שמעתי מרבי משה בן רבי יעקיל ממז'בוז', שהיה בקהילת-קודש נמרוב, וכשבא אביו עמו להבעל-שם-טוב לברכו אמר לו הבעל-שם-טוב: השמר לך שלא תסע לעיר ויניצא!
וכשנסע תעה בדרך, והיה סמוך לעיר הנ"ל, וחזר לדרך אחר. והיה רבי משה הנ"ל שומר את עצמו שלא יהיה בעיר ויניצא כל ימיו. וכשסיפר לי זה לא היו שנים רבים לפני מותו.

והיה נוסע בדרך ועשו לו עלילה מחמת הבילעט (כרטיס נסיעה), ולקחו אותו לעיר ויניצא, והפציר מאוד שלא יוליכו אותו לויניצא, ואף-על-פי-כן הוליכו אותו, ותפשו אותו שם, ומת בתפישה. והיה זה אחר הנשואין שלו ארבעים שנה או יותר.

שמעתי מפי רבי משה הארבאטער, שהבעל-שם-טוב היה אצלו מוהל, וצווה שלא יוליכו אותו על גשר שקורין גרעבליע, ושמר הדבר כמה שנים.
פעם אחת הוצרכו לנסוע על נשואין והוליכו אותו עמהם, ונעשה לו גבשושית.

שמעתי מעשה מהרב דקהילתנו, שהבעל-שם-טוב היה בקהילת-קודש קמינקע ואמר לרבי ברוך: כשיבוא הרב דקהילת-קודש אוסטראה לכאן תאמרו לו בשמי שהרב החכם צבי אביו נתראה לי ובקש אותי לאמור לבנו שלא יסע למדינות אוקרינא. וכשלא יאמין שראיתי אותו, תאמרו לו סימן של צורת אביו וכל תנועותיו ובגדיו, ובאיזה פוזמקאות שקורין "שקארפטקעס" (גרבים קצרים) הלך.

וכשבא הרב הנ"ל לקהילת-קודש הנ"ל ואמר לו רבי ברוך דברי הבעל-שם-טוב, וכששמע הסימנים הללו האמין. ושאל עליו שיאמרו איזה דברי-תורה ששמעו ממנו. ואמר רבי יוסף מקמינקע לפניו מה שאמר הבעל-שם-טוב על פירוש רש"י על פסוק אחד "אשר נשיא יחטא". ואני שמעתי הפירוש מהרב דקהילת פולנאה ושכחתי, אבל בודאי כתוב הוא בספרים שלו יעוין שם. וכששמע הפירוש הוטב בעיניו מאוד, ואמר: פירוש כזה נאה להרב דקהילת-קודש אוסטראה שיאמר.
וחזר מן הדרך ולא נסע למדינת אוקרינא. ובימי זקנתו נסע לאוקרינא ומת בקהילת-קודש חובסטוב.

מעשה בחולה אחד שהתיאש ממנו דאקטער גדול יהודי, ושוב החולה לא היה יכול לדבר. ובא הבעל-שם-טוב לאותו מקום וקראו אותו לחולה הנ"ל, ואמר לבשל לו מרק של בשר, ותכף יתחיל לדבר. ונתנו לו מרק לאכול ורפא אותו עד שהבריא.
שאל אותו הדאקטער: איך רפא אותו, ידעתי שנתקלקלו הגידין ואותן הגידין אי אפשר להיות להם רפואה.
אמר לו הבעל-שם-טוב: אתה השגתה את החולה בגשמיות, ואני השגתי את החולה ברוחניות. כי יש באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידין, כנגדן יש רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכשאדם פוגם חס ושלום, נתקלקל האיבר או הגיד שכנגדו, וכשיעבור על הרבה לא תעשה, נתקלקלו הרבה גידים, ואין הדם נובע בהם והאדם בסכנה, ודברתי עם הנשמה שתקבל עליה תשובה, וקבלה עליה, וכזה נתקנו כל האיברים והגידין ויכולתי לרפאת אותו.

מעשה שהיה איש אחד אצל הבעל-שם-טוב ושמו רבי אהרון, והיה משרת אצל הבעל-שם-טוב. ונשא אישה ולא רצה להיות משרת, ובקש מהבעל-שם-טוב שיקבל את רבי יעקב למשרת.
פעם אחת נסע עם הבעל-שם-טוב לדרך ולן בכפר אחד, ופנו לו בית קטן סמוך לארענדע, ושכחו זוג פוזמקאות (גרבים) על המוט, וכשנסע הבעל-שם-טוב משם הטמין המשרת את הפוזמקאות. ובעודם נוסעים בכפר הזה צווה הבעל-שם-טוב לעמוד ואמר למשרת: אתה גנבת איזה דבר! וכחש.
אמר: הכלב קורא אותך גנב ואתה מכחש?! אף-על-פי-כן כחש.
אמר לו: הפוזמקאות היכן הם? והודה.
ואמר לעבד כנעני שלו שיוליך הפוזמקאות לקרעטשמע (אכסניה).
אמר לו הבעל-שם-טוב: אתה בעצמך לך והחזר הגנבה.
ומשם ואילך לא גנב מאומה.
והרב דקהילתנו שמע מהמשרת בעצמו, ואני שמעתי ממנו.

שמעתי מהרב דקהילתנו: פעם אחת כתב איש אחד תורת הבעל-שם-טוב מה ששמע ממנו. פעם אחת ראה הבעל-שם-טוב ששד אחד הולך ואוחז ספר בידו.
אמר לו: מה זה הספר שבידך שאתה נושא?
השיב לו: זה הספר שחברת. אז הבין הבעל-שם-טוב שיש איש אחד שכותב תורתו. וקבץ כל אנשיו ושאל אותם: מי בכם כותב תורתי? הודה אותו האיש, והביא לו כתביו, ועיין בהם הבעל-שם-טוב ואמר: אין בכאן אפילו דיבור אחד שאמרתי.

פעם הלך עם בנו רבי צבי שהיה עדין נער להקביל פני הרב דמתא, והביט וראה שם הרבה כלי כסף. ובחזרתו אמר לבנו: אתה בודאי מקנא למה אין לאביך כלי כסף.
אמר בנו: כן!
אמר לו: אלו היה לאביך מעות הייתי מפרנס עניים במעות הללו מלקנות כלי כסף.

ושמעתי מהרב, שמעולם לא לן אצלו מעות, אך כשבא מן הדרך היה מסלק חובות והמותר פזר צדקה באותו יום.

פעם אחת הביא מעות הרבה מן הדרך ושילם חובות ועשה צדקה, ובקש מאנשיו להמציא לו מצווה לפזר את הממון. ובין כך נטלה אשתו מהמעות ואמרה: לא אצטרך איזה ימים לקח בהקפה. ובלילה היה לו עיכוב בעבודתו, והבין. ובא לבית ואמר: תודו לי מי לקח מהמעות. והודתה לו אשתו שלקחה מהמעות, והחזירה.
ובלילה צווה לאסוף העניים וחלק להם המעות.

שמעתי מהרב רבי גדליהו, שרבי משה הרב דקהילת-קודש קיטב היה לכלתו צער גידול בנים, ועסקה בנכריות כשפניות, ועשו בכשפיהם וטמנו תחת מפתן הבית תרנגול מסורס, ועל-ידי כשפים נעשה לץ אחד בבית.
פעם אחת ראה רבי משה הנ"ל שחזירים הולכים על הסטעליא (תקרה) בלילה, ויצא מן הבית. בא המוכיח ובקש מהרב הנ"ל ואמר: אכנס לבית שלכם לדור בתוכו. והשיב לו: אלו הייתה דירה טובה הייתי דר בה. אמר לו המוכיח: אף-על-פי-כן אני אדור בתוכה, כי יש לי צער שכנות. ונכנס לדור בתוכה.

פעם אחת ישב המוכיח בבית קטן שלו בטלית ותפילין, והבית היה פתוח, ותינוק שלו הולך בפרוזדור. ראה המוכיח שהלץ הולך אל הילד. וגער בו ואמר לו: מה מעשיך בכאן?! השיב לו: ומה אתה עושה בכאן? הבין המוכיח שמוכרח לצאת מן הדירה, אלא שהיה לעת ערב, ואמר: למחר אצא מכאן. ובקש שלושה חברים שילינו עמו, וישבו עמדו.

ואחר כך בקש המוכיח לישון מעט, ובקש מאתם ואמר: אני אלך לשכב, ואתם אל תישנו - למען השם - ולמדו. וכשישן הוא, ישנו כולם על הספרים, והנר כבה. ושפך הלץ על כל ספר קופה עפר מן העליה. וכשנתעורר המוכיח וראה שחושך, נרעד מאוד, ונכנס לבית, וזרק הלץ עליו דף אחד מן העליה, ואלולי שחזר מעט לאחוריו לתוך האלקער (חדר קטן) היה נזוק, חס ושלום.

ועמד במקום אחד בפחד, עד ששמע קול התרנגול. ולקח נר והלך להדליק הנר, ובבית הרב האיר דרך חלון, ובא לבית דרך חלון להדליק הנר. הכיר הרב בו שנפחד מאוד, ושאל אותו ולא רצה להשיבו, עד שאחזה אש בידו, כי כן כתוב בספר חסידים, וספר להרב. ואמר לו הרב: הלוא אמרתי לכם! ובא לביתו ומצא אותם ישנים, ועל כל ספר קופה עפר. ובבוקר יצא מן הדירה.

וכשנחלט הבית לחורבה, לקחו השכנים זה ספסל וזה לקח דף ושאר עצים, וגם המוכיח לקח. ובלילה הכה הלץ בכותל ובחלונות לכל אחד שלקח מאומה מן הבית הזה. ובלילה השלישי אמר הבעל-שם-טוב: אני אלך אצלך ולא יכה עוד בבית, ואני אשכב מעט לישון, וכשתשמעו שיכה בחלון או במקום אחר, תאמרו: ישראל בן אליעזר יש כאן, ושוב לא יכה. וכן היה.

אז אמר המוכיח: כיון ששם ישראל בן אליעזר הוא שם, שמע מנה שצדיק הוא! ואז דבק אליו היטב.

שמעתי: פעם אחת לן אורח אחד אצל הבעל-שם-טוב, וישן בבית הבעל-שם-טוב, והיה מוציא קול מנחיריו כמו שיש כמה שמוציאים קול מנחיריהם בשעת שינה.
ורבי צבי בנו היה נער קטן, והיה מפחד מזה הקול. הלך אצל אביו וספר לו.
אמר לו אביו: נענע בדלת כדרך שפותחין וסוגרים הדלת, ולא תשמע ממנו קול, ויישן בנחת. וכן עשה והועיל. ובלילה השני הלך בנו בעצמו ועשה סגולה זו ולא הועיל. והלך לאביו, ואמר לו אביו: אתמול הורידו באותו הרגע הממונה שעל השינה והיו ממנים ממונה אחר, בין כך ובין כך הועילה הסגולה. והיום כבר נתמנה ולא הועילה הסגולה.

מעשה בקהילת- קודש נמרוב, שהיה בית אחד לא טהור, ובקשו מהבעל-שם-טוב שילך ויראה את הבית. ובקש המוכיח שילך גם הוא עמו. וראה שם מזיק אחד עומד שם, והמוכיח לא ראה. ושאל המוכיח, ואמר שיש. ובקש ממנו שיראה גם הוא אותו.
אמר לו הבעל-שם-טוב: אבל אתה תפחד?
אמר לו: לאו!
אמר: עצום עיניך ופתח אותן כמה פעמים.
ועשה כן וראה אותו עומד בזוית הבית ופניו כלפי הכותל ומראהו כמראה ענן לתכלית החושך.
ושאל: למה החזיר את פניו?
והשיב: שנתבייש ממנו.
ואחר כך התחיל המוכיח לפחד.
ואמר לו: עצום ופתח עיניך כבראשונה ולא תראה אותו עוד.
ופתח עיניו ולא ראה שוב ובקש בעל-הבית את הבעל-שם-טוב שיגרש אותו ולא רצה.