"מחול השדים" בירושלים

ב-31 באוגוסט חטפו אנשי ההגנה בירושלים את מנחם קאסטרו, שעסק בגיוס כספים למען האצ"ל. חקרו אותו והיכוהו קשות ולאחר-מכן גורש מירושלים בצירוף אזהרה שלא יעז לשוב לעיר במשך שישה חודשים.
עם היוודע דבר חטיפתו של קאסטרו, הוחלט במטה האצ"ל בעיר להשיב להגנה באותה מטבע. ולחטוף את אליהו פריזנט, אדם אשר הגיע לירושלים מן הקיבוץ וצורף ליחידה המיוחדת שלחמה ב"פורשים".
ביום שלישי, 9 בספטמבר, ארבו לו אנשי אצ"ל בקרבת ביתו שבגבעת-שאול, אילצוהו לרדת מן האופנוע שרכב עליו, הצמיידו לאפו מטפחת ספוגה בכלורופורם, כבלו את ידיו והובילוהו, במכונית שחיכתה לידם, למקום-סתר. בחקירתו גילה פריזנט את דרכי עבודתה של היחידה המיוחדת שהשתייך אליה וכן את שמות חבריו ומקומות המפגש שלהם.
למחרת היום נחטף מביתו חבר ההגנה אליהו אודיז, בנו של קצין המשטרה חיים אודיז, ששימש מפקח בתחנת המשטרה במחנה-יהודה. כחמישה צעירים, מזוינים באקדחים, פרצו בשעה תשע בערב לדירת המשפחה, בבית השוטרים שברחוב הטורים, בשכונת מקור-ברוך. הם תקפו את הבן הבכור, אליהו אודיז, סתמו את פיו, כפתו את ידיו והובילו אותו אל מכונית שחיכתה ליד הבניין. בינתיים שוחרר אליהו פריזנט ממעצרו, אבל ההגנה החליטה להגיב על חטיפתו של אליהו אודיז, בחטיפת בן-ערובה. ב-11 בספטמבר, בשעה 3 אחר-הצהריים, הגיעה קבוצה בת עשרה אנשי ההגנה, מזוינים באלות ובאגרופנים, לביתו של חיים חקר. הם התפרצו פנימה, התנפלו על חיים חקר ועל אביו שניסה להגן על בנו והיכו אותם קשות. האח הקטן ניצל את המהומה, התחמק מן הבית והזעיק את המשטרה. אבל החוטפים הספיקו לגרור את חיים חקר למכונית שחיכתה בחוץ. לאחר שמכונית זו יצאה לדרכה, הגיע משוריין של המשטרה. השוטרים פתחו באש לעבר מכונית הליווי, שלא הספיקה להתרחק מן המקום, ועצרו אותה. מתוכה יצאו ארבעה צעירים, שבגדיהם מגואלים בדם. השוטרים עצרו אותם, וכן את נהג מכונית הליווי, אולם חמישתם שוחררו בערבות כעבור כמה ימים.
ידיעה שגויה על שחרורו של אליהו אודיז, שהגיעה למטה ההגנה, הביאה לשחרורו של חיים חקר, שנזקק לטיפול רפואי, עקב המכות שקיבל בשעת החטיפה. דבורה שמחון, שזה עתה סיימה קורס עזרה ראשונה, נפגשה עמו מייד לאחר שחרורו והוליכה אותו אל ד"ר הפנר. לדבריה: "הרופא ביקש ממני להסיר את התחבושת מעל ראשו של חקר, בעוד הוא עצמו החל בהכנות לטיפול. התחבושת היתה דבוקה לראש, בגלל הדם הרב שזרם מן הפצע, והורדתה גרמה לחיים כאבים. בשלב מסוים הרגשתי שראשי נעשה סחרחר, וכשהתעוררתי מן העילפון, מצאתי עצמי שוכבת על הספה. ד"ר הפנר המשיך את הטיפול בפצע בעצמו, בעוד אני מתבוננת במעשיו".
משהתברר לאנשי ההגנה כי אודיז לא שוחרר, הוחלט לחטוף בן-ערובה נוסף, והפור נפל על אהרון סדובניק.
בבוקר שבת, 13 בספטמבר, פרצו שישה צעירים מזוינים לחדרו של אהרון סדובניק, בדירת הגג בבית עיסא מוסא שבשכונת רוממה. הם ערכו חיפוש בחדר ומצאו מקלט רדיו, ששימש גם כמשדר. לאחר מכן, קשרו מטפחת לעיניו של סדובניק, שמו פלסטר על פיו והורידוהו אל מכונית שהסיעה אותו למקום מעצרו. בחדרו של סדובניק נשארה יחידה של ההגנה, בפיקודו של מאיר גרוסמן, כדי לתפוס אנשי אצ"ל שיגיעו למקום.
מפקד האצ"ל בירושלים, ששמע כי אהרון סדובניק נחטף ומשמש כבן-ערובה לאליהו אודיז, הטיל על יהושע גולדשמייד ("גל"), מפקד הח"ק בירושלים, לבדוק אם אפשר להוציא מחדרו של סדובניק את מקלט הרדיו. גל, שיצא לשטח, הבחין באנשי ההגנה השומרים על חדרו של סדובניק, והזעיק אליו את דבורה שמחון. ביום ראשון, 14 בספטמבר, עלתה דבורה במדרגות הבית והקישה על דלת החדר. אנשי ההגנה, שלא חשדו בה, כי בחורה עומדת בפתח, פתחו את הדלת ושאלו לרצונה. בעוד דבורה משוחחת עם אנשי ההגנה, פרצו חברי אצ"ל אל תוך החדר והשתלטו במהירות על מאיר גרוסמן ושלושה צעירים שהיו נתונים לפקודתו. הפורצים מצאו את מקלט הרדיו ומסרוהו לדבורה, שהעבירה אותו למקום מבטחים בסביבת מחנה-יהודה. אחר-כך אסף "גל" את תעודותיהם של הנוכחים, שחרר את שלושת הצעירים, והורה למאיר גרוסמן לרדת למטה לשיחה. בחוץ המתינו עוד כמה מאנשי האצ"ל, והחבורה כולה הוליכה את גרוסמן לשכונת כרם. בהגיעם לאחת הסמטאות, ניסה גרוסמן להימלט. הוא נתפס והוזהר שאם ינסה שנית - יִירה. אז נקשרה מטפחת לעיניו והוא הוכנס לחדר מעצר. הוסבר לו כי הוא מוחזק כבן-ערובה לאהרון סדובניק שנחטף על-ידי ההגנה.
שלוש שעות לאחר מעצרו של גרוסמן, נחטף משה כהנא, מפקד "הדלק" (מחלקת שירות הידיעות של האצ"ל) בירושלים, מביתו שברחוב אלפסי 29.
אליהו אודיז שוחרר בערב ראש-השנה. למחרת היום שחררה ההגנה את אהרון סדובניק. משה כהנא נשאר במעצר, והוחזק כבן ערובה למאיר גרוסמן.
ב-17 בספטמבר, גילתה ההגנה את מקום מעצרו של גרוסמן בדירת משפחת זילברברג, בבית שושני, שבשכונת סנהדריה. בן המשפחה, ישראל זילברברג ("גרא"), היה חבר האצ"ל, דאג לבנות בדירה חדר-מסתור למקרה שאחד מחבריו לארגון יישפט למוות ויתעורר הצורך לחטוף בן ערובה בריטי. עכשיו נכלא שם גרוסמן. 12 חברי ההגנה פרצו את דלת הברזל של הדירה, השתלטו על שני שומרי האצ"ל שהיו בדירה ופרקו מעליהם את נשקם. בדירה נערך חיפוש מדוקדק שלא העלה דבר, אבל כאשר הוסר הראי הגדול ממקומו, נתגלה המבוא לחדר-המסתור, בו הוחזק מאיר גרוסמן כשידיו כבולות. גרוסמן שוחרר, שומריו הוכו ורהיטי הדירה נהרסו.
לאחר-מכן שוחרר אחרון החטופים, משה כהנא איש אצ"ל. בכך תם מחול השדים המטורף, שבמהלכו נחטפו והוכו ארבעה אנשי אצ"ל ושלושה אנשי ההגנה, ותחילתו היתה, כזכור, בחטיפתו של איש האצ"ל מנחם קאסטרו. לאחר שִחרור אחרון החטופים, ירושלים שקטה לכמה חודשים.
ב-24 בספטמבר נעשה ניסיון לחטוף את מאיר דובשני, איש ההגנה, שהשתתף כעשרה ימים לפני כן בחטיפתו של חיים חקר, נעצר בהמשך לכך על-ידי המשטרה ושוחרר בערבות. מזלו של דובשני שיחק לו והוא לא היה בביתו כאשר באו לחוטפו.
במערכת החטיפות וההכאות, היה גם מקרה אחד שנסתיים בהסגרה למשטרה. אנשי האצ"ל הגיעו לביתו של רפאל מורלי, איש "היחידה המיוחדת" שפעלה נגד האצ"ל, כדי להכותו. מאחר ורפאל מורלי לא היה בביתו, הוכו תחתיו אחיו ואביו, אשר הזעיקו לעזרה שני נוטרים שהיו בקרבת מקום. אלה פתחו באש והמתקיפים נסוגו, אבל אחד מהם נתפס והוסגר למשטרת מחנה-יהודה. 1
ראוי להזכיר כי יומיים לפני חטיפתו של סדובניק, הצליחה ההגנה להשתלט על מחסן נשק של האצ"ל, ברחוב דוד ילין 39, והחרימה שם 2 תת-מקלעים, 6 רובים, 10 אקדחים וכן תחמושת וחומר-נפץ. האצ"ל הגיב על כך בדרישה להחזיר מיד את כל מה שהוחרם, שאם לא כן ידאגו לכך אנשיו בכוח הזרוע.
במהלך החטיפות, שלח מפקד האצ"ל במחוז ירושלים, את המכתב הבא: 2



אל: מפקד ההגנה במחוז ירושלים

א. ביום ו', י"ג באלול תש"ז, חטפתם חבר שלנו והחזקתם אותו במעצר כשלושה ימים. כפי שמסר לנו חברנו, הפעלתם כלפיו שיטות הגסטפו. עיניתם אותו עינויים קשים ובין השאר שמתם לרגליו סיגריות בוערות.
ב. כתגובה למעשה החטיפה, עצרנו ביום ג', כ"ד אלול תש"ז, את חברכם אליהו פריזנט והחזקנוהו במעצר במשך 24 שעות. לא נגענו בו לרעה, על-אף העינויים שעונה חברנו, משום שחברכם הביע את צערו על המלאכה הבזויה שהוטלה עליו על-ידי אלה הרואים את עיקר מלאכתם בהבערת האש של מלחמת אחים. אולם תהיה זו אזהרה אחרונה. על חטיפות נשיב בחטיפות ועל עינויים נשיב בעינויים.
ג. חטיפתו של חברנו על-ידכם שבוצעה ביום ה', כ"ו אלול תש"ז, לא היתה אפוא תגובה על מעצר חברכם, מאחר שמעצר זה שימש כתגובה למעשה הנבלה שלכם. אתם יודעים יפה, כי אין אנו יוזמים שום מעשה איבה כלפיכם, מאחר שענייננו לחזית אחת ויחידה, חזית המלחמה במשעבד. החטיפה של חברנו היתה מעשה התגרות נוסף בנו, מצדכם, ואנו רושמים לפנינו את העובדה הזאת. חברנו אף הוכה מכות רצח בשעת החטיפה, לה התנגד אחד כנגד עשרה. גם זאת רשמנו לפנינו.
ד. באותו יום ביצעתם פעולת התגרות נוספת נגדנו. חבריכם התפרצו למחסני לימודים שלנו ושדדו נשק לימודים שכלל, בין השאר, אקדחים, תת-מקלעים, רובים ומחסניות של טומיגן, כדורים וכן מכונת דפוס. אנו יודעים לאן הובא הנשק הזה. עליכם לדעת ששום דבר בעולם לא ימנע בעדנו מלהגן על נשקנו, שהינו קודש להדרכת הנוער למלחמת השחרור.

הריני דורש ממך לתת הוראה מיידית להחזיר לנו את נשקנו, כפי שפורט לעיל, במשך 72 שעות. תואיל להחזיר את הנשק לאחד המקומות ממנו נשדד ותודיעני על-כך בזמן המתאים.

יום ו', כ"ז אלול תש"ז [12.9.47] הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל

מפקד מחוז ירושלים

הערות:


1. את"ה, 73/21.
2. את"ה, 112/1504.