[יום הגמל יצחק]


[שנת 1992]

(א) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ביובל ההוא נגמל יצחק, ויעש אברהם משתה גדול בחודש השלישי ביום הגמל את יצחק בנו.
(ב) וישמעאל בן הגר המצרית היה על פני אברהם אביו באשר הוא שם. (ג) וישמח אברהם ויברך את ה' כי יראה בנים מחלציו, ולא מת בלי בנים. (ד) ויזכור את הדבר אשר דבר אתו ביום הפרד לוט מעמו, וישמח כי נתן לו אלוהים זרע על הארץ לרשת את הארץ. (ה) ויברך בקול גדול את בורא כל היקום.

[גירוש ישמעאל]


(ו) ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר, וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם. (ז) גרש האמה הזאת ואת בנה. בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק. (ח) וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו.
(ט) ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע. (י) ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו כי ממשפחתך הוא.
(יא) וישכם אברהם בבוקר, ויקח לחם וחמת מים, וישם אותו על שכם הגר ואת הנער, וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע. (יב) ויכלו המים מן החמת ויצמא הילד ולא יכל ללכת, ויפול ארצה. (יג) ותקחהו אמו ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן. (יד) ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך. (טו) ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור: מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך. (טז) ותרא את הילד, ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה. (יז) ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו. (יח) ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים, ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו.

[עקידת יצחק]


[שנת 2003]

(יט) ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם. (כ) ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו ונכון לבו בכל פגע. (כא) ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים, הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל. (כב) אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח, וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו. (כג) ואלוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי נסה אותו בעושר המלכים ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו. (כד) ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר נסהו מצא את לבבו נאמן לפניו. (כה) ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו כי היה נאמן ואת ה' אהב.
[המשך בפרק יח]