(א) וביובל החמשה ושלושים בשבוע השלישי בשנה הראשונה בו, לקח רעו אשה ושמה ערה בת בן כשד. (ב) ותלד לו בן ויקרא את שמו שרוג בשנה השביעית לשבוע ההוא וליובל ההוא.

(ג) ובני נוח החלו להלחם איש באחיו, לשבות שבי ולהמית ולשפוך דם אדם על הארץ, ולאכול דם. (ד) ולבנות ערים בצורות וחומות ומגדלים, ואנשים מהם הואילו להתנשא על העם וליסוד ממלכות בראשיתם. (ה) ולעשות מלחמה ולסכסך עם בעם וגוים ובגוים ועיר בעיר, ולהרע את כל, ולעשות להם חרב וחנית, וללמד את בניהם קשת. (ו) ויחלו ללכוד ערים ולמכור עבדים ושפחות.

(ז) ואור בן כשד בנה את העיר אור כשדים, ויקרא לה בשמו ובשם אביו. (ח) ויעש להם כוכבים, וישתחו לכל אלהי מסכה אשר עשה לו. (ט) ויחלו לעשות פסילים ומצבות וכל תועבה, והרוחות הטמאות עזרו להם ויתעום לאשום אשם ולהטמא. (י) והשר משטמה התאמץ לעשות את כל זאת, ויפעל עלילות רשע וחטאים וכל פשע על ידי הרוחות אשר תחת ממשלתו, להשחית ולהאביד ולשפוך דם על הארץ. (יא) לכן קרא שמו שרוד, כי שרך דרכו לעשות רק חטא ופשע. (יב) ויגדל וישב באור כשדים על פני אבות [אמו] וישתחו לאלילים. (יג) ויקח לו אשה ביובל הששה ושלושים בשבוע החמישי בשנה הראשונה ושמה מלכה בת חבר בת [אחי] אביו. (יד) ותלד לו את נחור בשנה הראשונה לשבוע ההוא, ויגדל וישב באור כשדים. (טו) ואביו לימד אותו את חכמת הכשדים, לנבא ולנחש עתידות על פי אותות השמים.

(טו) וביובל השבעה ושלושים בשבוע הששי בשנה הראשונה לקח לו אשה ושמה יסכה בת נסתג מן הכשדים, ותלד לו בן, את תרח, בשנה השביעית לשבוע ההוא. (יז) וישלח השר משטמה עורבים וצפרים לאכול את הזרע אשר נזרע על האדמה, למען שחת את הארץ, לחמוס מבני האדם את תבואותיהם. (יח) כי בטרם יעמיקו את הזרע במחרשה לקטו אותו העורבים מעל פני האדמה. (יט) לכן קרא שמו תרח, כי התחרו בהם העורבים והצפרים, ויאכלו אכול את זרעם. (כ) ותחלנה שני הרעב מפני הצפרים, ואת כל פרי העץ אכלו מעל העצים. (כא) ורק בעמל גדול יכלו בימיהם להציל מעט מכל פרי האדמה.

(כב) וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה.
(כג) ובשנה השביעית לשבוע ההוא ילדה בן ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו, כי מת בטרם הרתה לבן.

(כד) ותפקחנה עיני הנער לראות בפשע הארץ, כי נתעו בשוא על ידי הפסילים והתועבה. (כה) ויורהו אביו לכתוב, ובהיותו בן שבועים התפרד מאת אביו לבלתי השתחוות כמוהו לאלילים. (כו) ויואל להתפלל אל הבורא כל היקום להצילהו משגיאת בני האדם, ולבל יפול חלקו בפשע ורשע אחרי התהלכו במישרים.
(כז) ויהי בימי הזרע לזרוע את הארץ, ויצאו כולם יחדו לשמור את זרעם מפני העורבים. (כח) ויצא אברם ביניהם, והוא נער בן ארבע עשרה שנה, ותבוא עדת עורבים כענן לאכול את הזרע. (כט) וירץ אברם לקראתם בטרם ירדו על הארץ, ויגער בהם בטרם יפשטו על הארץ לאכול את הזרע לאמור. (ל) אל תרדו הנה, שובו אל המקום אשר באתם משם, וישובו. (לא) ויעשו כן ביום ההוא לשבעה חבלי עורבים, ומכל העורבים לא ירד גם אחד על חלקת השדה אשר היה שם אברם. (לב) וכל העומדים עמו על השדה ההוא ראו כי גער לאמור העורבים שובו, ויגדל שמו בכל ארץ הכשדים. (לג) ויבואו אליו בשנה ההיא כל זורעי זרע, וילך אתם עד כלות ימי הזרע. (לד) ויזרעו את אדמתם ויאספו בשנה ההיא את תבואתם ויאכלו וישבעו.

(לה) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי לימד אברם את חרשי העץ העושים את כלי הבקר. (לו) ויעשו כלי ממעל לארץ לעומת דרבן המחרשה, לשום עליו את משך הזרע ולהפילהו משם אל תוך מענית הזרע להסתר באדמה. (לז) ולא יראו עוד מפני העורבים, ויעשו כן בכל דרבנות המחרשות ממעל לארץ. (לח) ויזרעו ויעבדו את כל הארץ ככל אשר צוה אותם אברם, ולא יראו עוד מפני העורבים.