וקטנה בשל העדר דיוק מספיק בתוצאות, עד כי באלף ב' לפה"ס פגה אמינותה לחלוטין... דוגמא לכך היא ניסיונו של החוקר מלארט לערער על הסכימה הכרונולוגית המקובלת לאלף ג' לפה"ס, בהסתמך על פחמן 14, והתגובה הנזעמת שלה זכה מצד חזית כמעט אחידה של החוקרים." 226ג]
לוח זמנים בן 2000 שנה לא יכול להיות זהה ללוח בן 3000, והניסיון למצוא את המסופר בתנ"ך ע"פ לוח הזמנים המקובל נידון מראש לכישלון. על כן אינו מניב אלא הסברים חלקיים ולא משכנעים. אך כיון שלוח הזמנים המקובל ארוך ממה שעולה מן הממצא וניזקק לתירוצים של "תקופות-אפילה", "תקופות-שיחזור", "שכבות שנסחפו" וכדו', יש להתעלם ממנו ולהתייחס לממצאים עצמם. 71
כך מתגלה התאמה בין האמור במקרא לבין מה שחושפים הארכיאולוגים, וגם שאלות רבות ששאלו החוקרים נפתרות בדרך זו. כך יובן מדוע לא מצאו במצרים את קברו של אמחתפ, משום שאמחתפ הוא יוסף וקברו מצוי בשכם. כך ניתן להסביר את קיומה של אוכלוסיה גדולה בסיני ובדרום הנגב בתק' הברונזה הקדומה (בני-ישראל). וכך אנו יכולים לזהות את המלך המצרי "סוא" שאליו שלח הושע, אחרון מלכי ישראל. כי כאשר מסלקים מההיסטוריה המצרית את 150 "שנות האפלה" של סוף השושלת הלובית, מתברר ששמו של מלך מצרים בימי הושע היה "אוסורכן ב'" שהמקרא מכנהו בקיצור "סוא". הדבר מתאשר גם מחפירות שומרון. החופרים שבדקו את חורבות העיר מצאו בה "שבר של כלי בהט שחרוט עליו השם אסרכן הב' מלך מצרים" 72.
לסיכום: לוח הזמנים המשמש את חוקרי המזרח הקדום משובש, ומכאן נובעת אי-ההתאמה הן עם האמור בתנ"ך והן עם הממצאים בשטח. הסיבה שלוח-זמנים זה מקובל על הכל היא משום שהוא מבוסס על חישובים אסטרונומיים, ומכיון שארכיאולוגים והיסטוריונים אינם מתמצאים באסטרונומיה לא נותר להם אלא לקבל את התאריכים בעיניים עצומות. מן הראוי שחוקרי העבר יכירו את סיפור "מחזור-הסותי" שעליו מבוססים החישובים האסטרונומיים. כשיווכחו עד כמה אינו אמין, אולי יסכימו שיש לשנות את התאריכים שבידם, ואז הקושיות על הנאמר בתנ"ך ייעלמו.
הערות:
1. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 16.
2. שלש אפשרויות אסטרונומיות אחרות לקביעת זמנו של תחותמס: 1515-,1504- ,1490- (תדמור, ההיסטוריה של עם ישראל, כרך ב', ירושלים תשכ"ו, עמ' 52).
3. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 25.
4. על כך כתב נויגבאור: "אין על כך ראיה ולא יכולה להיות כי מדובר בתקופה הקודמת במאות רבות להמצאת הכתב... "התאריך הודאי הראשון" מאלץ אותנו ליצור דימויים אבסורדיים על סגולותיהם של מייסדי הלוח... אסטרונומים בתקופה הקודמת בהרבה להמצאת הכתב, כשלא הכירו עדיין את לוח החרס". (Neugebauer, Die Bedeutungslosigkeit der Sothisperiode F?r die ?lteste ?gyptische chronologie, Acta Orientalia 17,oslo 1938, pp. 183, 182,177. דעתו מובאת גם אצל Von beckerath, Chronologie des pharaonischen Agypten Mains 1997, pp. 42-43 אך באופן לא מדויק.)
5. על סוף המחזור השלישי מעיר וליקובסקי: "חייב היה מאורע נדיר זה להתרחש בימי גדול האסטרונומים של ימי קדם - קלאודיוס תלמי ... תלמי חי במצרים ובכל כתביו אין מאורע כזה נזכר ולו פעם אחת .. כיצד יכול היה שלא להזכיר כלל מאורע כה נדיר כראשית "השנה הגדולה" אם אכן התרחשה בימיו?" (וליקובסקי, ההיתה תקופת חושך ביוון?, ישראל תשנ"ז, עמ' 104). העובדה שתלמי (המאה השניה) לא ידע על "מחזור-הסותי" מוכיחה שהסיפור הומצא רק לקראת המאה השלישית.
6. Gardiner, Egyptian Grammar, Oxford 1978, p. 205
7. כדור- הארץ מקיף את השמש במשך שנה והקפה זו גורמת לשני דברים: א) הכוכבים (ברובם) נעלמים מעינינו וחוזרים ומופיעים. ב) שינויי עונות השנה. זמן ההקפה הוא כ 365.256 יום וזוהי "השנה הסידרית" (שנת הכוכבים). משך הזמן של 4 עונות השנה קצר יותר: כ365.2422 יום, וזוהי "השנה הטרופית" (שנת עונות השנה). ההפרש ביניהן (כ20 דקות) נובע מכך שצורת נטיית כדור- הארץ ביחס לשמש משתנה מעט כל שנה, ותופעה זו קרויה "פרצסיה" (קדימה).
בעבר סברו שאורך השנה הוא 365.25 בדיוק והותקן "הלוח היוליאני", כשהתברר שאין הדבר כך תוקן הלוח וניקבע "הלוח הגריגוריאני" המתאים לאורך השנה הטרופית. יש לציין שכבר במאה השניה לפה"ס מצא האסטרונום היווני היפרכוס כי השנה הטרופית קצרה מ1/4365 והסידרית ארוכה ממנו (אף שלא דייק), אך דעתו לא היתה מקובלת על האסטרונומים באותם דורות (פרט לתלמי).
מחלוקת זו היתה גם בין חכמי ישראל: האמורא שמואל האמין בלוח היוליאני (תקופת שמואל), ואילו חכמי א"י שקבעו את עיבור השנים חישבו זאת לפי שיטת היפרכוס המדוייקת יותר (תקופת רב אדא). מסתבר שזהו ההסבר למאמרים בתלמוד שמהם משתמע זילזול בידיעותיו האסטרונומיות של שמואל (ר"ה כ:, חולין צ"ה:).
אורך השנה הסידרית אינו מתאים לאורכו של מחזור הסותי (1424=356X0.256). על כך כותב מאייר: "בשל תופעת הפרצסיה שמרה הזריחה השמשית של סיריוס על קצב אחיד עם השנה היוליאנית במשך אלפי שנים". (Neugebauer, ibid, p.174). נויגבאור גרס שהיה הבדל-מה בין השנה היוליאנית לזריחת הסיריוס כך שמחזורי הסותי לא היו 1460 שנה בדיוק אלא 1455, 1456, 1458 (ibid, p. 175).
8. ליתר דיוק 26 שושלות. שושלת ח' התקיימה במקביל לשושלת ז' , וגם ימיהן של שושלות י', י"ד וכ"ג נכללות בימיהן של שושלות אחרות. ראה: Clagett, Ancient Egyptian Science, Philadelphia 1989, pp. 631-633
9. שמו של פרעה היה נכתב כשהוא מוקף בעיגול (קרטוש) ותוארו היה "אדון שתי הארצות" (מצרים העילית והתחתית). בפועל, גם אנשים שלא שלטו על כל הארץ אלא רק על מקצתה הרשו לעצמם להשתמש בתארי מלכות. מובן, שכאשר היה שלטון חזק הדבר לא היה אפשרי, אלא רק כאשר הארץ היתה מפולגת, או כאשר שלטו עליה זרים שלא התעניינו בתארים המצריים. דוגמא אחת מני רבות: "חריחור שמר על התואר אדון שתי הארצות כאילו הוא מושל בשתיהן" (ברסטד, עמ' 376). מכאן, שאם נמצאה בעיר אחת כתובת של "אדון שתי הארצות", אין בכך הוכחה שאכן מדובר במלך מצרים.
10. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 158-160.
11. שם, עמ' 377-378.
12. שם, עמ' 393, 384.
13. שם, עמ' 414, 410. וראה להלן הערה 232.
14. משושלת י"ב (ממלכה תיכונה) וי"ח (ראשית הממלכה החדשה) נותרו תעודות רבות, אך גם כאן התמונה אינה שלימה. מימי שושלת י"ב נמצאו בשפע כתובות של ראשי משלחות, פקידים ואצילים, ודווקא כתובות מלכותיות נעדרות: "על הישגי המלכים מחוץ למצרים - נשארו לנו שם כתובות מפורטות ואנו יודעם על-כך יותר מאשר על הברכה שהביאו לארץ מצרים גופה" (ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 134). בעיר הבירה מוף "רצה המקרה שבמקום זה נשארו לנו רק עדויות מעטות לפעולות הממלכה התיכונה" (שם, עמ' 145). עיר המלוכה נעלמה ואיננה "לא נוכל לזהות מקום זה" (שם, עמ' 118). חסרונן של כתובות מלכותיות הביא לכך שההיסטוריה של תקופה זו אינה ברורה: "למרות הפרטים הרבים העולים מספרות התקופה לא נודע אלא מעט על עניני הממלכה בכללותה" (למבדין, א"מ ערך מצרים, עמ' 254).
בראשית שושלת י"ח המצב הפוך: ערי הבירה מלאות כתובות של המלכים וקציניהם ותולדות מלחמותיהם ידועות היטב. לעומת זאת, כתובות לא מלכותיות, השכיחות כ"כ בשושלת י"ב, כמעט ולא נמצאו: "אפילו רחש קל של דעת הציבור לא נשמע במצרים של תקופה זו. אוירה של צייתנות עיוורת" (ברסטד, עמ' 174). "האצילים בעלי האחוזות נעלמו עתה ברחבי הארץ" (שם עמ' 180).
הדבר מעלה את המחשבה שמלכי שושלת י"ב שנקראו "אמנמחאת" ו"שנוסרת", הם הם מלכי ראשית שושלת י"ח. בכינויים אמנמחאת ושנוסרת השתמשו הנתינים ואילו המלך ואנשיו השתמשו בשמות אחרים (אמנחתפ, תחותמס ועוד). זו הסיבה שכתובות שושלת י"ב הן בד"כ כתובות פקידים ואצילים וכתובות שושלת י"ח הן כתובות מלכותיות.
לפי זה, שנוסרת א' משושלת י"ב ותחותמס א' משושלת י"ח הם אדם אחד. ואכן, שמו הפרטי של שנוסרת הראשון "חפר-כא- רע" זהה כמעט לשמו הפרטי של תחותמס הראשון "א-חפר-כא- רע". (וראה להלן הערות 194, 200).
15. אולברייט, א"מ ערך גבל, עמ' 409.
16. אשרי, האנציקלופדיה העברית, ערך יון, עמ' 429.
אחד החוקרים כתב: "הידיעות על מה שקרה במשך השנים האלה כה זעומות עד שיש הסבורים, כי באמת לא קרה כלום" (עמית, תולדות יוון הקלאסית, ירושלים תשמ"ד, עמ' 62-61).
17. שור, יישום הכרונולוגיה המשוחזרת, בתוך "ההיתה תקופת חושך ביוון?", כנ"ל הערה 159, עמ' 122.
18. ע. מזר, בית שאן בתקופת הברזל לאור החפירות בשנים 1990-1991, ארץ ישראל כד (תשנ"ד), עמ' 141.
19. הנ"ל, אנציקלופדיה חדשה לחפירות ארכיאולוגיות, ירושלים 1992, ערך בית שאן, עמ' 207.
20. שם, עמ' 206.
21. ג'ימס, אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות, ירושלים תשל"א, ערך בית שאן; א. שטרן, התרבות החומרית של א"י בתקופה הפרסית, י-ם תשל"ג, עמ' 3.
22. Glueck, Some Ezion-geber: Elath iron II potery, Erets Israel IX (1969), p. 54; חדשות ארכיאולוגיות י"א (תשכ"ד), עמ' 28.
23. שם ל"א-ל"ב (תש"ל), עמ' 33-34; רותנברג, טבע וארץ י"ב, עמ' 89.
24. גבעון, כנ"ל הערה 131, עמ' 35.
25. נאמן, כנ"ל הערה 117, עמ' 144.
26. טפנל, אנציקלופדיה חדשה לחפירות ארכיאולוגיות, ערך עג'ול, עמ' 1152.
27. כוכבי, אפק - אנטיפטריס, תל-אביב 1989, עמ' 78.
28. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 412 ,409, 408.
183ב תדמור, א"מ, ה', עמ' 105.
29. הור-מיידן, קרת חדשת, תרגם י' רטוש, עמ' 59-58 .
30. ישעיה כז א.
31. גינזברג, כתבי אוגרית, ירושלים תרצ"ו, עמ' 47. אמנם רבות מההקבלות שנעשו בין התנ"ך לכתבי אוגרית הן קלושות (כדרך שעשה כ. ה. גורדון בספר "לפני היות התנ"ך") אך כאן מדובר בדמיון ברור.
32. ישעיה מט ו.
33. וליקובסקי, כנ"ל הערה 159, עמ' 27-49.
34. פוראדא, אירן הקדומה, תרגם דוד ישראלי, ת"א 1964, עמ' 188.
35. שם, עמ' 141, 152.
36. ייבין-מזר, האנציקלופדיה העברית, ערך ארץ-ישראל, עמ' 297.
37. גבעון, כנ"ל הערה 131, עמ' 165. נמצאו גם חרפושיות של המלך תחותמס השלישי מהמאה הט"ו, אך מדובר במלך הנערץ ביותר על המצרים שהמשיכו להזכירו במשך דורות רבים.
38. כנ"ל, עמ' 108.
39. תקופת שיחזור נוספת היתה ראשית הממלכה החדשה במצרים (מאות ט"ז-ט"ו לפה"ס). בינה ובין הממלכה התיכונה (מאות כ'-י"ט לפה"ס) מפרידות תקופת התהו-ובהו של שושלת י"ג ותקופת שלטון הזרים (חיקסוס) של שושלת ט"ו. למרות זאת הממצאים דומים: "מבחינת אומנות, אדריכלות, לשון וספרות היתה מצרים שלאחר שלטון החיקסוס דומה מאד למצרים בימי הממלכה התיכונה" (וילסון, כנ"ל הערה 114, עמ' 192). גם בא"י מתקשים למצוא הבדל בין התקופות: "מבחינת טיפוסי כלי החרס קיימת המשכיות בולטת (בתק' הברונזה המאוחרת א') מתקופת הברונזה התיכונה, תופעה שזיהינו גם בבתי מגורים" (גונן, מבוא לארכיאולוגיה של א"י בתק' המקרא, 7, עמ' 129. על תיארוך תק' הבה"ת ראה לעיל הערה 146). גם קראמיקה שנחשבה ייחודית לבה"מ נמצאה במכלולי הבה"ת (בונימוביץ, א"י בתקופת הבה"מ, דוקטורט, ת"א תש"נ, עמ' 41-44). הדבר תומך בנאמר לעיל (הערה 169) שהממלכה התיכונה במצרים (שושלת י"ב) זהה לראשית שושלת י"ח. גם מימצא החרפושיות תומך בכך, שהרי חלק מחרפושיות הממלכה התיכונה "נמצאו בשכבת התקופה הכנענית המאוחרת" (גבעון, כנ"ל, עמ' 27. התקופה הכנענית המאוחרת זהה לממלכה החדשה במצרים). וראה הערות 169, 200.
40. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 324.
41. יערי, מדריך לתייר במצרים, עמ' 165.
42. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 323.
43. הרודוטוס, תרגמו שומרון- צלניק, תל-אביב 1998, ספר ב', 176.
סאי נחשבת לבירת שושלת כ"ו הקרויה על שמה השושלת הסאיטית. מאתרים אותה במערב הדלתא במקום הקרוי סא-אל-חגר, אף שלא נמצא שם דבר המאשש זיהוי זה. אך מדברי מנתון המדבר על אווריס שבמחוז הסאיטי למזרח נהר בובסטיס מוכח שסאי היא צוען (יוספוס פלאוויוס - נגד אפיון, תרגם אריה כשר, ירושלים תשנ"ז, עמ' כ"ד). גם מדברי הגיאוגרף סטראבון רואים שצוען (טאניס) נקראה גם סאיס (שם, עמ' 102).
יש לציין שבספר יחזקאל פרק ל' יש רשימה של ערי מצרים באותם ימים. צוען נזכרת ואילו עיר נוספת בשם סאי לא נזכרת כלל.
נקודה נוספת שיש להדגיש היא שהעיר היחידה הנזכרת שלש פעמים היא נא, ומכאן שהיא היתה החשובה שבכולן. נא היתה בירתן של שושלות י"ח-י"ט אך לא של שושלת כ"ו: "נוא אמון קיפחה את כל ערכה" (ברסטד, עמ' 411), על-כן לא מובנת החשיבות המיוחדת שנותן לה הנביא. אך אם אנו מזהים את שושלת כ"ו עם שושלת י"ט וסוף שושלת י"ח הענין יובן.
44. תדמור, עליית כורש והרקע ההיסטורי להכרזתו, בתוך: תדמור (עורך), ההיסטוריה של עם-ישראל - שיבת ציון, ירושלים תשמ"ו, עמ' 6.
45. כאמור לעיל (הערות 169, 194) יש לזהות את ראשית שושלת י"ח עם שושלת י"ב. נשווה את המלך החמישי לשושלת י"ב - סנוסרת ג', עם המלך החמישי לשושלת י"ח - תחותמס ג'. המסורת המצרית רואה בסנוסרת את גדול הכובשים: "מסביב לשמו נתגבשו הסיפורים על מלחמות וכיבושים" (ברסטד, עמ' 140). המחקר המודרני לעומת זאת מכתיר את תחותמס: "הוא בנה את הקיסרות הראשונה בתולדות העמים" (שם, עמ' 234).
בתעלה העוקפת את האשד הראשון של הנילוס יש כתובות המספרות שהיא נכרתה בהוראת סנוסרת ג' שנתן לה את השם "יפים הם דרכי סנוסרת ג' (ח-כ-רע) שיחיה לעד"(Brested, Ancient Records of Egypt, I. pp291-292). כתובת אחרת מספרת שאת אותה תעלה הורה לעשות תחותמס ג' וכשנסתמה הוא פתחה מחדש ושמה הוא "יפה היא הדרך שפתח תחותמס ג' (מנ-חפר-רע) שיחיה לעד" (ibid, II, p.260).
דרומית יותר, במקום הקרוי סמנה, יש חורבות מקדש ובו שתי כתובות של סנוסרת ג' האומרות שכאן נקבע גבול מצרים ואת הוראות המלך בנוגע לקרבנות (ibid, I, p. 293). בכתובת נוספת כתובים אותם הדברים אך מופיעים בה שמותיהם של תחותמס וסנוסרת במשותף (ibid, II, p. 69). מקובל להסביר שתחותמס חידש את הגבול והמקדש של סנוסרת ושילב במקדש החדש את הכתובות הקדומות, דא עקא ש"מן המקדש המקורי של סנוסרת לא נימצא דבר פרט לכתובת" (Ibid). לקראת הקמת אגם נאצר פונה המקדש אך גם אז לא מצאו החוקרים את תכנית המבנה של מקדש סנוסרת.
תחותמס ג' כתב במקדשו בכרנך את שמות המלכים שקדמו לו. מרשימה זו נעדרים מלכי שושלת י"ח והמלכים סנוסרת ג' ואמנמחת ג' משושלת י"ב (הושארו להם שתי משבצות ריקות). (Redford, Pharaonic King-lists, Annals and day-books, Mississauga 1986, pp. 29-34) אין מסתמכים על רשימה זו משום שזו "רשימת מלכים מסורסת ולכן פחותה בערכה" (למבדין, א"מ, ה', ע' 245). כאשר מזהים את תחותמס ג' עם סנוסרת ג' הכתובות הנ"ל מובנות היטב.
נשווה את המלך השישי בשושלת י"ב - אמנמחאת ג' עם המלכה השישית לשושלת י"ח - חאתשפסות. בשונה מכל קודמיהם היו שניהם מלכי שלום שהביאו על מצרים ברכה ושניהם הפכו את המכרות בסיני למושבות קבע(ברסטד, עמ' 140, 7-206). במקדש שבנתה חאתשפסות יש כתובת המתארת כיצד היא קיבלה את השלטון מאביה. אותה הכתובת באותם מילים נימצאת במקדש שבנה אמנמחאת "הסיפור הועתק מן הרשימות העתיקות של השושלת הי"ב" (שם עמ' 201). בסיני נתגלו כתובות בכתב אלף-ביתי קדום (פרוטו-סינאי) שגרדינר מייחסן לימי אמנמחת ג' ואולברייט לימי חאתשפסות ולשניהם ראיות המוכיחות את נכונות דעתם. אם חאתשפסות היא אמנמחת ג' אזי שניהם צודקים.
הדמיון בין חאתשפסות לאמנמחת ג' ניכר במיוחד בתחום האמנות. פסלי חאתשפסות נחשבים לחיקוי לפסלי אמנמחת ג'. (Aldred, Egyptian art, London 1994, pp. 148,153).
נשווה את המלך הראשון בשתי השושלות: אמנמאת א' ויעחמס א'. שניהם החלו כמלכי נוא-אמון שהשתלטו על כל הארץ תוך "הדיפת איזה אויב ממצרים" (שם 116 ,167). "לא שרדה אף אחת מרשימות המלכות של יעחמס" (שם, 168), "אף אחד מבניניו לא שרד" (שם 186). אך אם אנו מזהים אותו עם אמנמחאת א' נוכל להצביע גם על שרידים מיעחמס.
מכאן שגם האסייתים ששלטו בצפון מצרים לפני הממלכה התיכונה (תקופת ביניים א'), הם האסייתים של תקופת הביניים ב' (חיקסוס).
46. הרצוג, על-אתר ז', עמ' 13.
47. דה-וו, אנציקלופדיה חדשה לחפירות ארכיאולוגיות, עמ' 1301.
48. ידין, שם, עמ' 538. לפי השיטה החדשה מדובר בימי אחאב.
49. פינקלשטיין, הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1986, עמ' 239.
50. פונק, כנ"ל הערה 202, עמ' 197.
51. אוסישקין, שם, עמ' 446.
52. פינקלשטיין, כנ"ל הערה 204 עמ' 201.
53. שם, עמ' 196.
54. שם, עמ' 199.
55. שם, עמ' 196.
56. שם, עמ' 204.
57. שם, עמ' 9-258.
58. שם, ובעמ' 201.
59. שם, עמ' 196.
60. שם, עמ' 205.
61. איתן, כנ"ל הערה 202, עמ' 57.
62. פינקלשטיין מזהה אתרים ארכיאולוגיים כשייכים לראשית התקופה הישראלית ע"י הימצאותם של קנקני "שפת-הצווארון" (פינקלשטיין, מנוודות למלוכה, ירושלים 1990, עמ' 110). אך אם "המתיישבים החדשים חיקו פיטסים מתקופה קודמת", לא ניתן להסתמך עליהם לתיארוך.
ככלל, על התיארוך ה"ארכיאולוגי" של ראשית ההתנחלות (סביבות 1200 לפה"ס) מענינים דבריו (על חפירות ח' רדנה): "החופרים לא פירטו מה היו השיקולים לקביעת התאריכים... דומה כי לפחות חלק מהם לא היו שיקולים ארכיאולוגיים (שכמעט אינם יכולים לתת כיום תאריכים מדויקים) אלא היסטוריים- כלליים". (כנ"ל הערה 204, עמ' 62).
63. גיטין-דותן, כנ"ל הערה 202, עמ' 998.
64. פריץ, שם, עמ' 813.
220ב שטרן, שם, עמ' 395.
220ג פרגן, שם, ערך חסי.
65. הרצוג, שם , עמ' 936.
66. תקופה בעייתית יותר מבחינת היעדר שכבה היא ראשית תק' הברזל המכונה גם "ישראלית א' ". באתרים רבים נמצאו שרידים מתקופה זו בשכבות תק' הברונזה (ה"כנענית") במה שהוגדר כ"בורות", ואילו השכבה הישראלית עצמה כמעט שלא נמצאה. הרי מספר דוגמאות: דן - "השכבה הישראלית א' בדן מיוצגת בעיקר ע"י בורות ששימשו כממגורות ... הבורות נחפרו אל תוך שכבות היישוב הכנעניות" (בירן, כנ"ל הערה 202, עמ' 437). תל חפר - "היישוב בתק' הברזל היה קטן בשטחו ודל .. לתוך שכבות מתק' הברונזה המאוחרת נחפרו בורות וממגורות" (פליי-פורת, שם עמ' 528). תל נגילה - "התקופה הישראלית 2 - השרידים מתקופות אלו בשטחים שנחפרו דלים מאד ... מצאו בורות ממגורה רבים חפורים לתוך שכבות התקופה הכנענית התיכונה" (עמירן-איתן, שם עמ' 1065). כך גם בתל פולג ובבית מרסים ובאתרים הפלשתיים דיר-אל-באלח ואפק: "השטח לא נוצל על ידם לבניית מבנים של ממש, שכן בכל שטח חפירתנו לא נמצאו אלא בורות שנכרו בתוך מפולות ארמון המושל" (כוכבי, אפק - אנטיפטריס, ת"א 1989, עמ' 78). וכך בחצור: "נקודה בולטת היא העדר שרידי מבני מגורים בנויים... הבורות לא נועדו לשמש מקום אכסון לכלי חרס. יש למצוא לתופעה הסבר" (גבע, דגם היישוב של שכבה XII בחצור, ארץ ישראל י"ז (תשמ"ד), עמ' 158). בנוסף, באתרים שונים נמצאו כלי תק' הברזל א' בתוך מכלולים מתק' הברונזה המאוחרת. (ראה: מייטליס, על-אתר ז', עמ' 82).
איחודן של תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת עם התקופה הישראלית א' מסביר היטב את הממצא ופוטר את הצורך מלהיזקק להסברים כגון: "נראה כאילו רווחה אז הסכמה, שיש למעט ככל האפשר בהשקעת אנרגיה וחומר במבנים ברי-קיימא" (רוזן, מנוודות למלוכה, ירושלים 1990, עמ' 407), או "יתכן כי במקומות אחדים נחקרו אזורי האיסום בלבד, ולכן לא נמצאו מבני מגורים" (פינקלשטיין, כנ"ל הערה 204, עמ' 243).
67. כתבי הירודוטוס, כנ"ל הערה 18, ספר שני 2.
68. ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 17.
69. תולדות אשור באלף השני לפה"ס מיוסדות על רשימת המלכים האשורית מן המאה הח' לפה"ס. הרשימה פותחת במלכים אגדתיים, ואינה מתאימה לכתובות קדומות שנתגלו (ראה: תדמור, ההיסטוריה של עם ישראל, ב', י-ם תשכ"ו, עמ' 44-46). בנוסף, נוצר הרושם שיש בה כפילויות (תולדותיהם של שלמנאסר א' ותגלת-פלאסר א' דומות מאד לשל שלמנאסר ג' ותגלת-פלאסר ג'), אך כל זה לא מפריע למלומדים להתייחס לתאריכים המופיעים ברשימה כאל מדע מדויק.
בכדי לקבל את הרשימה עלינו להניח שהאשורים הקפידו לשמור על מסורותיהם במשך למעלה מאלף שנה בלא לשנות דבר. הממצא לא תומך בהנחה זו. לדוגמא רשימת המלך שמשי-אדד: "רשימה זו מזכירה את אבותיו האמיתיים ובצידם אבות מדומים... הכללתם היתה מלאכותית ונועדה להוסיף לו יוקרה" (מלמט, מארי וישראל, י"ם תשנ"א, עמ' 149-150).
מפליא, שחוקרים היודעים לפרק כל קטע במקרא ל"גרעין קדום" ו"עריכה מאוחרת" מקבלים את רשימת המלכים האשורית כלשונה בלא פיקפוק.
על ערכה האמיתי של רשימת המלכים ניתן ללמוד מכתובת המלך האשורי אסר-חדון. הוא חי עשרות שנים בלבד אחרי שנתחברה והמידע שהוא מוסר שונה מאד מהאמור ברשימה (תדמור, כנ"ל). מסתבר שהוא, שחי באותה תקופה, ידע טוב יותר מחוקרי זמננו כמה רשימה זו שווה.
70. תדמור, א"מ ה', עמ' 61-62.
226א בן-תור, כנ"ל הערה 105, עמ' 147-148.
226ב בשנים האחרונות פורסמו 46 תוצאות פחמן 14 של אתרי אלף ג' לפה"ס לפי התיארוך המקובל. ב41 מהמקרים התקבלו תוצאות המורות על אלף ב' לפה"ס. על הבעיה התגברו בשיטת הכיול (קליברציה) המוסיפה לתוצאות שנים. (סגל, תוצאות של בדיקות פחמן 14 מאתרים מתקופת הבה"ק והבה"ת בא"י וסביבתה, בתוך: כהן, ההתיישבות הקדומה בהר הנגב, רשות העתיקות, ירושלים תש"ס, עמ' 338-339.)
226ג בן-תור, מבוא לארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא, ת"א תשמ"ט, 4, עמ' 13. יש לציין שגם בתקופה הפרה-היסטורית יש בעיות באמינות הבדיקות. ישנם אתרים שבהם שכבות קדומות קיבלו תוצאות צעירות יותר משכבות קדומות (כרמי וגופר, ארכיאולוגיה ומדעי הטבע 8, הוצאת מכון וייצמן, אפריל 2000, עמ' 63-66).
71. את הרעיון העלה לראשונה וליקובסקי (תקופות בתוהו), ובדרך זו הולך גם עציון (התנך האבוד) ואחרים.
72. אביגד, כנ"ל הערה 203 עמ' 1499. כלי זה נמצא בתוך שנהבים שהיו כנראה בארמון מלכי ישראל ככתוב: "ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה ובית השן אשר בנה". הם לא נמצאו באתרם המקורי: "הם הוזזו ממקומם יותר מפעם אחת, לאחרונה זה היה בתקופה ההלניסטית" (הנ"ל, ארץ שומרון, י-ם תשל"ד, עמ' 75).
לפרק הבא
