שוב התנגשויות בתל-אביב רבתי

בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1947 התרבו מעשי האיבה בין אנשי אצ"ל וההגנה באזור תל-אביב. התנגשויות התחוללו בשלושה מישורים; הפרעות בהדבקת כרוזים, פריצות לדירות והכאת יושביהן ונסיונות של ההגנה להכות מתרימים ולסתום בכך את המקורות הכספיים של האצ"ל.
יקצר המצע מלהזכיר את כל האירועים שנכללו במסגרת זו, ולכן נסתפק במספר דוגמאות בולטות. שתיים מהן מוצגות בדו"חות הבאים: 1



אל: קרייתי [פקד ההגנה בתל-אביב].
מאת: וולטר
דו"ח

הנידון: פעולת הגבה על ניסיון התנפלות על בעל החנות "אפיריון", לאחר אזהרת מפקד ההגנה בתל-אביב. הפקודה שקיבלתי אמרה לפגוע ב-5 אנשי אצ"ל סחטנים ראשיים בעיר.
הכנות לפעולה: קבלנו מן הש"י רשימה של 5 אנשים והם: שמחה קליין, מאיר לוינגר, משה שחר, קוטיק וכץ, כאובייקטים לפעולה זו ... ההוראה שניתנה למבצעים היתה; לפגוע באנשים בצורה קשה, ולהשתדל לגרום להם שבר ברגליים. במיידה ומן הנִמנע לפגוע ברחוב, יש לקפוץ לדירתם ולהכותם.

ניתנה הוראה להקים רעש וצעקות בזמן ההלקאה, כדי לעורר את הקהל ולהסביר על-ידי צעקות שהמוכה הוא סחטן מהפורשים... (ההדגשה שלי, י.ל.).

וכן:



הנידון: דו"ח פעולה בליל 26.10.47

התפקיד: לבקר אצל ישראל פופוביץ
ד. וידר
צ'יטה
יואל מ.
להכותם, להזהירם ולחפש בביתם.

הכנות: הוכנו שתי יחידות, בידיהם "מריצות" ]תת-מקלעים[, "מקדח" [אקדח] ו"מרססי התקפה" [רימוני התקפה].
יציאה ב-01.30. [...]

הערה: אין נכונות מספקת מצד האנשים לפעולות אלה הנראות בעיניהם כמעגל קסמים לאין קץ". (ההדגשה שלי, י.ל.)


מקרה אחר שגרם לתגובת שרשרת, היה קשור בניסיון להתרים את הבעלים של בית-הקפה "עטרה", שברחוב אלנבי בתל-אביב. הרברט לוי, אחד מבעלי בית-הקפה, אמר למתרים שפנה אליו ב-21 באוקטובר, לשוב למחרת היום בשעות אחר-הצהריים, כאשר לא יהיו שם הרבה אנשים. אחר-כך הודיע לוי על דבר הביקור להגנה, שהציבה בבית-הקפה את אנשיה. הם תפסו את המתרים בבואו והיכו אותו באכזריות רבה בכל חלקי גופו - אפילו על איברי המין לא פסחו. האיש עזב את המקום בשארית כוחותיו (הוא נזקק אחר-כך לטיפול רפואי ממושך) ודיווח על הקורות אותו ליעקב עמרמי ("יואל") שהיה אז מפקד ה"דלק" (שירות הידיעות של האצ"ל). עמרמי הזדעזע ממראה עיניו והורה מייד ליחידה שעמדה לרשותו להשיב להרברט לוי כגמולו. ב-23 באוקטובר, פרצו לבית-הקפה "עטרה" שמונה אנשי אצ"ל, מצוידים במקלות ובאקדח. הם נכנסו למשרדו של הרברט לוי, ניתקו את קו הטלפון, ניפצו את כל הרהיטים, היכו את לוי עצמו והתפזרו לכל עבר.
למחרת היום התפרסם העניין בעיתונות העברית, והגיע לידיעתו של מנחם בגין. כשנפגש עם עמרמי, שאל אותו: "מדוע לא התייעצת אתי לפני שנתת את ההוראה לפגוע בהרברט לוי?" על כך ענה עמרמי: "וכי מה היה לי לשאול, האם היית אומר לי להבליג?" תשובתו של עמרמי לא הניחה את דעתו של בגין, ששב ואמר: "היית צריך להתייעץ קודם!" 2
התקפת האצ"ל על בעלי קפה "עטרה" היוותה מכה קשה ליוקרתה של ההגנה, ואיימה לערער את הבטחתה להגן על כל בעל עסק שאנשי האצ"ל או לח"י יאיימו עליו. החשש שבעלי העסקים שוב לא יפנו לבקש הגנה מפני המתרימים של האצ"ל, הוליד תגובה קשה ומהירה. כעבור מספר ימים, פשטו אנשי "היחידה המיוחדת" על מספר דירות של אנשי אצ"ל, ובכלל זה על מגוריו של יעקב עמרמי עצמו, שההגנה חשדה בו זה זמן-מה כי הוא נמנה עם מרכזי המחלקה הכספית של האצ"ל. עמרמי גר אותה עת בחדר אחד, עם אשתו ובתו בת השנתיים, בדירה של הורי אשתו. בשעה שלוש לפנות בוקר נשמעו דפיקות בדלת הדירה, והחותן, שהיה רגיל לביקורי חברים אצל יעקב בשעות בלתי שגרתיות, פתח את הדלת. מייד אחר-כך פרצו פנימה שמונה בחורים שפנו מייד אל חדרו של עמרמי. הם העירו אותו משנתו בחבטה על ראשו בקת של טוריה. הוא נאבק אתם ואף הצליח לתפוס את הקת ולהשיב מכות; אבל יתרונם המספרי לא הותיר לו כל סיכוי והם הרביצו בו בכל חלקי גופו. התינוקת פרצה בבכי היסטרי, שלא מנע את המשך המכות. התוקפים גם הודיעו, לפני שהסתלקו, כי המכות הן נקמה על מה שעשה האצ"ל לבעל בית-הקפה "עטרה". חוה עמרמי (אשתו של יעקב) רחצה את הדם שזרם מגופו של בעלה וכשראתה פצע עמוק בראשו וגילתה כי היד הימנית שבורה, החליטה להזעיק רופא. פנייה למגן-דוד-אדום לא באה בחשבון, מחשש שתיוודע לבריטים ותגרום למעצרו המיידי של יעקב. היא הגיעה לביתו של רופא שהכירה, העירה אותו משנתו, סיפרה לו כי בעלה הוכה קשות וביקשה ממנו שיבוא לטפל בו. הרופא ניסה להשתמט מכך בטענה שאינו מרגיש טוב, אולם חוה התיישבה על כיסא בחדרו ואמרה שלא תזוז משם עד שהרופא יבוא אִתה לביתה. בסופו של דבר היתה ידה על העליונה. הרופא חבש את ראשו של יעקב וקבע שידו הימנית נשברה ושיש לשימה בגבס. למחרת, התקשרה חוה עם ד"ר מתן, שהיה אחראי על השירות הרפואי של האצ"ל, וסיפרה לו את קורות הלילה. יעקב הועבר לבית החולים "הדסה" ושם קיבל טיפל על-ידי ד"ר פרידלנדר, שנהג לטפל בפצועי האצ"ל.
באותו לילה פרצו אנשי ההגנה גם לדירתו של יצחק גפן, ברחוב ג'ורג' אליוט . הם הוציאו אותו מחדרו והיכו אותו בחוץ. גם יגאל גריפל (שהיה אחד מסגניו של עמרמי) זכה ל"ביקור", בביתו שברחוב הרצל, והוכה קשה בכל חלקי גופו. 3
יעד אחר של "היחידה המיוחדת" באותו לילה, היה - יהודה למפרט, שגר יחד עם שלושת אחיו בבית הוריו ברחוב יוחנן הסנדלר 29 . בשעה 6 בבוקר הגיעו למקום ארבע מכוניות ובהן צעירים מצויידים במקלות ובאקדחים. אבי המשפחה, דוד למפרט, יצא לפני כן את דירתו וירד אל חנות המכולת שהיתה באותו בניין. הצעירים, כעשרה במספר, עלו אל הדירה ופנו אל חדרו של יהודה, ומצאו להפתעתם ארבעה בחורים בעלי גוף, שהתגוננו בחירוף-נפש. אחד מהם, יעקב למפרט, שהיה שוטר אף שלף אקדח שהחזיק ברשיון. אנשי ההגנה החליטו לסגת וירדו במהירות במדרגות. אלא שבינתיים שמע האב את הצעקות ועלה לברר מה קרה. ליתר ביטחון, הצטייד במכולה בשני "סיפונים" (בקבוקים מזכוכית עבה, ששימשו להחזקת מי-סודה), וכשראה את חברי ההגנה יוצאים מדירתו, הטיח את הבקבוקים בראשי שניים מהם. יעקב השוטר רדף אחריהם וירה שלוש יריות באויר. החבורה כולה, על הפצועים שבה, נסוגה במכוניות הממתינות, תוך ירי באוויר.
יעקב למפרט, שירה את שלושת הכדורים מאקדחו, הלך לאחר המקרה אל עמרמי, מכרו משירות משותף במשטרה, כדי לבקש ממנו שלושה כדורים במקום אלה שנורו. הוא גולל בהתרגשות את קורות הבוקר ההוא והסביר כי לא יוכל להתייצב במשטרה ללא הכדורים החסרים. ורק לאחר שכילה את דבריו, התברר לו שעמרמי השוכב במיטתו חבוש בצורה יסודית, כתוצאה מהאירוע ה"פרטי" שלו. אף-על-פי-כן נמצאה הדרך לספק ללמפרט את מבוקשו. 4
מועמד נוסף להכאה, גרשון ברקבי, לא נמצא באותו לילה בביתו, ולכן "טופל" למחרת היום במקום עבודתו, בחברת ההובלה ההסתדרותית "שלב", ונזקק לעזרה רפואית. בדו"ח של ההגנה צויין כי חבריו-לעבודה של ברקבו התנגדו להכאה.
אנשי האצ"ל לא טמנו את ידם בצלחת, ובתגובה לתגובה, פשטו ב-27 באוקטובר על מספר דירות של חברי ההגנה. וכך נאמר בדו"ח ההגנה מה-28 באוקטובר: 5




אל: הנהלת "כנסת" [מפקדת ההגנה] 28.10.47
מאת: קרייתי [מפקד מחוז תל-אביב]

הנידון: פעולות הפורשים בליל אמש

בשעה 23.30 הוקפו בתיהם של מספר חברי "כנסת" ]ההגנה[. יחידות הפלוגה המיוחדת, אשר נשלחו לבדוק את אמיתות הידיעות הגיעו כולן באיחור, לאחר שהפורשים סיימו את פעולותיהם והסתלקו.
להלן פעולות הפורשים:
1. התפרצות לביתו של אברהם שקלרש. אברהם שקלרש ואביו אלחנן, שיצא לעזרתו, הוכו קשות.
2. התפרצות לביתם של יוסף וריבי אלייב מרחוב פלורנטין 7 שניהם הוכו.
3. התפרצות 12 אנשי אצ"ל, לאחר פריצת הדלת, לבית זיידמן בבת-ים. שני בניו של זיידמן הוכו קשות. המתנפלים הסתלקו בשתי מכוניות טקסי לכיוון יפו. נורתה עליהם ירייה מרובה-ציד פרטי. ברשות המתנפלים היה אקדח, בו איימו לפתוח באש. אחד הבנים הועבר לבית-החולים.
4. התפרצות לביתו של מתיתיהו סרלין. שברו את הדלת אולם את האיש לא מצאו בבית.
5. התפרצות לביתו של אהרון מורבסקי, אולם את האיש לא מצאו בבית.
6. התפרצות לביתו של שמעון סבוראי, אשר הוכה קשה והועבר לבית-החולים. היחידה שביצעה את הפעולה היתה מורכבת מ-14 איש, אשר הסתלקו לאחר הפעולה בשתי מכוניות טקסי. קבוצה זו נפגשה עם יחידה ניידת של אנשינו ופתחה עליהם באש. אנשינו השיבו אש והפורשים הסתלקו.

כל יחידות הפורשים היו מזוינות בנשק חם, מקלות ומכשירי פריצה והריסה.
מבין בתיהם של חברי ה"כנסת", אשר הותקפו אולם לא פרצו לתוכם, גם ביתו של דוד פלינט.

גם בגבעתיים הוכו באכזריות אנשים משני המחנות, אלא שכאן הוסיפה ההגנה על המכות גם "צווי גירוש" לחשודים בהשתייכות לאצ"ל; הם נצטוו לעזוב את המקום ולא לחזור לבתיהם (חלקם לחצי שנה וחלקם - לזמן בלתי-מוגבל).


התפרצות לביתו של יואל פרידלר

על ההתפרצות לביתו של יואל פרידלר ("אמנון"), שהיה חבר האצ"ל מגבעתיים, מספרת אחותו פנינה הורביץ: 6
באותה תקופה באו אנשי ההגנה לביתנו במטרה להכות את יואל. לקול דפיקות, פתחתי את הדלת. מולי ראיתי מספר בחורים וכובעי גרב מכסים את פניהם ובידיהם מקלות. הבנתי מייד את מטרת בואם. חסמתי את הדלת וצעקתי 'אני מכירה אתכם'. עשיתי זאת כדי שיואל, שישן בחדר השני, יתעורר ויברח על נפשו. ואמנם, יואל שמע את הצעקות והספיק לברוח דרך החלון ולהימלט מן המקום. בעודי עומדת בפתח הבית, התנפלו עלי אנשי ההגנה והיכו אותי בראשי עם המקלות שהיו בידיהם. הם פרצו פנימה אל תוך הבית, אולם לא מצאו את מבוקשם. מן המכות שספגתי, נגרם לי זעזוע מוח ואושפזתי בבית-החולים 'הירקון' למשך למעלה משבועיים. כאשר נשאלתי מה קרה לי, אמרתי שנפלתי מסולם. פחדתי שמא יוודע הדבר לאנגלים והם יבואו ויאסרו את ההורים.


התפרצות לביתו של שילינגובסקי

בין המוכים בגבעתיים היה גם זאב שילינגובסקי, שאשתו חזרה באותו יום מבית-החולים לאחר שילדה את שלומית, בתם השלישית. הוא לא היה באותה תקופה חבר אצ"ל או לח"י, אבל נמנה עם התנועה הרוויזיוניסטית, ועובדה זו הספיקה לש"י לכלול אותו ב"רשימה השחורה" של חברי האצ"ל. בחצות לילה כשנשמע צלצול בדלת הכניסה, פתח אותה זאב מבלי לשאול מי המצלצל, מאחר וכבעלה של רופאת-שיניים, הורגל לביקורי פציינטים בשעות בלתי רגילות. אבל הפעם נתקל בבחורים רעולי פנים, חמושים באלות ממוסמרות, שהחלו להכותו במלוא המרץ. הרעש, עורר את אשתו חביבה, שפתחה בצעקות וניסתה להגן על בעלה. המכים נבהלו מצעקותיה ופנו לצאת, לא לפני שהודיעו לזאב שילינגובסקי כי עליו להסתלק מגבעתיים, כי אין בה מקום לאנשי האצ"ל. המוכה נזקק לטיפול רפואי ולתפירת פצעיו ונאלץ לשכב במיטתו במשך שבוע ימים לאחר שתפרו את פצעיו.
בו בלילה הוכו עוד שלושה מתושבי גבעתיים שנחשדו בהשתייכות לאצ"ל.
גם חברי ההגנה בגבעתיים לא נמלטו ממכות. אחד מהם צבי כהן. אנשי אצ"ל פרצו לדירתו, שברו שתי דלתות וכן רהיטים וחפצים שונים. היכו אותו, וכן את אשתו שבאה לעזרתו.

הערות:


1. את"ה, 73/21.
2. ראיון המחבר על יעקב עמרמי.
3. שם, שם.
4. את"ה, 73/18, וכן: ראיון המחבר עם יעקב עמרמי ועם יוסף למפרט.
5. את"ה, 73/21.
6. ראיון עם פנינה הורביץ.