1. היהודים בארצות הגולה הם תמיד זרים. ולא הרי זרים כהרי זר. ולא הרי זרים כהרי בני-ארץ-זרה. זרים - פירושו, המון ניכר של אנשים בעלי תכונות מייחדות ובולטות מאוד - סוציאליות, פסיכיות ובעיקר פיזיות (פרצוף, מבטא, תנועת אברים, הילוך, קומה). הפחד האלמנטארי מפני הזר, שהיא מידה בכל האנשים שהם בני דרגה נמוכה בהתפתחות התרבותית, מסתבך במשך הזמן, כשהאנשים עולים לדרגות התפתחות גבוהות ייתר, בעטיה של ההתחרות הקיבוצית. וכל עוד קיים ויתקיים משטר חברתי המבוסס על התחרות, על צורות אנארכיות של המעשה החברתי, תשאף כל יחידה חברתית לדחוק את רגלי הזרים ולדחות אותם מלקחת חבל בחלוקת הקניינים החומריים הניתנים להפקעה.

2. הסיבה הגורמת לשאלת היהודים יש בה שני יסודות:
ראשית, אין ליהודים שום קניין חברתי-חומרי משלהם, שבגללו תהא התבוללותם רצויה לעמים אחרים. אין להם טריטוריה משלהם, ולא שוק צרכני משלהם שיעוררו קנאתם של אחרים.
שנית, ההתחרות השולטת עתה, והמכוונת ביתר-שאת כנגד היהודים, כהמון זר וניכר, מאלצת את הסביבה לבדל אותנו מקחת חלק בנכסי החיים המשקיים שלהם. השפעות אלו יוצרות את הגורם המבדל בהיסטוריה הישראלית. הביטוי הפסיכולוגי שלו היא שנאת-ישראל על כל גילוייה.
שנאת ישראל מלמעלה משתדלת לבדל את היהודים ולא לתת להם להתמזג עם חיי המקום, והיא משיגה זאת בדרך של הגבלות חוקיות, אגב ניצול הפונקציות שהיהודים ממלאים. ובשעה ששנאת היהודים מלמעלה נחלשת בפעולתה, באה שנאת-ישראל מהצדדים מלמטה ואינה מניחה ליהודים שום אפשרות של חיי-תערובת ושל נישואיי-תערובת, ועובדה זו עם דחיקת-הרגל הכללית גורמות לבידול מוחלט של היהודים.

3. את הביסוס הדתי של שנאת-ישראל סותרת העובדה, כי דווקא במקום שמספר היהודים היה רב והם היו נתונים לרדיפות, לא היו לדת ישראל מעולם גרים מבין הגויים, אלא להפך, במקומות שהיהודים לא בלטו בהמוניהם מצאה לה לפעמים תורת-משה חסידים (הכוזרים, ה"מתייהדים" וכו'). גם ההתחרות הפרטית והניצול הפרטי הפשוט אין בהם להסביר, על שום מה מתפשטת שנאת-ישראל ומקיפה את כל היהודים, ועל שום מה היא מתדבקת לעתים גם למעמדות חברתיים, שאינם עומדים בהתחרות ישירה עם היהודים. שנאת היהודים היא אחת מאותן ההרגשות אשר היסוד הפונקציונאלי שבהן מטיל את צבעו לא על צד אחד של האובייקט, ("תואנה' לאהבה או לשנאה), אלא על כל האובייקט בשלמותו. הרגשות כאלו קרויות הרגשות שאינן - תלויות - בתועלת. שנאת-ישראל מודה בעצמה והיא שנאה ליהודי סתם, ללא כל אשמה ותואנה, שנאה לז'יד באשר הוא ז'יד. אופי חסר-תועלת וחסר-תואנה זה של שנאת-ישראל מוכיח בעליל, ששורשיה נעוצים בתנאים המשקיים והחומריים הכלליים של חיי-החברה, כפי שנוסחו ב - 1 ו- 2. הרגשה בלי תואנה אין פירושה שהיא גם בלי סיבה. ואין היא גם בלי דעת. ולא משום שהתואנה לא נתגלתה והיא איננה בכלל, אבל סיבה ישנה, כי אין בעולם תופעה בלא סיבה.

4. הרגשה שאינה תלויה בתועלת כמעט שאין למוד באמת הביקורת האובייקטיבית. כל ניסיון להאירה באור המחשבה וההכרה עוד מגביר, ברוב המקרים, את ההרגשה גופה. הקדמה הרוחנית של השכבות החברתיות החדורות שנאה לישראל אינה מחלישה בהן את שנאת-ישראל, אלא להפך, מגבירה אותה.
מצד שני, קידמה זו עצמה גורמת, לפי חוקי ואבאר-פיכנאר והפאראדוכס ההאדיניסטי, להגברת רגישותם ומורת רוחם של היהודים עצמם. כל אלה מביאים לידי כך ששאלת היהודים מחריפה והולכת בשביל היהודים עצמם, וההתפתחות בימינו תלך ותעמיק בהדרגה בקרב היהודים את ההכרה בהכרח היציאה מארצות הגולה בדרך זו עתידים גם היהודים המנושלים פחות מבחינה כלכלית להוציא יותר ויותר בתהליך הבידול ובמידה שהתורות והלכי-הרוח של זמנני, הפרועים והכופרים-במוסר (ה"ניצ'איאניות", תורת שטירנאר, הדאקאדאנטיות, המודרניזם וכו'), מתפשטים והולכים, שנאת ישראל תלך ותלבש צורות חריפות ופראיות יותר.

5. ככל שיגדלו הקניינים שה"פרוגרס" יביא לאוכלוסייה המקיפה את היהודים, כן יחמיר מצבם של היהודים. הרס המחיצות המעמדיות, זכות הבחירה הכללית, שופטים מושבעים וכו', - כל הגורמים האלה להפחתת ההבדלים בין השכבות החברתיות העליונות ובין התחתונית, יביאו לידי כך ששנאת ישראל מלמעלה תתמזג עם שנאת-ישראל שמן הצדדים ומלמטה, היהודים יעמדו כהמון זרים בולט, ראווה לעין כל, ותלות היהודים בשנאת-ישראל ובחרם מצד החברה הסובבת - תגבר עוד יותר. עתיד כזה של בידול ונישול גובר מיועד גם לכושים בארצות הברית של אמריקה הצפונית - והיא נועד בעולם הקפיטליסטי לכל אותם הקיבוצים, שמהיותם ניכרים בהמוניהם ומשוללים ארץ משלהם וקניינים חומריים משלהם, נוהגים בהם מנהג זרים. חיסול המוסדות החוקיים של שנאת-האדם אין בו עדיין ערובה כלל וכלל, שגם רגשות-השנאה תיעלמנה אתם, רגשות אלה ימצאו להם עם התקדמותה של הציביליזאציה ביטוי נוח יותר בחוקי הנוהג ובדעת הקהל.

6. מצד שני, יהיה המצב הכלכלי של רוב מנינו ורוב בנינו של העם היהודי מחמיר והולך. העם היהודי, מאחר שאבדה לן, לרגל מסיבית היסטוריות שונות, עצמאותו המדינית ואחדותו הטריטוריאלית, ניתק את קשריו עם הקרקע וחדל מעסוק בייצור החקלאי. את תוצרת החקלאית, גידול המקנה וחרושת-המכרות, שהם הכרח חיוני לקיום האדם, היו היהודים קונים תמיד אצל עמים אחרים, ומשלמים תמורתם בכסף ובשירותי תיווך. את סכום כל ההוצאות, שמוציא העם היהודי לרכישת תוצרת הייצור החקלאי נקרא בשם ההוצאה הלאומית היהודית. סכום אמצעי-הקניה, ערכי החליפין, שהיהודים מקבלים מעמי-הסביבה בתורת הכנסה ממלאכה, ממסחר או מנשך, נקרא בשם ההכנסה הלאומית היהודית. על יסוד שני המושגים האלה, ולאחר שהיהודים מבודלים מהחיים המקומיים ומן הייצור החקלאי, הרינו רשאים להשתמש גם במושג המאזן הלאומי היהודי.

7. בתקופת שלטונו של המשק הפאודאלי באירופה ארגנו היהודים את יחסי-המסחר בין השווקים הסגורים השונים ומבחינה כלכלית היו יסוד מועיל לבני סביבתם. במידת התפתחותו של המשק הבורגני בארצות שונות, התחילה הבורגנות המקומית הצעירה, לאחר שעמדה על רגליה, להתחרות ביהודים. הצרכנים המקומיים, בהיותם תפוסים לשנאת-ישראל, התחילו בהדרגה להרוס את מעמדם של היהודים, בדרך התחיקה או בדרך פרועה. הפונקציות היהודיות הלכו ונעשו מיותרות, וההכנסה הלאומית היהודית התחילה מידלדלת ויורדת בהדרגה. אולם מטבעה של ההוצאה הוא, שאיו להפחיתה עד למטה ממינימום ידוע, שאין אחריו אלא התנוונות. המאזן השלילי שנוצר גרם לכך, שהיהודים נדחקו לאט לאט מהארץ,. אולם השלטונות לא חיכו עד שכל היהודים יהיו למיותרים בהחלט ויעזבו את הארץ, אלא הקדימו וגרשום. וכך היה הקפיטליזם האירופי המנצח רץ בעקבותיהם של היהודים ממערב למזרח. המתח הגבוה של הרדיפות חל לא במאה הי"ב, תקופה שבה הגיעה קנאות הדת לשיאה, אלא במאה הי"ד, שעה שבכל מערב-אירופה נתחזקה בורגנית-המסחר; חיזוק זה של הבורגנות וסיום התפתחותם של הצ'כים ושל הגילדות ופריחת הבנקאית עשו למיותרים את המסחר, את המלאכה ואת הלוואת הכספים של היהודים כמעט בכל מערב-אירופה. הגלות מופיעה לפנינו שתהליך שאין להימנע הימנו, ואשר ההכרח ההיסטורי שלו חופף באופן אימננטי את ההתפתחות הכלכלית של אירופה.

8. מסלולה של הגלות חופף את מסלול מסע-הניצחון של הקפיטליזם. רק גירוש ספרד נטה מדרך היסטורית-הכרחית זו. מחמת המלחמות התמידיות בין הנוצרים והמוסלמים, לא יכול היה המשק הבורגני בחצי-האי הפירנאי להתפתח באופן חופשי, והיהודים היו מועילים מאוד, ואפילי נדרשים, בקאסטיליה ובאראגוניה גם בזמן שבאירופה המרכזית כבר היו מיותרים. במאה הט"ו, במידה שהממשלות המאוריטאניות הלכו וירדו החלו המוראסקים להתחרות ביהודים בשוקי העולם, ובסוף המאה, לאחר חורבנו הסופי של השלטון המוסלמי בספרד, נמצאו היהודים מיותרים בהחלט - את מקומם תפשו המאירים.

9. ההכרח הפנימי של התפתחותה המשקית של אירופה הוא היוצר את הדפוסים של הגלות הנורמלית (דחיקת-הרגלים הכלכלית והמדינית של היהודים). גלות זו אינה נתונה לחיסול בתוך הגלות גופא. מקרקע הגלות המשקית יונקת בשפע שנאת-ישראל כתופעה סוציאלית-פסיכולוגית. ביטוייה של שנאת-ישראל הן הצומת של הגלות הבלתי-נורמלית (פרעות, נגישות, הסתה וכו'). בגלות זו אפשר להילחם בתוך הגלות גופא. את הגלות הנורמאלית אין היהודים יכולים לשתק אלא על ידי חיסול הגלות עצמה, על ידי יציאה מארצות-הגולה. את הגלות הבלתי-נורמאלית אפשר לשתק באופן חלקי על ידי פעולה במקום, הגורמת, אמנם, להחרפת הגלות הנורמאלית. עד הזמן האחרון הבחינו היהודים רק בתנודותיה של הגלות הבלתי-נורמאלית, שהיא אפשרית רק במקום ששכבות החברה העליונות נבדלות מן התחתונות, במקום ששנאת-ישראל מלמעלה מקילה על התגלותה של שנאת-ישראל מהצדדים ומלמטה, ושנאת השכבות התחתונות משתככת עם גילוי חיבה ליהודים מלמעלה. ולפיכך תלו תמיד היהודים את גורלם בשכבות העליונות והסבירי את ההיסטוריה הקדחתנית שלהם, שמאחורי תנודותיה היה חבוי התהליך העקשני של הגלות הנורמאלית, כעניין של "גזירות וישועות" מלמעלה.

10. בסוף המאה הי"ח נשאר במערב-אירופה החלק הקטן ביותר של היהדות, וחלקה העיקרי נצטופף בפולין. לרוסיה לא הייתה ליהודים רשות-כניסה. בהתפתחותה המשקית הרופפת הספיקו לה הסוחרים ובעלי-המלאכה משלה, בתוספת הטאטארים והגרמנים. היהודים היו מיותרים. אירופה המערבית הייתה זקוקה בראשית התפתחותו של קפיטאליזם-המכונות להתחרות חופשית מלאה. לפני הקונווטנט הובאו בבת אחת שני עניינים: האמנציפאציה של היהודים ושל הנשים. וכיוון שהיה אז צורך בחופש המסחר, מה שאין כן חופש ההתחרות בשוק-העבודה שעדיין לא הגיעה שעתו, ניתנה לבורגנות היהודית אמנציפציה חוקית, ואילו האמנציפאציה של הנשים - נדחתה. ההפליה הזאת מוכיחה בעליל, כי הסיבה הישירה לאמנציפאציה היהודית במערב לא הייתה בקדמה הפוליטית או המוסרית, ולא בהכרזה על זכויות האדם, אלא בכוחות הכלכליים החברים בעצם תהליך-ההתפתחות של משק-המכונות.

11. המכונה, המופיעה בראשונה - כשהיא עדיין ברשותם של בעלים פרטיים בעלי פטנט, - כגורם של התחרות, כמניע כביר בהתפתחות הקפיטליסטית, מאבדת מיד את ערכה המקדם ברגע שהיא נעשית קנינה של החברה. אותה שעה היא מפחיתה חיש את שיעור הריווח של כל מעמד הרכושנים כולו. והאנארכיה של הייצור מעיקה עליו מאוד, אך היא משפיעה עוד יותר לרעה על שאר מעמדות-החברה, הנאלצים כולם להיזקק לביקורת מאורגנת של הייצור. מכאן גידולן של ההתאגדויות, כגון: הבורסה, הטראסטים, הקארטאלים, הסינדיקאטים, חברות-המניות, איגודים צרכניים ומקצועיים, אגודות מקצועיות, תנועת פועלים וכו'. חופש ההתחרות, שהיה כל הזמן גורם מזיק, מתבטל והולך במשך הזמן, בכוח ההתאגדויות. המשק הקפיטליסטי נהפך ממשק אינדיבידואלי למשק מאוגד. עם הגבלת חופש-ההתחרות יורדת ומאבדת את כוחה גם התולדה שלה - היא האמנציפציה היהודית. האיגודים מבליטים מחדש את ההבדל שבין אנשי-שלומם ובין הזרים, ניתנים יד לחרם המאורגן נגד היהודים ודוחים אותם ממסלול הכלכלה באירופה המערבית ובגליציה.

12. האמנציפציה החוקית של היהודים חולפת ללא-שוב. סימנן של התהליך הזה - גידולה של שנאת-ישראל, שבעלי האחוזות שבבורגנות הבינונית והזעירה מעמידים אותה בראש הפרוגרמה הפוליטית והכלכלית שלהם - האנטישמיות.
אנטישמיות, פירושה, שנאת-ישראל שהגיעה לדרגה של הכרה עצמית, זו המשטמה שאינה תלויה בתועלת ושאין עמה תואנה, שנשתחררה מכל תערובת תועלתית אי סיבתית והועלתה למעלת פאנטום (סיוט).

13. במזרח אירופה, מקום שהיהודים יושבים בצפיפות גדולה, הם נתונים לסבלותיה של התחרות כפולה: בינם לבין עצמם ובינם לבין הבורגנות הפולנית-הליטאית. ולפיכך נתקע חלק עצום של היהדות הזאת, אשר נדחק מכל שאר התפקידים, לדרגה זעיר-בורגנית. הקפיטאליזם העולמי סחף באופן סטיכי את אירופה המזרחית לתוך המערבולת שלו, וזו קפצה מיד אל דרגת ההתפתחות של בורגנות-המסחר, פסחה על דרגת המניפקטורה והמכונה הפרטית וקפצה אל דרגת המכונה המאוגדת (11). קפיצה מהירה זו הפכה המונים מתוך שכבת הבורגנות הבינונית המקומית - לבורגנית זעירה, ושכבות רחבות של הבורגנות הזעירה ("מאשצ'אנים" ואיכרים) הפכו לפרולטריון מחוסר-עבודה. כתוצאה מזה החריפה ההתחרות הבורגנית והפרולטארית, כיוון שההיצע, גם של המסחר וגם של העבודה, עלה בהרבה על הביקוש והיהודים נדחקו לגמרי, כמיותרים. הביטוי המשפטי למצב משקי זה היו תחום-המושב וההגבלות החוקיות. הזעזועים שחלו באירופה המזרחית לא? שככו עוד זמן רב, ועד אז יוסיפו היהודים להיות מיותרים. אילם במידה שחיי- המשק ישובו לסדרם, ייכנסו חיי-המדינה לא למסלולה של המכונה הפרטית, הצורה היחידה העשייה להעניק ליהודים אמנציפאציה אמיתית ולא על גבי הניר בלבד, (10) אלא למסלול המאוגד, זה המוציא שוב את היהודים מהשתתפות פעילה בחיי הכלכלה של עם הארץ.

במזרח אירופה יהיו היהודים הולכים ונעשים מיותרים בקצב אינטנסיבי עוד ייתר מאשר במערב. ושום תקנות לא יצילו את היהודים מבידול.

14. ההזמנות מיהודים והקניות מיהודים פוחתות והולכות. עם הצטמקותה של ההכנסה הלאומית היהודית הולך וגדל הגירעון הלאומי היהודי. הבורגנות היהודית הזעירה מסתגלת אל גידולו של הגירעון הזה בדרכים אלה:
א. פרולטריזאציה. שני פנים לה - מעבר לעבודה יוצרת ומעבר לחוסר-עבודה.
הדרך לפרוליטארזציה החרשתית היוצרת קשה מאד ליהודים בגלל שנאת-ישראל מצד נותני-העבודה ומצד הפועלים, בשל הרוח המלחמתית הפועמת ביהודים המדוכאים, מפני מיעוטם של מקומות-עבודה יהודיים גדולים, ובמקצת גם בגלל שמירת השבת ושיירי המסורת העירונית של בריחה מעבודה, - ובעיקר משום שהאיכרים הבריאים עולים בשוק-העבודה על היהודים שהם בני- עיר חלושים. בפני רוב מנינם של המוני ישראל נעילה לחלוטין הדרך אל הפרולטריזאציה הנורמאלית, והם עוברים לשירות ה,,לופט"-פרולטריון של המלאכה הזעירה (שוליות ועוזרי-מסחר) או שהם "פורחים" באוויר כעין "לומפן"-בורגנית. אחרים נדחקים לשירות הפרולטריון של האינטליגנטים ושל ה"יחפים", ומעטים נרצים ועולים לשטח הבורגנות הבינונית (בעלי בתים).

ב זיוף נכסים וקנין שלא בדרך היצירה.
החלק הראשון מתבטא במעשה רמאות לרוב, זיופים מסחריים פעוטים, "מכירות סופיות" ו"חיסולים סופיים" שאין להם סוף.
החלק השני - בפשיטות-רגל תכיפות, בקבצנות ובצדקה מפותחת מאד. המסחר היהודי עומד על אשראי הדדי חוזר ומנופח.

ג. התנוונת וצמצום הצרכים. אצל היהודים ואצל האיכרים בליטא המטבע העוברת לסוחר היא הפרוטה, והם מסתפקים בריווח של פרוטה; המטבע העוברת לבורגנות הזעירה והבינונית הליטאית והפולנית היא הקופיקה.

ד. הגירה. דרכה של הגולה שהיא יוצרת חיכוכים קשים בארצות הקליטה, משום שהיא מעלה את שכר-הדירה ואת מחיר מצרכי-החיים, מורידה את שכר-העבודה וכו' - ומעוררת בקרב תושבי המקום שנאה ליהודים. לפיכך הולכים ומגבילים את הגירת היהודים, כשם שעושים זאת גם לשאר מהגרים, ובתחום-המושב היהודי מצטבר והולך עודף רב של צורך הגירה שאין לו מוצא. על כל מהגר מן התחום נמצאים כמה וכמה החולמים על אמריקה כעל משאת נפש שאין להשיגה. ובארצות הקליטה מתרכזים היהודים, בעל כרחם, בערים הגדולות, והריכוז הזה שלהם, בצירוף תכונותיהם החיצוניות הניכרות (1), מבליט אותם בליטות המונית מובהקת. בליטות זו מלהיבה את שנאת ישראל, ומעל לראשם של היהודים, וכן של כל המהגרים הבולטים ביותר, מתקשרים העננים הכבדים של הלך-הרוח האנטי-נכרי של הישוב המקומי, והאנטי-נכריות הופכת לאנטישמיות.

15. מכל הטעמים האמורים לעיל מתגלים בזמן האחרון בבליטות גדולה והולכת כל הקפיצים המשקיים-הכלכליים של הגלות, והיא עצמה מקבלת יותר אופי של גלות נורמאלית. הטיפוסים השונים של שנאת-ישראל מתגבשים והולכים. אגב זיוף נכסים, התנוונות והגירה, הולכים היהודים ונעשים לא רק מיותרים סתם אלא יסודות מזיקים ואנטי - חברתיים. ה"לופט"-פרולטריון היהודי והלומפן-בורגנות היהודית, שאינם מבחינים במציאותה של הגלות הנורמאלית, תולים את כל הרע שבחייהם - בשנאת-ישראל של השכבות העליונות ובתופעות הגלות הבלתי נורמאלית. על כן מפותח בהם מאוד רוח-המלחמה. והואיל והם רואים את ליקוי-הסדרים הכללי של החיים ברוסיה, הרי הם נוטים לטפח תקוות, כי בהטבת המצב הכללי יוטב גם מצב היהודים. והלך הרוח המלחמתי הרדיקאלי שלהם מבקש לו מוצא במלחמה משותפת עם היסודות המתקדמים של החברה הרוסית. בגליציה רואה ההמון היהודי את כל בטחונו בחוקה ובשמירת החוקים. אולם במרוצת הזמן עתידים היהודים גם ברוסיה וגם בגליציה, השוקעים יותר ויותר במצב של לומפן-בורגנות, הטורפת את הפסיכיקה שלהם ומרעילה אותה באינדיבידואליות קיצונית ביותר, להשתחרר מהלך-הרוח הקולקטיביסטי - המרקסיסטי ברוסיה ומהלויאליות הבורגנית בגליציה; אי-הסיפוק בחיים ובכל המשטר החברתי ידחוף את היהודים בהמוניהם לשורות המפלגות ההרסניות והקיצוניות ביותר (תלמידי שטירנאר, קרופוטקין, מק-קיי, וכו'). השלילה התוקפנית של כל צורות האזרחות תעשה את היהודים למזיקים ולשנואים עוד יותר על כל חלקי החברה, כריאקציונרים וכמתקדמים. זה יגביר את גיבושה של שנאת ישראל.

16. אולם בלחץ הבידול הגובר הולכים היהודים ונעשים יותר ויותר לאומיים, מרגישים את עצמם כחלק בלתי-נפרד של שלימות מוצקה אחת. המהגרים ושומרים על קשרים מהודקים עם ארץ-יציאתם, שולחים אליה חלק מרווחיהם, ויוצרים- במידת-מה, כמובן - תלות כלכלית בין העולם הישן ובין החדש. בעוברם דרך אירופה המרכזית הם גוררים גם את הישובים היהודיים שבה אל זרם החיים הישראליים הכלליים, ובמיוחד אם הם נשארים לגור באחת הארצות שבדרך מסעם. כל זה מגבש את השאלה היהודית, והיא מבשילה והולכת, הן בשביל היהודים עצמם והן בשביל העמים הסובבים אותם. אנו חיים בתקופה, אשר בגזירת ההכרח הפנימי של הגלות יתחילו גם היהודים גם הגויים לטפל ביתר מרץ בשאלת-היהודים, על מנת למצוא לה פתרון סופי ומוחלט.

17. פתרון כזה אפשר היה למצוא גם בארצות-הגולה אילו היו חולפות בארצות אלו הסיבות היסודיות לאנומאליה של מצב היהודים. שנאת-ישראל, שהיא ביטוי לכל הסיבות האלה בהכרה החברתית, אפשר שתחלוף אצל שכבות העם הרחבות או בדרך של חיסול טכני או בדרך אטרופיה. כל זמן שקיימות הסיבות לשנאת-ישראל שצוינו ב- 2, אין פתרון לשאלת היהודים. כדי לפתור אותה צריך או לבטל את ההתחרות, או לצאת מהגולה לארץ שהיהודים היו יכולים להסתדר בה מיצור עצמאי גמור, כיחידה לאומית-אוטונומית שלימה. אולם באין אפשרות של פרוליטאריזאציה ושל תחיה אינטנסיבית, לא יגיעו היהודים לאותה הפיכה סוציאלית, שלדעת המרכסיסטים מן ההכרח הוא שתסיר כל התחרות ואתה גם את שנאת-ישראל. כדי להגיע לשלב זה בהתפתחות החברה, חייבת כל הבורגנות הזעירה לעבור, מפני ריכוז הרכוש ונישולם של בעלי-הרכוש הזעירים, לשורות הפרולטריון היוצר, - מעבר שאינן ניתן ליהודים. ודווקא לשם כך, כדי שיגיעו לאותה הפיכה, חייבים היהודים לצאת את הגולה.

18. אפשרית הגשמתה של יציאת הגלות מובטחת על ידי ההכרח ההיסטורי. במידה ששנאת ישראל מתגבשת, ובאותה שעה מתלכדת האומה היהודית ואתה גם השאלה היהודית, במידה שהשאלה היהודית מבשילה והולכת בשביל כל העמים הנוגעים בדבר, - תתחלנה הממשלות של העמים האלה לנקוט קמעה קמעה באמצעים לפתרונה הסופי של השאלה. אין בכוחן של הממשלות לכלות את שנאת-ישראל ולשתק את החרם המאורגן או הבלתי-מאורגן נגד היהודים, כשם שאין בכוחן לכלות את ההתחרות בכלל. כנגד זה יש לממשלות היכולת להניח לתנועה היהודית הלאומית את זכות ההגדרה העצמית בתחומי טריטוריה אוטונומית. אבל אם היהודים לא יגלו שום מאמצים בכיוון זה, לא ישתדלו אצל הממשלות בדרך דיפלומאטית, - הרי יש בידי המדינות די אמצעים להתגונן בפני היהודים המתנוונים, בלי לפתור את השאלה היהודית בדרך הרצויה ליהדות. ולפיכך פתרונה של שאלת היהודים בדרך של יציאת הגולה לא ייתכן אלא אם תקום בקרב היהודים תנועת שחרור לאומית בעלת-השפעה.

19. ותנועה זו כבר קמה, וגידולה מובטח בכוח ההכרח ההיסטורי. בדרך התפתחותן של המגמות שהסברנו לעיל הולכת הגלות ומקבלת יותר ויותר אופי של גלות נורמאלית (9), היקף היהודים הסובלים מלחץ הבידול הגובר מן החוץ מתרחב והולך וככל שנפשם בריאה יותר כן ימהרו להיספח בדביקות גדולה יותר אל תנועת השחרור הלאומית.

20. חקירה פילוסופית בתולדות הגולה הישראלית מביאה לידי מסקנה זו: מחוץ לתקופה המזרחית - הארץ-ישראלית והבבלית - תקופת הנשיאים וראשי- הגולה (המאות ב' - ח' לסה"נ), ימים שהעם היהודי נהנה מאוטונומיה מלאה או כמעט-מלאה, - פעלו עליו בכל שאר התקופות שני סוגי כוחות.
סוג הכוחות האחד, שקשר את היהודים ברשת של חוטים כלכליים ותרבותיים אל החברה הסובבת, וכיוון ששורשו בתנאי הסביבה המפלגים - פעל על היהדות במגמה של התפוררות והתפרקות מלאומיות לשם הטמעה בחיי הסביבה.
הסוג האחר של הכוחות, ששורשיו נעשים בשנאת-ישראל על כל צורותיה התלכד לגורם מבדל כללי בהיסטוריה הישראלית. על הופעתו של סוג הכוחות הראשון הגיבו היהודים בתקווה ובשאיפה להכות שורש בארצות הגולה, וביהדות נתגלה, אמנם לעתים מתחת לסף- ההכרה, זרם של התבוללות. על הופעתו של סוג-הכוחות השני הגיבו היהודים תמיד בשאיפה להתכנס לתוך עצמם, לתוך עמם, לתוך מהותו הרוחנית, לתוך תרבותו ועברו - ואז נוצר, אף הוא לרוב מתחת לסף-ההכרה, הזרם הלאומי ביהדות.

21 ההכרה ההיסטורי הפנימי של הגלות, כיוון שהוא מביא בימינו לבידול מוחלט של היהדות מחיי הסביבה ומבליט את צורות הגלות הנורמאלית, הריהו מזין מצד אחד את הזרם הלאומי המתחדש ביהדות, ומצד שני הוא מטביע עליו חותם ארצי, טבעי. בימים שהגלות הופיעה בעיקר בצורתה הבלתי-נורמאלית, הקדחתנית, היי התסיסות הלאומיות ביהדות טבועות בהכרה בחותם דתי-מסתורי. אולם עתה, במידה ששאלת-היהודים ושנאת-היהודים התגבשו, ובמידת התלכדותן של העם והנורמליזאציה של הגלות, - כל מגמות ההתבוללות העקיבה (של הליבראלים ושל הפרוגרסיסטים בשמאל הקיצוני) והלא-עקיבה (הלאומיים הרוחניים והאוטונומיסטים), אף שהן עדיין קיימות, עתידות הן להסתלק מהעולם, ותנועת השחרור הלאומית תגדל ותתפתח בהיקף ובכוח ארגון.

22. הסיבה המניעה את הזרם היהודי הלאומי היא הסבל הריאלי של המוני העם הרחבים, שהוא פרי הבידול ההכרחי. אולם המטרה הרעיונית של התנועה יונקת מן התוכן הרוחני של העם היהודי (20). התוכן הזה פירושן סכום כל הערכים הלאומיים היהודיים. והסכום הכולל הזה של הערכים שנשתחררו בכוח הנורמליזאציה של הגלות מן היסוד הדתי-המסתורי - הוא הנותן לנו את האחדות המשולשת של ציון הארצית -- האומה התרבות והמולדת חזון של תנועת שחרור לאומית חייב בכל הערכים הלאומיים שיש בהם כוח חיים.

23. תנועת השחרור הלאומית היהודית היא ציונות-ציון. הערובה ההיסטורית-ההכרחית להגשמתה נובעת מכל מה שנאמר בסעיפים 19, 18, ו-21.

24. התנועה הציונית היא אחת הדוגמאות הבהירות ביותר לאותו טיפות של תנועות מרפאות, שהאידיאל להן הוא משהו חדש לגמרי ונבדל מתנאי-החיים שבמציאות. החלק הגדול של העם היהודי קשור קשר הדוק לתנאי המציאות, למצב בגולה, ולכן אין הוא יכול להיספח באופן ממשי על התנועה. משום כך יש לה לציונות אופי של מפעל - אוואנגארדי (חלוצי) של קבוצת אידיאליסטים. בהמשך הזמן תהיה למפעל עממי ולבסוף לאבלוציה עממית. אולם לשם כך חייב האוואנגארד להניע את המפעל לפי תכנית, שעובדה בשלמות הגדולה ביותר ושהביאה בחשבון את המספר הרב ביותר של מכשולים אפשריים. בתנועות הרפואיות, שלא כמו בהתפתחותיות, לא צריך להיות ככל האפשר כל הבדל בין הפרוגרמה ובין הטאקטיקה: הפרוגרמה יכולה להיחשב כמניחה את הדעת רק בשעה שהיא מתאימה בדיוק לסכום כל הצעדים התכסיסיים.
לדאבוננו, אין עדיין מקום בתנועתנו לתכנית שלימה כזאת, שתקיף את כל מערכת התכסיסים, העתיד יתקן את הפרוגרמה תיקון מהותי.

25. כדי שמפעל יהיה בעל סיכויים להצלחה ממשית, מן הדין שיהיה מתאים לא אל התנאים החומריים של חיי העם בהווה, שהם עדיין לא-מסוימים ומתחלפים, אלא למגמות העתיד המתגלות בחיי היהודים בתפוצות-הגולה. היות והעם העברי נתון לבידול ניכר מן החוץ, מן הדין היא שיסוד חלוצי בתנועת השחרור הלאומית תהיינה רק אותן שכבות העם המרגישות לפני כל שאר השכבות ובבהירות-יתר את השפעת הבידול הזה, ומכירות ומאמינות בצורה זו או אחרת בהכרח הבידול שאין ממנו מפלט.

26. נוסף להכרה השלילית הזאת בהכרח ויציאה מן הגולה, אשר שורשיה נעוצים בתנאים הבלתי-נורמאליים של החיים היהודיים בדרך כלל, חובה היא על האלמנטים החלוציים שתהיה להם ידיעה ברורה של הצורה שבה יתגשם הריפוי. צריך שיפעמו בלבם האהבה והכיסופים אל סדר חיים חדש, ושורשיה של אהבה זו, צריכים כבר להיות נעוצים לא בתנאי-הקיים החומריים של העם כולו, אלא רק בתנאי-הקיום החומריים של היסודית החלוציים האלה עצמם.

27. תוכן האידיאל הציוני חייב לספק את שליש התביעות האלה:
א) הוא חייב להתאים לתנאי-הקיום הריאליים של המוני-העם הסובלים;
ב) הוא חייב להתאים לתנאי החיים הריאליים של היסודות המתקדמים ביהדות, היינו, המבודלים ביותר והמרגישים בבידולם;
ג) הוא חייב להתאים למגמות ההתפתחות של הגולה ההולכות ומבשילות.