(א) ובראש החודש השלישי יצא מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויירא על הארץ. (ב) ויקח שעיר עזים רך ויכפר בדמו על כל אשמת הארץ, כי נמחה כל היקום אשר היה עליה, לבד מאשר היו את נוח בתיבה. (ג) וישם את חלבו על המזבח, ויקח פר ואיל וכבש ושעירי עזים ומלח ותור ובני יונה. (ד) ויעל אשֶה על המזבח, ויבא גם מנחות אפויות בשמן, ויזרק את הדם והיין, וישם על הכל לבונה, ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה'.

(ה) וירח ה' את ריח הניחוח ויכרות אתו ברית לבל יהיה עוד מבול לשחת הארץ. (ו) עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר לא ישבתו קור וחום קיץ וחורף יום ולילה לא ישנו את סדרם ולא ישבתו לעולמים. (ז) ואתם פרו ורבו על הארץ ומלאו אותה, והיו לברכה עליה. (ח) מוראכם וחתכם אתן על כל אשר על הארץ ואשר בים. (ט) והנה נתתי לכם כל חית הארץ וכל בהמה וכל אשר יעופף וכל הרמש הרומש על הארץ ודגי המים ואת כל לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל לאכלה. (י) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, כי נפש כל בשר הדם, ולא ידרש דמכם לנפשכם. (יא) מיד כל אדם, מיד איש אדרוש דם אדם. (יב) שופך דם אדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם. (יג) ואתם פרו ורבו ומלאו את הארץ.

(יד) ובניו נשבעו לבלתי אכול דם כל בשר. (טו) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה. (טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר, והבאת אותם באלה, ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם.

(יז) וזאת העדות הכתובה לפניהם, למען תשמרו אותה כל הימים, לבל תאכלו לעולם את דם נפש כל חי. (יח) והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ. (יט) ויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם, למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלהינו לנצח. (כ) והחוק הזה לא ימוש לעולמים, ושמרו אותו לדורות עולם לכפר תמיד על נפשותיכם בדם על המזבח. (כא) מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה' ושמרו אותו, ולא יכרתו (כב) ויתן לנוח לבניו אות לבל יבוא עוד שנית מבול על הארץ. (כג) את קשתו נתן בענן, והיתה לאות ברית עולם, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת הארץ עוד כל ימי הארץ.

(כד) לכן חרות החוק על לוחות השמים, כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה, לחדש את הברית בכל שנה ושנה.

(כה) וכל הימים אשר חגגו בשמים את החג הזה מיום הבריאה עד ימי נוח היו שבעה ועשרים יובלים וחמשה שבועים. (כו) ויחוג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו, אבל בני נוח חיללו אותו עד ימי אברהם ויאכלו דם. (כז) אך אברהם לבדו שמר אותו, ובניו יצחק ויעקב שמרו אותו עד ימיך. (כח) ובימיך שכחו אותו בני ישראל עד אשר חידשתים בהר הזה. (כט) וגם אתה צו את בני ישראל, ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחוק להם. (ל) יום אחד בשנה בחודש הזה יחוגו את החג הזה. (לא) כי הוא חג השבועות, והוא חג ראשית הבריאה משנה תושיה לו. (לב) והחג הזה לשתי משפחות כפי הכתוב והחרות עליו. (לג) כי אנכי כתבתי אותו בספר התורה הראשון, בספר אשר כתבתי לך, כי תחוג אותו יום אחד יום אחד בשנה. (לד) וגם הוריתי לך את קרבנותיו לזכר אותן, ובני ישראל יחוגו אותו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד יום אחד בשנה.

(לה) וראשי חודשי הראשון הרביעי השביעי והעשירי המה ימי הזיכרון וימי חג בארבע תקופות השנה. (לו) כתובים וחקוקים המה לעדות מימים ימימה. (לז) וישם אותם נוח לו למועדים לדורות עולם להיות לו בהם חג זיכרון.
(לח) בראש החודש הראשון נאמר אליו לעשות את התיבה ובו יבשה הארץ ויפתח וירא את הארץ.
(לט) בראש החודש הרביעי נכלא פי מעינות התהום בארץ.
(מ) ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהום רבה והמים החלו לרדת אל קרבנה.
(מא) ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים ונוח היה שמח.
(מב) לכן עשה אותו לו למועדי זיכרון לעולם וככה יסדו. (מג) ונחרתו על לוחות השמים שלושה עשר שבועות לכל אחד ואחד, מן האחד ועד השני בוא יבוא זכרונם. (מד) מן הראשון עד השני מן השני עד השלישי מן השלישי עד הרביעי. (מה) וכל הימים אשר נועדו הם שתים וחמישים שבתות ימים עד מלאת שנה תמימה. (מו) ככה חרות וחקוק על לוחות השמים חוק שנה בשנה ולא יעבור.

(מז) ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום. (מח) והיה שנה תמימה, ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת. (מט) כי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו, ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד. (נ) והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו, ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן, השנים תעתקנה ממקומן. (נא) ויעבטון אורחות סדרם, וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד. (נב) ויזנחו את ראש החודש וזמנו, ואת השבתות, והעוו את כל דרכי השנים. (נג) כי ידעתי את הדבר, וכהיום הזה אגידהו לך ולא אל בינתי אשען, כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים, מיוסדות חלוקת הימים. (נד) ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם.
(נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר.