החינוך הביתי במשנתו של הרש"ר הירש
יאיר פיקסלר
פרק ג - חובת ההורים בחינוך ותפקיד בית הספר
חשיבות הבית והמשפחה
בפירושו לפסוק הראשון בפרשת לך לך (בראשית יב, א) כותב הירש כי ה'ארץ', ה'מולדת' וה'בית' הם הקרקע לצמיחתה והתגבשותה של האישיות.
בבית פורחת האישיות של היחיד והיא זוכה לפיתוח ולטיפול אינדיבידואלי. הבית הוא תחומו של האדם המתפתח ופועל והוא מגן עליו ומסייע לפעילותו.
הקושי הגדול ביותר בדרישה מאברהם אבינו בא לידי ביטוי בפרישה מן הציבור בו הוא חי. על אברהם מוטלת המשימה לעבוד את ה' לבדו, והנטישה היא של שלושה מעגלים: ארץ, מולדת ובית אב, שזוהי הפרידה הקשה והמשמעותית ביותר.
בפירושו לפסוק הראשון בספר שמות כותב הירש :
"ואלה - אותם האנשים הם, על תכונותיהם הנבדלות, אשר מהם התפתח עתה העם היהודי. קו יסודי אחד היה טבוע באופים ומשותף לכולם, והוא אושיית היסוד של הלאומיות היהודית: את יעקב איש וביתו!... אז יבנה ה' את העם הזה, את עמו, לא מהטפחות אלא החל יחיל מהמסד של "הבית" - "שה לבית אבות שה לבית" - המה קשרי המשפחה, זיקת הבנים לאבות והאבות לבניהם".בדברים אלה רואים אנו כיצד תופס הבית, התא המשפחתי, מקום משמעותי ביצירת העם היהודי, על פי תפיסת הרש"ר הירש. ביטוי נוסף לתפיסתו ניתן למצוא בפירושו לפרשת בא, במסגרת ההכנות ליציאת מצרים.
בשמות יב, ג, נאמר: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".
הירש בפירושו לפסוקים ג - ו, מסביר את המהלך של הפיכת אוסף עבדים לעם. השלב הראשוני הוא זקיפת קומתם על ידי הענקת האפשרות לקניין אישי, וזאת בגלוי, לעיני אדוניהם - "ויקחו להם איש שה". השלב הבא הוא ללכד את הפרטים, לאחר שנזקפה קומתם, במסגרת של משפחות. הירש ממשיך ומתאר את התהליך - ממשפחה גרעינית ל"בית אב", הכולל כמה דורות, וממנו לקהל עדת ישראל. לענייננו, ניתן לראות את החשיבות של התא המשפחתי המצומצם כיחידה הראשונית ממנה נבנה העם. על פי הירש,
לא יחידים חופשיים ועצמאיים (לאחר השחרור מעבדות מצרים) הם המרכיבים היסודיים של העם, אלא בתים חופשיים ועצמאיים הם היסודות מהם ביקש ה' לבנות את עמו.
חובת ההורים בחינוך
ואכן, הירש עומד באחדים ממאמריו החינוכיים, על תפקידם החשוב והמכריע של ההורים בחינוך ילדיהם. הירש פונה להורים, לעיתים בלשון נמלצת ונרגשת, בנסותו לתאר את גודל האחריות המוטלת על כתפיהם ואת חובתם להתמסרות טוטאלית לילדיהם.
הציטוט הבא מהוה דוגמא מייצגת לפניות מעין אלו: "... אין בעולם אושר יותר נעלה מאשר הרגש הנעים בקיום נפשו של ילד רך, שאין לו תביעות ודרישות כלפיך והוא תלוי בך ובחסדך... האינך שומע קול פנימי האומר לך מה ילד זה מצפה לקבל ממך? ... עליך להרגיש את כל האחריות, האושר והקדושה שבמשימה הזאת. עליך להרגיש שהשם "אב" משח אותך לכהן גדול... אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב!".1
במה אפוא, באה חובתם של ההורים לידי ביטוי בפועל?
החובה של ההורים, על פי הירש, הנה לעסוק בעצמם בחינוך בניהם, לדאוג בעצמם להשכלתם ולשקוד על פיתוח המוסר שלהם. כמובן שחובה ראשונה במעלה היא לחנך על פי רוח היהדות ומוסר התורה.
ההורים ובית הספר - הגדרת תפקידים
מתח זה, שבין תפקידם החינוכי של ההורים לבין תפקידו של בית הספר, מהווה את הרקע למספר מאמרים של הירש, ונשתדל לעמוד עליו להלן בהרחבה. ניתן לשער, כי מתח זה היווה עבור הרש"ר הירש לא רק נושא לדיון אינטלקטואלי מנותק, אלא היה עניין להתמודדות יומיומית שלו במסגרת תפקידו כמנהל בית הספר הריאלי בפרנקפורט.
במאמר ממנו ציטטנו לעיל, "חינוך התורה",2 מצטט הרש"ר הירש את הנאמר בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, דף כא עמוד א, לגבי תקנת רבי יהושע בן גמלא להושיב מלמדי תינוקות בכל מדינה ובכל עיר.3 יהושע בן גמלא הוא המיסד הראשון של מוסד בתי הספר בישראל, והתלמוד מייחס לאיש ולמפעלו חשיבות רבה - "זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל". לאור יחס זה יש לשאול, מהי לאמיתו של דבר תכלית המפעל הזה? כיצד מונע בית הספר את השתכחות התורה מישראל?
תשובות לשאלות אלו יגדירו באופן ברור את מטרות בית הספר, ויאפשרו "חלוקת תפקידים" בינו לבין בית ההורים. כלומר, על מנת לתאר את תפקיד ההורים בחינוך, יש להגדיר את טיב היחסים בינם לבין בית הספר במה שנוגע לחינוך הילדים.
ראשית, יוצא הרש"ר הירש באופן תקיף נגד הגישה כי ההורים מסיימים את תפקידם החינוכי בשלחם את ילדם לבית הספר. "אל תשלו את עצמכם כי בית הספר פוטר אתכם מכל אחריות בחינוך... אויה לבנך אם הנך סבור לצאת ידי חובתך על ידי תשלום שכר לימוד ודאגה לצד הכלכלי".4
הירש מגדיר במאמר זה את תפקיד בית הספר, בעיקר במילוי מקום האב במה שנוגע להקניית ידיעות. אמנם, תכלית בית הספר היא "הכנת התלמיד והכשרתו לקראת החיים"; הכנה זו כוללת הן את פיתוח השכל וריבוי הידיעות בענפי המדע השונים, אך "בעיקר יש להלהיב את התלמיד לקראת תפקידו הגדול בחיים, דהיינו: לחיות חיי יהודי נאמן בעולמו של הקב"ה, לפי רצון ה'".5
יש לציין, כי קיימת אי בהירות מסוימת בדברי הירש כאן לגבי עיקר תפקידו / תכליתו של בית הספר. מחד הוא אומר כי התפקיד הוא בעיקר הקניית ידיעות, ו"יחד עם זה" בית הספר אינו מתעלם מן החיים. מאידך הוא אומר, כפי שציטטנו, כי "בעיקר יש להלהיב את התלמיד... לחיות חיי יהודי נאמן".
במאמר "התנ"ך כמדריך חינוכי",6 כותב הירש דברים ברורים יותר: "בתי הספר מהווים בראש וראשונה מוסדות הוראה, ואילו הצד החינוכי שלהם הוא בעל חשיבות משנית גרידא ובא רק באמצעות ההוראה".
כך או כך, לצד שני התפקידים הללו, משאיר הירש מקום רב לעבודתם של ההורים בתחום החינוכי.
יתרונות החינוך הביתי
הירש עומד על כך כי ישנם מספר תהליכים חינוכיים שהילד יכול לעבור אך ורק בבית הוריו.
על ההורים לעורר בלב הילד רצון לרכוש חכמה, עוד בטרם נשלח לבית הספר. כמובן שאפשרותו של בית הספר להשפיע היא רק מאז בא התלמיד בשעריו, אולם הצורך בעידוד החשק להשכלה קיים כבר קודם, ולכן ברור שרק ההורים הם היכולים לטפחו.
על ההורים מוטלת המשימה להרגיל את בנם "בהנהגת החיים המושתתת על מוסר התורה על פי הידיעות שרכש בבית הספר".7 כלומר, בית הספר מסוגל וצריך להקנות לתלמידיו את הידיעה כיצד אמורים להיראות חייהם על פי התורה, אולם אין בית הספר מסוגל לגרום לתלמידיו לאמץ לעצמם חיים אלו. חלק זה הוא כבר מתפקידם של ההורים. לשון אחרת: החינוך על ידי ההורים הוא חינוך מעשי, ולא חינוך על ידי הוראה.
היכולת לגרום לילד לאמץ את דרך החיים הרצויה מושתתת בראש ובראשונה על דוגמא אישית. הירש מרחיב בעניין זה במאמר "שיתוף פעולה בין ההורים ובית הספר".8 בהקשר זה הוא מסביר כי רק בבית ניתן לחנך למשמעת ולמוסר, אשר בהם ההתנהגות של ההורים חשובה במיוחד להצלחת החינוך. בנושא זה נרחיב להלן, בפרק ה.
ככלל, כותב הירש, "בית הספר, בניגוד לבית ההורים, הוא דל מאוד באמצעי חינוך... לרשותם של ההורים עומד מגוון גדול ומגוון של אמצעי השפעה... ואילו בית הספר מוגבל מאוד מבחינה זו".9 משום כך, ברור כי יכולת ההשפעה של ההורים בתחומים הרוחניים והמעשיים, גדולה בהרבה מיכולת ההשפעה של בית הספר.
עקרון זה מודגם על ידי הירש במאמרו "והגדת לבנך",10 בו נקודת המוצא של הדיון היא חובתו של האב בפסח. "והגדת לבנך" - המעבר מאב לבנו הוא רעיון יסודי בפסוק. אין כאן רק ידע טכני שצריך להעביר לתלמיד. המטרה אינה ידיעת ההיסטוריה גרידא. יש כאן קיום מעשי, העברת חויה של שותפות בשושלת המפוארת של עם ישראל. המצוה היא "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך" - זה לא קורה בבית הספר. המורה יכול, לכל היותר, להעביר את הידע הדרוש, להכין את התלמיד לחויה שיעבור בבית וליצור את התשתית להשפעתו של האב.
חלק מהפער בין יכולת השפעתם של ההורים ליכולת ההשפעה של בית הספר, נוצר מכך כי רק בבית ההורים ניתן להעניק חינוך אינדיבידואלי אמיתי. בפרק ד נעמוד על מרכזיותו של החינוך האינדיבידואלי במשנתו החינוכית של הרש"ר הירש. גם ללא הכרת נושא זה לעומקו, ניתן להבין כי חינוך אישי, המכוון לחניך מסוים, על ידי מי שמכיר היטב את אישיותו ונטיותיו, עשוי להניב פירות טובים יותר מחינוך כללי, הפונה לקבוצת תלמידים ללא אבחנה ביניהם. גם גורם האהבה וקירבת הלבבות בין ההורים לילדיהם הוא משמעותי בחינוך, ואינו דומה למערכת של אהבה, הערכה וקירבה, שעשויה להיווצר בין המורה לבין תלמידיו.
היחס בין ההורים ובית הספר
כפי ששיתוף פעולה בין ההורים הוא יסוד מרכזי והכרחי בהצלחת חינוך בניהם, כך הוא חשוב גם במערכת שבין ההורים לבית הספר.
על מנת לקיים את שיתוף הפעולה הדרוש, על ההורים לשמור על קשר תמידי עם מורי בית הספר. יש ליצור מערכת של החלפת מידע, על בית הספר להיות מוכן תמיד לקבל הערות על התנהגותו של התלמיד בבית, ובהתאם לכך להשתדל להשפיע ולכוון את התלמיד לכיוון הנכון, בהתאם לבעיותיו. לעניין זה ניתן להשתמש גם בכלי של שיחה אישית עם התלמיד.
על ההורים לעקוב באופן הדוק אחר לימודיו של בנם והתקדמותו בהם, ולדאוג כי הוא מכין את שיעורי הבית ושומר על סדר בספריו ומחברותיו. כמובן שעליהם לדאוג לכך שבנם מבקר בבית הספר באופן סדיר. כמו כן עליהם להגיב באופן שקול ומחושב לציון לשבח או לנזיפה שמביא הילד לביתו.
גורם חשוב נוסף הוא האופן בו מתייחסים ההורים לצוות ההוראה של בית הספר. יחסים אלה חייבים להיות מושתתים על אמון וכבוד, שאם לא כן, יחלחל יחסם המזלזל של ההורים כלפי המורים, אל התלמידים, ובכך יאבדו המורים את יכולת ההשפעה והחינוך שלהם.
נקודה בסיסית ביותר במערכת שבין בית הספר וההורים היא הנושא של אחדות המסר. כמובן שאחדות זו הנה תנאי הכרחי לקיום שיתוף פעולה פורה ומועיל. הכוונה במילים "אחדות המסר" היא, שבית הספר וההורים ישדרו לתלמידים את אותם המסרים. לא יתכן כי בית הספר יצליח להעביר את מסריו, אם בבית נפגש התלמיד עם גישה או מעשים הסותרים מסרים אלו. הדברים אמורים הן לגבי יחסם של ההורים ללימודים הכלליים וענפי המדע השונים, ובעיקר ביחס לתחום הדתי. "לשוא ילמד הילד את תורת המצוות והמוסר, אם בבית לא ינהגו לפי תורה זו ולא יקיימו אותה למעשה מתוך הכרה עמוקה".11
שיתוף הפעולה הוא הכרחי להצלחת כל אחת מהמערכות, כפי שכותב זאת הירש: "אין הבית עשוי להצליח הרבה בלי עזרתו של בית הספר, אך גם בית הספר לא יצליח בלי עזרת הבית".12
המטרה - תורה עם דרך ארץ
תפקיד האם החינוך
באופן כללי, רואה הירש את האמהות כמפתח לחינוכו של עם ישראל כולו. המאמר "כה תאמר לבית יעקב"13 הוא מסה ארוכה למדי, בה פונה הירש אל האמהות בלשון נרגשת ולעיתים אף מליצית. הוא מסביר כי הן הן היכולות להושיע את עם ישראל מאסון של רפורמה והתבוללות, על ידי החינוך שיעניקו לבניהן. הוא מראה כי בכל הדורות, נשאו האמהות בעול החינוך, והן שאפשרו את המשך השושלת היהודית מדור לדור. מאמר זה חורג אמנם מתחום ענייננו, אך ההנחה היסודית שבו, לגבי תפקידה של האם, הנה משמעותית ביותר במסגרת השקפתו של הירש על החינוך הביתי.
סיכום
הערות:
1. ש"ר הירש, 'חינוך התורה', יסודות החינוך כ"א, עמ' כ - לב. להלן: חינוך התורה. מאמר זה מופיע, בתרגום עברי שונה, גם ב: ש"ר הירש, חורב, תרגום: מ"ז אהרנזון, בני ברק, תשל"ג, עמ' 318 - 393.
2. שם.
3. "דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם - ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".
4. חינוך התורה.
5. שם.
6. ש"ר הירש, 'התנ"ך כמדריך חינוכי', יסודות החינוך כ"ב, עמ' עח - צד. להלן: התנ"ך כמדריך חינוכי.
7. ש"ר הירש, 'שיתוף פעולה בין ההורים ובית הספר', יסודות החינוך כ"ב, עמ' ס - עז. להלן: שיתוף פעולה.
8. שם.
9. שם.
10. ש"ר הירש, 'והגדת לבנך', יסודות החינוך כ"א, עמ' קכ - קלו.
11. שיתוף פעולה.
12. חינוך התורה.
13. ש"ר הירש, 'כה תאמר לבית יעקב', יסודות החינוך כ"א, עמ' קלז - קנא.
