(א) וישב בלילה ההוא בבית אל, ויחלום לוי והנה מלאו ידיו וידי בניו לכהונת עולם לכהן לפני אל עליון. (ב) וייקץ משנתו ויברך לה'.
(ג) וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש הזה, ויעשר מכל. (ד) ובימים ההם הרתה רחל את בנימין בנה, ויפקוד יעקב את בניו ממנו ולמעלה, ויפול חבל ה' על לוי. (ה) וילבש אותו בגדי כהונה וימלא את ידיו. (ו) ובחמישה עשר לחודש הזה הקריב על המזבח ארבעה עשר פרים בני בקר, ועשרים ושמונה אילים, וארבעים ותשעה כבשים, ושישים טלאים ועשרים ותשעה גדיי עיזים לאישה על המזבח ולנדבת רצון לריח ניחוח לה'. (ז) זאת עולת שלמי נדרו אשר נדר לתת את המעשר על מנחתם וניסכיהם. (ח) ויהי כאכול האש אותם, ויקטר עליהם לבונה על האש. (ט) ולקרבן תודה הקריב פרים שניים ואילים ארבעה ושני כבשים בני שנה, ועשרה עגלים וארבע צאן ושני גדיי עיזים. (י) ככה עשה להעלות שבעה ימים, ויאכל שם עם כל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים. (יא) ויברך ויודה שם לה' אשר הציל אותו מכל רעה ויעש לו את נדרו. (יב) ויעשר מכל בהמה טהורה ויעש אישה, ואת הבהמה אשר איננה טהורה נתן אל לוי בנו, ואת נפש האדם נתן לו. (יג) ויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביו ביתר שאת על עשרת אחיו, ויהי שם לכהן. (יד) ויתן לו יעקב את נדרו, ויתן גם את המעשר השני לה', ויקדש אותו ויהי לו קודש.
(טו) ועל כן נועד לחוק בשמים לתת את המעשר השני לאכול אותו לפני ה' במקום הנבחר לשכן שמו שם שנה בשנה. (טז) ולחוק הזה אין קץ הימין לעולם כתובה החוקה ההיא לעשות אותה שנה שנה, לאכול את המעשר השני לפני ה' במקום הנבחר. (יז) ולא יוותר ממנו מאומה משנה הזאת עד השנה השנית, כי אם בשנתו יאכל הזרע עד תשובת השנה, מימי בכורי השנה תבואת הזרע התירוש והיצהר עד שוב הימים האלה. (יח) וכל הנותר ממנו ישן הוא פיגול יהיה, ובאש ישרף כי טמא הוא. (יט) וככה יאכלוהו יחדיו בבית הקודש ולא יהיה ישן נושן. (כ) וכל מעשר הבקר והצאן קודש לה' ולכהניו יהיו לאכול לפניו מימים ימימה, כי כן נועד על המעשר וחרות על לוחות השמים.

(כא) ובלילה השני בשנים ועשרים לחודש הזה הואיל יעקב לבנות את המקום ההוא ולהקיף את הגן חומה ולחנוך אותו ולהקדישהו לעולם לו ולבניו אחריו עד עולם. (כב) וירא אליו אלוהים בלילה, ויברך אותו ויאמר לו: לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. (כג) ויאמר לו עוד:

אנכי ה' אלוהיך קונה שמים וארץ, והפריתי אותך והרביתיך במאוד מאוד, ומלכים מחלציך יצאו, וירדו בכל ובכל מקום מדרך כף רגל אנוש. (כד) ונתתי לזרעך את כל הארץ אשר תחת השמים, ורדו כאוות נפשם בכל העמים, ובכן ימשכו ויקחו להם את כל הארץ וירשו אותה לעולם.

(כה) ויכל לדבר איתו, ויעל מעליו, ויבט יעקב אחריו עד אשר עלה השמימה. (כו) וירא במראה הלילה והנה מלאך יורד מן השמים, ושבעה לוחות בידיו, ויתן אותם אל יעקב ויקרא בהם ויקרא את כל הכתוב עליהם את אשר יקרה לו ולבניו לדורות עולם. (כז) ויראהו את כל הכתוב על הלוחות ויאמר אליו:

לא תבנה את המקום הזה, ולא תעשה מקדש עולמים, ולא ישכון פה כי לא זה המקום. (כח) לך לך אל בית אברהם אביך, ושבה בבית יצחק אביך עד יום מות אביך. (כט) כי במצרים תמות בשלום, ובארץ הזאת תקבר בכבוד בקברות אבותיך אל אברהם ויצחק. (ל) אל תירא, כי כאשר ראית וקראת כן יהיה הכל, וכתוב את כל אשר ראית וקראת.

(לא) ויאמר יעקב: איך אזכור את כל אשר ראיתי וקראתי? ויאמר אליו: הזכר אזכיר לך את כל. ויעל מעליו.

(לב) וייקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה, ויכתוב את כל הדברים אשר קרא וראה. (לג) ויעצר שם עוד יום אחד, ויזבח בו כימים הראשונים ויקרא לו עצרת. (לד) כי היום ההוא עצרת היה, ולימים הראשונים קרא חג, וככה נראה לו להעשות ונכתב על לוחות השמים. (לה) ולכן צווה לעשות אותו ולהוסיף אותו על שבעת ימי החג, ויקרא שמו עצרת כי הוא יעצור (ישלים) ימי החג על פי מספר ימי השנה.

(לו) ובליל עשרים ושלושה לחודש הזה מתה דבורה מינקת רבקה. ויקברו אותה מתחת לעיר תחת אלון הנחל, וקרא שם הנחל ההוא נחל דבורה, ושם האלון אלון בכות אשר לדבורה. (לז) ותלך רבקה ותשב הביתה אל יצחק אביו, וישלח לו יעקב בידה איל ועגלים וכבשים לעשות לאביו מטעמים כאשר אהב. (לח) ואחר שילוחי אימו נסע הלאה עד בואו אל הארץ כברת, וישב שם.

(לט) ותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה, ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא. (מ) ותמת רחל שם ותיקבר בארץ אפרתה היא בית לחם. (מא) ויבן יעקב על קבורת רחל מצבה בדרך על קבורתה.