בעצם הימים, בהם עומד העם במלחמה על קיומו, חירותו ועתידו; בעצם הימים בהם מתנהל משא ומתן בין נציגי המוסדות לבין נציגינו על הקמת חזית מלחמה אחידה - החלו אלמנטים פרובוקטיביים של ה"הגנה" בחיפה במערכת דמים פנימית, במלחמת אחים שפלה וטמאה.

אנו מוסרים לידיעת העם את העובדות המחרידות לפי השתלשלותן הכרונולוגית:

א. בליל י"ח טבת תש"ח (31.12.47) נחטף מביתו בחיפה חבר שלנו והובא כבול למקום סתר של ה"הגבה". בזמן ה"חקירה", שנמשכה שני ימים ושני לילות, עונה ענויי-תופת. הפשיטוהו ערום. היכוהו בכל חלקי גופו, הכריחוהו לעמוד שעות רצופות, מעכו לו את אברי המין.

ב. מיד לאחר החטיפה הזאת, בטרם נקטנו אמצעי תגמול, פנינו אל האישים, המנהלים אתנו בשם המוסדות משא ומתן, ודרשנו מהם להתערב. הפנינו את תשומת לבם לחומרת המצב. הן רק ברברים עושים מעשי-איבה בזמן שמתנהל משא ומתן. ומאידך, מובילים מעשי זוועה כאלה למלחמת-אחים, שתוצאותיה מי ישורון.

אנשי המוסדות הודיעונו, כי הם מצטערים על המקרה והובטח להם מפי ראשי ה"הגנה", כי מקרים כאלה לא יישנו עוד.

ג. אף על פי כן, כעבור 12 יום, חידשו הפרובוקטורים בחיפה את תעלוליהם. הם חטפו חבר אחר שלנו, ועינוהו באמצעים "מדעיים" חדשים: בזמן החקירה הזריקו לו זריקות שהכניסוהו למצב של כמעט חוסר-הכרה. הכריחוהו לעמוד על רגליו אף על פי שכאשר ניסה לקום נפל חסר-אונים. כשסרב, או לא יכול היה להשיב לשאלות מעניו, שמע מפי האינקוויזיטור הראשי: "עוד זריקה!"

ד. לאחר החטיפה הזאת, עצרו חברינו בחיפה את אחד ממפקדי ה"הגנה" המקומיים, כדי להביא לידי שחרורו של חברנו. אנשי ה"הגנה" חטפו שני חברים נוספים שלנו, וביניהם את ידידיה סגל.

ה. ביום ב' שבט תש"ח (12.1.48) שלח מפקד ה"הגנה" בחיפה מכתב למפקדנו שם, בו הבטיח, כי אם איש ה"הגנה" ישוחרר "ישוחררו אנשיך". איש ה"הגנה" שוחרר; הוא אישר, כי לא נגעו בו לרעה.

ו. אחד משני החברים החטופים שלנו שוחרר. הוא לא עונה. על החטוף השני, ידידיה סגל, הודיעו אנשי ה"הגנה" להוריו, כי הוא שוחרר ביום ב' (12.1.48) בשעות הבוקר. אך ידידיה סגל לא חזר לביתו. הוריו וחבריו התחילו לחפשו. הוא לא נמצא. גופתו נמצאה בכביש. סימני מכות היו עליה.

ז. במשך שלושה ימים אחרי הרצח לא מסרו אנשי ה"הגנה" כל הסבר למה שאירע ללוחם העברי שהיה בידיהם. רק ביום ב', ה' בשבט תש"ח (16.1.48), לאחר שהעיתונות עוררה את תעלומת הרצח, פרסמו "הסבר", שלפיו "ברח" החטוף - שהיה בוודאי כבול בידיו וברגליו כשאר חבריו החטופים - ו"נמלט" מן הכרמל ישר לידי פורעי טירה, אף על פי שבתור תושב ותיק של הכרמל ידע את כל הסביבה ומבואותיה. אין, איפוא, כל יסוד להאמין ל"הסבר" זה שהומצא בדיעבד, כדי לחפות על פשע מחריד.

אחינו גבריאל עונה והוכה עד מוות, או נורה, בנסיבות שעדיין לא ידועות לנו, על-ידי חוטפיו, שניסו, כפושעים פחדנים, לטשטש את עקבות פשעם. הם השליכוהו בקרבת כפר טירה, כדי ליצור רושם שערבים הרגוהו, ולמטרת הטשטוש אף הפכו את המוכתר של קן המרצחים הידוע ל"ג'נטלמן", המודיע פתאום לאישיות יהודית על גופת יהודי שאנשי כפרו רצחו!

מסרנו את העובדות הללו לידיעת הצבור, והרינו מודיעים:

על פשע איום זה לא נעבור לסדר היום.
אנו דורשים להקים מיד ועדת חקירה ציבורית ובלתי משוחדת שתחקור את נושא העינויים ונסיבות הרצחו של אחינו גבריאל, ותקרא לדין את הסדיסטים - המרצחים.
אם ועדה כזו לא תקום - נגלה אנחנו את הפושעים. והם לא יינקו.

אזרחים עברים!
האם תסבלו גסטאפו בקרבכם? הזה יהיה המשטר במדינה עברית? האם סדיסטים, מענים ומרצחים פחדנים ישלטו בנו? האם לא תקומו ולא תבערו בעוד מועד את הנגע הזה?
אין זה עניינינו בלבד. אותנו לא ישברו אנשי גסטאפו. אנו את ידיהם נקצץ. אבל העם כולו חייב לראות בעיניים פקוחות את התהום, שהוא עומד על עבריה בעצם ימי החירום.