פתח דבר

זוהי מהדורה שנייה ומתוקנת של ספרי "על חומותייך". המהדורה הראשונה יצאה לאור בהוצאת משרד הביטחון בשנת 1992.

בספר זה אני מנסה לשלב את זיכרונותיי האישיים כלוחם אצ"ל, עם המערכה המדינית והצבאית על ירושלים בזמן מלחמת העצמאות בתש"ח.

בחלקו הראשון של הספר, מובאים אירועי שנות השלושים בארץ-ישראל, כפי שהשתקפו בעיני כילד וכנער שנולד וגדל בארץ. הפרעות שפרעו הערבים ביהודים והתנכלויות השלטון הבריטי לעלייה ולהתפתחות היישוב היהודי בארץ, הם שסללו את הדרך להצטרפותי ל"ארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל" (אצ"ל). אני מתאר את החוויות שעברו עלי באצ"ל, תחילה כטירון ואחר-כך כחייל וכמפקד ב"חיל-הקרב" (הח"ק). פרטתי בעיקר את הפעולות בהן לקחתי חלק, ומכאן שאין לראות בספר זה ניסיון לכתוב את ההיסטוריה של האצ"ל. ¹

כתוצאה מהמאבק בשלטון הבריטי (בו לקחו חלק האצ"ל, הלח"י ו"ההגנה"), עזבו הבריטים את הארץ, תוך שהם משאירים אחריהם "תוהו ובוהו". ירושלים היתה מעוזם האחרון, אותה עזבו ב-14 במאי 1948. למחרת היום, פלשו צבאות ערב לארץ-ישראל, במטרה לחסל את היישוב היהודי בארץ ולמנוע את הקמתה של מדינת-ישראל.

חלקו השני של הספר עוסק במערכה על ירושלים, בה לקחתי חלק פעיל. בתיאור הקרבות שהתנהלו בעיר, אני מרחיב את הדיון בכל הקשור לקרב על הכפר הערבי דיר-יאסין, שהפך במרוצת הזמן ל"פרשת דיר-יאסין". באמצעות עדויות ותעודות ארכיון שעדיין לא ראו אור, אני מזים את ה"מיתוס" שהשתרש בדעת הקהל בארץ ובעולם בדבר הטבח שנערך כביכול בכפר.

לדעתי, אין להבין את השתלשלות הקרבות בעיר, ללא הבנה מעמיקה של המהלכים המדיניים, כפי שעוצבו על-ידי ראשי היישוב היהודי בארץ-ישראל באותה תקופה. מסתבר, כי דוד בן-גוריון, יחד עם עמיתיו בהנהלת הסוכנות היהודית ואחר-כך בממשלה הזמנית, חתרו לפתור את בעיית ירושלים על ידי חלוקתה של העיר. לפי תכנית זו, רק חלקה המערבי של ירושלים אמור היה להיות מצורף למדינת ישראל, בעוד החלק המזרחי (שכלל גם את העיר העתיקה), יהווה חלק מהמדינה הערבית. זו הסיבה, לדעתי, שבכל תקופת מלחמת העצמאות, לא נעשה אף ניסיון רציני אחד לשחרר את העיר העתיקה ואת מזרח ירושלים מידי הלגיון הערבי שפלש לארץ-ישראל.

לצורך כתיבת הספר נעזרתי בארכיון הציוני המרכזי, בגנזך המדינה, בארכיון צה"ל, בארכיון משרד-החוץ הבריטי וכן בפרסומי מחלקת המדינה של ממשלת ארצות-הברית. בתאור הקרבות בעיר העתיקה, נעזרתי רבות בספרו של אהרן לירון (אלטשולר) "ירושלים העתיקה במצור ובקרב".

יקצר המצע מלהודות לכל אלה שעזרו לי בכתיבת ספר זה, על-כן אציין רק מספר שמות: פרופ' דב לוין, שקרא את כתב-היד והעיר לי הערות חשובות. ד"ר שמואל ספקטור, שהאיר את עיני בכל הקשור לחיי הקהילות היהודיות ברוסיה הלבנה. דבורה נחושתן, שניחנה בזיכרון יוצא דופן ועודה זוכרת את שמות כל "החבר'ה". מרדכי רענן, שמסר לי אינפורמציה חשובה ומשה ברזילי שעזר לי להתמצא בניבכי פעולות הלח"י בירושלים.
תודתי לארכיון ציוני מרכזי, ללשכת העיתונות הממשלתית, למכון ז'בוטינסקי וליעקב אלעזר, על שהואילו להעמיד לרשותי תמונות מירושלים הנצורה.
תודה מיוחדת לרעייתי רחל ("נורית"), שעודדה אותי והושיטה לי עזרה בכל מהלך כתיבת הספר, וכן לשלושת בני ולבתי, שחוו את שנת 1948 הרבה שנים.

כולם יעמדו על התודה והברכה.