א. ביום כ"ג בתמוז תש"ו, בשעה 12.05 התקיפו חיילי הארגון הצבאי הלאומי את מרכזי השלטון הבריטי: את המזכירות הראשית של ממשלת הכיבוש ואת המפקדה הראשית של צבא הכיבוש.
ההתקפה בוצעה תוך כדי קרב עם משמרות הצבא והמשטרה הבריטיים.
ב. לפי התכנית שנקבעה מראש הופעל מטען חומרי הנפץ רק כעבור חצי שעה אחרי הכנסתו לבנין המותקף.
ג. מיד לאחר הכנסת המטען, ניתנו אזהרות טלפוניות למרכז הטלפונים של המלון על-שם המלך דוד, למערכות העיתונים, לסוכנויות טלגרפיות ולקונסוליה הצרפתית, הנמצאת בשכנות למלון. נוסף על כך הוטלה פצצת אזהרה (בלתי-מזיקה) לפני רחבת המלון, כדי להזעיק את דייריו ולהרחיק את הקהל מן הסביבה.
ד. הטרגדיה שאירעה במשרדים האזרחיים של ממשלת הכיבוש, לא נגרמה על-ידי החיילים העבריים, שמילאו את תפקידם בעוז ובהקרבה עצמית, ושמרו בקפדנות חיילית על ההוראות שניתנו להם ביחס לשהות הנדרשת לפינוי הבניין כאנשים אזרחיים; היא נגרמה על-ידי המשעבדים הבריטיים עצמם, שלא שעו לאזהרה ולא פינו את הבניין, לפי עצת "מומחיהם" הצבאיים, שקיבלו על עצמם לפנות את מנגנוני ההפצצה, אשר הנגיעה הקלה ביותר בהם הייתה מוכרחה להביא לידי התפוצצות. אף נגד נגיעה זו הושמו אזהרות בשלטים גדולים בשלוש שפות.
ה. האזהרות הטלפוניות ניתנו בשעה 12.10-12.15. ואם נכונה הודעת השקרנים הבריטיים. כי ההתפוצצות הגדולה אירעה בשעה 12.37 הרי אף אז עמדו לרשותם 22 (עשרים ושתיים) דקה כדי לפנות את הבניין מדייריו ועובדיו.
לפיכך נופלת האחריות על האבדות בנפש מקרב האוכלוסייה האזרחית עליהם, ורק עליהם.
ו. אין זה נכון שהמזהירים דיברו "בשם תנועה המרי" הם לא הזכירו - לפי ההחלטה - כל שם. בעניין זה הננו נמנעים לפי שעה מלמסור הודעה נוספת. אך יתכן, כי בעקבות ההסתה הפרועה והפחדנית יהיה צורך בזמן המתאים לפרסם הודעה כזו.
ז. אנו מתאבלים על הקורבנות היהודיים. אף הם קורבנות טרגיים של מלחמת החופש העברית, שאין טרגית ממנה ואין נעלה ממנה.
ח. אנו קוראים לעם ולנוער לעמוד ללא חת מול מזימות האויב, שגמר אומר לשעבדנו ולהחריבנו. אמרו למסיתים, ולמתרפסים מתוך עיוורון ורעידת ברכיים, אחרי הודעות הכזב הבריטיות: וכי לא מעשי הפשע הבריטיים הם התובעים "להתקומם"?
דם עברי נשפך כמים ברחבי תבל. את הדם הזה שופכים במישרין ובעקיפין המשעבדים הבריטיים, על כן מלחמה לנו בהם ללא ליאות, ללא רתיעה, מלחמה לחיים או למות.
