|
ר' שמחה בינם מפרשיסחה |
"שטיה, למה את בוכה? כל ימי חיי היו רק כדי שאלמד א"ע למות, וכל התורה היא דרך לזה. עכשיו כשהגיעה שעה זו, האם העת לבכות?"
|
|
נפטר י"ב אלול תקפ"ז. |
|
ר' אברהם יהושע העשיל |
"הרב מברדיטשוב אמר קודם פטירתו, שכשיגיע לשם לא ינוח לא ישקוט ולא יניח לכל הקדושים עד שיבוא המשיח, אבל אח"ז השתעשעו עמו בהיכלות ומדרגות עד ששכח מזה, ואני - סיים הרבי מאפטא - לא אשכח...".
|
|
אח"כ אמר: |
"רבש"ע ידעתי כי אין לי שום זכות שתכניסני לגן עדן בין הצדיקים, אולי תרצה להכניס אותי לגיהנום בין הרשעים, ואתה רבש"ע הנך יודע כי שנאתי את אלה שעברו על רצונך ואיך אוכל להיות שם ביניהם לכן אבקשך שתוציא כל רשעי ישראל מגיהנום למען תוכל להכניס אותי שמה".
|
|
נפטר ה' ניסן תקפ"ה. |
|
ר' רפאל מברשד סמוך לברשד חי מסור אחד, שהיה גורם צרות רבות לבני ישראל, עד שקם עליו אחד והרגו בחמתו וקברו בסתר. אשת ההרוג ברצותה להתנקם, עשתה את עצמה כמבקשת היתר-עגונה. ורבי רפאל מברשד ורבי משה צבי מסברן נתנו לה היתר זה כתוב וחתום בשמם. הלכה האשה והמציאה לממשלה היתר זה, ומתוך כך נשקפה על הקבוץ היהודי סכנה בסביבה זו, ורק לאחר השתדלויות רבות, יצא פסק-דין שאם ישבעו שני הצדיקים שהחתימות אינן שלהם יבטלו את המשפט. הרב מסברן עשה מה שעשה בשביל להציל נפשות בני ישראל. אבל רבי רפאל, מששמע את פסק-הדין התחיל לבכות ולצעוק ולבסוף הודיע, כי יש לו עצה: נסע לטרשצ'ה הסמוכה, קרא לחברה-הקדושה, הטיל את עצמו על הקרקע ואמר: |
"רבונו של עולם, אני שמעודי לא יצא מפי דבר שקר, האם לעת זקנתי אשבע לשוא היה לא תהיה, טוב לי המות מחיים כאלה. אלקי האמת קח את נשמתי!"
|
|
שמע אלקים לתפלתו והעלה את נשמתו לשמי מרומים. |
|
נפטר תקע"ו. |
|
השרף מסטרליסק |
"בבי"ד של מעלה יש בית דין של ע"א ובית דין של כ"ג ורבי מיכל מזלוטשוב הוא אחד מבית הדין. אולם ע"י קדושתו המופלגת לא יוכל להשיג כלל איך מסוגל אדם לעבור עבירה ח"ו ועי"ז הוא מחמיר מאד, לכן יתעלה בשנה זו להיות מהב"ד הגדול ונשאר מקום פנוי בבי"ד של מעלה, ועי"ז מוכרח אחד מצדיקי הדור להסתלק מזה העולם".
|
|
נפטר כ"ג אלול תקפ"ו. |
|
ר' זושא אבד"ק פלוצק ר' זושא אבד"ק פלוצק הרים ראשו בחצות הלילה ואמר: |
"חצות לילה אקום להודות לך",
|
|
ובאלה הדברים יצאה נפשו בדברו. |
|
נפטר ת"ר. |
|
ר' נפתלי מרופשיץ ונכנס אליו בנו רבי אברהם חיים ואמר לו: |
"אבי יקירי, לפי ראות עיני אתה יכול לדבר, רק שאין אתה רוצה, אמור לי על-כל-פנים טעמו של דבר".
|
|
פתח פיו הקדוש וענה: |
"בני, מיום שעמדתי על דעתו, לא דברתי שום דבר קטן או גדול בלי יחוד, ועכשיו נחלש מוחי, אמרתי טוב לי לבלום פי מלדבר בלי יחודים".
|
|
נפטר י"א אייר תקפ"ז. |
|
ר' אלעזר מדזיקוב |
"איתא בברייתא דר' ישמעאל, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. הצדיק שהוא בכלל, בזה העולם ויצא מן הכלל, מזה העולם, ללמד על עצמו זכות, לא על עצמו יצא ללמד זכות, אלא על הכלל כלו, על כלל ישראל יצא ללמד זכות".
|
|
זיע"א. |
|
נפטר ג' חשון תרל"ג. |
|
ר' מאיר בן ר' אליעזר מדזיקוב |
"הנשמה לך והגוף פעלך, חוסה על עמלך!"
|
|
וכאשר סיים את הדברים האלה יצאה נשמתו הטהורה. |
|
נפטר ח' תמוז תרל"ו. |
|
ר' נפתלי חיים בן ר' מאיר'ל מדזיקוב |
"רבונו-של-עולם, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מאומה מעולם הזה".
|
|
ובאלה הדברים יצאה נשמתו הטהורה. |
|
נפטר תרס"ד. |
|
ר' אברהם מאולינוב |
"אם יוצאים למלחמה, ואחד מהמצביאים נופל שדוד, האם בשביל זה ינוסו החיילים כמוגי הלב? לא! המלחמה תתנהג הלאה. שמחו ורקדו!"
|
|
ונתן אותן והתחילו לרקוד כמקודם. אח"כ נודע כי זה היה בדיוק באותה השעה שנפטר רבי אברהם. ר' זאב מזיטומיר |
"מה לכם לבכות, הצדיקים שיהיו אחרינו יהיו גדולים מאד. וזה לכם האות: למי שישתוקקו לראותו ולהביט בפניו סימן הוא שהשכינה שורה עליו".
|
|
זי"ע. |
|
נפטר תק"ס. |
|
ר' אהרן מזיטומיר |
"מה אתם בוכים סוף כל אדם למות".
|
|
ענו: |
"איך לא נבכה ולא נכה ראשנו, אחרי כי תעזוב אותנו ונשאר כצאן בלא רועה; והצדיקים האחרים אשר בדורנו עבודתם מוסתרת מאד ולא נראה מהם שום התגלות העבודה כאשר הורגלנו אצלך".
|
|
ודבר על לבם ואמר בזו הלשון: |
"תדעו שהצדיקים שיהיו באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא, יהיו יותר גדולים ממני ובכל דבר שיעשו ייחדו יחודים יותר נוראים ממה והיינו מיחדים בתורתנו ותפילותינו".
|
|
נפטר תקפ"ב. |
|
ר' צבי הירש מזידיטשוב |
"הריני כפרת כל ישראל".
|
|
בשבת אחר זה כשנתעטף בטלית ראה, כי ציצה אחת פסולה ואמר אז: |
"יהיו חדשות".
|
|
ובשבת הבאה נפטרה זוגתו, ואח"כ נחלה הוא בעצמו ולא היה יכול כבר לשבת ושכב על מטתו. ביום עשירי בחודש תמוז תקפה עליו המחלה ושאל לחתנו, אם מותר לו לאינש למצוא בעצמו איזה מעלה טובה, וחתנו פסק לו עפ"י דין תורה שמותר. ויאמר: |
"בדקתי כל שנותי וחפשתי מכל צד ולא מצאתי בי שום מעלה רק מה שהשאתי ארבעים יתומים ובכל פעם שהשאתי את אחד מצאצאי הכנסתי גם כלה יתומה והספקתי לה נדוניה ומזונות על שולחני".
|
|
אחרי עבור איזה שעות פתח ואמר: |
"רבי שמעון בן יוחאי עם הזוהר שלכם, מי ילמוד עוד אתכם כמוני, לילות וימים עלו למרום וקוננו עלי כי מי יתנהג אתכם עוד כמוני".
|
|
ואח"כ אמר תורה ופירש המדרש: |
"כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי אפרסמון".
|
|
ובאמצע הדרוש עלתה נשמתו השמימה. |
|
נפטר י"א תמוז תקצ"א. |
|
ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב |
"שעוד מעט והוא בעולם האמת ושעומד הוא כבר בשתי רגליו על מפתן העולם ההוא".
|
|
בשמחת-תורה האחרון הייתה שמחתו עצומה מאד, ובמוצאי יו"ט זה שנכנס אז לתוך השבת כשאמר פסוקי "אשת חיל" בקדושה ובנעימה כדרכו וכשסיים את הפסוק "ותשחק ליום אחרון" חזר לראש הפרשה ואמרה שנית. עמדו הכל כנדהמים, כי מעולם לא אמר רבנו בתפלה אפילו מלה אחת שתי פעמים וכ"ש פרשה שלימה והרגישו כי סיום זה "ותשחק ליום אחרון" לא דבר ריק הוא. אעפ"כ הייתה שמחתו, גדולה מאד והלך לרקוד עם החסידים באמצע הסעודה. גם בשבת הבאה רקד רבנו באמצע הסעודה. ונקיי הדעת שבתלמידיו ראו בשמחה זו שמחתן של צדיקים בשעת סילוקן מן העולם. כי לא הסכין רבנו לרקוד בשבת ועבודתו הייתה רק ביראת ד' כל היום. במשך ימי החורף נזרקו מפיו דברים שהיו ממין צוואה, וביום י"ג ניסן נחלה ועלה למטה שלא ירד עוד ממנה. באחד מלילות חליו לן אצלו נכדו ר' בעריש מוורצקי ונגש אל מטתו על בהונות רגליו לראות אם הוא ישן ומצאוהו בוכה וידו אוחזת בדיקנא קדישא שלו. שאל אותו על מה הוא בוכה השיבו שהוא בוכה ומתפלל בעד כל אנשי שלומו קודם פטירתו, שיתקן כל אחד מהם מה שבא לתקן בזה העולם דלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי... לחג השבועות נתקבצו לזידיטשוב המון חסידים. אבל היום ההוא נהפך להם לאבל: תקפה מחלתו של רבנו. התפללו אמנם מספר קטן של חסידים בביתו והוא גם עלה לתורה וגם קרא עשרת הדברות בעצמו, אבל כשל כחו וקולו לא נשמע. געו כולם בבכיה למשמע קולו החלש, שהיה בוקע תמיד רקיעים, בשעה שקרא בתורה בחג השבועות. ביום אסרו-חג כשהניח תפילין אמר לבנו ר' אליהו: |
"אנחנו אמנם פטורים כבר היום מן התפילין ומן התפלה ואנו נפטרים מן העולם הגס הזה".
|
|
כשרווח לו מעט אמר לבניה שדאבה נפשו עליו על כמה מאות מאנשי שלומו שכתתו רגליהם ובאו אליו מרחוק ומקרוב, וצוה להניח להם שיעברו אחד אחד לפני מטתו שיברכם. כה עברו לפניו בדמעה רוב החסידים והוא ברכם בנענוע ראשו. למחרת בתחילת הלילה אחרי תפלת מעריב הפך את פניו אל הקיר ונם שנתו וקול נחרתו נשמע בכל החדר. פתאום נפסק קול נשמת אפו וראו כי השיב את רוחו לקונו ויצאה נשמתו בטהרה. |
|
נפטר ט' סיון תרל"ג. |
|
ר' צבי אלימלך מדינוב |
"הוי ידובבו שפתים אלו בקבר!"
|
|
ובאותם הימים נפל למשכב ונסתלק לעולמו. |
|
נפטר ח"י טבת תר"א. |
|
ר' יודא צבי מרזלא |
"אין אנו מניחין בן זכר, אלא תמכתי יתדותי בספר החכמה. אילו לא ידעתי את המחבר הייתי חושב שמלאך אלקים כתבו. תאמינו לנו אנו מיגעין את עצמנו הרבה עכשיו להבין את כוונתנו בעת שכתבנו את הדברים האלה".
|
|
אח"כ התחיל לאמור עשרת הדברות ופרשיות דק"ש בקול רעש גדול כזה שלא נשמע כמוהו כל ימי חייו. ונכנסה החדרה בבכיה הרבנית אשתו, ענה ואמר לה: |
"במטותא ממך, צאי ואל תבלבלי אותי, כי עתה אני עסוק ביחודים הנמסרים מהארי ז"ל ליחדם ברגעים האחרונים".
|
|
וגמר את יחודיו ואתקטרא נפשיה בחד קטירא בקוב"ה. |
|
נפטר ט' חשון תר"ט. |
|
ר' ישראל מרוזין פתח רבי ישראל ושאל: |
"רבי משה, הלא אפשר לצאת ידי חובת סעודה-שלישית בפירות האילן"?
|
|
הבין רבי משה למה דבריו מרמזין, כי הוא הולך ליפטר מעולם הזה ורוצה שבניו ימלאו את מקומו. צעק: |
"רבי עוד צריכים לו בזה העולם!"
|
|
ענה לו רבי ישראל: |
"כבר נגזרה גזרה!"
|
|
יומים לפני פטירתו נכנסה אליו הרבנית, ענה ואמר לה: |
"איך אומר שאיני מתאוה לחיות, ואני ודאי שאני מתאוה. אך לא לשם העולם הזה, כי העוה"ז אינו כדאי".
|
|
כשנח נפשיה תפש בשערה אחת מפאות ראשו אמר: |
"רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהעוה"ז כמלא נימא".
|
|
נפטר ג' חשון תרי"א. |
|
ר' דוד משה מטשורטקוב |
"תבוא עם כל היהודים לארץ-ישראל".
|
|
התחיל לומר בקדושה ובטהרה "נשמת-כל-חי" וקולו הלך וחלש, והנצבים עליו שמעו רק עד המלים "נהללך ונשבחך". שערו, כי הגיע עד "לדוד ברכי נפשי את ה'" ויצאה נשמתו בקדושה. |
|
נפטר הושענה-רבה תרס"ד. |
|
ר' שלום מבלז |
"כאשר הוגד לי, שנגזר על נשמתי שתרד לעולם הזה, אמרתי לא בעינא, כי יראתי פן אכשל ח"ו בעוה"ז. הראוני מן השמים מתן שכרן של המצות שאסגל בעוה"ז אפ"ה אמרתי לא בעינא לא הן ולא שכרן. הראוני כמה אלפים נשמות דאזלין ערטילאין ועומדות ומצפות על ביאת נשמתי לעוה"ז כדי לתקנן. אף על-פי-כן אמרתי לא בעינא, כי יראתי לנפשי שלא יהיה הקלקול יותר מהתקון. עד אשר השי"ת כביכול בעצמו ובכבודו היה לי ערב בדבר הזה, שאכנס לעוה"ז בשלום ואצא בשלום".
|
|
וסיים: |
"ה' עשקה, פירוש, עבור הנשמות העשוקות דאזלין נע-ונד בלי תיקון, כביכול ערבני, היית לי ערב בזה, על-כן תקיים את הערבות שלך".
|
|
ובדבורים אלו נח נפשיה ועלתה נשמתו למרום. |
|
נפטר כ"ז אלול תרט"ו. |
|
ר' שמואל'קה בן ר' משה ליב מססוב |
"וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם".
|
|
ואח"כ התחיל הוא בעצמו לזמר בקול חוצב להבות אש, הפיוט "האדרת והאמונה". וכל העם ענו אחריו חרוז אחרי חרוז. ובהגמרו נתעלף עד שהוכרחו להשכיב אותו שוב במטתו. ותיכף התחילה הגסיסה, ואמרו השמשים לכהנים לצאת, ופתאם נתעורר ואמר: |
"אין צריכים עוד לצאת, וכשיצטרכו אני כבר אגיד".
|
|
וכן היה. ונעדר ושבל"ח. |
|
נפטר תרי"ח. |
|
ר' יחיאל מיכל מגלינא |
"ברוך הבא, רבי ר' אייזיקל מקאהלוב".
|
|
וצוה להעמיד כסא סמוך למטתו. שוב אמר: |
"ברוך הבא, רבי ר' קלמיש מקראקא" (המא"וש),
|
|
וצוה להעמיד עוד כסא. אח"כ לבש טלית ותפילין והתפלל עד שהגיע לקריאת שמע ובפסוק "וראיתם אותו" התחיל לצעוק מלים אלה הרבה פעמים ויצאה נשמתו בטהרה. ר' מנחם מנדיל מקוצק ימים אחדים לפני פטירתו חדל לגמרי מלדבר ולא רצה לענות על שום שאלות ולא שמעו מפיו אף דבור קל. וכך עלתה רוחו למרום. |
|
נפטר כ"ב שבט תרי"ט. |
|
ר' יצחק מאיר בעל "חידושי הרי"ם" ישב על הכסא ונטל ידיו לסעודה שלישית. פרס, ברך, וטעם. התחילו פניו להשתנות וראו כל העם כי שעת הפרידה הגיעה, געו כולם בבכיה והמהומה רבתה. הרגיש רבי יצחק מאיר כי אחד מנכדיו, שהיה אז נער קטן עומד בטל. קראו ואמר לו: |
"עד שכולם טרודים במבוכה זו אתה הולך בטל בלי תורה, הבא גמרא ואתן לך שיעור".
|
|
כסה את פניו בטלית קטן ונפטר לחיי עולם. |
|
נפטר כ"ג אדר תרכ"ו. |
|
ר' שלמה הכהן מרדומסק בשבת קודש כ"ג אדר נפטר רבי יצחק מאיר מגור בעל "חידושי הרי"ם" והדבר נודע לרבי שלמה רק ביום החמישי שלאחריו ואמר לחתנו רבי ליפמן: |
"אני ירא, שלא יקחו עוד צדיקים מזה העולם".
|
|
ולקח בידו את זקנו ואמר: |
"אתה רואה כי גם זקני לבן".
|
|
בערב כאשר יצאו הכל מחדרו הלך אנה ואנה בהתלהבות עצומה תפוש ברעיוניו הקדושים, וכשתים אחרי חצות נצחו אראלים את המצוקים. ונשבה ארון הקודש. כשנכנסו אל חדרו, ראו, כי הוא יושב על כסאו ורוחו כבר השיב לאלקיו. ראשו היה מונח על ספר הוזהר הפתוח לפניו בפרשת אחרי מות שני בני אהרן. |
|
נפטר כ"ט אדר תרכ"ו. |
|
ר' אברהמלי מסוכטשוב באותו זמן ספר למחותנו הרב מקשונז, שבעת שהגאון רבי ליבוש חריף היה גוסס היה מפקפק אם גוסס כחי ומחויב בקריאת שמע או גוסס כמת ופטור מק"ש. ופסק שגוסס כחי. וקרא את שמע ונפטר, וגנח רבי אברהם: |
"איך זוכין לפטירה כזו"!
|
|
באותו יום כי קא סלקת נשמתיה למעלה התפלל והניח תפילין, ובאמצע תפלת שמונה עשרה כשהגיע לברכת מקבץ נדחי עמו ישראל, צוה להחליץ ממנו התפילין. התחילה הגסיסה. ועמדו עליו בניו ותלמידיו בבכי. והוא, דעתו הייתה צלולה אלא ששתק ולא אמר כלום. ראה אחד מנכדיו שקצה רגלו האחת תלויה חוץ מהמטה, רצה להניחה כולה על המטה, כמאמר הזהר: |
"ויאסוף רגליו אל המטה... בגין דהא איהו באתר דחיין יתיב, כד בעא לאסתלקא מעלמא נחית רגלוי לגבי מטה ואתכניש ואסתלק מעלמא, הדא הוא דכתיב ויגוע ויאסוף אל עמו".
|
|
הבין את תנועתו ורמז שלא יגע בו, כדין גוסס אין מזיזין אותו. ויאסוף רגליו בעצמו והוציא נשמתיה בנשיקה. |
|
נפטר י"א אדר. |
|
ר' יקותיאל יהודה בעל "ייטב לב" |
"הרב (הוא מוהר"ן מרופשיץ) סיפר שהרבי ר' מנדילי מרימנוב אמר קודם פטירתו, כי אחר הסתלקותו יתאמץ מאד כי יהיה זמן הגאולה ואל יכנס לגן עדן עדי יבטחהו על זה. וכן היה. והראו לו הרבה עניינים שונים ולא נתרצה להכנס לג"ע. כי לא הגיע עוד אחרית הימים. והראו לו את הכנור כנגן המנגן דוד המלך ע"ה והלך אחרי מתיקות קול הכנור ושכח את כל אשר לפניו ונכנס תוך הגן-עדן.
הזקן מאוהל (רבי משה טיטלבוים) אמר קודם פטירתו, שעליו לא יערימו, ואצלו לא פעל כבר הכנור מאומה וכבדו אותו בדרשה ואמרו לו שכשיסיים יבוא הגואל, וכך הוא עודנו דורש, - ואמר הרב מצנז, - ברוך! (בנו ר' ברוך מרידניק) אתה חושב שזאת היא גוזמא? לא, זוהי אמת הוא עודנו עומד ודורש, כי יש למעלה שפע חכמה ודעת עד אין גבול ומשפיעים לו תמיד חידושים נפלאים והוא בנפשו חושב שרק זה התחיל לדרוש, כי שם הוא למעלה מן הזמן והעבר והעתיד הכל חד. נו, וגם עליו הערימו ועלה בידם להכניסו, אמר הר"ן מרופשיץ, אבל אותי לא יכניסו בערמה. ואמר הרה"ק מצנז, גם על הרב מרופשיץ הערימו אבל אותי אני חושב, לא יפתו". |
|
וסיים הרב בעל "ייטב לב": |
"בעוה"ר גם את הרב מצנז הכניסו כי יש שם הרבה אמצעים אבל אני אשגיח כבר על עצמי...".
|
|
קודם הסתלקותו רצו להביא רופא גדול, אולי תהיה תקוה ולא רצה כי אמר: |
"אם תקנתי כבר הכל, אין לי מה לעשות בעולם הזה".
|
|
נפטר ו' אלול תרמ"ג. |
|
ר' יצחק יואל מקנטיקוזיווה |
"בני חלוץ לי התפילין כי אין פנאי".
|
|
ולאחר שחלצו מעליו את התפילין פשט ידיו ורגליו וצוה לכסות כל גופו בסדין וקמץ שתי עיניו וברגע אחד מסר נפשו לחי עולמים. |
|
נפטר כ"ד תמוז תרמ"ה. |
|
ר' גרשון חנוך הענוך מרדזין וכשהתגברה עליו מחלתו, והוכרח לעלות על המטה, סגר עצמו בחדרו המיוחד טרם ששכב ושמעו שאמר פסוקי תהילים: |
"הלא משנאיך ה' אשנא וגו' ונחנו בדרך עולם".
|
|
ואח"כ עלה על המטה. וכשתקפה המחלה והיו לו יסורים גדולים אף-על-פי-כן לא נאנח. ושאלו לו, למה לא יאנח כי אולי ע"י אנחה יקל הכאב, ענה ואמר: |
"מי שיש לו תרעומות על השי"ת מתאנח ומי שאין לו תרעומות סובל הכל בשתיקה ומקבל היסורים באהבה ככללא דיסורא שתיקותא ומבעא רחמי".
|
|
נפטר ד' טבת תרנ"א. |
|
ת. ו.ש.ל.ב.ע. |
|
האר"י - שבחי ר' חיים ויטל. בעל-שם-טוב - שבחי בעש"ט. ר' דובער ממזריטש - גנזי נסתרות. ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב - נתיב מצותיך. ר' מנחם מנדיל מויטבסק - ספר חסידות. ר' נחמן מברסלב - רמי מהרנ"ת. ר' שניאור זלמן מלאדי - שבחי הרב. רבי דובער האמצעי - ספורים נוראים. ר' אהרן משטרשלה - שבחי הרב. ר' מנחם מנדיל מרימנוב - אם לבינה. ר' ישראל מפולוצק - ספורי הפלאות. ר' יעקב יצחק מלובלין - נפלאות הרבי. ר' אליעזר הלוי הורוויץ - שם הגדולים החדש. ר' פרץ מפרשיסחה - תפארת הצדיקים. ר' שמחה בינם מפרשיסחה - רמתים צופים. ר' אברהם יהושע העשיל מאפטא - עשר אורות. ר' רפאל מברשד - מפי חסידים. השרף מסטרלסק - אמרי קדוש השלום. ר' זישא אבד"ק פלוצק - אהל יצחק. ר' נפתלי מרופשיץ - אהל נפתלי. ר' אליעזר מדזיקוב, ר' מאיר מדזיקוב - אהל נפתלי. ר' נפתלי חיים מדזיקוב - מפי חסידים. ר' אברהם מאולינוב - עשר צחצחות. ר' זאב מזיטומיר - ממעלות צדיקים. ר' אהרן מזיטומיר - מפעלות צדיקים. ר' צבי הירש מזידיטשוב - עשר אורות. ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב - פאר יצחק. ר' יודא צבי מרדלה - עשר קדישות. ר' ישראל מריזין - מפי חסידים. ר' דוד משה מטשורטקוב - מפי חסידים. ר' שלום מבלז - דובר שלום. ר' שמואלקא מססוב - עשר אורות. ר' יחיאל מיכל מגלינה - עשר אורות. ר' מנדיל מקוצק, רי"מ מגור, ר' אברהם מסוכטשוב - מפי חסידים. ר' שלמה מרדומסק - אהל שלמה. רי"י טיטלבוים - פאר וכבוד. רי"י מקנטיקוזיווה - מגן אבות. רג"ה מרדזין - דור ישרים. |
| חזרה לתחילת המאמר |
|---|
