(א) ובשנה הראשונה לשבוע השלישי ליובל [הארבעים וחמשה] החלה הבצורת לבוא בארץ ולא ניתך גשם על האדמה כי לא ירד מאומה, והאדמה יבשה. (ב) ורק בארץ מצרים היה אוכל, כי קיבץ יוסף למען יוכל תת להם אוכל. (ג) ויקבץ יוסף בשבע שני השובע את הזרע בארץ וישמור אותו. (ד) ויבואו המצרים אל יוסף לשבור להם אוכל, ויפתח את האוצרות אשר היה שם הבר משנה הראשונה, וימכור אותו לאנשי הארץ בזהב.

(ה) וישמע יעקב כי יש שבר במצרים, וישלח את בניו לרדת מצרימה לשבור בר, ואת בנימין לא שלח. (ו) ויבואו בתוך הבאים, ויכר יוסף אותם והם לא ידעוהו. (ז) וידבר אתם וישאל אותם ויאמר אליהם: הלא מרגלים אתם, באים לראות את ערוות הארץ. (ח) ויאסוף אותם אל משמר, ואחר כן הוציאם, ויקח מאתם את שמעון לבדו ואת תשעת אחיו שלח. (ט) וימלא את אמתחותיהם בר, ואת זהבם שם בשקיהם בלי ידעו מזה דבר. (י) ויצו אותם להביא את אחיהם הקטן, באמרם אליו כי אביהם ואחיהם הקטן עודם חיים.
(יא) ויעלו מארץ מצרים ויבואו ארצה כנען, ויגידו לאביהם את כל הקורות אותם. (יב) ואת אשר דיבר אליהם אדוני הארץ, ואת אשר נתן את שמעון במשמר עד הביאם לו את בנימין. (יג) ויאמר יעקב: אותי שיכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו, עלי תבוא רעתכם. (יד) ויאמר: לא ירד בני עמכם, פן יקראנו אסון. (טו) כי שנים ילדה אמם, אחד מהם אבד, וגם את זה תקחו, וקראתהו הקדחת בדרך, והורדתם את שיבתי ביגון שאולה. (טז) כי ראה אשר הושב זהבם בצרורותיהם, ועל כן ירא לשלחהו אתם.

(יז) והרעב גדול וכבד בארץ כנען ובכל הארצות לבד מארץ מצרים. (יח) כי רבים מן המצרים קבצו להם את זרעם לאוכל, כראותם כי קובץ יוסף את הזרע וצובר אותו באוצרות ושומר אותו לשני הרעב. (יט) ויאכלו ממנו אנשי מצרים בשנה הראשונה לרעבונם.
(כ) ויהי כראות ישראל כי הרעב כבד מאוד בארץ, ואין ישועתה עוד, ויאמר אל בניו שובו שברו לנו אוכל ולא נמות.
(כא) ויאמרו לא נלך אם אין אחינו הקטן הולך עמנו לא נלך. (כב) וירא ישראל כי אם איננו משלח אותו אתם יאבדו כולם ברעב.
(כג) ויאמר ראובן: תנה אותו על ידי, ואם לא אשיבנו אליך, תמית את שני בני בעד נפשו. ויאמר: לא ילך עמך. (כד) ויגש יהודה ויאמר: שלחה אותו איתי, ואם לא אשיבנו אליך וחטאתי לך כל ימי חיי.
(כה) וישלחהו אתם בשנה השנית לשבוע בראש החודש, ויבואו ארצה מצרים בתוך הבאים ומנחות בידם, צרי ושקדים ובטנים ודבש טהור. (כו) ויבואו ויעמדו לפני יוסף, וירא את בנימין אחיו, ויכירם ויאמר אליהם הזה אחיכם הקטן. (כז) ויאמרו אליו: זה הוא. ויאמר: אלוהים יחנך בני. (כח) וישלח אותם אל ביתו, ויוצא אליהם גם את שמעון, ויעש להם משתה. (כט) ויתנו לו את המנחה אשר הביאו לו, ויאכלו לפניו, ויתן להם מנה לאיש ואיש, ותרב מנת בנימין שבעתיים ממנת כולם. (ל) ויאכלו וישתו ויקומו ויעמדו על חמוריהם. (לא) ויחשוב יוסף מזימה להכיר בה את יצר לבבם, לדעת היש יצר רחמים בקרבם. (לב) ויאמר אל האיש אשר על ביתו, מלא להם את כל שקיהם בר, והשיב גם להם זהבם באמתחותיהם. (לג) ואת גביעי, גביע הכסף, אשר אשתה בו תשים בשק הקטן ותשלחם.
[המשך בפרק מג]