'אלי כתיב' - כי כשהיה נוגע לא הרגיש נגיעתו.
'ואנשי קדש תהיון לי', להיות שמירת הקדושה במעשי אנוש ותחבולותיו.
רבנו זצ"ל הקשה: 'ומי הקדימני ואשלם', ובאמת תמוה מאחר שצריך לבקש אין מגיע לו עפ"י דין, ותירץ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים שיעשו אח"כ.
מה שכתוב בזוהר הקדוש כמה פעמים להשתדל באורייתא - כמו שכתוב 'כי יפתה', פירש בתרגום - 'ארי ישדל'.
שמחת תורה, הטעם שכיון שיש לבני ישראל שמחה בימים אלו, מניחים השמחה בתורה.
'אם תשא חטאתם, ואם אין' בין כך ובין כך לא רצה לחיות כשראה כן מצב ישראל.
'שמא לא תפנה', שמא אתה איש של לא תפנה, כי נשתלחת לזה העולם שתלמוד הגם שלא תפנה.
הורדת יצחק מן העקידה היה אצל אברהם אבינו ע"ה קשה מן ההעלאה. וזה שאמר במדרש אסקתיה אחתיה, ועל זה נאמר 'עתה ידעתי כי ירא אלקים'.
לעולם לא חטא אדם ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה. ואיזה? זה הושע, שנאמר 'שובה ישראל'.
והקשה רבנו ז"ל, והלא היו אדם וקין שעשו תשובה ונתקבלו, ואמר כי ראובן חידש בתשובתו שצריכים לעשות תשובה אפילו על דבר שעושים לשם שמים. שאע"פ שכוונתו הייתה בבלבול יצוע אביו לשם שמים, כמאמרם ז"ל תבע עלבון אמו, בכל זאת עשה תשובה. לא כן תשובת אדם וקין שהייתה על חטא גלוי, שידעו בשעת מעשה שעושים נגד רצון בוראם יתעלה, אין רבותא שיעשו תשובה. וכן הושע בן בארי אמר 'שובה ישראל כי כשלת' - רמז בזה שאפילו יהיה העון כגודל המכשול, שכוונתו לשם שמים, בכל זאת תעשה תשובה. וזה 'עד ד' אלקיך' - שעשית לשם ית', תחפש ותבדוק בהם היטב ולראות לשוב אליהם.
'אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון'. אשרי אדם שהוא בבחינה גדולה כזו לא יחשוב ד'. שאם יקרה לו איזה זמן פנוי מדביקות ה'. ומחשבות ה' נופל מזכרונו, 'לו עון' - נחשב זה אצלו לעון גמור. 'ואין ברוחו רמיה' פירש ברצונו. שרצונו להיות מעובדי ה' הוא רצון אמת, שאינו מרמה את עצמו.
חסיד גדול מן החשובים אמר לפני רבנו זצ"ל, שכמה פעמים אינו מרגיש דביקות ורעותא דלבא בשעת התפלה, ובמה נחשב הוא אם אינו בכוונה. ואמר לו רבנו זצ"ל שאל יצטער על זה כלל, כי מעלת התפלה גדולה שאם מתפללין פעם אחת בכוונה קצת. אותה התפלה מושכת עמה להעלות למעלה לפני כסא כבודו ית' כל אותן התפלות הקודמות שלא היה בכוונה, ועולות בקנה אחד מלאות וטובות תחת פרגודא קדישא ית'.
'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא'. אימת היא השעה, הכוונה על זמן סעודה שלישית שהוא מן המנחה ולמעלה שאסור אז לקבוע מדרש ולימוד, יפה אותה שעה לתשובה ולהתיישב אז היטב על מעשיו בעולם הזה ועל ענינו ותכליתו. וזה שאומרים בזמר, חדו השתא בההיא שעתא פירש אותה השעה.
מצות סוכה ענינה הוא הביטול. לבטל את עצמו בכל ענינים אל השי"ת. ולכן המצטער בישיבתה פטור ממנה, כי צערו מוכיח בו שאינו בבחינת ביטול, כי אלמלי כן לא היה מרגיש את הצער כלל, וכיון שכן מה מועיל לו ישיבתו, לכן פטור כי אין לו שייכות שם.
אמר לחתן שבא אליו קודם החתונה לקבל ברכה ממנו, מפני מה בחרו בלשון "הרי את מקודשת לי", ולא בשאר לשונות הגמ': מיועדת, היי לי לאנתי. אלא רמזו בדבריהם הקדושים שהאדם צריך לכנוס בעניין זה בקדושה ובטהרה, ואם לאו - ח"ו השאול ואבדון לא די לפניו.
הרבי מגאסטנין זצ"ל אמר כי רבנו זצ"ל יגע עמו בימים מלפנים שתהיה אהבת ישראל כל כך שקועה בלבו, עד שתהא נפש שונא שלו אהוב אצלו כמו נפש מובחר שבחבריו.
הרבי מגאסטנין זצ"ל סיפר:
היה פעם בקאצק, והיה לו עניין נחוץ מאוד בלבו שהיה צריך לכנוס לקודש פנימה, וסיבב בחדר החיצוני שהיה נקרא ביהמ"ד קטן, ולא היה יכול לכנוס בשום אופן לאשר היה שם קהל גדול, ודחקו על הפתח, ואצבעותיהם על כפות המנעול, והיה לו עוגמת נפש. והנה בעוד שסיבב כל כך בא אצלו רמ"י ע"ה, ושאל אותו מדוע אין נכנס, כי הרגיש שצריך לכנס. ואמר לו מה יעשה, כי אי אפשר בשום אופן, כאשר בעצמו רואה. ופתאום בא רבנו זצ"ל בעצמו אל הפתח, ופתח את הפתח, ונשמע קולו מן הקודש: יחיאל מאיר גאסטנינער יכנס. ונכנס, ולא זה בלבד שהרגיש ברוח קדשו, עוד הכין כסאו בעדו לשבת עליו, וצוהו לישב עליו ודבר עמו כל צרכו.
ספר גם כן כי פעם אחת היה רבנו זצ"ל בדיחא דעתו וגילה אז נוראות וגדולות, ור"ה טאמעשאוער היה אז בפנים, ובראותו כך נתחכם אז להוציא ממנו עניינים נפלאים כי ראה שיש מקום, וכשהתחיל לדבר מעניין הל"ו צדיקים שבדור, אמר ר"ה מי יודע בעתים הללו מי המה הל"ו צדיקים, כדי להוציא ממורו גלוי דבר מה בעניין הזה, וענה אותו רבנו זצ"ל כמתמה על שאלתו: מה חסר לך מ"מאיר יחיאל שלי".
הרב ר"ז משרענציק נסע כמה פעמים לקאצק ואמר 'אמת מארץ תצמח' - ארץ גימטריה "קאצק". וסיפר המשמש שהיה עמו בשעה שנתן לו רבנו זצ"ל שלום הניח ב' ידיו על כתפיו והושיבו על כסא ואמר לו בזה הלשון: למה הוא מטריח עצמו כל כך מדרך רחוקה כזה לבוא אליו. ילך לנוח ולרגוע מעט מדרכו וישלח אחריו אח"כ, כי צריך לדבר עמו סוד, וכן היה אחרי איזה שעות בא המשמש ר"פ ואמר כי נקרא פנימה לרבנו זצ"ל, וישב שם עמו ביחוד מוצנע לערך ב' שעות.
הרבי מפשיסחא זצ"ל אמר לרבנו זצ"ל, שהיוד הקדוש השאיר אחריו יראת חטא, ושאינו סושקעלע רק דבר גדול, ואמר שאינו מבין, ולדעתי הפירוש שעיקר יראת חטא הוא שלא להיות לגרמייהו.
הרבי מפשיסחא זצ"ל שאל לרבנו זצ"ל, מה הוא פירוש אמונה, השיב לו אמונה פירש גיטרייא איך האלט דערביי, וכל מעשהו באמונה, כן ועד דור ודור אמונתו, אנו צריכים להיות גיטריי.
'אהבתי מעון ביתך'. מדוע אני אוהב את הבית הלא הוא עץ בעלמא? רק מפני שהוא משכן כבודך, רק כשעושין כנ"ל 'ושכנתי בתוכם', ואז 'ועשו מקדש'.
'ה' אלקיו עמו'. בכל מקום, רק 'ותרועת מלך בו' - דער אויסברוך פון מלכות שמים בו ע"י היהודי.
'נקהלו ועמוד על נפשם' - היינו שהקהילו כל האברים ורצונות שלהם היו יכולים לעמוד על נפשם.
אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, דמשמע שיש להם מה מהשי"ת, ובמדרש אמר: כלום יש לאדם אצל הקב"ה, אך באמת על מה שעשו כבר אין להם לתלות כלום אבל מה שהם עתידים לעשות בעולם הזה, ע"ז יש להם לתלות זה כוונת רש"י ז"ל על מה שעתידים לעשות בעולם הזה.
הרבי מאלכסנדר זצ"ל נתן לרבנו זצ"ל פדיון חצי רובל כסף עשרה מטבעות של עשרה גדולים, והתחיל לספור, ולא היה יכול לספור. ואמר לו ראה איך אני רחוק ממעות. ואמר הרבי מאלכסנדר זצ"ל, יהיה לישראל כל טוב כי הם צריכים כל טוב אך שיהיו רחוקים מזה.
לא יהיה בך אל זר, אל - לא יהיה בך זר.
אמר על רבו מפשיסהא זצ"ל כי הרים ועזר לכל הבאים לחסות בצילו והוא רוצה שיקח כל אחד לעצמו.
אוכלים דגים בשבת, כי שאר בעלי חיים יש להם מצות שחיטה, מליחה, ולדגים אין שום מצוה. ולזאת אנו עושים לזה המצוה שאוכלים אותם בשבת.
בעוד שהיה בטאמשוב אמר אף כשאדם אין לו פנאי לעשות וללמוד וכיוצא, עכ"פ הנטיה שלו אין לשכוח להיכן נוטה ומה ענינו, ובפרט כשעוסקין בדבר מצוה, מאי בכך "מען לייגט זיך אינגאנצן אוועק".
אחד אמר על רבנו זצ"ל: 'אין אומר ואין דברים וכו' ובקצה תבל מליהם'. והרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר: 'לשמש שם אוהל בהם', דמיון השמש שמרכך לאחד ומקשה לאחד, והוא כפי המקבל.
אמר להרבי מאלכסנדר אטאמאשאווער חסיד הוא ששואל את עצמו "ער פרעגט זיך איבער" מה אני רוצה בזה בכל דבר.
לא כל הדברים מועילים בלי הכנה.
הרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר: הרבי מפשיסחא היה אהבה מלא אהבה, ורבנו מקאצק יראה מלא פחד, והרבי מגור תורה ומצוה, והכל היה בגור.
רבנו זצ"ל שאל להרבי מאלכסנדר זצ"ל אם היה לו כבר כבוד ולא השיב, ואמר אני ידעתי שעדיין לא, הנשמה אינה הולכת מזה העולם עד שתקח הכבוד שלה.
בעניין לימוד שלא לשמה, הקשה תוס' שני הגמרות אהדדי, ואמר שהפירוש לעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שילמוד ע"ז האופן שיבוא עכ"פ לשמה ומיושב קושיית התוספות.
ספר רבנו זצ"ל להרבי מאלכסנדר זצ"ל בעת שחלה היהודי מפשיסחא זצ"ל אמרו העולם תהילים, ואני עמדתי אצל התנור ולא רציתי לאמור תהילים אז, ובא אלי הרר"ב זצ"ל ואמר לי למה אתה מפציר כל כך, ולא ידעתי מה שרוצה, ולאחר שנפטר אמר שוב "עס יזס דאך שאהן פערפאלען, דער רבי איזס נישט דא, יראת שמים האט ער אונז איבערגעלאזס, יראת שמים איזס נישט קיין פושקעלע, וויא עם איזס דא דעם רבינס ווערטער דא איזס דער רבי" ולא השבתיו. לאחר איזה זמן רציתי לידע המקום, והייתי אצל ר"ל משידלאוצי זצ"ל י"ב שבועות, והביא לפני איש אחד בכל יום בייגעל עם מים על העליה, וראיתי שאין זה המקום, ונזכרתי שאמר לי הרר"ב זצ"ל שדבורי היהודי נשארו, אולי אמצא אצלו, וכן הוי, ומה שלא השבתי אז, כי בעת שהרבי נמצא אין לחשוב באחר, וכאשר באתי אמר לי "טאקיש וויא אין רבינס ווערטער זעניין דא, דא איז דער רבי".
ר"י טורבינער התנצל לפני הרבי מאלכסנדר זצ"ל שרוצה לשוב, אמר, רבנו זצ"ל אמר: אם יאמרו לו שלא יוכל לשוב, היה טוחן כל הרקיעים. ואמר הפירוש מה שכתוב כי בך בחר ה' -ב'ח'ר' נוטריקון
בוקע
חלוני
רקיע, שכל אחד מישראל יכול לבקוע חלוני רקיע לשוב.
מתון הוא העושה בישוב הדעת, על כן אינו ממהר לעשות. דבר ועצל הוא להיפוך - שמתעצל להתיישב בדעתו, ועושה בלי התיישבות הדעת.
כי טובים דודיך מיין, כי יש הרבה דרכים להתקרב עצמו להשי"ת אלא כל הדרכים בחזקת סכנה, ואך ע"י התורה היא דרך אחת בטוחה, וזה 'כי טובים דודיך מיין' - היינו שהידידות טוב ובטוח, אימתי? כשבא מיין יינו של תורה.
רבנו זצ"ל נשאל מרר"ב זצ"ל מאין לקח התעוררות שלו לעבודת הי"ת. והשיב לו כמו שכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואמר לו רבו הקדוש שישראל צריכין ליקח התעוררות מיציאת מצרים.
כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו. והלא אין למעלה מעונג, ומה חסר לו עוד שיוצדק לומר שנותנים לו כל משאלות לבו.
רבנו זצ"ל נשאל מדוע לפנים היה אהבה גדולה כל כך בין החסידים מה שלא נמצא כל כך בעתים האחרונים. והשיב כי יש בשמים היכל אהבה, והרה"ק זצ"ל מברדיטשוב פתח את היכל זה. ומזה נעה האהבה כל כך גדולה בין החסידים. אך כאשר רשעים השתמשו גם כן באהבה זו לאהבות חיצוניות, נמנו צדיקי הדור וסגרו את ההיכל הזה.
לפי גודל מעלת הנשמה כן הוא גודל הקליפה שמלפפתו. וכמשל אבן יקרה לפי מסת גדלה כן גודל מכסת האבניי שלה.
מי שמשומר מילדותו יש לו בסעודת שבת סגולת מלכים.
אמונה הוא בלשון אשכנז "טרייא" שאינו חושב לטובת עצמו אלא לצורך המשלח, כדכתיב וכל מעשהו באמונה שאין לו פירוש אחר, אלא שהקב"ה מעשהו לטובת ישראל, כאמרם ז"ל החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק מכבודו.
לבן הסתכל במעלות אליעזר, ולעומתו הסתכל במהות עצמו, והרגיש את שפלות וחושך של עצמו מן האור של אליעזר.
אור המצוה מונח במסכת שמדברת ממצוה זו.
תכלית מדת האמת היה לכהן גדול באותו הרגע שעמד לפני ולפנים.
עיקר היצר הרע מגיאות הוא אצל אדם שכבר נסתלק ממנו התאוות.
הלימוד בסדר קדשים מטהר את המחשבה.
מקומו של אדם למטה הוא שורשו למעלה (וכל עניין תוקף וגסות הרוח שבאדם נמשך מצד שכלו למעלה, כמו שכתוב בספר הישר לרבנו תם, שבאשר נפש האדם הוא מהעליונים הוא מושך לגאות.)
רבנו זצ"ל שמע שאומרים בשם רר"ב זצ"ל שיהודה חשב בעצמו שלו לא יועיל שום תשובה באשר היה יכול להשיבו אל אביו, על כן נשא אשה אולי יעלה אותו אחד מבניו. ואמר רבנו זצ"ל חס ליה לרבי זצ"ל שיאמר ככה שאיש יסמוך על בניו שיתקנוהו, רק בודאי כך אמר שמאחר שחשב שאבד כל מה שסיגל מיום היותו, על כן התחיל מחדש לעבוד את ה' והתחיל ממצוה ראשונה שבתורה.
רבנו זצ"ל אמר על הה"ק מרוזין זצ"ל שהתייצב כל כך בפרהסיא להכניע את כוחו של קליפת מלך הרשע הידוע שהיה בימיו. ואמר בזה הלשון: הייתכן שעל מלך גדול כמוהו להתייצב כל כך בפרהסיא, ואם רוצים לעשות דבר, צריכין שאפילו מלאך לא ישער. וכידוע ליודעים שרבנו זצ"ל בעצמו קיים דברים כאלה, עד איזה ימים קודם ששתה הרשע את כוסו הגיד בפרהסיא כי מעתה נשפל ונפל שדוד בעוד שהיה עוד בנגלה הקליפה בתקפו ומצבו היה איתן, ורק אחרי עבור זמן לא כביר, נשמע שמעו של הרשע כי בא קצו ואיננו עוד בעולם.
פשוטי העם יכולים לפגום במחשבתם את הצדיק ח"ו.
ההילוך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופים לגוף.
ר' ה"ל קאצקער בא פעם מווארשא ושאל אותו רבנו זצ"ל על חדשות וגם המקחים מחטים ודגן ועוד, כאשר יצא משם אמר לר"ה טאמאשאווער "הירש ליב איזט דא געוועזן, און האט געזאגט דאס מיק' מת", ותיכף רץ ר"ה אחרי רה"ל הנ"ל ושאל אותו ע"ז, ואמר כי הוא אינו יודע כלום רק אמר לרבנו זצ"ל מקחים מתבואות. ואחרי איזה שעות בא שליח מיוחד לקאצק עם הידיעה כי המלך מיק' מת.
'לעולם ד' דברך ניצב בשמים', עד מתי תעמדו מרחוק והקב"ה יבקש מכם עבודתכם.
אגרת מהרב הקדוש ר' אברהם משה זצ"ל תיכף אחרי הסתלקותו מר אביו הקדוש זצ"ל:
ב"ה יום ד' בבקר תקפ"ז לפ"ק פשיסחא.
רב ברכות וכל טוב לכבוד ידיד נפשי היקר הרב החסיד המפורסם איש תבונות מו"ה מנחם מנדיל נ"י.
לאשר כי שמעתי ממך בהיותך פה ביום השלשים כי תחפוץ להתעכב עוד פה במקום הקדוש זלה"ה ר"ה הבע"ל אך פגעי הזמן והבלותיהם ענו בך להפר מחשבותיך הנעימים, לזאת אודיעך כי החמה שככה והאויבים נהפכו לאוהבים, לכן ידידי אם עוד רצונך בוערת בך בקרבך כמקדם, בא נא הנה אולי ע"י מנחם יבא נחמתנו, ידידך אוהבך באמת ובאמונה הק' אברהם משה בהרב זלה"ה.
גם אנחנו רעים אהובים מבקשים מאוד מאתך שלא לעשות באופן אחר רק לבוא מיד לכאן ונתקשר באהבים, ואנחנו מצפים לעזהי"ת שיתעורר רחמים על אסיפותינו ויצמיח לנו ישועה, והנה כבוד ידידנו הנ"ל הוא לבבו שלם עמך ולא יעלה שום מיחוש עליך, ובעזהי"ת יהיה הכל טוב,
דברי ידידיך או"נ המבקשים חברתך וטובתך הק' יצחק במור"ש ז"ל מזאריק, יעקב מרוטשוואל, שלמה הכהן נאם משה הק' מראזואדוב,
באם שיתעכב מה ביאתך לכאן אזי תבשר לנו ע"י מוכ"ז זמן ביאתך לכאן לטובה, הננו דורשים שלום מהותנו ידיד נפשינו האהוב הרבני המופלג החסיד מו"ה צבי הירש (הוא הה"צ חסידא קדישא מו"ה הירשלי דישקעס זצ"ל מאפאטשנע) בקשתנו גם מאתו לזרז ביאתכם מהרה לכאן ולא להפג לבבנו והי"ת יחברנו לטובה,
דו"ש לכבוד ידיד נפשנו הרבני המופלג מו"ה מאיר מקווהאל נ"י.
קינות דירמיהו המה בא"ב, מחמת שכשירמיהו ראה החורבן וגודל ההשפעה והקדושה שניטל מאתנו היה כמעט בדעתו שבלתי אפשרות לישראל ולעולם שום קיום ח"ו, עד שכמעט כלתה נפשו מגודל המרירות לולא שראה שיור הא"ב שיש לנו בצירופיהם כמו שכתוב בספר יצירה, אז מצא בדעתו לנו שיור התורה וזה היה לו ניחום, ולכן נקרא מנחם אב, ומזה הטעם גם הוידוי בא"ב כנ"ל.
רבנו זצ"ל היה פעם בשבת חזון בוולאדאווע, וספר מעשה שהיה סמוך לקאצק בין קאצק ולענשנע היה אחד מחזיק שם רחיים גדולים, וישב שם כמה שנים והצליח בבנים ובבנות והלך בדרך הישר, ורצה האדון שיוסף לו שכרו ואם לא יגרשהו משם ונסע ללענטשנע והשיב לו שלא יוסיף לו אף פעם אחת, ואפילו יגרשו משם, יסע וידור בעיר אחרת, וכן עשה, ויהי כי קרב הזמן ונסע פעם שנית ושלישית ולא ענה אותו דבר, ויהי כאשר אץ עליו האדון מאוד ונסע אלי לקאצק וספר את כל המאורע ואמרתי לו להוסיף להאדון כדבריו ואל ידחה ממקומו, ובשמעו דברי תיכף ומיד רץ לביתו להוסיף ונשאר על מקומו בשלום, ויהי באיזה ימים הלכה זו' מביתה לחוץ ונחלשה על כל חושיה, ידיה ורגליה והדיבור והיה צעקה גדולה מאוד, כי טפלי תלוי בה והיא הייתה עקרת הבית, ותיכף נסע ללענטשנא ולא נתן הרב הנ"ל רשות להם לבוא לפניו בשום אופן, אז אמרו להמשרתים שהם אינם חיבים בזה רק שהרבי מקאצק עפ"י צווי שלו עשה זאת ואח"כ הלכו לפניו ואמר בזה הלשון: ה' הושיעה, והושיע לה הי"ת מיד ונתרפאה, ואפשר שיכול להיות איזה קפידא בינינו אבל אני אגיד לך המעשה, כשבא הכפרי הנ"ל לפני וספר לי המעשה וגם מה שהשיב לו הרב מלענטשנע הבנתי וידעתי כוונתו, שראה בחכמתו אשר לא טוב שישאר שם, והשי"ת סיבב לו הסבה כדי להציל אותו וב"ב, לכן לא יוסיף, כל זה הבנתי בטוב אעפ"כ לא כן אתי כי ידעתי את מעמדו ומצבו ומטופל גדול הוא היה סברתי שזה יותר סכנה לכל בני ביתו וילדים באשר יעקר משם, ובחרתי בזו, ואין זה סתירת דבריו ח"ו שעפ"י דעתי היה יותר סכנה.
שלמא רבא ונשא מאלקא קדישא וסגיא לגברא יקירא וקדישא חסידא ופרישא ה"ה הרב הקדוש המפורסם נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מופת הדור איש אלקי קדוש יאמר לו, כבוד קש"ת מו"ה מנחם מנדיל נ"י ויופיע עדי עד.
הנה במקום שאמרו להאריך, היה ראוי להאריך' ובפרט לאיש נכבד וקדוש כזה, איש אשר רוח אלקים בו, אלא מחמת שזוכר אהבת נעורנו, ומאז ועד עתה גם כן מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, ובאם הייתי רוצה להאריך היה קצר היריעה מהכיל, ובפרט שידעתי שאינו ראוי להאריך בדברים פשוטים לכן בחרתי בקיצור אומר, והנה באתי להמליץ עבור האי גברא הנוכחי שהוא מבקש טובת ישראל בכללן ובפרטן וכו', והנה שמעתי שבמז"ט נולד למכת"ה נכד מבנו יחידו, יזכה לראות מאותו נין ונכד בנחת רוח ושמחה וחדוה רבה,
כ"ד אהובו הדו"ש,
נאם שלמה יהודה ליב בהמנוח מו"ה ברוך זלה"ה.
הציד התנצל לפני אליהו על שאין לו דעת ללמוד, וחשיבו אליהו ז"ל הלא אתה לא נולדת ציד ומהיכן בא לך בינה ושכל להבין זאת המלאכה, אלא שהדוחק מפרנסתך לחצך והביאך לזה, כך אם היה לך דוחק גדול כזה בנפשך, על שאתה חסר מהתורה ומרוחק מהשי"ת, והיית כל כך טורח בשלמות נפשך כמו שאתה טורח בשלמות גופך בכל כחך, בוודאי גם כן הגת והבנת דרכי ה' באמצעות יגיעתך.
'ועבדתם וכו' וברך את לחמך' מתחלה בלשון רבים וא"כ בלשון יחיד, כי כל הדברים שבקדושה צריך לעשות בכללות ישראל ובשם כל ישראל ולכן ועבדתם, אבל בעניני הגשמיות אפילו אוכלים ביחד, כל אחד אכילתו נכנס בגופו ואינו נוגע בגופו של חבירו, נמצא כי התורה והתפלה אפילו ביחידות הוא עם כל ישראל, אבל עניני הגשמיות אפילו ברבים הוא כיחיד.
במדרש: זאת תורת העולה, זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערוך לה' וכו' אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר כו' יערכנו.
דאף שכל בנין העולם ותיקונו תלוי במעשי בני ישראל אעפ"כ אין הסברא נותנת שמעשי בני אדם יהיה יותר נאים ונבחרים ממעשי המלאכים, כי בוודאי מעשה המלאך זך ונקי יותר ממעשה בני אדם אשר הרכבתו מוכן לכח הרע, אך לעניין הכנה לשלמות אמתית המעשה אשר על ידה יבוא האדם להתדבק בו ית', בזאת מעשי בני אדם יותר מעולים כי ה,אדם מסובך בסבך המניעות העצומות הסובבים אותו בכל עת, כי הוא קרוץ מחומר. לא כן מלאכי מעלה הקדושים וטהורים בעצם ולא יפול בהם שום השתנות. וזה פירוש המדרש יערוך לה' בחי' הערכה להמעשה, המלאכים אינם כלל בגדר הכנה רק במעשה לבד, ואם הייתי חפץ בהמעשה עצמה הייתי מצוה למיכאל שיעשה, אבל כשצויתי לכם, מוכח שאין אני חפץ בהמעשה עצמה רק עם ההערכה והכנה למעשה, וזאת שלכם יפה יותר, הה"ד יערכנו דייקא לפני ד' וכו'.
אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם, פירש"י בשובו מהר המוריה היה מהרהר בלבו ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי לי להשיאו אשה, בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו וזה 'הדברים האלה'. אברהם אבינו ע"ה היה אחר העקידה במדריגה זו שהצטער מאוד ונשפל רוחו לאשר לא זכה לגמור צווי ה' בשלמות הגמור, והרהר כי הוא עצמו חייב בדבר, יען כי הקב"ה הבטיחו ביצחק יקרא לך זרע, ואם לא היה עדין ליצחק זרע לא היה במציאות כלל שיהיה נקרב עולה, והיה לי להשיאו אשה והיה לו זרע, והיה יכול להקריבו, בשרו הקב"ה שאל יצטער כי כעת נולדה בת זוגו וההבטחה רק ממנה, ומתחלה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו ונעשה מאמרי על ידך.
רבנו זצ"ל אמר שהרר"ב זצ"ל אמר לו שלומדים עמו אותיות. ופירוש על דרך שאמרו חז"ל שרבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים ומכל שכן על כל אות ואות, וכל אות יש בו כמה אותיות מלוי ומלוי דמלוי גם יש תמונת האות, ואמר שלומדים עמו מן השמים כי זה הלימוד אי אפשר ללמוד רק מן השמים.
'ועשיתם לכם פסל ותמונה אשר צוך' פירש"י צוך שלא לעשות, פסל ותמונה הוא ציור ותמונת הדבר שאינו עצם הדבר בפועל והזהירה התורה שנשמור עצמנו מלעשות מן אשר צוך ד' אלקיך "פסל ותמונה" להעיר באם תהיה מעשה עבודת האדם בלתי כוונה הנבחרת, היא תיעוב גדול בעיני ה' כמו פסל ותמונה של ע"ז ממש, וגמר אומר אשר צוך, לשלול תמונת אשר צוך.
'חוק לישראל משפט לאלקי יעקב', היינו להצדיקים הגדולים שהם במידת ישראל הוא חוק, אבל לאותן שפחותין במדריגת יעקב הוא משפט, וזה משפט לאלקי יעקב.
יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, פירוש אל תאמין שיגעת, באם בוודאי היית מיגע עצמך היית בוודאי מוצא כל מה שבקשת כמאה"כ לא בשמים הוא.
'משפיל גאים עדי ארץ' היינו הגאה אף שמשפילין אותו מן השמים נשאר בגאותו בעצם ולכן משפילין אותו עד אין סוף, והשפל בעצם אף שמגביהין אותו נשאר במדריגתו שפל יותר כמו שכתוב קטונתי ואין סוף להגבהתו.
שופטים ושוטרים תתן לך לעצמותך בכל ערך בחינתך שתוכל לשער עצמך וזה בכל שעריך.
רבנו זצ"ל הפליא מגדולת הפני-יהושע שקודם שהתחיל לחבר למד ש"ס ל"ו פעמים ובשם המגיד מקאזניץ זיע"א כי רוה"ק הופיע בבית מדרשו, וספר מחלום שהיה לו לפני-יהושע, גם דבר על הפרי מגדים שלמד תורה לשמה.
'החרשים שמעו, והעורים הביטו', הנביא עומד וצווח: אל תהי' חרשים ועורים כי בידכם הוא זאת, וה"חידושי הרי"מ" הפליג מאוד את המאמר בזכרו זאת משמו.
במדרש ויקהל עד כמה חייב אדם המטפל בכלאים, אמר הקב"ה לישראל, שמרו מצותי וחקותי ששכר מצוה מצוה. אמר ר"מ על כל מצוה שאדם עושה מוסרין לו מלאך לשמרו. ואמר רבנו זצ"ל עכשיו שאין מכוונין לשם מצוה חליצה קודמת כי כמעט אי אפשר בלי תערובת רע, כמו כן כאן במקדש אולי יאמר הכהן הלובש בגדי כהונה ויש בהם האבנט של כלאים, האיך אסתכן בנפשי ללבוש, אולי לא אעשה בשלמות הגמור, כי בפניה קלה תפסד העבודה ואהיה פוגע באיסור כלאים. ולזה ידבר המד' על לבו, אמר הקב"ה שמרו מצותי וחקותי, ששכר מצוה מצוה, שהמצוה בעצמה תשמרך שתעשנה כראוי. ומסיים ר"מ על כל מצוה שעושה מוסרין לו מלאך לשמור המצוה שלא תפסיד זהירותה, ובוודאי תגמור ותעשה עפ"י כוונת התורה.
ר"א בן ערך חליש ואיעקר תלמודיה. קם למקרי בספרא, בעי למיקרי 'החדש הזה לכם', ואמר 'החרש היה לבם'. אמר רבנו זצ"ל, אעפ"י שהחרש היה לבם, אעפ"כ החדש הזה לכם.
'אכלתי ואוכל עוד'. האיך יעיז יציר כפיו של הקב"ה כלפי מעלה, אך הקב"ה שאלו בניחותא אם עכ"פ מכיר באיזה בחינה הוא עומד כעת, אם לכה"פ פעל בעצמו איזה נטיה לטוב שיהיה היצר כבוש תחתיו, והתנצל אדה"ר שלא נזדכך כלום כי לא התחיל עדין להתיש כחו הרע ומסור עוד תחת ידו ועלול עוד לאכול, וזאת היא השכלה גדולה לאדם שיכיר את עצמו בבחינתו ובצורתו ואל יהיה נבער מדעת לצאת מאותו בחינה שנמצאת בו.
אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ושאל אותו ה': האם לבלתי אכול ממנו אכלת, האם נגמר בדעתך קודם אכילה שלא תאכל רק פעם אחת, והרי אחטא ואשוב, ועל זה השיב אכלתי ואוכל עוד, כי לא עלה בדעתי בשעת החטא שום תשובה.
'ויקחו לי תרומה' - לי לשמי, "עטץ זאלט מיך נעמען נבדלדיק" והיינו לי לשמי.
וכי תבואו מלחמה בארצכם וכו' ונושעתם מאויביכם, ובפרשת תצא 'ושבית שביו' - ולא נאמר שום פעולת אדם בזה, כאשר האדם מתחיל ללחום עם היצר, והיה בטוח שינצחוהו וישבה ממנו שבי, ואם יזכה יכניס אותו לקדושה ויהפוך אותו לטוב, כמו שכתוב 'בכל לבבך'. אבל אם ממתין עד שיבוא היצר ויערוך עמו מלחמה, אז לא יכבוש אותו בנקל, כי אם 'והרעותם בחצוצרות', ויצעק לה' וישפוך נפשו ולבבו לפני הי"ת, ואז יהיה לו תשועה. ואמר בשם הרר"ב זצ"ל שבזמן הזה הרמז הזה הוא פשט גמור.
'על לבבכם', והלא צריך להיות בעומק הלב, אלא אין לך אדם שאין לו פתיחת הלב וכמו שכתוב פתח לבי בתורתך, הוא יפתח לבנו, ובוודאי כאשר מבקשים זה בכל לב ונפש שיזכה לזה הקב"ה עוזר לו, וכאשר יהיה הדברים על לבו יפלו הדברים בתוך לבו ממש, ויתהפך לאיש אחר וידע מה שיש עליו לעשות ולתקן כל ימי חייו ויכנע וישוב, ויכנסו דברי תורה בלבו ויתפשטו בכל איבריו החצוניים והפנימיים.
אם לא מצא יתלה בביטול תורה, יתלה מה שלא מצא בביטול תורה, כי ההסרה מן התורה מסמא את עיניו מלהביט בהרע הצפון בקרבו ובאם היה עוסק בתורה כראוי הייתה מאירה לו באיזה סוג מצבתו וחסרונו.
הרבי מראדזמין זצ"ל שאל את רבנו זצ"ל, שפתח הכתוב
ראה בלשון יחיד, וסיים בלשון רבים
לפניכם. והשיב לו רבנו זצ"ל עם מה שכתוב בזוהר הקדוש וישמע יתרו, כולם שמעו אבל הוא שמע ובא לידי מעשה. כמו כן בעניין הנתינה נכללים כולם ביחד כי נותנים לפני הכל בשוה אבל בעניין הראיה וההרגש אינם נופלים כולם תחת סוג אחד, כי כל אדם אינו רואה רק באמצעות השתדלותו ותבונתו.
רבנו אמר ע"ע ותפילתו שהולך מתתא לעילא ומעילא לתתא, כמו הקברניט של הספינה שהולך ורץ על הסולמות כדי לידע להנהיג הספינה, כן היא תפילתו, וחשב אז מדריגת תלמידיו היושבים לפניו בתפילתם.
ידוע כי לא היה לו שום יגיעה בתפילתו, רק היה מתפלל כדרך שהאדם משיח עם חבירו בלי יגיעה ובלי הרמת קול וגם לא בחשאי, רק בדיבור מפורש כמו שמשיחין בני אדם חוץ שמ"ע ולא האריך בתפילה יותר מחצי שעה ושבת ויו"ט יותר. ואחר התפילה נהפך לאיש אחר וכאילו בא מעולם אחר עד שלא הכיר בטוב אנ"ש ומשמשיו עד שהניח דעתו מתפילתו וכמו שאיתא בברכות חסידים הראשונים הי' שוהים שעה אחת וכו' ואחר תפילתם.
חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי שיהיה רק נגיעה למעשה אבות המעשים של האדם, ולא שיהיה כאבות העולם שכל ההשגות במעלתם אינו מגיע בתכלית.
ר' יוסילע מטאמאשאו אמר על עניין אחד של הלבנת פנים אני עושה תשובה ומתחרט ע"ז, אמר לו האברך האם תשובה כזו ברגע אחד הוי תשובה, והשיב הר"י ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה. הרי שדי בהרהור. וכאשר שמע זאת רבנו זצ"ל אמר לו כי הוא היה משיב לו, דאיירי במקדש את האשה, וחתן מוחלין לו עוונותיו ודי הרהור תשובה, אבל אדם אחר צריך לעשות תשובה כהלכה.
כלי חרס אינו מטמא מגבו כי הכלי חרס אינו שוה מאומה רק מפני שיש לו תוך, ולכן עיקר החשיבות הוא התוך ומטמא רק מתוכו.
כתוב באנשי נינוה וקראו אל ה' בחזקה. דאס איזט איין פויריש עבדות.
יאוש הוי אם אומר "וי לחסרון כיס", והלא אם זוכר החסרון כיס אינו מיאש? אך הפירוש שצריך להוציא מעות אחר מכיסו על חפץ זה, אבל מהנאבד כבר התיאש.
חסיד חב"ד בא לפני רבנו זצ"ל, ושאלו הרבי זצ"ל איזה כוונה מכוון בק"ש ושמ"ע. ואמר לו, וצעק בקול גדול בזה הלשון: "און וייא איז דער פופיק".
(וכמו שהשיב חסיד מקאצק לחסיד מרבי אחר, "הרבי שלכם אומר תורה אין הימעל אריין, והרבי שלנו זאגט תורה אין פיפיק אריין").
ויפן וירד משה מן ההר "ער האט זיך געמאכט איין פנים".
כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו. והכתיב ה' מלך גאות לבש, ואיך נמצא כאן ענוה? אך כתוב גאות
לבש אבל הפנימיות היא עניוות.
ה"חידושי הרי"מ" היה במדינת אשכנז. שמע מטיף אחד אמר על פירש"י מטבע של אש ואמר שעיקר יהיה נתינת מטבע של אש בהתלהבות. ושאל לרבנו זצ"ל מאין בא תורת אמת כזו לפיו של המטיף, והשיבו מחמת שבמקומן מהדרין ומחשיבין מאוד מצות הכנסת אורחים, משום זה נפל תורה לפיו.
אם פגע בך מנוול
זה משכהו לבית המדרש. מהו תיבת זה, אך גם בבית המדרש נמצא מנוול, אך אין זה בעצמו כמו שמחוץ לבית המדרש, אבל צריך לידע כי גם בבית המדרש נמצא להשמר מפניו ותחבולותיו.
חסיד קאצק אחד היה צועק בשעת התפלה "טאטע טאטע". ואמר אליו החסיד השני בצחוק דלמא לאו אביו הוא, כי בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראים עבדים ולא בנים, ושמע רבנו זצ"ל והשיבו "מען שרייט אזוי לאנג טאטע ביז ער ווירד א טאטע.
רבנו זצ"ל כינה את הרבי מסטריקאוו זצ"ל בשם 'חכם'.
פעם אחת היה לרבנו זצ"ל אתרוג יפה מאד, והראה אותו לכל תלמידיו ושיבחו כולם את האתרוג, והראה אותו להרבי מסטריקאוו ואמר שלא טוב הוא, כי הבין כי רבנו זצ"ל שאל את כולם, יצא לו שלא הוטב בעיניו, על כן הסכים עמו.
פעם אחת בא רבנו זצ"ל לבית המדרש והרגיש הרב ר' אלעזר זצ"ל כי היה מעויין במחשבות מאוד, ואחז אותו בידיו סביב ולקח את רבנו זצ"ל ונשאו לחדרו, ואח"כ אמר רבנו זצ"ל כי אם לא לקחו, היה יכול להשאר מת בביהמ"ד, כי היה לו אז יחודא דדיקנא. וספר הרבי מסאכטשוב זצ"ל כי הוא היה אצלו קודם פטירתו וראה האיך שהוא ממשמש בזקנו מאוד.
'ויתן משה על פניו מסוה'. והקשה אם משה נתן מאזגיע על פניו, רק הפירוש שנתן פארשטעליכץ על פניו.
ר' משה מיכל אבג"ק ביאלע החזיק את רבנו זצ"ל הרבה ימים קודם שנעשה רבי.
פעם אחת שאל רבנו זצ"ל את החסיד ר' ברוך סטיצינער, מדוע אין שואל ממנו עצה בעניין שידוכים, ותשיב לו כי יש לו קבלה, בעניין שידוכים גם לרבי אין ידיעה, ואמר לו רבנו זצ"ל אבל עצה טובה עכ"פ יוכל הרבי ליתן.
רבנו זצ"ל אמר כי כל דבריו של הרר"ב זצ"ל המה בסוד גדול, וללמוד היטב בהם כמו ספר חובות הלבבות, והם דברי מוסר.
פעם אחת נסעו לפשיסחא רבנו זצ"ל והרבי מראדזמין זצ"ל. ולפני פשיסחא ערך ב' וויארסט עש"ק הוצרכו לשבות בהכפר, ולא היה שם שום יהודי, וכאשר לא היה להם נר על שבת אמר הרבי זצ"ל מראדזמין שיהיה מוכרח להשתמש באור ששת ימי בראשית שהוא יאיר להם. וכן היה שנתמלא הבית אורה, וכאשר אחרי שלוש סעודות היה חשך, אמר רבנו זצ"ל שכבר די בשמוש אור הזה, ותיכף נחשך.
איך האב נישט קיין צייט מיך צו יחוסען, דער קאזניצער מגיד האט געזאגט ווען איך מעכט געוויסט אז איך קום ארויס פון אברהם יצחק יעקב, מעכט איך מיר געמאכט "טשאפקי נא באקי" אונד געטאנצט א קאזאקעל אין מיטען מארק, נאר איך ווייס אז איך קום ארויס פון אברהם יצחק יעקב.
כאשר היה ר' לייבוש לאסקער בקאצק אמר רבנו זצ"ל לר"ה טאמא שאווער, שמיס נור עפיס מיט דעם יונגען מאן כ'זע אויף איהם אנ'אור, השיב לו ר"ה ער איזט נישט קיין למדן, אמר רבנו זצ"ל נו איזט עס אנ'אור יחוס.
אברך אחד התנצל לפניו שאשתו מושלת עליו, והשיב לו: כתיב ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך, ואם הוא להיפוך, אז גם זאת הוא להיפך.
המעשה שם בארוכה, איך בליל ש"ק רבנו זצ"ל ע"י התדבקות יצא רוחו ונפל לאחוריו. וקראו לרופא וצוה להקיז דם מידו השמאלית, ולא היה יכול הרופא להסיר בית ידו מבגדו, ולקח הרב מפולטוסק סכין מעל השולחן, ויקרע את בית היד מבגדו, והקיץ רבנו זצ"ל ואמר לו בזה הלשון: אלעזר ידעת שהוא כעת שבת, ובשבת אסור לקרוע כי הוא מל"ט מלאכות, והשיב לו הרב שמותר שהוא מקלקל ומותר בשבת. והוטב לו מעט אך היה צריך לרחמים גדולים, והנה היה רצון רבנו זצ"ל להתבודד בחדרו כמו שהיה רגיל, אך הרופא הזהיר למען השם שלא יניחו אותו להתבודד, וכאשר הרב מפולטוסק ירא שיתעקש בדבר כי אפילו החסידים הגדולים לא היה רשאים להיות בחדרו בשעת התפלה, פעל אצלו בקושי שהדלת לא יהיה סגור ושתהיה קצת פתוחה, כדי שהיושבים בפרוזדור יוכלו לראות כל רגע, שלא יניחוהו לעשות עלית נשמה בשעת התפלה.
הרב מפולטוסק היה בימי חרפו בעל תוקע אצל רבנו זצ"ל. פעם אחת היה לו כאב גדול בצוארו, וקודם התפלה הלך אצל רבנו זצ"ל ואמר לו בזה הלשון: רבי ומורי אני מפחד שלא אוכל לתקוע מחמת הכאב, ושיזכור אותו בתוך שאר חולים שה' ירפאהו על צוארו.
אמר לו רבנו זצ"ל הנני אומר שלא יתקע שום אדם רק אתה. וקרא לר"ה טאמאשאווער בזה הלשון:
"הירש לך לחדרי משכבי ושם מונחים מנעלי החורף פוטער שטיבעל והביאם אצלי, כי הרב ר"א בעל תוקע שלנו ילביש אותם על רגליו וכשיחמם רגליו יתרפא על כאב הצואר.
וכשלקח הרב ר"א את המנעלים, לא היה יכול ללבוש כי היו קצרים על רגליו, ואמר לו רבנו זצ"ל שגוזר עליו שילבשם ע"י הדחק, וכאשר לבש אותם סבל צער גדול על רגליו, ואחר קריאת התורה הלך על הבימה לתקוע, והוטב לו תיכף ומיד, ויקח השופר ויתקע בקול רם מאוד ולא נפסקה אפילו תקיעה אחת.
אברך ממאקאוע בא לקאצק וישאלהו רבנו זצ"ל מה נשמע מהרב שלכם, ובכה והתמרמר כי יש שם רודף אחד שמזלזל אותו, והשיבו רבנו זצ"ל אל תדאג. טוב עשית שספרת לי, כי לא יכנע עד שיהיה מחוסר לחם ל"ע, אז יהיה לו אמונת ת"ח. ובשנה ההיא נסע לרנציג ואבד מעותיו ל"ע, ונעשה מחוסר לחם ל"ע, ומאז ישב שם הרב ר"א בשלוה.
בעת שאנשי פלאצק שלחו כתב רבנות להרב ר"א נסע לקאצק ושאל עצה, כי ברצונו לא היה לקבל הרבנות אך זוגתו רצתה, וכאשר רבנו זצ"ל שמע זאת ממנו, קם מכסאו והלך לארון הספרים ועמד כמו ערך רבע שעה, ואח"כ החזיר פניו הקדושים להרב ר"א זצ"ל ואמר בזה הלשון: הנה דעתי מסכים שתקבל עול הרבנות בפלאצק.
וכאשר השיב לו ר"א כי יש שם רעש מגפה ל"ע. השיב לו רבנו זצ"ל אני אומר לך בפירוש שתשמע לעצתי הנאמנה שתסע לפלאצק ואל תירא מפחד המגפה, ושום רעה לא תפגע בך. ואמר לו עוד הפעם אני אומר לך שתסע, ובשבת ראשונה תאמר להם דרשה מקירות לבב ותוכיח אותם היטב ותזלזל אותם על מה שיעברו במצוות קלות וילכו בערכאות בשבת ויטיילו בגנות ופרדסים ומוציאים מרה"י לרה"ר ומרה"ר לרה"י וילכו בבתי תיאטראות, ועבירה גוררת עבירה, והולכים בערבוביא משולבים בחורים ובתולות. וירים קולו כשופר ויאמר להם ידעתם רבותי, אני אתנהג הרבנות ביד רמה ולא אניח בשום אופן שבעולם לעשות עבירות כהנה וכהנה. ואם יקבלו תוכחותיך, ויקבלו אותך לרב, מוטב; ואם לאו - יתנו לך חזרה ההוצאות למאקאוע, וע"ז הבחינה תסע לפלאצק.
וכן עשה, ואמר כי הוא מסתופף בצל אדמו"ר הצדיק מקאצק.
אמר מי יתן לראות בדור הזה שני צדיקים כמותם ר"י מראדזמין, והצדיק ר"א מטשעכאנאוי וזאת הייתה עוד קודם שהרבי מטשעכאנאוע זצ"ל נתפרסם.
בשעה שתקן שלמה עירובין ונט"י יצתה בת קול ואמרה, בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ומהו החכמה בזה הלא שלמה המלך ע"ה תיקן גם שאר ענינים? אך התורה רמזה עירובין ונט"י זה החכמה הגדולה להיות מעורב בדבר ולהיות נקי.
'אל תיראו' על המיתה הטבעית אין לדאוג, שכן סוף כל האדם ובפרט במס"נ שהוא מיתת נשיקה שהגדולים נתאוו לזה. אך עיקר יראתו 'לבלתי תחטאו', שבזה תגרמו ח"ו פגם במרכבה הקדושה, עד שיתקלקל הצנורות בזה ובבא.
הרבי מסאכאטשוב זצ"ל נכנס לפני ולפנים לבית חמיו רבנו זצ"ל וממנו נתודע מה הוא חידושי תורה באמת, ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עליו בעינא פקיחא גם בעניין סדר הלימוד והחידושים. ושמע ממנו שגם בזמנו התרעם על העולם אשר מעיינים מעט בהלכה. מניה וביה ואותו הזהיר מאוד לישא וליתן גם בפשט כעין ספר מהרש"א ומהרש"ק.
יגעת ואח"כ מצאת, מציאה בהיסח הדעת.
לשיטת הנמוקי יוסף, אשו משום חציו, למה אר"י אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף? ואמר רבנו זצ"ל דזה רק לעניין איש המבעיר אש כאלו עשה הכל מתחלתו, אבל לעניין הדבר שנשרף הרי עיקרו בעשירי, וראיה מזבחים פ"ט מ"ו דאיברים וכו' ולמה לא אמרינן גם במועט דהוי כאלו נשרף הכל.
אמר, שביכלתי לעשות מכל העולם חסידים אבל אין זה טוב.
אמר על הצעירים אם ישתעבדו את מוחם להגמרא מוטב, ואם לאו ח"ו ילקחו לצבא.
רר"ב זצ"ל בחר עבור רבנו זצ"ל כוס גדול לארבע כוסות, ואמר לו בזה הלשון: אתה יש לך מוח גדול על כן תקח כוס זה לארבע כוסות.
'כי מן השמים דברתי עמכם. לא תעשון אתי', המשך העניין, כי עמכם מורה על השותפות והתחברות על כן אין ראוי להכניס אתי שותף אחר.
כשנפטר ר' יוסילה אחי ההרי"ם זצ"ל, בא בחלום לאוהביו שאין לו מנוחה מן הרבי מאפטא זצ"ל על איחור זמן התפלה, ואמר ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל כשיבוא עוד הפעם, תאמר לו שיאמר תירוץ כי נסע לקאצק שכך נהג, ועשה גם כן כמוהו, ורבנו זצ"ל יש לו כתפים רחבים.
רבנו זצ"ל רגיל על לשונו לומר על עצמו ת"ח, משום שהוא תלמיד להרר"ב זצ"ל שהיה חכם.
הרב ר' שלום צבי מזגערש נסע לקאצק ונצטנן בדרך ונחלה, וצוה רבנו זצ"ל לקרוא לרופא, ואמר שהרצעפט יראה לו, וכאשר ראה הרצעפט שאל אם אמרו לרופא שהוא יותר מששים שנה, ויאמרו לא, וצוה רבנו זצ"ל להגיד לו, ויאמר הרופא בתמהון א"כ טעיתי, ויתן לו רצעפט אחר, ורבנו זצ"ל למד ממורו רר"ב זצ"ל שהיה מומחה לאותו דבר לקרות רצעפטין.
סוחר אשכנזי בא אל רבנו זצ"ל וישאלהו היות כי התוכנים חוו דעתם כי לפי מהלך הכוכבים יחרב העולם בזמן קצר, אם יחוש לשמועה זו. ויענהו רבנו זצ"ל כי לא יחוש לזה ויעסוק במסחרו, והאיש הצליח.
חוכר רחיים שאל את רבנו זצ"ל אם יחזיק הרחיים כי הפסיד בעבודתו, ויענהו המקום ימלא חסרונך אותו המקום שבו הפסדת ימלא את החסרון.
חסיד אחד שאל בעצתו על דבר שידוך, ורבנו זצ"ל לא השיבהו ברור, ויפצר בו ויאמר לו רבנו זצ"ל אל תחשוב שאם יבוא אחד לשאול עצה עולים אנחנו לשמים ופותחים את הפנקס לראות מה כתוב שם, וכן לשני ולשלישי, הלא זה עזות. אבל העניין הוא, כשבא אדם לשאול עצה באים אנו לכלל גאות, ואז מוכרחים אנו לעבוד לבטל את הגאות, ואח"כ לראות עפ"י דברי תורה ועפ"י יושר, וממילא נוכל לתן לו עצה, אבל באופן אחר אי אפשר ליעץ.
רבנו זצ"ל אמר: הפלפול אע"פ שאפשר כי איננו אמת, אבל דברי הראשונים שעליהם מיוסד הפלפול הם אמתיים.
אלהי מסכה לא תעשה לך, זאלסט דיר נישט מאכן איין געגאסענעם ג-ט.
תורת ה' תמימה, דער פולקאשיק זאלל זיין גאנץ.
כאשר רבנו זצ"ל הלך עם הקפות ואמר הפסוקים "ובהיכלו כלו אומר כבוד", "הבו לד' בני אלים, הבו לה' כבוד ועוז" - נדמה להחסידים הגדולים ששומעים ממלאכים ומאבות הקדושים הבו לה' כבוד ועוז ונעשו אנשים אחרים בהתעלפות.
ר' הלל בארנאווער בא מאיזביצא לקאצק, ונשא רבנו זצ"ל עיניו ושאל בקול, ווער איזט דער (כאלו לא ידע אותו כלל). מורא ברך כמורא שמים עס איזט דא צווייא שמים'ס?
אחד התנצל לפניו ששוכח מה שמחדש בתורה, אמר לו בעת שיחדש דברי תורה יעשה איזה מצוה או צדקה וכדומה ויזכור.
רבנו זצ"ל שאל לחהרי"ם זצ"ל על הפסוק אמת מארץ תצמח, מה זורעים בארץ שיצמח מזה האמת ענה לו ה"חידושי הרי"מ" בזה הלשון: אז מען בעגראבט דעם שקר וואקסט ארויס דער אמת.
ר"פ מגהיצא זצ"ל ספר כי פעם היה בפשיסחא עם רבנו זצ"ל, ורבנו היה בדוחק גדול, ואמר לו ר"פ שבאותו יום תבוא תמריל מווארשא וילך אליה ותתן לו את כל הצטרכותו כדרכה, וכששמע זאת רבנו זצ"ל שאג בקול גדול בזה הלשון: "געלד - פפע!" וספר ר"פ זצ"ל כי בדברים האלה מאס לו תאות ממון אשר איזה שבועות אח"כ בשמעו ממון התחיל להקיא.
רבנו זצ"ל נסע על היא"צ לפשיסחא והיה שם ר"י וארקער זצ"ל, ואמר אל הוארקער "יצחק איך בין ניט גיקומען על היא"צ איך בין ניט קיין קברות יוד איך בין נור געקאמען מיך זען מיט דיר".
אמר על צדיק אחד בימיו שהוא צדיק אין פעלץ, לאחרים אינו מועיל כלל רק לו חם.
אמר בעקבתא דמשיחא וועלן דארפון ווייסע יופעצעס רחמים, זאלען נישט אוועק פאלען אין מינות ח"ו.
רבנו זצ"ל שאל לאחד שרצה ליסע לא"י למה רוצה ליסע, והשיב לו הלא מצינו ביעקב שרצה להקבר בא"י משום צער גלגול מחילות, ואמר לו רבנו זצ"ל בלשון תמיה: כל כך אתה אוהב את הגוף שלך שאתה חושש לצער הגוף גם לאחר מיתה.
אמר לסוחר: בכל יום תגזול שעה אחת ותתישב את עצמו למה באת לעולם ובמה אתה מבלה, ותלמוד לכל הפחות שעה אחת, ובזה ניחא. דהקובע עתים לתורה מפיר את התורה זה רק למי שיש שעות ללמוד כל היום אבל סוחר טרוד מחוייב לגזול שעה אחת.
כשרבנו זצ"ל למד במדרש ואמר התיבות, אני בעל הבירה, נפל פחד גדול על כל העומדים שהרגישו כולם שיש בעל הבירה.
היה מדבר שהגאונים רצו להביא משיח בדרך אחד ולא עלתה בידם, ואח"כ רצו בעלי התוספות ולא עלתה בידם ואח"כ רצו הפוסקים, ואח"כ המורים והצדיקים להביא בדרך אחת ולא עלתה.
וסיים: ולי נראה שמשיח יבוא בזמן שבני ישראל יהיה טרודים מאוד במחשבתם מחמת דאגת פרנסה ויתבלבלו המוחות שלהם, אז יבוא משיח בב"א.
אמר לאברך אחד אשר לא היה לו טלית, מען הילט זיך אן מיט ארבע כנפות הארץ.
החזרת הש"ץ הוא בשביל עם שבשדות. כונתם על הנפטרים.
אמר כי יותר מכ"ב שנה שאינו יודע מכבוד.
אמר כשמראה לעצמו "פייג" יוכל להראות פייג לכל העולם.
אמר: התורה דברה בלשון קל וצח שקלל לחוה בעצב תלדי בנים, ביסורים מעט, ועל זה אמרו חכז"ל צ"ט פועות פועה היולדת למיתה ואחת לחיים, מכ"ש במקום שכתוב בתורה ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך עד היכן צריך למסור נפשו להשי"ת.
ר"ל אייגר זצ"ל שאל לרבנו זצ"ל איזה תירוץ יאמר לזקנו רעק"א זצ"ל, על איחור זמן תפלה, ולזקינו צריך לומר תירוץ שיהיה עפ"י דין ולא בדרך חסידות, ואמר שיאמר לזקינו כי איתא ברמב"ם ז"ל שפועל שעושה אצל בעה"ב, ומחדד הגרזן כל היום, דהחידוד הוא גם כן צורך למלאכה.
לבעהמ"ח קב חן אמר רבנו ז"ל תירוץ, דהתחלה שלו בזמנו, ומה אוכל לעשות שלא אוכל לגמור עד אחר הזמן.
שאלו לרבנו זצ"ל למה לא נחשב נסיון ליצחק, והשיב בקצרה, דלא כתיב וה' נסה את יצחק, רק את אברהם.
חנוך לנער עפ"י דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנו. ואעפ"י שנעשה זקן גם כן יחנך עצמו תמיד.
ור"ה טאמאשאוער אמר בזה הלשון: איך קען עדות זאקען אויף דעם קאצקער רבין אז ביז דיא לעצטע רגע האט ער געארבייט אין יודישקייט זא ווי א יונגער מאן וואס הייבט ערשט אהן צו טהוען אין יודישקייט.
שאל לאנשים מטשעכאנאוי על דעת הרב מטשעכאנאוי זצ"ל בעניין הגזרה מהמלבושים שנתחדשה, השיבוהו כי דעתו שיהרג ועל יעבור, אמר להם היהודים לקחו זה כי מתחלה לבשו בראנדבאר קאפטן וסטראקס, והתחילו לשנות וא"צ ליהרג.
כאשר בא הרבי מפאריסאוו זצ"ל בפעם הראשונה לקאצק שאל אותו מי הוא, והשיב שהוא נכד היהודי הקדוש והשיבו בקול בזה הלשון חאטש דיא ווידער א מיוחס, והלך, ואחר כך שלח אחריו ודבר עמו כל צרכו.
הרב מפולטיסק דבר עם רבנו זצ"ל לקרב את הג' ר' ישועהלי קוטנר ז"ל, ענהו מי גרשו מזה. ובשביל שנגעו החסידים בהקאפעלוש א"צ לברוח.
הצדיקים המתנגדים עלינו לפעמים מועילים בתפלתם עבור חולה או עקרה, מחשבין שהם צדיקים ואין יודעין שה' יתברך שומע תפלת כל פה, אבל לעשות טובה, אין איש בביתו להשיבו למקומו הראוי לו.
כל אשר שבו מאיזביצא לקאצק הכירם ואמר מה אתם חושבים עלי, האם אני קומנקערער? ולא הוציאו שנתם ל"ע.
חשבתי שיהיו רק ארבע מאות איש, ואלך אתם ביער לתת להם מן, ויכירו כוח מלכותו.
לא יעץ לגרש בשביל בנים. אחד הפציר בו מאד, השיבו אם תרצה בנים רשעים הגד, ומנע מזה.
אמר לאחד: מקודם צריך להיות סור ואח"כ שונא רע, וכשתגיעו לבחינת ועשה טוב אזי נסייע אתכם.
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אמר עליו כי עפ"י עבודתו היה ראוי להיות לו כמה מאות תלמידים במדרגת לימוד בעש"ט, אלא ששלט העין מחמת הפומבי והגדלות.
אל תיראו ממיתה גשמיות, כי לבעבור נסות אתכם כי ה' יתברך רוצה להרים אתכם, וזה בחיים אבל היראה תהיה לכם לבלתי תחטאו, מזה אתם צריכים לירא.
אמר בשם היהודי זצ"ל, 'הרופא לשבורי לב' - א"כ הוא בריא, ומה זה 'מחבש לעצבותם'? אך אעפ"י ששברון לב גדול וחשוב, אבל העצבות שבתוכו הוא הרע המעורב בטוב, וזה 'קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח' שבתוכו 'יושיע'.
להגיד שבחו של אהרון שלא שינה, שלא עשה שום תנועה מבחוץ. אך שהיה הכל מבפנים בלב כי התנועה החיצונה אינה דבקה כל כך, רק העיקר שיהיה צפון וגנוז בלב. וכן פירש על הפסוק וינועו ויעמדו מרחוק, ומשה יגש אל הערפל וינועו שעשו תנועות חיצונות בגופם, ומחמת זה ויעמדו מרחוק, אבל משה רבנו עליו השלום נגש אל הערפל בלי שום תנועה.
'הון יוסיף רעים רבים, ודל מרעהו יפרד', חברים מועילים מאד, וקנה לך חבר, ומחברי יותר מכלם, אבל כשרואה שנעשה רש מחבירו כי אינו מועיל לו מאומה יראה להפרד ממנו ולברוח, וזה כוונת הפסוק רעים רבים מוסיפים הון לאדם בתורה ועבודה, וכשרואה שנעשה רש מחבירו אז יפרד ממנו.
'הבו לה' בני אלים'. כשאדם רוצה לעמוד להתפלל לפני הקב"ה מסתתמין טענותיו מחמת יראה, ושהוא יודע קטנותו ושפלותו שאינו עושה כלום מה שצריך לעשות כידוע ליודעי חן ובעלי נפש, אך זאת היא טענתו שהוא בני אלים בני אברהם יצחק ויעקב, ולכן צריך אתה לקבל תפלתי, וזה הבו לה' פירוש הזמנה, שהוא רוצה להזמין את עצמו לפני ה' יתברך, העצה הוא בני אלים שיאמר להקב"ה שהוא מבני אבות הקדושים.
'מפני שלא ברכו בתורה תחלה', ידוע שעניין התורה שעל ידי זה יוכל לעבוד ה' יתברך דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה ולא המדרש העיקר, התורה נקרא תחלה והמעשה נקרא סוף, וזה הפירוש שלא למדו תחלה לבוא אח"כ לידי מעשה, רק הלימוד היה אצלם תחלה וסוף ולא עסקו בעבודה, ומפני זה אבדה הארץ.
מפני מה לא הרג משה את זמרי? דהנה משרע"ה נק' תורה שנמסרה למשה ככלה, משום הכי לא יכול להרוג את זמרי, כי הדין שאם בא לבית דין לשאול אין בית דין מורין להרוג, ומרע"ה היא התורה, אבל פנחס שפיר עביד שהרגו, דהוי כדיעבד ונמשח לכהן עבור זה.
תמים תהיה עם ה' אלקיך - תי"ו רבתי, אמר רבנו זצ"ל ע"ד הלצה, כדי שכל העולם יוכל לכנוס בזו התיו, לאפוקי הבעל גאוה שהוא גדול יותר.
'זה אלי ואנוהו' - לשון נוה שאנן, אעשה דירתו בי.
'ויחפר את בארות המים ויסתמום', בארות המים הם המדרגות, כי מים הוא תורה שחפר אופנים איך לעבוד ה' יתברך, והעלה מרגניתא בידו. ויסתמום פלשתים פירוש שהם עשו מזה סתם, שהיה סבות שצריך להיות כן בעצמות, ולא הבינו שהוא העמיק חדושים בעבודת ה' יתברך, ועשו מזה סתם, והלך יצחק וחפר עוד הפעם, הראה להם שהוא העמיק חדושים בעבודת הבורא.
'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', שכל אדם יעשה מקום מקדש שיכול לשכון שם השראת השכינה.
'לא יוכל העם לעלות', מרע"ה לא יכול להבין שיעלה על דעת אחד מישראל לעבור את פי ה'. ואמר לא יוכל כי אתה העדותה. והשיב לו הקב"ה לך רד, והפירוש רד מגדולתך כי שאר אנשים אינם נזהרים כל כך, ומרע"ה מרוב ענותנותו היה סבור שכל ישראל במדרגתו, כי לגבי משה יראה מלתא זוטרתא, אבל אחרים אינם כמותך, וצריכים עוד להתראה ולגבול.
'ודובר אמת בלבבו', ינהג את האמת בלבבו.
'והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים', שיכיר האדם בנפשו כי ה' הוא האלקים.
'ויקח מן הבא בידו' מי שיקח מכל הבא בידו, ואינו מיישב עצמו אם טוב הוא אם לאו, אפילו הוא סבור שהיא מצוה אינו כן רק מנחה לעשו שהסט"א מתגבר חס וחלילה.
אדון עולם אומרים אחר התפלה, שזה מודה שלא התפלל כלל עדיין, כי לפי גדולתו הכל מעט, ולכן בא להורות שיתחיל עוד הפעם התפלה לספר שבחו, כי מי יוכל לספר שבחו.
'גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים'. כי בעולם הזה רק בידיו הקרוצים מחומר אבל מוחו למעלה שהוא איש אלקים, זה יותר גדול מי"ש לבדו בלא מלאכה.
תורה לשמה, כי שם תורה שלומדת את האדם כי המאור שבה מחזירו למוטב, ואם לומד על מנת כן שרצונו בשעת לימודו לשמור ולעשות המצוות שבה, זאת נקראת תורה לשמה.
יראת ה' טהורה עומדת לעד, אם עומדת לעד אז אנו יודעים שהיא טהורה, ואם לאו לא.
על רבו של רש"י שהיה מכבד לפני אה"ק בזקנו, כוונתו שרוצה להיות אצל עצמו כמטאטא שאינו נחשב לכלום.
פעם אחת היה בקאצק עולם גדול ודחקו את עצמו לחדר רבנו זצ"ל לקבל ברכת שלום, ופתאום פתח רבנו זצ"ל את הדלת וקרא להרבי מסאכטשוב זצ"ל לחדרו, והראה בידו על העולם, ואמר אין דער יוגענד האט דאס נישט געהאט קיין צוטריט צו מיר, און היינט וואס איז אויס מיר געווארן, זעה דוא זאלסט דיך האצי אויסארבייטן בעסער.
ובשופר גדול יתקע היינו אם איש צדיק גדול יתקע אף שקול דממה דקה ישמע גם כן מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון.
בימי בחרותי שיכולתי להביט בי פנימה לא היה יכולין לדבק בי חסידים כל כך.
אחד התנצל לפניו שאין לו זכרון. אמר: ולא תתורו וסימנך - למען תזכרו.
אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, ווענן ניכט דער טאג וואס מיר האבן געקראגן חשיבות התרוה פון היינטיגן מקלב זיין כמה יוסף, איכא בשוקא, טהוט זיך מעהרען יוסיפליך געונג אין דיא גססען.
רבנו זצ"ל שאל לר"י מווארקע זצ"ל מה ראה בטשארנאבל אמר לו כי ראה השלחן של בעש"ט אמר לו רבנו זצ"ל אתם ראיתם שולחן ישן כמו מאה שנים, רבי שלנו מראה אותנו תמיד דברים ישנים כששת אלפים שנה שהוא בריאת שמים וארץ, ומי בראם.
רבנו זצ"ל דבר עם אחד מחסידי טשרנובל אודות מנהגי חסידותם. ואמר לו עיקר חסידותם מה שהם נעורים כל הלילה של ערב שבת קודש, ובעש"ק נותנים צדקה כפי כוחם, ובשבת קודש אומרים כל ספר תהלים. והשיבו בקאצק לא נוהג סדר זה, רק נעורים היו כל לילה, וצדקה היו נותנים בכל עת שיזדמן העני, ובכל עת שהיה להם מעות, ותהלים לא היה בכחם לאמר כולו בפעם אחת מה שדהע"ה האט געהאדעוועט ע' שנים. רק שהיה אומרים איזה מזמורים או איזה פסוקים בכוונה.
כאשר הלך רבנו זצ"ל (או הרר"ב זצ"ל) פגע באמצע הדרך עשיר אשר היה רגיל עמו מנעוריו, וקרא אותו לישב עמו על העגלה, והעשיר היה מן החפשים, ובעת שהיו יושבים היו מדברים דברי חכמה ומוסר, ותוך הדברים היה שואל אותו רבנו זצ"ל, וויא האסטו דיין עולם הזה, ושחק העשיר ממנו, וכי אין רואה כבודו מה יש לו בבית ובשדה, שור וחמור וכל סגולת מלכים, אז השיב לו רבנו זצ"ל זה העולם הבא שלך אבל היכן יש לך עולם הזה שלך.
רבנו זצ"ל שאל לחסיד אחד על מנהגו וענינו של צדיק אחד אשר היה סמוך לו, והשיבו שאומרים עליו שמראה מופתים נפלאים, ושאלו רבנו זצ"ל אם יכול להראות מופת לעשות איזה חסיד.
'הנוי והנצח לחי עולמים'. כל הדברים היפים ונאים בעולם המה יפים רק פעם ושתיים ושלוש, ואחר כך נאבד ממנו החן והיופי, אבל דברים שהמה לחי עולמים הוא נוי נצחי.
אמר כי בשעת דין תורה, אם אחד בוכה גם הדמעות אלו נקראים שוחד.
החסידים שלחו פתקאות לרבנו זצ"ל ע"י הרבי מגאסטנין זצ"ל. וכל הדרך היה הרבי מתפלל על כל האנשים האלו, וכשבא לפני רבנו זצ"ל הניח כל הפתקאות על השולחן, אז אמר לו: מה הבאת לי אויסגעבעטענע קוויטלאך.
אמר לאחד שאמר לו תירוצים על איזה עניין. א תירוץ קען מען זאגן פיר א בורמיסטש, ואיך יכול למור תירוצים לפני ה' יתברך שהוא בוחן כליות ולב.
יגעתי ומצאתי תאמין, היינו אם יגעתי בתורה מצאתי אמונה, לא יגעתי בתורה ומצאתי - תאמין.
שלושה דברים צריך אדם להיות, גוט געבוירן, צו ארבייטן אליין, צו האבן סיעתא דשמיא, והכל נשמע מפר' ראה בנים אתם ובך בחר וכו'.
רבנו זצ"ל אמר: שלושה דברים כיון המגיד מדובנא אל האמת. על פסוק לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, משל לב' סוחרים אחד הביא תכשיטין ואבנים טובות בתיבה קטנה, והשני הביא ברזל בארגז גדול, וצוה בעל התכשיטין לסבל להביא לו הסחורה לביתו, וכן עשה ושלם להסבל שכר מועט, אמר לו הסבל, שכר מועט בעד משא כבדה כזו, והבין הסוחר שהחליף התיבות, והשיב לו אם כן הסחורה איננה שלי, כי בתיבה שלי אין כל כך טרחא ויגיעה, וזה פירוש הפסוק, אז דוא ווערסט מיד מיינסט דוא נישט מיך, ביי מיין סחרוה ווירד מען נישט מיד.
'מחני נא מספרך', לשר אחד היה קרוב אשר גנב תמיד אוצרות המלך, והשר היה תמיד ממליץ בעדו, פעם אחת עשה גניבה ורציחה גדולה, ולא היה להשר פתחון פה להמליץ עליו, אז אמר השר להמלך להורידו מגדולתו שלא יהיה להגנב שום סמיכה עליו, ואז לא יגנוב, וזה מחני נא ולא יסמכו ישראל עלי כי אמליץ בעדם.
'ההמיר גוי אלקים והמה לא אלקים' - חותן אמר לחתנו שלא היה בקי במו"מ ליסע למקום פלוני, שיש שם סוחרים גדולים ואין צריך בקיאות, רק אם ירצה לקנות ילך מקודם לחנות ויתודע המחיר, ויוכל לקנות אף וואגאן שלם בפחות, וירויח, ונסע להיריד, והציעו לו הסרסרים וואגאן שופרות, וקנה בזול מאד, ויצעק עליו חותנו, אמת שקנית בזול, אך שופר אחד די על שלשים שנה, ולא נוכל למכור, והניחם במחסונו. אחרי זמן יעצו חותנו עוה"פ ליסע ולקנות אך לא שופרות, וקנה וואגאן עצים לחצוץ שנים. מאה פעמים יותר בזול מבחנות, ושוב צעק עליו חותנו, הלא סחורה זו לא תמכור אף בכל חיי מתושלח, והניח הסחורה במחסנו.
ויקרא לסרסור אחד שימכור השופרות בכל מחיר אף בחילוף סחורה אחרת ולסרסור השני נתן העצים למכור גם כן אף בחילוף והא' לא ידע מהב', וחלפו ביניהם השופרות להעצים, ויהיה כי הביאו להסוחר את החליפין, נתבהל כי ראה שאין לו שום עצה להתפטר מן הסחורות, ובא החתן בטענה, הלא הסרסורים בקיאים במסחר, וגם כן עשו חליפין כזה, והשיבו חותנו, שוטה. המה החליפו דבר שאינו בדבר שאינו, אבל אתה קנית במזומן שהייתה יכול לקנות סחורה היותר יקרה, וקנית הבלים.
וזה פירוש הפסוק ההמיר גוי אלהים כי המה ממירים דבר שאינו בדוגמתו, אבל אתם המרתם כבודו בדבר שאינו.
'כי כל שאור וכל דבש', נישט פויריש, נישט היימיש.
'ויחר אף ה' במשה'. מקודם היה משה ממאן לילך לפרעה, אך אחר כך שחרה גם במשה חרון אף של הקב"ה מה שישראל משועבדים במצרים, הלך לפדותם. וכן צריך להיות אצל כל צדיק מה שעושה בשביל כלל ישראל מחמת שבוער בו חרון אף של הקב"ה מה שישראל משועבדים תחת הסט"א ח"ו, ואז יוכל הצדיק לעשות להם טובה.
כאשר בא בפעם הראשונה ר' אהרן מזאויכאסט לקאצק אמר רבנו זצ"ל בקול רם "ברוך הבא" ואמרו לו הפירוש כי הוא ר"ת אבא בן הינדא.
מתנגד שאל לרבנו זצ"ל מתי עושה תיקון חצות, כי ראה שניער עד חצות ואחר כך אוכל סעודת הלילה. והשיבו, כי בעת שאומר ובנה ירושלים בברכת המזון שלאחר הסעודה אז הוא תיקון חצות שלו.
צדיק אחד שלח לרבנו זצ"ל לאמור שהוא גדול כל כך שמשיג עד הרקיע השביעי, והשיבו רבנו זצ"ל, שהוא קטן כל כך שכופין אצלו כל שבעה רקיעים.
אם אדם מדריך עצמו בשביל התורה יוכל ללמוד ממנו שיהיה איש יהודי באמת.
יגיע כפיך כי תאכל, ולא יגיע מחשבותיך ומוחך.
'אשרי העם יודעי תרועה' אבל לא על ידי חטאים יהיה נשבר לבו, אך באור פניך יהלכון שהם קדושים ומכל מקום נשבר לבם בקרבם כמעשה רס"ג עם הסיגופים.
'אם תשיב משבת רגליך', בשבת עכ"פ יניח בעבוה"ב שלא יהא ברגילות כמצות אנשים מלומדה.
'בכל דרכיך דעהו' - אפילו לדבר עבירה, שמכח ידיעת שמו של השם, כמו שנאמר כי בי חשק ואפלטהו כי ידע שמי, מזה ההתלהבות יפרוש עצמו מדבר עבירה.
'אם תסיר שקוציך מפני לא תנוד', כי התנועות שעושה בשעת התפלה, לפי שטורדין אותו מחשבות שאינן נאות לכן הוא מתחזק כנגדם ועושה תנועות, אבל אם תסיר טנופך ממחשבותיך לא תצטרך לנוד את גופך.
אם יש גדולים בתורה המה מסייעים לעוסקים בעבודה, ושהם עוזרים זה את זה, ובאם ח"ו יחסר האחד גם השני יחסר.
מצינו בגמרא כמה פעמים על קושיא חמורה "מריה דאברהם", שהיה הצד שכנגדו לחזור מדבריו מפניו, כמו שמצינו במדרש תאמר שבירה בלי מנהיג עד שנגלה אליו ה' יתברך ואמר לו אני הוא בעל הבירה, והוא קושיא ראשונה וחמורה למי שבא להכיר מציאות ה'. לכן כל קושיא חמורה אנו מכנים בשם אברהם.
השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר וכו' אל תקרא מחללו אלא מחול לו, כי האדם המלא פשעים אי אפשר לו לשמור שבת כהלכתו, מחמת שהוא מרובה מאבות ותולדות ושבותים דרבנן אך אם תקרי מחול לו אז יהיה שומר שבת מחללו, וה' רגלי חסידיו ישמור.
אם אדם הולך בדרך הישר אין חושב ומטריד את מחו במחשבות, מו"מ רק עושה סיבה להחיות את נפשו.
כל הקורא קריאת שמע בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רחב"א ולר"י כאלו הקריב עולה בלא מנחות וזבח בלא נסכים. ושאלו לרבנו זצ"ל איך החסידים קורין קריאת שמע בבוקר בלי תפילין, והרי הם כמעיד וכו'. ואמר דלכאורה אמאי קאמר הגמ' אמר רחב"א אמר, רק לא בא לאפלוגי על עולא, רק לפרש דבריו, אימתי הוא כמעיד שקר רק הוא כאלו הקריב עולה בלא מנחה כלל, אבל הא קייל"ן אם הקריב המנחה אפילו לאחר זמן יצא ויש לו תמיד תשלומין, וכן הדין בקריאת שמע אם לא הניח תפילין בכל אותו היום, אבל אם הניח תפילין אחר כך יצא.
מדוע בלעם לא גייר את עצמו כיון שראה טובת ישראל באחרית הימים? מפני שאיתא באבות תלמידיו של בלעם הרשע גאים, וגר הוא מלשון מגריר גריר, ובלעם חפץ להיות ראש ועיקר.
בראשונה כל מי שרוצה לתרום תורם, מעשה שהיו שניהן שוים, ודחף אחד את חבירו, ולכאורה נראה בדורות האחרונים יותר מסירות נפש, עד שבאו לידי סכנה? אך באמת בדורות הקודמים היה במעלות יותר שלא היה להם נפקא מינה כל כך מי יעשה העבודה, ובלבד שתהיה נעשית, ורצון העליון יהיה נשלם לו ע"י חבירו. אבל בדורות אחר כך רצו כל אחד אשר דוקא הוא יעשה העבודה ולא אחר.
'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם', דאס איזט דיא תורה וואס איך גיב אייך.
'חכם עדיף מנביא', דאס קלוגבייט איזט אנביאות.
המיתה היא לא כלום, רק כמו שהולכין מחדר אל חדר ובוחרין בחדר היותר יפה.
פעם אחת תקע התוקע, ודימה התוקע שלא תקע תקיעה אחת כראוי ותקע שנית, ואמר לו ריבנו זצ"ל, מען מאהלט נישט איבער דיא תקיעה.
'האזינו השמים', פארנעמטס הימליש.
'והיה עקב תשמעון' - דער סוף ווירד דאך זיין אז עטץ וועט מוזען צו הערן, הערט גליכר באלד צו.
בא אתה אתה וכל ביתך אל התיבה, דוא זאלסט אריין שיינען אין ווארט, און אריין גיין אין גאנן אין ווארט מיט די רמ"ח אברים ושס"ה גידים.
להנאתך ולטובתך, להנאתך לנשמה ולטובתך להגוף מהמצוה.
'והוא יושב פתח האהל', אברהם אבינו ע"ה היה אצל עצמו כל כך שפל, כי וירא אליו ה' - ה' יתברך נראה אליו תמיד, והוא היה חושב כי הוא יושב פתח האהל והוא רחוק מזה.
'בא בימים' ער איזט מיטגעקאממען מיט דיא טעג, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים.
'ומותר האדם מן הבהמה אין' כי זאת היתרה שאדם חשוב יותר מן הבהמה שהוא אצלו אין.
'שמע בקולי איעצך' - דער עיקר איז אין די עצה צוצהערן מיין קול.
שאל לחסיד אחד מה מעשיו, ואמר שהוא אופה לחם. ואמר לו רבנו זצ"ל דוא ביסט בטוח פאר ברויט וויא לאנג דוא וועסט לעבן, וחי קרוב למאה שנים והיה לו פרנסה בריוח.
אמר: יש לי חסידים שיכולים לרמז באצבע לשמים ולומר זה אלי ואנוהו.
רבנו זצ"ל אמר על הרר"ב שהיה במדרגה מחיה מתים.
'לולא האמנתי לראות בטוב', לולא אותיות אלול, האמנתי גלויב איך לראות בטוב, יעדערער יוד זעהט ער זאלל גוט זיין.
'והיה עקב תשמעון', והיה לשון שמחה דיא שמחה וועט זיין אים תשמעון.
כל התיבות והשיחות מרבנו זצ"ל יש ללמוד תלי תלי הלכות בנגלה ובנסתר אשר קשה לירד לעומקן.
האדרת והאמונה לחי עולמים, אז מען איזט שטארק אין דער אמונה לעבט מען לאנג.
'צהר תעשה לתיבה', זאלסט אריינשיינען אין ווארט.
רב אחד שאל את רבנו זצ"ל איך פסק הגר"א נגד הרמב"ם דמערבין בכמהין ופטריות, השיבו כי הגאון ידע מה שפסק, ועיין הרב בהגהת הגר"א עירובין, כי הוסיף תיבת "וכו'" דמאי שנאמר בג' חוץ מכמהין ופטריות, הוא על הסיפא דהכל ניקח בכסף מעשר חוץ מכמהין ופטריות, ולא על בכל מערבין.
רבנו זצ"ל היה לו תמיה גדולה ונפלאה כ"ב שנים ולא יכול לעמוד על דעתו. רק פעם אחת בערב שבת קודש בשמ"ע דמנחה נגלה אליו אליהו הנביא ז"ל, ואמר לו על זה מאה פירושים ותירוצים טובים בנגלה ונסתר, אשר אי אפשר לשום אדם לירד לעומקו של דבר, ורבנו זצ"ל תפס תיכף הכל במוחו וברעיונותיו הקדושים, הטהורים והצלולים.
'ויהי מקץ ימים ויבא קין', למה נאמר בלשון צער ולא בלשון והיה שמחה, זהו מחמת שהביא בסוף חייו מנחתו ועל ידי זה היה לו צער.
'לאן אתה הולך', שמור רגלך כאשר תלך.
'מתן בסתר יכפה אף', באם יש לאדם לאמר "גלייך ווערטיל" ואינו מוצאו לחוץ זה מתן בסתר.
ר"י בורזינער שאל לרבנו זצ"ל אם לעקור דירתו מברזין ללאדז, והשיבו לא, אין לאדז איז בלויז דאזארעס אין קצבים, אחר פטירתו של רבנו זצ"ל שאל את ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אם להעתיק דירתו, והסכים, וספר לו כי רבנו זצ"ל אמר לו כנ"ל, ושתק איזה רגעים ואמר כי הצדק עם רבנו זצ"ל.
ותקם את דבריך כי צדיק אתה, דוא האסט מקיים געוועזן אזוי וויא דוא ביזט א צדיק, האסט געקנעט מקיים זיין צושמעטערדיקערהייט, האסט דו מקיים געוועזען צדיקדיקערהייט.
'פתח האהל', פירש רש"י לראות אם יש עוברים ושבים ויכניסם לביתו, שאברהם אבינו עליו השלום ישב בפתח האהל כדי לראות אם יש עובר שאדם עובר עבירה ח"ו ושב ועושה תשובה תיכף ע"ד העבירה שעבר, ואחר כך להכניסם לביתו.
אם דוד המלך ע"ה היה עושה כל ספר תהילים על הסדר היו יכולים להחיות מתים במאמר כל ספר תהילים.
העתקת דירת האדם מעיר לעיר הוא עניין גדול מאד, ואם הוא נשאל בזה הוא אצלו שאלה חמורה מאוד שהוא עניין העתקת שורש נשמתו, כי מקומו של אדם למטה יש לו שורש למעלה.
'ויברך יעקב את פרעה', אם היה פרעה מקבל מן יעקב על כן לא היה יכול לשלוט עליו.
בעשר מכות שבאו על המצריים נתגלו העשרה מאמרות לישראל, מכל מכה מאמר אחד, בחושך נתגלה לישראל בחינת אור.
'בא אל פרעה', אצל הקב"ה אין שייך לך, כי מלא כל הארץ כבודו.
בכל המכות שהיו למצרים נפתח לישראל כנגדן בקדושה, וזה נגוף ורפוא, נגוף למצרים ובזה עצמו היה רפוא לישראל.
במכת חושך נסתלק ממצרים מאמר ויהי אור, ולעומתם זכו ישראל לאור שנברא ביום ראשון שאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, וגנזו לצדיקים לע"ל, וזה ולכל בני ישראל היה אור במושבתם.
אליפז התמני שהיה אליפז בן עשו היתכן שיהיה נביא לאוה"ע שנאמר עליו בא על אשתו של שעיר החורי, והלא אי אפשר היא מעבירות שנצטוו עליהן בני נח, ואמר שבאוה"ע אין זה מזיק להם לנבואתם.
צא בגיני הפירוש שיצא מדרגין שלו בכדי שיוכל לקבל גם אותו, דלפי מה שהיה מרע"ה במדרגין גבוהין שלו לא היה ביכלתו של יתרו להגיע אליו, וכשיצא מדרגין שלו יהיה ביכלתו לדבק בו, ואחר כך כשיתעלה וישוב למדרגתו יהיה עליה גם לכל הנדבקין בו, וכן היה ועל זה כתוב ויבואו האוהלה לשון בהלו נרי.
קודם הסתלקותו אמר כל מי שינוח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא. ומה שהוא לייטישע מטושטשים, פירושו רגש ריקם, ילך לנוק' דתהומא רבא.
מה שקורין לרבי גוטער יוד, היינו שהוא מבורר שהוא כלו טוב.
כל המועדים נכללו בפורים.
היתכן שפר' אליעזר חביב לפני המקום יותר מתורתן של ישראל, ואמר אדרבא כי לפני בנו הקרוב אל לבו, ומבין כל רמיזותיו די ברמיזא בעלמא, אבל לפני איש זר צריכין לפרש, דוא ביזט א' היימישער פערשטה אויף דעם ווינק.
ברש"י פירוש נצבים כביכול כאלו הקב"ה אוחז בכל אחד ואחד בידו ומעבירו מן הגלות, הפירוש שמבחין את כל אחד לבדו אם הוא ראוי בפני עצמו, ולא מצד הסתפחו לכלל, ושבת הוא גאולה, איך יתכן שיהיה הכלל כלו אחד, אך אי' במדרש כתוב אחד אומר לכלם בשם יקרא, וכתוב אחד אומר לכלם בשמות יקרא, אלא שהקב"ה רוצה לקראותם כאחד הוא קורא לכלם שם אחד וכשהוא קורא לכל אחד ואחד, הוא קורא אותו מיכאל גבריאל.
שמחה היא התפשטות קדושה.
נקל לגוף לסבול כל מיני סגופים וענויים מלסבול עול מלכות שמים.
כבוד מלכות שמחמת שמחת מלכותו, אין חסר לו כלום ואינו תופס אצלו שום דבר להעצביו, ועל כן כשראו יועצי המן וזרש אשתו אותו עצוב, חששו שלא ירע זה בעיני אחשורוש נתנו לא עצה יעשו עץ גבוה חמשים אמה שיהיה רואה אותו מבית המלך, וכאשר יביט בו ישמח ללבו, וזה ובא עם המלך שמח.
ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. היינו שקרבו והעמידו את עצמו לקבל המדריגות, ואמר להם משה, מדריגות אתם חפצים, עשו אתם את שלכם אותו יצה"ר העבירו מלבכם, ואז ממילא כאשר עשיתם, וירא אליכם כבוד ה'.
מפתח של חיים הוא ביד ה' ואיך יומשך מזה טומאה, אך הטומאה באה אח"כ.
עם הקנאה אדם נברא, ותאוה באה עם ההרגל וגידולו בה.
'קדושים תהיו' - איך נוכל לומר על בשר ודם שיהיה קדוש, אך מצד כי אני ה' אלקיכם.
יש קדוש במעשים ויש קדוש במוח.
עניין מלוכה לא היה נמצא בישראל, והיה צריכין ליקח זאת מעמון ומואב.
אמר להעומדים לפניו וועט עץ מיך פאלגן איז גוט. אויב נישט וועל איך מיר אנטוען א מלבוש יראה ווירד עטץ אנטלויפן אין מויזלעכער.
ובקשתם גם כהונה אף שאתם מבקשים אלקות, גם כהונה, גם תחפצו להיות שרים.
בשבת של נישואין של אחד אמר עס האט בייא מיר גאר נישט קיין פנים פון סעודת נישואין.
ספר הרבי מסאכאטשוב ז"ל, שכשאר היה בנעוריו חלש ורוקק דם ל"ע, לקחהו רבנו זצ"ל בראש השנה להיות מתפלל עמו בחדרו שעל יד בית המדרש הגדול, וראה אותו מתפלל שמונה עשרה בראש השנה ברכות ותקיעות בלי שום תנועה והתפעלות אלא שהיו פניו בוערות כלפידים.
בדבר המדרש שהפסיק בעניין פנחס ואומר יפקוד ה' אלקי הרוחות, וחוזר לעניין פנחס, אמר שמשה ראה אז דער יונגער מאן געראעט חשב שזה הוא (ראה שפנחס מצליח והולך חשב שזה הוא האיש על העדה).
הכל הוא נסים שנעשו לישראל בגלות, ואין איש מבין בהם כמו שכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו, שאין מבין בהם אלא הקב"ה בלבדו, והם נכתבים בשמים, ועתיד להיות מהם ספר.
אדומו"ר שפעם אחת זצ"ל אמר על רבנו זצ"ל, מה אתה מדבר ממנו, א מלאך האט זיך ארום געדרייט בעולם הזה.
בעת חתונת בנו ר' משהלי זצ"ל היה זמן רב עד שיצא רבנו זצ"ל מחדרו לחופה, וכאשר בא לחופה שאל להעולם מה הפירוש של התפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה וכו' ושם איש לא השיבו, אמר הפירוש כי הזמן שיש שלום למלכות צריכים להתפלל שלא יגזרו גז"ר כי בעת מלחמה המה טורדים.
סיפר רבנו זצ"ל שבימי קטנותו הייתה גזרה במדינתו שלא לישא אשה טרם שידע שפת מלכות. על כן היה אז המנהג ללמד את הקטנים הלשון ההוא. והוא היה משגיח ע"ע שלא יזיק לו.
ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, חכם נקרא שכל דעות התורה הן אצלו מותאמין יחדו, וזה נקרא תפלת צבור שאינה חוזרת ריקם.
ספרו לרבנו זצ"ל, כי הרבי מווארקע זצ"ל הגיד בזוהר הקדוש שנת ת"ר יתפתחון תרעין דחכמתא, שכן היה, אלא באשר היה ישראל בלתי ראוין לה נמסרה החכמה לחיצונים, ומזה בא שמאז נתחדש להם הרבה חכמה בחכמת הטבע, וקלס רבנו זצ"ל ואמר להמספר לו, כל כך מרגניתא טבא הוה בידך, וזה איזה ימים שהנך פה ולא הגדת לי.
בערך עשרים שנים היה מסוגר וגם בשבתות וימים טובים לא בא אל השולחן, ולפרקים פתח את הדלת בחדר קדשו לפני הנאספים והיה לבוש בטלית קטן בלי מלבוש העליון, ומראהו כמלאך אלקים נורא מאד, ודבר איזה תבות בקול גדול ונורא וכ"פ היה תוכחה יורדים חדרי בטן, ואימה גדולה נפלה על פני הנאספים ויברחו לחוץ.
פעם אחת דיבר עם חסיד אחד כשהיה לבוש טלית קטן וקאפעל, ושאל אותו אם מכיר את ה"חידושי הרי"מ", ותיכף הלך לחדרו ושהה שם איזה רגעים ובא חזרה כשהוא בלבוש העליון וחגור בחגורה וספאדיק על ראשו, ואמר אין זה דרך ארץ לדבר ממנו בלי מלבושי כבוד.
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל לקח אתו שני נכדיו לקאצק, והיה כפור וקור גדול, וישאלהו אחד, וכי חסר להם חסידות כל כך כעת, וענהו שבחוק קל על פניו, כדי הנסיעה הקשה להם. לאזען זייא אנקיקען א וואהרען יוד.
רבנו זצ"ל אמר לחתנו הסאכאטשווער רבי זצ"ל על ה"חידושי הרי"מ", ודאי כן הוא שהוא שר התורה, אתה סובר שהנך עלוי, למוד ממנו, באיזה אופן הולכים אל הג' ללמוד אותה, אנחנו רואים את השם הוי"ה ב"ה אחר לימודנו, אבל הוא אינו מתחיל ללמוד קודם שרואה את השם הוי' ב"ה נגד עיניו לכן כל לימודו בקדושה ובטהרה הלואי שלא יבושו אצלינו זרעינו.
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אמר כי רואה בטאמאשוב לקנות עוד אמת.
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל הראה לרבנו זצ"ל חיבור ארוך על חו"מ יקר מאוד ועיין בו זמן רב, ואח"כ אמר לו החיבור הוא באמת דבר יקר, אבל הוא חושש כי אם יודפס, יעזוב העולם את הלימוד בש"ך, ולכן דעתו לבער את החבור מן העולם כי אין זה מן היושר שחיבור מאוחר כזה ידחה חבור הש"ך אשר למד תורה לשמה ביגיעה והתמדה. ואמר אח"כ ה"חידושי הרי"מ" לר"מ תדע כי כל הון לא ישוה בעיני נגד החבור היקר הזה, אבל מצוה לשמוע דברי חכמים, והבעיר אש בזריזות נפלאה, ונתן החיבור על האש שנשרף.
אח"כ היה ר"מ בקאצק, שאל אותו רבנו זצ"ל מה עשה ה"חידושי הרי"מ" עם החבור, וספר לו הכל, ואמר לו רבנו זצ"ל יש להתפלא על אדם גדול כזה ועל מדת טוב עין אשר בקרבו. כי זה עניין גדול פעל לנפשו לבטל רצונו מפני רצוני, ולשרוף חבור כזה שנכתב שם דברי תורה יקרים ואמתיים ע"ד האמת לשמה בלי שום פניה, ותדע כי אור תורתו מתחיל כעת לזרוח ויאיר ממש כל העולם בחכמת תורתו כי חידושיו יתקבלו בכל העולם.
ר' אבא טשעכאנאווער ספר כי בעת אשר החליטו ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל והרבי מטשעכאנאווי זצ"ל על אודות הגזרה של המלבושים אשר זה הוא כמו להעביר על דת, וצריך למסור נפשו, והוא נסע אז לקאצק, ושאל רבנו זצ"ל מה נשמע אצליכם בדבר הגזירה החדשה, ומה אומר הרב שלכם, והאיך פסק ההלכה, והשיב לו כי הרב נסע לוארשה להתיישב בעניין זה עם הח' הרי"ם, ושאלו מה החליטו ור"א נפחד מלהשיב, וצעק עליו רבנו זצ"ל למה אינך משיב, ואמר שעת שניהם נשתוו שצריכים למסור נפשם. ואז אחז רבנו זצ"ל בידו את קצה זקנו, וצעק בקול גדול, כך פסקו ההלכה, הם עיינו בסוגיא ההיא, וראו שם הדין הה איך האב אויך אמאל אריין געקוקט אין א ספר, איך האב אויך א' ידיעה אים דיא קליינע אותיות, ולא ראיתי שם דין זה של יהרג ולא יעבור. ב' גדולים יפקירו דמם של ישראל הלא נכון יותר שגדולים כאלו לאזן זייא א קוועטש געבן דעם כלל ישראל ותבוא הגאולה.
ר"א טשעכאונאווער ספר כי בכל פעם שבא לקאצק שאלו רבנו זצ"ל מה שלום הרב שלכם, פעם אחת אמר לו אמור לו להרב שלכם, האם האברך בקאפעל שדבר עמו בפשיסחא לא היה הצדק אתו, וספר אח"כ דברי רבנו זצ"ל להרבי מטשעכאנאווי צוהו לאמור לרבנו זצ"ל, חדשות לא אוכל לקבל, והישנות חבל לי לשכוח, כאשר ספר זאת לרבנו זצ"ל שאלו כמה שני חייו של הרב שלכם ואמר לו שבעים, ואמר רבנו זצ"ל, מה שבעים שנה לאיש כזה לכל הפחות תשעים, בנסעו אח"כ לקאצק שאלו לרבנו זצ"ל על שלום הרב, ואמר כי נפטרה הרבנית, ושאלו אם ראה מה עשה אז הרב ואמר לו כי נטל מלבוש מארגז המלבושים שלה ותלה בארגזו, ואמר וירש אותה מצות עשה, והשתאה רבנו זצ"ל על זה.
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אמר: הרר"ב זצ"ל הנהיג את העולם באהבה, ורבנו זצ"ל הנהיגם ביראה, ואני מנהיגם בתורה.
בעת התנאים עם בנו ר' בנימין זצ"ל בהזמן שהיה רבנו סגור ומסוגר, אמר כי חושב בעצמו לבוא לביהמ"ד, וכאשר ישבו כבר כולם אצל השולחן גם ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל ובנו המחתן והחתן, ולא פתח עדין הפתח והיה להרבנית צער גדול, ונכנסה וספרה לרבנו עגמת נפשה, אז הוציא רבנו אנחה גדולה מתוך לבו, אוי מיר זעהן נישט קיין אריכת ימים פרי אונעזר טהייערן מחותן.
בזמן הסגירה בא ה"חידושי הרי"מ" עם בנו, והמשמש ר"פ נכנס להזכיר כי הח' הרי"ם בא. ואחר איזה שעות נכנס ה"חידושי הרי"מ" עם בנו. ונשארו שם איזה זמן, אחרי צאתם קרא רבנו זצ"ל את ר"פ וצעק עליו בקול מדוע לא הודיעו מביאת הרב ר' א"מ זצ"ל והתנצל ר"פ כי חשב שדי בזה שהזכיר ביאת ח' הרי"ם, אז ענה רבנו עה א מחותן איז גאר עפיס אנדערש. פיר איין מחותן קומט אהן צו טוען אנדערע מלבושים.
בעת החופה עמדו החתן והכלה תחת החופה עם כל הרבנים איזה שעות, והקור היה גדול מאוד, אחר זמן רב בא לחופה והשיב לכלם בסבר פנים יפות, ואחר כך אמר לחהרי"ם זצ"ל ולבנו ר"ד זצ"ל, בודאי היה לפלא בעיניכם מה שלא באתי תיכף להחופה, ומחוייב אני לומר לכם טעם הדבר היות הזמנתי את ידידי היקר ר"י ווארקער זצ"ל לבוא אל שמחתי, ובא אלי קודם החופה, ואיך יכולתי להפרד מחבר כזה ולצאת מהחדר כל זמן שהוא חי כאן.
בכל פעם שבא הרבי מסטריקאוו זצ"ל לקאצק הוכרח לומר לו חידושי תורה מאביו זצ"ל. פעם אחת לא היה לו מה להגיד. צוה שיסע במכוון לאביו ויביא מאתו חידושי תורה וכן עשה, כאשר נסע דרך וארשא היה אצל ח' הרי"ם וספר לו, וכאשר נסע בחזרה היה אצל הח' הרי"ם, ואמר לו הח' הרי"ם כי לדעתו יהנה רבנו מהחידושי תורה אשר נאמרו בהשכל ודעת, כאשר בא לקאצק והציע לפניו את החידושי תורה דחה את כל פלפולו, בחזירתו היה אצל הח' הרי"ם, וסיפר לו הכל. עמד הח' הרי"ם משתומם כשעה חדא, ואחר כך אמר בזה הלשון, מה זה תמיהא, הלא מה שאנחנו מוכרחים לייגע כל היום, הוא סוקר בסקירה אחת.
ח' הרי"ם זצ"ל אמר עליו הגם שאמרו חז"ל אסור להטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, ואם תשאלו הלא רבנו זצ"ל הטיל אימה, אבל הוא היה כולו לשם שמים.
בעת נשואי בנו רמ"י זצ"ל קודם החופה, ורבנו זצ"ל היה לבוש עדין בגדי חול, והזכירהו ר"פ ונתן עליהם בקול אם איטשע גערגער עושה חתונת בתו, צריך אני ללבוש שטריימעל, ואמרו לו כי כבר מוכן הכל, והעמידו את החופה, והמתינו יותר מב' שעות, נכנס הח' הרי"ם לחדרו, ואמר שממתינים כבר החתן והכלה והמחותנים תחת החופה. אז עמד ללכת להחופה, ואמר לח' הרי"ם, הנני מחפש אריכות ימים בעד בני משה'לי אבל איני מוצא.
ספר הרבי מאלכסנדר כי חלם לו פעם שהנהו בטאמשוב, ורבנו זצ"ל יושב על כסאו. ואחורי הכסא עומד הרר"ב זצ"ל ורץ אליו בבכיה רבה, וצעק אנה הניח רבי אותי, ורמז לו באצבעו על רבנו זצ"ל, ונתעורר משנתו ותיכף נסע לטאמשוב וכשנכנס אליו אמר לו רבנו זצ"ל אבל כעת הנך יודע מי הוא הרבי אחר פשיסחא ומאז קבלו לרבו.
כאשר באה השמועה לוארשה כי מצבו של רבנו זצ"ל מסוכן, הפליג הח' הרי"ם זצ"ל לספר שבחים גדולים ונוראים ממנו, כי אין בנמצא יהודי אמתי כמו זה ולדעתו שהוא גדול במדריגה שלו כמו הבעש"ט.
ב"ה יום ה' ערב שבת קודש פרשת יתרו פק"ח לפ"ק פה טאמשוב.
החיים והשלום וברכה וכ"ט לכבוד ידיד ישראל וידיד נפשי אהוב לבי הרב הגאון החריף בכל מושכל מו"ה יצחק מאיר נ"י ויזרח.
לא אוכל עוד להתאפק ולחריש כי מאוד יחרד לבי על אשר לא הגיעני ממנו מכתב זה כמשלש חדשים, ועגמה נפשי מאוד בשבת בדד גם בתוך רעים האהובים כי לא המה ינחמוני מהגיון לבבי, וכאשר הייתי באמנה אתו בהיותי בוארשא, כן גם עתה, כל הנשארים מפשיסחא אנשי אדומו"ר נבג"ם לבד מהצעירים אשר מבוקש עז בלבבכם להאיר להם מחשיכה המה נשארו באמונתם, והנשארים המה הבל, לבד אליו נשאתי נפשי לנחמני במכתבו ממעמדו, ביום... וארא. ערכתי אליו מכתב ותשובתו עוד לא ראיתי, על כן מבוקשי לנחמני במכתבו, גם מכאב הצדדים לא אוכל לשבת על מקום זמן מסוים, וזה לי לצער גדול והדעת נעדרת. הנה דאגתי על ידידי אם איננו מעט פרום מחמת הבדידות, כל המו"מ משונאי יצא מלבבי, האמת אגיד ולא אבוש כי יוכל להיות זמנים אשר אין בידינו לשלם על הפאסט, ואם לא זאת לא כחדתי מכתבי לימים ארוכים, כ"ד אוהב נפשו נפש ידידי הרוצה להתנחם בנחמתו בכ"ט עולמים,
מנחם מעדי מטאמשוב.
שלום לידידנו הרבני מו"ה יוסיל נ"י ותאמר שלום לידיד נפשי מו"ה אלעזר נ"י.
ח' הרי"ם זצ"ל דבר על לב ר"פ מגריצא זצ"ל, והרב זישא משערליץ זצ"ל ליסע לטאמשוב, אבל אח"ז נתראו עם הח' הר"ים זצ"ל ואמרו לו כי התבוננו היטב ונוכחו לדעת כי טאמשוב הוא עניין מהרש"א בלי גמרא ולית כל מוחא סביל דא.
בעת שהציעו לפני רבנו זצ"ל השידוך עם גיסתו של הח' הרי"ם זצ"ל, אמר הח' הרי"ם כי הרבי מפשיסחא זצ"ל הגיד על גיסתו הבתולה, שפתוחים עבורה כל השבעה רקיעים, והבטיח שיהיה לה בעל תלמיד חכם וצדיק, והוא חושב כי בודאי היה כוונתו זצ"ל על רבנו זצ"ל, ולכן קרוב לודאי שרבנו יסכים לזה, והציעו לפניו השידוך והוטב בעיניו ושלח את ר"ה טאמשובר עם כח הרשאה לוארשה לראות אם המדברת אינה בעלת מום ויגמור הדבר, וכאשר הוסכם בשאלת פיה ואמרה הן שבעיקר הדבר היא מרוצה, אבל תנאי קודם למעשה שקודם הגמר ברצונה שאחותה תדבר עם רבנו איזה דיבורים, ר"ה טאמשובר הציע המבוקש לפני רבנו זצ"ל והסכים לזה.
ונכנסה אחותה ואמרה כי בדעת אחותה להסכים אבל היות ששמעה כי לאחר הולדת בנו הה"צ ר' דוד זצ"ל נעשה פרוש מאשתו מאז עד יום מותה לכן מבקשת ממנו שיבטיח לה שתלד ממנו בנים זש"ק עוסקים בתו"מ.
כשמוע רבנו זצ"ל עמד תפוש ברעיוניו בערך עשרה מינוטין, ופתאום נתעורר ואמר לה שהוא מבטיח לה שתלד ממנו בנים והוא בעצמו יובילם תחת חופתם ונגמר השידוך.
ביום החופה קרא רבנו זצ"ל לח' הרי"ם זצ"ל ואמר לו הנה חז"ל אמרו, האומר לאשה התקדשי לי על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, וזה שייך רק בסתם צדיק, אבל אם חושבת האשה שהמקדש הוא רבי ואם כן אין קידושיו קידושין, והכלה בודאי מחזקת אותי לרבי, ובאמת אין הדבר כן, ומה לעשות לה, והשיב הח' הרי"ם זצ"ל כי לדעתו אין שום חשש, כי מפני מה הכלה מחזיקו כן מפני שהעולם מחזיקין אותו לרבי, והם לא יחשבו מחשבה אחרת, ותמיד יחזיקו אותו לרבי, וקבל דבריו, וצוה להכין החופה, ואחרי כן נכנס לחדרו, ושמעו שאומר כמה פסוקים תהלים בגניחות רבות וארוכות, ואחרי כן פתח חדרו, ואמר לילך להחופה.
אחר החופה כשנכנס בחדר מיוחד הוחילו זמן מרובה, ואמר הח' הרי"ם לאשתו שאי אפשר להמתין יותר, ונכנסה לחדר היחוד ונבהלה בראותה אחותה מתעלפת, ורבנו זצ"ל הולך בחדר הלוך ושוב, והיא מגודל הפחד התחילה לצעוק אז עמד רבנו זצ"ל ונגש להכלה ואמר לה למה לא תקום לישב ולאכול, ותיכף שב רוחה אליה.
'וירא - שלא יהרוג אחרים' כונתו על ר"מ בעה"נ שקראוהו חז"ל בשם אחרים אשר רצו השונאים להרגו הרגיש יעקב אבינו ע"ה צער של צדיק זה.
