(א) ובשנה השישית לשבוע ההוא קרא יצחק לשני בניו עשו ויעקב, ויבואו אליו ויאמר אליהם:

בני אנכי הולך בדרך אבותי, אל מעון הנצח אשר שם אבותי. (ב) קברו אותי אל אברהם אבי במערת המכפלה על שדה עפרון החתי, אשר קנה אברהם לאחוזת קבר שמה תקברוני. (ג) וזאת אצוה אתכם בני, עשו צדקה ומשפט בארץ למען יביא ה' עליכם את כל אשר דיבר לעשות לאברהם ולזרעו. (ד) ואהבו איש את אחיו בני, כאשר יאהב איש לרעהו כמוהו. (ה) ועל האלילים אצוה אתכם, כי תשליכום ותשנאו ולא תאהבו אותם, כי מוקש המה אל העובדים אותם ואל המשתחוים להם. (ו) זכרו בני את ה' אלהי אברהם אביכם, וכאשר גם אנכי אחריו כבדתי אותו ועבדתי אותו באמת. (ז) למען ישיש עליכם להרבות אתכם ולהפרות את זרעכם, למען ירבה אתכם ככוכבי השמים לרוב, ויטע אתכם על הארץ, וכל צמח צדקה אשר לא ינתש בכל דורות עולם. (ח) ועתה אשביעכם בשבועה גדולה, כי אין שבועה גדולה מהישבע בשם המבורך והמכובד והגדול אשר עשה שמים וארץ וכל היקום. (ט) כי תיראו אותו ותכבדוהו, וכי תאהבו איש את אחיו ברחמים ובאמת, ולא יחרוש איש רעה על אחיו מעתה ועד עולם, כל ימי חייכם, למען תצליחו בכל מעשיכם ולא תאבדו. (י) ואיש מכם כי יעשה רעה לאחיו, ידע תדעו מעתה כי כל העושה רע לאחיו יפול בידו ויכרת מארץ החיים, וגם זרעו יאבד מתחת השמים. (יא) וביום קללה וחמס ישרף באש לוהטת אוכלת, כאשר שרף את סדום, גם את ארצו ועירו וכל אשר לו. (יב) וימחה מספר המוסר אשר לבני אדם, ולא יכתב בספר החיים. (יג) כי אם יאבד וירד לדראון עולם, למען יתחדש משפטם תמיד בשנאה ובקללה ובאף ובעוני ובחמה ובמכות ובמחלה עד עולם. (יד) הגדתי לכם והעידותי בכם בני את המשפט, אשר בוא יבוא על האיש אשר יחשוב רעת אחיו בלבבו.

(טו) ויחלק את כל רכושו בין שניהם ביום ההוא, ויבכר את הנולד ראשון, ואת המגדל ואת כל סביבותיו ואת כל אשר רכש אברהם בבאר שבע. (טז) ויאמר: היתרון הזה יהיה אל הנולד ראשון. ויאמר עשו: אנכי מכרתי ונתתי בכורתי ליעקב, ינתן ליעקב ולא אוסיף דַבֵּר אליו עוד בדבר הזה כי כן נהיה.
(יז) ויאמר יצחק: תנוח עליכם בני הברכה, ועל זרעכם ביום הזה, כי שקטתם ולא העכרתם אותי על דבר הבכורה, ולא תעשו נבלה בעבורה. (יח) אלוהים עליון יברך את האיש העושה צדקה, אותו ואת זרעו עד עולם.
(יט) ויכל לצוות ולברך אותם, ויאכלו וישתו יחד לפניו, וישמח כי נרצו איש אל אחיו, ויצאו מאתו וינוחו ביום ההוא ויישנו.

(כ) וישן יצחק ביום ההוא על מטתו מלא שמחה, ויישן שנת עולם, וימת בן מאת שנה ושמונים שנה, במלאת לו עשרים וחמשה שבעים וחמש שנים. (כא) ויקברו אותו שני בניו עשו ויעקב. וילך עשו ארצה אדום אל הר שעיר וישב שם. (כב) ויעקב ישב בהר חברון במגדל ארץ, מגורי אברהם אביו, ויכבד את ה' בכל לבבו ועל פי מצותו. [.......]

(כג) ותמת לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ליובל הארבעים וחמשה, ויקבור אותה אל מערת המכפלה אצל רבקה אמו, משמאל לקברת שרה אם אביו. (כד) ויבואו כל בניה ובניו לבכות אתו את לאה אשתו ולנחמו עליה, כי התאבל עליה, כי הוסיף לאהוב אותה מאוד אחרי מות רחל אחותה. (כה) כי היתה חסידה וישרה בכל דרכיה, וכבדה את יעקב, ובכל ימי היותה עמו בחיים לא שמע גערה מפיה, כי היתה שוקטת ושלווה וישרה ומאושרת. (כו) ויזכור את מעשיה אשר עשתה בחייה, ויספוד לה מאוד, כי אהב אותה במאוד מאוד בכל לבבו ובכל נפשו.