(א) ובשבוע השביעי בשנה השביעית ליובל השבעה וארבעים בא אביך [עמרם] מארץ כנען.

ואתה [משה] נולדת בשבוע הרביעי בשנה השישית ליובל הארבעים ושמונה בהיות ימי העוני לבני ישראל.
(ב) ויצו פרעה מלך מצרים עליהם להשליך ילדיהם כל הבן הילוד היאורה. (ג) וישליכו אותם שמה שבעה ירחים עד החודש אשר נולדת בו. (ד) ותצפנך אמך שלושה ירחים, וילשינו עליה. (ה) ותעש לך תיבה, ותחמרה בזפת ובחמר, ותשם אתה בסוף על שפת היאור, ותשם אותך בה שבעת ימים. (ו) ותבוא אמך בלילה ותיניק אותך, וביום שמרה עליך מרים אחותך מפני הצפרים.
(ז) וביום ההוא באה תרמות בת פרעה לרחוץ על היאור, ותשמע את קולך בוכה, ותאמר אל נערותיה להביא אותך. (ט) ותאמר אחותך אליה, האלך וקראתי לך אשה מן העבריות ותגדל ותיניק לך את הילד הזה. (י) ותלך ותקרא את אמך את יוכבד, ותתן לה שכר לגדל אותך. (יא) ותגדל, ויביאו אותך אל בית פרעה ותהי לנער.
(יב) ואביך (עמרם) הורה אותך במקרא, ואחר כן במלאת לך שלושה שבועים הביא אותך אל חצר המלך. (יג) ותהי בחצר שלושה שבועים עד עת צאתך מחצר המלך, ותרא איש מצרי מכה רעך מבני ישראל. (יד) ותך אותו ותטמנהו בחול. (טו) וביום המחרת מצאת שניים מבני ישראל נצים, ותאמר לרשע למה תכה אחיך. (טז) ויחר אפו ויאמר, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו, הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ותירא ותברח מפני הדבר הזה.
[המשך בפרק מח]