|
תוכן המאמר:
מבוא הארי ז"ל בעל-שם-טוב ר' דובער ממזריטש ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב ר' אלימלך מליזנסק ר' מנחם מנדיל מוויטבסק ר' נחמן מברסלב ר' שניאור זלמן מלאדי ר' דובער בן בעל התניא ר' אהרן משטראשלה ר' מנחם מנדיל מרימנוב ר' ישראל מפולוצק החוזה מלובלין ר' אליעזר הלוי הורוויץ ר' פרץ מפרשיסחה ר' שמחה בינם מפרשיסחה ר' אברהם יהושע העשיל ר' רפאל מברשד השרף מסטרליסק ר' זושא אבד"ק פלוצק ר' נפתלי מרופשיץ ר' אלעזר מדזיקוב ר' מאיר בן ר' אליעזר מדזיקוב ר' נפתלי חיים בן ר' מאיר'ל מדזיקוב ר' אברהם מאולינוב ר' זאב מזיטומיר ר' אהרן מזיטומיר ר' צבי הירש מזידיטשוב ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב ר' צבי אלימלך מדינוב ר' יודא צבי מרזלא ר' ישראל מרוזין ר' דוד משה מטשורטקוב ר' שלום מבלז ר' שמואל'קה בן ר' משה ליב מססוב ר' יחיאל מיכל מגלינא ר' מנחם מנדיל מקוצק ר' יצחק מאיר בעל "חידושי הרי"ם" ר' שלמה הכהן מרדומסק ר' אברהמלי מסוכטשוב ר' יקותיאל יהודה בעל "ייטב לב" ר' יצחק יואל מקנטיקוזיווה ר' גרשון חנוך הענוך מרדזין מקורות תקציר: דרכי הסתלקויות הצדיקים במסורת החסידות, מהבעל שם טוב ועד תלמידיו האחרונים. מילות מפתח: מות; פטירת צדיקים. |
|
היום המכובד מכל הימים הוא - לפי דעת חז"ל - יום המיתה, החשוב אפילו מיום הלידה, ואם בבינונים אמרו - בצדיקים על אחת כמה, שיום המיתה נהפך אצלם ליום הלולא. אצל צדיקים אין גורסים בכלל את המיתה. יש רק הסתלקות מהעולם השפל ועליה לעולם הבא. הנשמה מסתלקת מן הגוף, הרוח מן החומר - והצדיק עולה למדרגות גבוהות יותר. ומפני זה מתגעגע הצדיק כל ימי חייו על יום המיתה ומכין את עצמו ליום הגדול הזה, אף על פי שמאידך גיסא רוצה הוא להרחיק את היום הזה כי הלא אמרו: |
"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".
|
|
מיתת צדיקים נקראת ג"כ שכיבה, הטמנה או שינה והוא עניין יקר ממיתה. וע"ז אמרו: יעקב אבינו לא מת, והקב"ה אמר לו: |
"חייך אתה שוכב ואין אתה מת",
|
|
והוא עניין חנוך: |
"ואיננו כי לקח אותו אלקים".
|
|
ובזהר: |
"צדיקים מיתת גרמיהון מיתו. מיתת נפשיהון לא מיתו".
|
|
הסתלקות הצדיקים מן העולם הזה הוא אצל חז"ל נושא למאמרים רבים מן חכמי התלמוד הקדמונים ועד חכמי הסוד המאוחרים. מצד אחד צער על המיתה בכלל ומיתת צדיקים בפרט, ומאידך גיסא ניתנת לנו תמונה נהדרה של המיתה מצדה החיובי, המביאה טובה לנפטר וטובה לעולם. הם אמרו: |
"קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים וקשה לפני הקב"ה מיתת אהרן (הצדיק) כשבירת הלוחות",
|
|
והם אמרו ג"כ: |
"מת אדם (צדיק) הכל צריכים לשמוח ולשבח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום, הוא ששלמה אמר: טוב יום המות מיום הולדו".
|
|
מיתת צדיקים באה לפעמים מפני עוונות הדור, ותמיד מכפרת עליהם. (וזה שאמרו: "בכל זמנא דצדיקיא מסתלקא בעלמא דינא אסתלק מעלמא".) ולא עוד אלא שנשמת הצדיק מעלה עמה, בשעת עליתה לעולמות העליונים, הרבה נשמות, שמחכין לנשמתא דא זמן רב כדי שתתקן ותעלה אותן לשרשן העליון. ולא רק המיתה בעצמה מכפרת, אלא כל מי שמספר על מיתת הצדיק ומצטער עליה עוונותיו מכופרות: |
"אמר קב"ה אתעסקו במותהון דצדיקיא... ויתחשב לכון כאלו אתון מקרבין קרבנא... וכל דמצער על אובדיהון דצדיקיא... קב"ה מכריז עליה וסר עונך וחטאתך תכופר" (זהר).
|
|
חשוב לנו משום כן אופן הסתלקותו של הצדיק. איש לפי מדרגתו ושורש נשמתו כן גם התנהגותו בשעת ההסתלקות וברגעיו האחרונים של חיי העוה"ז. לפעמים בהתנהגותו זו משתקף כל זוהר נשמתו. ספרי חז"ל מלאים תיאורי הסתלקויות צדיקים. נפלא ביחוד ומזעזע את הנפש הוא תיאור מיתתו של משה רבנו אף תיאור מיתת רבי שמעון בן יוחאי מלא הוד נורא. בספר זה הנני מתכון לתת קומץ דרכי הסתלקויות הצדיקים הקרובים לזמננו, מהבעל-שם-טוב ועד תלמידיו ברוח האחרונים, כפי שנמסרו לנו במסורת החסידית, אלא שאני מקדים בראש תיאור קצר של פטירת הארי ז"ל, הנחשב לרבן ברוח של תלמידי הבעל-שם-טוב. הארי ז"ל |
"וכי זוהי התקוה שהיינו כולנו מקוים בחייך לראות טובה גדולה ותורה וחכמה בעולם?"
|
|
השיב האר"י: |
"אילו מצאתי אפילו צדיק אחד גמור ביניכם, לא הייתי מסתלק".
|
|
אח"כ שאל: |
ולהיכן הלך ר' חיים ויטאל בשעה זו?"
|
|
ונצטער מאד. הבין ר' יצחק הכהן מדבריו, שהיה בדעתו למסור לו איזה סוד. אח"כ שאלו: |
"מה נעשה מכאן ואילך?"
|
|
אמר לו האר"י: |
"תאמר לחברים בשמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו בחכמה זו (קבלה) כלל כי לא הבינו אותה כראוי ויבואו ח"ו לידי כפירה ואיבוד הנפש, ורק ר' חיים ויטאל לבדו יכול לעסוק בה בלחישה ובסתר".
|
|
שאלו התלמידים: |
"וכי ח"ו אין עוד תקוה לנו?"
|
|
אמר: |
"אם תזכו אני אבוא ואלמדכם".
|
|
שאל לו ר' יצחק הכהן: |
"איך יבוא רבנו ללמדנו אחרי שהולך עתה ליפטר מן העולם?"
|
|
אמר: |
"אין לך עסק בנסתרות איך תהיה ביאתי אם בחלום, אם בהקיץ, אם במראה, ועתה קום מהר צא מן הבית הזה כי אתה כהן, והגיע הזמן ואין פנאי להאריך בשום דבר".
|
|
ויצא מהר וטרם יציאתו מהמפתן פתח האר"י את פיו ויצאה נשמתו בנשיקה. |
|
נפטר ה' אב של"ה. |
|
בעל-שם-טוב |
"אשוחח עוד מעט עם השם יתברך".
|
|
אח"כ שמעו שהוא אומר: |
"אני מוחל לך, אותן שתי שעות אל תענה אותי".
|
|
ושאלו אותו עם מי הוא מדבר. אמר להם: |
"אין אתם רואים את מלאך המות שהיה תמיד בורח ממני ועכשיו שנתנו לו רשות עלי נתרחבו כתפיו ושמחה גדולה עליו".
|
|
אחר נכנסו כל אנשי העיר לקבל פניו ביום-טוב ואמר לפניהם דברי-תורה. אח"כ, בעת הסעודה, צווה להמשרת, שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בקטנה, נענה ואמר: |
"אין שלטון ביום המות, אפילו הגבאי אינו מציית לי".
|
|
אח"כ אמר: |
"עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו עמי חסד".
|
|
ונתן להם סימן, שכאשר יפטור יעמדו שני השעונים שבבית. רחץ ידיו ועמד השעון הגדול וסבבוהו אנשים שלא יראוהו. אמר להם: |
"אין אני דואג על עצמי, כי יודע אני בבירור, שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר".
|
|
וישב על מטתו וצווה שיעמדו מסביב ואמר להם דברי תורה, על עמוד שעולין מג"ע תחתון לג"ע עליון, וכן בכל עולם ועולם האיך הוא בעש"ן ובביאור על סדר עבודה. וצווה להם לאמור ויהי נועם, ושכב וישב כמה פעמים וכיוון בכוונות עד שלא שמעו חיתוך אותיות. וצווה לכסות אותו בסדין והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בשמונה-עשרה ואח"כ נח מעט מעט. וראו שעמד השעון הקטן. והמתינו עד בוש וראו שנפטר. |
|
נפטר שבועות תק"ך. |
|
ר' דובער ממזריטש |
"בני, תחזיקו את עצמכם ביחד ובאחדות ועי"ז תתגברו על הכל, תלכו לפנים ולא לאחור, והרמז והוא באח"ד ומי ישיבנ"ו".
|
|
ואח"כ בא גם הצדיק ר' זישא מהאניפולי, ורמז לו באצבעו שיגש אליו, ויגש. לקח אותו בידו הימנית ואמר לו: |
"אתה זישא הנך שלי בעולם הזה וגם שם תהיה אצלי".
|
|
ואח"כ שאל אם יש הרב ר' מנדיל מויטבסק, וענה לו ר' שניאור זלמן, כי איננו. וגנח מאד ושאל אם ר' ליב כהן ישנו והביט עליו ואמר לו: |
"גם אתה תהיה במחיצתי כי שפתי כה"ן ישמרו דע"ת ואני מעולם הדע"ת".
|
|
ואח"כ אמר בזה"ל: |
"זלמונא, זלמונא אתה תשאר לבדך, אבל אני אראה להוציאך מצרותיך כי אחריך אני באמת אתגעגע".
|
|
ואח"כ אמר: |
"אברהמניה תחיה, אתה רק תשתוק ותתנהג את עצמך כמו עד עתה ותציית לזלמונא יחיה - וטוב לך. והעיקר שלא תסגף את עצמך, כי אם נעשה חור קטן בגוף, נעשה חור גדול בנשמה, ונשמתך הלא היא מיוחדת לגמרי".
|
|
ואמר ערבא טבא. וישן, זי"ע. |
|
נפטר י"ט כסלו תקל"ד. |
|
ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב ובהאי יומא דשבתא, יום המר והנמהר שבו נלקח ארון אלקים, בעת רעווא דרעווין, לא היה שום אדם עמו בחדר. והיה רץ אנה ואנה וצועק: |
"בהאי רצון אסתלק משה, בהאי רצון אסתלק משה".
|
|
שמעה בתו והביאה את אחיה ר' יצחק מראדוויל. רץ לחדרו, תפסו ונענעו כדי לבלבלו מדביקותו אבל אהה, כי נפל על שכמו, קרא שמע ישראל ויצאה נשמתו באחד. |
|
נפטר ג' גיסן תקמ"ב. |
|
ר' אלימלך מליזנסק להחוזה מלובלין נתן את מאור עיניו, להמגיד מקוזניץ - את כחו שבלב, לר' מנדיל מפרוסטיק - את הנשמה שבמחו ולהרב מאפטא את כחו שבפיו. |
|
נפטר כ"א אדר תקמ"ו. |
|
ר' מנחם מנדיל מוויטבסק יסוריו היו נוראים, והיה דל-בשר וכחוש עד שיצא מגדר האנושי, בכ"ז יד שכלו הייתה תקיפה, זך לקחו ובירור מילוליו בדעת מיושבת ושכל צח ומצוחצח עד פרק האחרון. שעה אחת קודם פטירתו הזהיר להנצבים עליו: |
"סורו נא מעלי, כי הנה ד' נצב עלי!"
|
|
וכמעט רגע חזרו אליו ונגשו ודיבר כפעם בפעם עד שנפלו עליו הזיעה האחרונה. ושאלו בנו על הזיעה מהי והאיך מהותה. והשיב לו: |
"הס באשר הוא סוף כל!"
|
|
ומתוך אותם הדברים חלף - והלך לפניו צדקו. |
|
נפטר ב' דר"ח סיון תקמ"ח. |
|
ר' נחמן מברסלב וכבר זמן ארוך לפני הסתלקותו התחיל לחפש מקום קבורה בשבילו, כי מפני טעם כמוס לא רצה לשכוב בברסלב, וסו"ס בחר באומן, כי אמר שכמה וכמה תקונים תלויים בזה, וכמה וכמה סודות יש בזה שאי אפשר לגלות אותם, וכאשר נתישב באומן היה כבר חלש מאד. ובשבת נחמו נתקבצו אצלו הרבה חסידים וקודם שנטל ידיו לסעודה ענה ואמר: |
"על מה באו העולם לכאן הלא עתה אינני יודע כלום. כי אני עכשיו איש פשוט, פרוסטק".
|
|
והאריך בשיחה זו עד שמתוכה נכנס בדברים וגילה תורות נפלאות. והנה לספר מהנפלאות, מה שעברו עליו עד יום ד' בסוכות שהוא יום הסתלקותו תקצר היריעה. ונספר בקיצור. ביום ו' עש"ק לפני פטירתו היה חלש מאד והקיא הרבה דם וכמעט שגווע ועמדו לפניו תלמידיו. נענה ואמר תלמידו מובהק ר' נתן: |
"רבי תושיעו לכם בעצמכם".
|
|
השיב: |
"אין לי חשק".
|
|
נענה שוב ואמר: |
"רבי רחמו על זרעכם ועל אנשיכם".
|
|
והטה בידיו ואמר: |
"אט אט",
|
|
כלומר אני כבר רחוק מזה הרבה. אח"כ סיפר מעשיה מהבעש"ט שבא למקום אחד שהיו שם נשמות גדולות שהיה מוכרח לתקנם וראה שא"א לתקנם כ"א כשיסתלק עי"ז. וענה ואמר: |
"מכבר מכבר, היו מחכים כי אבוא לכאן, מה אומר לכם, אלפים, רבבות, רבבות, רבבות".
|
|
ומשך מאד בתיבת רבבות, כלומר שיש באומן רבבות נשמות שעומדים עתה סביבו שיתקנם ומפני זה יש לו כל העינוים הקשים. בלילה האחרון של חייו חזר ודבר מעניין הנשמות. אח"כ צוה על תלמידיו, שתיכף כשיסתלק בעודו יהיה מונח על הארץ יקחו כל כתביו הנמצאים בארון וישרפו כולם והזהירם לקיים דבריו. ועמדו בבהלה ובצער והיו מתלחשים ביניהם על שהוא כבר מכין עצמו להסתלקות. ענה ואמר להם: |
"אפשר אתם מדברים על אודותיכם, מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם. ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל מצפים על תיקוני, מכ"ש אתם, אין לכם להתירא כלל".
|
|
בבוקר התעטף בטליתו, התפלל ונטל את האתרוג והלולב וגמר את ההלל בקול רם וסידור של הארי ז"ל מונח על ברכיו. אח"כ צוה להלבישו יפה ולרחצו, ולקח איזה עיגול של שעוה וגילגלו בין אצבעותיו וחשב את מחשבותיו הנוראות כדרך הגדולים שכשחושבין באיזה עניין הם מגלגלין בין אצבעותיהם שעוה וכיוצא בזה. ובשעה האחרונה הייתה מחשבתו עסוקה בדברים של מעלה בחירות נפלאה ובזכות אשר לא נראה כמוה. וכשראו שקרוב אל הסוף התחילו לומר עליו הפסוקים, שאומרים בשעת פטירת צדיקים. ונדמה שנגווע והתחילו לבכות ולצעוק: |
"רבנו, רבנו, על מי עזבתם אותנו?"
|
|
ונתעורר והרים ראשו ופניו הנוראים, כאומר, איני עוזב אתכם ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה. |
|
נפטר י"ח תשרי תקע"א. |
|
ר' שניאור זלמן מלאדי |
"האם אתה רואה את הקורה"?
|
|
ויתפלא נכדו ולא ידע מה להשיב. ויאמר לו: |
"תאמין לי, כי אנכי אינני רואה, כי אם כח האלקי המחיה את כל דבר הגשמי וזולתו אינני רואה מאומה".
|
|
אח"כ דבר עוד בדברי תורה בשמחה עצומה ובדביקות נפלאה עד שכל העומדים עליו נתפלאו ונשתוממו. ואז אסף רגליו אל המטה ואתקטר בחד קטירא באין סוף. |
|
נפטר כ"ד טבת תקע"ג. |
|
ר' דובער בן בעל התניא שעתים לפני פטירתו התחיל לדרוש הדרוש "כי עמך מקור חיים". והיו שם הרבה חסידים מובהקים ואמרו שמעולם לא שמעו ממנו רזין טמירין כאלה. ונמשך הדרוש בערך שעתים, עד שבא להסביר את הפסוק "באורך נראה אור", ובדבורים אלה נשתתק והפקיד נשמתו לשמי מרומים. |
|
נפטר תקצ"ה. |
|
ר' אהרן משטראשלה ביום הושענה רבה התפלל כדרכו תמיד, דלג, פזז ורקד בעת תפלתו, כי היה אז בריא לגמרי. וגמר את תפלתו בשעה ארבע אחרי הצהרים ואת הלולב שבר לרצוצים. בלילה הלך להקפות. אחרי ההקפות שכב על מטתו והתחיל לומר תורה על הפסוק: |
"ביום השמיני שלח את העם",
|
|
ובאמצע המאמר אמר לר' אברהם שינס כי הוא יסיים המאמר והוא שבק חיים לכל חי ומסר את נשמתו בטהרה. |
|
נפטר כ"ה תשרי תקצ"ג. |
|
ר' מנחם מנדיל מרימנוב |
"העתירו בעדי אל ד' כי יאריך ימי עד אחר עבור שנת תקע"ה אז תהיו בטוחים כי תזכו לשמוע שופר של משיח!"
|
|
בליל פסח בשעת הסדר אמר: |
"אם יתמכו בי נזכה השנה לביאת משיח".
|
|
וכשהגביה הכוס אמר שהיא כוס ישועות לכלל ישראל אם אך יסכימו עמו כל צדיקי הדור. בעון הדור נסתלק המגיד מקוזניץ בערב סוכות והחוזה מלובלין נסתם ממנו כל חזון ונתפרדה החבילה ונשאר ר' מנדיל מרימנוב בלבד. משמיני עצרת עד חנוכה שנת תקע"ה היה עושה הקפות בכל לילה עם מנין ממקורביו; לאחר חג הפסח בריאותו נתרופפה וכחותיו תשו והלכו עד ל"ג בעומר. באותו יום טיהר וקידש את עצמו, וישב על כסאו ואמר: |
"אוי הולך עלי עולם".
|
|
ר' נפתלי מרופשיץ שהיה באותו מעמד מרר בבכי ואמר: |
"יגלה לנו רבנו מתי יהיה הקץ".
|
|
אז פתח הגוסס את עיניו ואמר: |
"תולעים ירוקים עם חרטומים של נחושת עוד יעברו עליכם עד אשר יבוא משיח".
|
|
נשתתק ופרחה נשמתו, ואולם לקול היללות של ר' נפתלי מרופשיץ וכל הנאספים חזרה נשמתו עד ליום המחרת, ל"ד בעומר. |
|
נפטר י"ט אייר תקע"ה. |
|
ר' ישראל מפולוצק |
"אברהם המלאך בקש אותי כי אהיה שכנו בקבורתו ואיני יכול להשיב פניו. ע"כ הנני מודיע לכם, כי בעוד רגעים אחדים אסגור פה את ימי ואתם תגנזו אותי סמוך לקברו".
|
|
ותיכף כאשר כלה לדבר את דבריו אסף את רגליו אל המטה ועצם את עיניו ומסר את נשמתו הקדושה לאלקי הרוחות. החוזה מלובלין בשמחת תורה דהאי שתא, בעת ההקפות הייתה המעשיה הנוראה של "הנפילה", הידועה לחסידים ועליה רק רמזו רמזיא, ודברו דבריא ברטט וברתת. ונפל אז רבנו על ערש דוי, ומתנגדי מרן שתו ושמחו ע"ז. וכשנודע לו הדבר אמר: |
"הם סוברים שבעת פטירתי ישתו וישמחו עוד יותר יהיו בטוחים שלא אתן להם אף כף מים".
|
|
וכן היה כי עלה השמימה בט' באב. כשנתפרסם דבר "הנפילה" בין תלמידיו התחילו נוהרים מכל מושבותיהם. נעדר רק רבי נפתלי מרופשיץ. אחר הפורים, כשראו תלמידיו דתקיף ליה עלמא שלחו ציר מיוחד לרבי נפתלי שיבוא תיכף וכן היה כי בא תיכף וראה בצערן של ת"ח, המבוכה הגדולה. ומני אז לא מש מאהלו של רבו. ובי"ב הימים שמר"ח ניסן עד יום י"ג בו, שבהם קורין מעניין חנוכת המזבח של הי"ב נשיאים לי"ב שבטים שהם נגד י"ב חדשי השנה לא נתן שינה לעיניו ולא מש ממטתו של החוזה. בהגיע יום י"ג ניסן תיכף בעלות השחר פנה והלך לו רבי נפתלי לאכסניא שלו. שאר תלמידי החוזה, גדולי ישראל, שנשארו בביתו, שלחו אחריו יום יום שיבוא והוא לא השגיח בהם ועשה מה שעשה ולא בא. עד שהגיע יום המרן יום שהוקבעה בו בכיה לדורות הוא יום ט' באב, שבו נצחו אראלים את המצוקים. גם ביום ההוא שלחו אחריו. ובחצות היום יצא ר' נפתלי מהאכסניא שלו והלך לאט לאט לבית החוזה, וכאשר רק דרך על מפתן הבית יצאה נשמתו של החוזה בתשוקה נפלאה להשם יתברך. וסיפר רבי נפתלי מרופשיץ גופא דעובדא איך ידע לכוון שעת יציאת נשמתו: כי ידוע שי"ב הימים שבין ר"ח ניסן עד יום י"ג בו הם נגד י"ב חדשי השנה, והחוזה היה רגיל לכתוב בכל יום מהימים הללו, מה שיתרחש בחודש המכוון נגד יום זה. וביום החמישי של חודש ניסן דהשתא המכוון נגד חודש אב, אמר: |
"אין אני רואה יום ט' באב אלא עד חצות".
|
|
והבין על מה מרמזים הדברים. וי על האי שופרא דבלי בארעא. |
|
נפטר ט' אב תקע"ה. |
|
ר' אליעזר הלוי הורוויץ |
"מה נאה המקום הזה, זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אויתיה".
|
|
נכנס לעיר, והתכונן בשמחה להרגע הגדול ואחרי איזה שבועות נתבקש, כדבריו, לישיבה של מעלה. |
|
נפטר בשנת תקס"ט. |
|
ר' פרץ מפרשיסחה |
"כתיב ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן הם טענו, שיש להם קנין ברבם משה רבנו ע"ה וכיון שהוא נקבר בעבר הירדן אינם רוצים להיפרד ממנו. גם אני רואה שרבנו יסתלק בקרוב מן האי עלמא ואני רוצה להיות אתו בצוותא חדא".
|
|
וכן היה, כי בזמן קצר נסתלקו שניהם. זי"ע. |
|
נפטר בשנת תקע"ד. |
| המשך המאמר |
|---|
