מעשה שהיה אב-בית-דין בקהילת-קודש הורודנע, והיה ברית-מילה ולא רצה להיות סנדק, והפצירו בו מאוד, עד שאמר שהילד ממזר.
והוא היה בעל משפחה, וכששמעו המשפחה את דבריו התחילו לצעוק, והייתה צעקה גדולה בבית-הכנסת. ואמר הרב לשמש: לך וקח המטה שלי בידך, ולך אל היולדת והראה לה את המטה, ותכף תודה, ואם לא - תמות. והיא הודתה ואמרה כי אנוסה הייתה, שהלכה למרתף להביא יין, ורץ אחריה אדון אחד וטמאה, ונשתתקו כל בני משפחתה.

שמעתי משמו של רבי אליהו דקהילת-קודש סוקלובקי, כשהיה עדין רך בשנים היה בקהילת-קודש מז'בוז', ושמע פעם אחת שהבעל-שם-טוב אמר: מי שרוצה שתפילתו תעלה השמימה יתפלל עמי מלה במלה. ועשה רבי אליהו כן, וכשאמר הבעל-שם-טוב "אדון" אמר הוא גם כן, וכשאמר "עולם", עד שגמר כל התפילה. וכן עשה זמן רב.

פעם אחת בא הבעל-שם-טוב לפסוקי דזמרה לפסוק שקר הסוס לתשועה, וכפלו כמה וכמה פעמים עד בוש, ופעם ראשון אמר עמו. ושוב תמה הוא מכון בזה הפסוק, והביט בספר משנת חסידים ואין על פסוק זה כונות, והפסיק מלהתפלל עמו.

פעם אחת בא לבית הבעל-שם-טוב, ראה אותו הבעל-שם-טוב אמר לו: אליהו, עזבת אותי מלהתפלל עמי. סיפר לו המאורע, מפני שאמר הפסוק כמה פעמים. והשיב, שיהודי אחד אחר בדרך בערב-שבת, ולא יכול להגיע לישוב קודם שבת ושבת בשדה, ונודע לגזלן אחד שיהודי שובת בשדה, ורכב על סוס למצא אותו להרגו, ובאמירת זה הפסוק עקלקלתי לו הדרך שלא יוכל למצא אותו.

פעם אחת היה הבעל-שם-טוב בקהילת-קודש נמרוב, והיה הולך הבעל-שם-טוב מבית גדול לבית קטן עד שתעה למרתף ונכנס למרתף, וצווה לבדוק המזוזות. שאל אותו איש אחד: ואם יתעה איזה אדם יתלה תכף באיזה דבר, שמא מקרה הוא. השיב לו הבעל-שם-טוב: אצלי אין מקרה. ומזה יאמין כל אדם שכל דבר בא בהשגחה ולא יתלה במקרה חס ושלום.

הרב דקהילת-קודש פולנאה היה לו קמיע מהרב רבי נפתלי, והראה אותו הקמיע לבעל-שם-טוב, והכיר בו הבעל-שם-טוב שנכתב בעוד במקווה ובתענית, ואמר: אני אכתוב קמיע כזה לאחר אכילה בשעה שאני יושב על המיטה.

כן שמעתי מהרב דקהילת-קודש פולנאה, שהרב הנ"ל היה בורר לו אישה אחת זקנה, ונותן לה תמיד זהב שקורין גילדענער בעד ארבע ציצית כפול שמונה, שלא תפסיק מתחלת הטויה עד הסוף בשום דבור. וכשהביאו ציצית של קהלת-קודש אליק פעם ראשונה, וקנה אותם שהם היו יפים מאוד, אבל היה ירא להטיל אותם בטלית שלו שמא לא טוום לשמה. והראה אותם לבעל-שם-טוב ואמר: אם אתה ירא להטיל אותם בטלית שלך, תן לי ואני אטיל אותם בטלית שלי. והכיר בם שנטוו לשמה.

שמעתי: פעם אחת נתנו אצל הבעל-שם-טוב בליל-שבת הלפת על השולחן ולא רצה הבעל-שם-טוב לאכול, ושאלו אותו מפני מה, ואמר: הלפת הלז גדל בבית-קברות של נוכרים, ולא רצו גם הם לאכול.

שמעתי מהרב דקהילתנו, שהיו בקהילת-קודש מיקוליב שני חסידים ושניהם שמם רבי דוד, אחד היה זקן שהכרנו אותו ואחד מת בבחרותו.
פעם אחת נסעו בדרך עם הבעל-שם-טוב, שאלו אותו ואמרו: רבנו אמור לנו מה שאנו צריכים לתקן, וצווה לכל אחד לומר לפניו מן הספר. ואמר אחד לפניו - ואיני יודע אם משניות או עין יעקב או זוהר - ואחר כך צווה לשני שיאמר. ואמר הבעל-שם-טוב: ידעתי. ואמר לאחד חטאו בפני חברו, ולאחד צווה לירד מן העגלה והוא ירד עמו ואמר לו בסתר, כי היה קצת בושה בדבר.

ואחר שמת רבי דוד אחד, היה רבי דוד השני מתאבל מאוד עליו ימים רבים, כי היו אוהבים זה לזה. פעם אחת בא לבעל-שם-טוב ורצה לנחמו, ואמר: אל תדאג בשביל חברך, כי הייתי בהיכלא דדוד מלכא וראיתי שם חברך, ושאלתי אותו אם תיקן אותו דבר שהיה צריך לתקן, ואמר כי כבר תיקן אותו בחיים. וראיתי שהתנא רבי עקיבא עומד על המשמר במלבוש אדום ורומח בידו.

גם שמעתי מהרב הנ"ל, שראה הבעל-שם-טוב את המלאך הדרניאל שהוא מלאך שני שפגע משה רבנו עליו השלום בעליתו בהר סיני כאמור בזוהר הקדוש.

שמעתי מהרב דקהילתנו, שפעם אחת נהרג על קדוש השם בחור אחד בקהילת-קודש פולנאה, שהעלילו עליו עלילת שקר וקידש השם מאוד.
פעם אחת בא הבעל-שם-טוב לקהילת-קודש פולנאה ועמד אצל בית אמו, ושלח לקרא אותה ויצאה, וניחם אותה ואמר לה: תדעי שבשעת הריגתו נפתחו כל העולמות שפתחו ליצחק בעת עקדתו. ולבית היה ירא לכנס, שהבית היה דירת נוכרים. ואמר, שעל-ידי אותו הבית נהרג הבחור הנ"ל.

שמעתי מהרב הנ"ל, שפעם אחת אמר הבעל-שם-טוב: תמהני, בליל שבת בשעת התפילה חפשתי את רבי גרשון ולא מצאתי אותו בארץ-ישראל, ושבת בבוקר בשעת התפילה ראיתיו בארץ-ישראל, ואיני יודע מה אדון בזה, אם לא שהלך חוץ לתחום.
ואחרי כמה שנים בא רבי גרשון אליו ושאל אותו על דבר זה, ונעלם מרבי גרשון. ואחר-כך נזכר כי נתנו לו מצות מילה בעכו ושבת שם, ובעכו יש שני בתי-כנסת, אחד בחוץ-לארץ ואחד בארץ-ישראל, והלכתי והתפללתי בליל שבת בבית-הכנסת שבחוץ-לארץ, ואחר-כך כאב לי לבי על דבר זה מפני מה לא התפללתי בארץ-ישראל, ולמחר הלכתי והתפללתי בבית-הכנסת שבארץ-ישראל.

ומעשה שהיה אב"ד דקהילת-קודש הורודנע והייתה ברית-מילה. ושמעתי מהרב דקהילת-קודש פולנאה ומהרב דקהילתנו שהבעל-שם-טוב אמר: כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאלו עוסק במעשה מרכבה.

גם שמעתי: באיזה עולמות שהוא האדם, העולמות כאלו הולכים לפניו.

הייתי בקהילת-קודש טולטשין פעם אחת עם איש אחד ושמו רבי דוד. והיה בעת ההיא השידוך בין החסיד מורנו ברוך ובין החסיד רבי יוסף בן רבי יחיאל מיכל זכרונו לברכה, ושמע רבי דוד הנ"ל מרבי יוסף משמו של הבעל-שם-טוב:
'וישלח מלאכים לפניו' - הם המלאכים ההולכים לפניו. ואמר, כי לפני יעקב אבינו היו הולכים גם כן מלאכים לימינו ושדין לשמאלו, ולפני הבעל-שם-טוב הולכים גם כן מלאכים לימינו ושדין משמאלו. ולא רצה להשתמש במלאכים מפני שהם קדושים, ובשדין מפני שהם שקרנים.

פעם אחת הייתה יושבת אלמנה אחת בכפר, ובא איש אחד לקח ממנה הארענדע, והלך לאדון לשכור הארענדע. וענה ואמר שד אחד: שלחו אותי אליו! ולא רצה. והפציר בו מאוד שישלח אותו, והבטיחו שיעשה כמו שיצוה אותו. ושלחו וצווה לו: היזהר אל תעשה לו שום נזק רק כשירצה לדבר לפני האדון תסתום בידך את פיו. והשד הניח אותו לדבר כל יחפצו, והמתין עד שלקח הארענדע וקבל הקונטרקט (חוזה), ובחזרתו כשבא אל הגשר הזיקו ונפל על הגשר. ורץ הבעל-שם-טוב ובא וגזר עליו תכף שיצא ממנו בלי שום נזק בעולם. ענה ואמר: ראה אדוני שעשיתי כאשר צויתני.
ואיני זוכר, וכמדומה שקם בריא וחזק.

ומחמי מורנו אלכסנדר שמעתי מעשה כזה, שהיה איש אחד שרצה לקח כפר מיד אלמנה אחת, והוכיח אותו הבעל-שם-טוב והוא לא שמע אליו. ורכב על סוס אצל בית הבעל-שם-טוב והכה בחלון ואמר: ראו שאני הולך לשכור את הכפר ואראה מה יעשה לי אלוקים. והזיל הבעל-שם-טוב דמעות.

וכשבא לכפר שכר את הארענדע בהוספה גדולה, וחשב האדון לכתוב לו הקונטרקט. ובתוך כך התחיל להסתובב ראשו, ואמר אל האדון: ראשי כואב לי מאוד! אמר: שב, אני לא אתמהמה לכתוב הקונטרקט. והמתין מעט. ואמר פעם שניה: ראשי כואב לי מאוד! אמר: שכב על המטה! והתחיל לילך מפיו הסקומה שקורין שויים (קצף), וצווה האדון לעבדו שישליכנו בין החזירים, כנאמר: אין מקרבין את האדם אלא בשעת הנאתן ואין עומדין לאדם בשעת דחקו.

והביאו אותו לביתו, והיו נטולים ידיו ורגליו, וגם הלשון נטל ממנו. וקראו להבעל-שם-טוב לרפאת אותו, והתחיל לדבר קצת. ובתוך כך הרגיש הבעל-שם-טוב שבני-ביתו עוסקים בנוכריות כשפניות לרפאתו, ומאז לא רצה לילך אליו, ולא היה יכול לדבר רק מעט דברים.

שמעתי מהרב דקהילתנו, שהיה איש אחד בקהילת-קודש מוהליב ושמו רבי ישראל שאפער, והלשינו עליו לפני השר, ונסע אל השר, והטה מן הדרך אל הבעל-שם-טוב לספר לו ענינו ולבקש ממנו אודות זה. ואמר לו הבעל-שם-טוב: אל תפחד מזה, אך כל אדם צריך להיות תפוס איזה פעם. ונסע אל השר בפחד. ובבואו אליו נשא חן בעיניו והלוה לו עוד מעות. ובחזרתו מהשר עבר דרך קהלת-קודש באר, ולקח אותו שר העיר לתפיסה עבור איזה ענין. ואמרו לו בני העיר: הנח, כי הוא איש שיכול לרדוף אותך. ופטר אותו לביתו לשלום.

מעשה שהיה אב-בית-דין בקהילת-קודש באר ואחד מבני העיר היה חולק עליו, ונסע אל השר להקביל עליו, ואינו ידוע לי אם מעסק הרבנות או מעסק אחר. והטה מן הדרך אל הבעל-שם-טוב שיתפלל בעדו שיפיק רצונו מן השר, והבטיח לו הבעל-שם-טוב, ונסע לדרכו.

והמוכיח זכרונו לברכה היה בעת ההיא בקהילת-קודש מז'בוז', וידע שהרב אב"ד צדיק בדינו נגד בני העיר, והמתנגד היה איש בליעל, והוא היה ירא לומר להבעל-שם-טוב מזה. מה עשה המוכיח? קבץ אליו מנין בחשאי, ולקח ספר-תורה, ובטל דינים מן הרב אב"ד הנ"ל שלא יוכלו להרע לו.

פעם אחת - כמדומה לי שראש-חודש היה - והיה המוכיח הנ"ל עם המחותן שלו - כמדומה לי שהוא רבי זאב קיצעס - מסובים על שולחן הבעל-שם-טוב. בתוך הסעודה אמר הבעל-שם-טוב: איני יודע מה אדון בדבר, שהתפללתי עבור איש אחד מקהלת-קודש באר, וכמשיבין לי ואין משיבין לי. והתחיל המוכיח זכרונו לברכה לצחק מעט. ואמר מחותנו: מה זה שראיתי שקראו אליכם מנין עשרה? והשמיט את עצמו ולא ענהו. ולחצו הבעל-שם-טוב לאמור לו המעשה, והשיב המוכיח הנ"ל: לא אכחד מרבנו, אותו האיש מקהלת-קודש באר דבר טוב בפני רום מעלתו, ואני יודע תוך הענין שהרב צדיק בדינו נגד בני העיר, וקבצתי מנין ולקחתי ספר-תורה ובטלתי ממנו דינים.
ואמר לו הבעל-שם-טוב: תנוח ברכה על ראשך, יפה עשית.

שמעתי מרבי יעקיל דקהילת-קודש מז'בוז', עליו השלום, שהיה בקהילת-קודש הנ"ל שליח צבור דבית המדרש ושמו רבי משה, והיה צדיק נפלא. פעם אחת נתנו לו תפלה בראש-השנה בבית-המדרש, ואינו יודע אם שחרית או מוסף של יום שני, והיה בעל-תפלה אחר שהיה לו זו התפילה ביום ראשון, ואמר לרבי משה הנ"ל שיתחלף עמו תפילתו והוא יתפלל ביום ראשון. וכן עשו, והתפלל רבי משה ביום ראשון.

ובתוך התפילה של שמונה-עשרה בקול רם החזיר רבי משה פניו אל הצבור וענה ואמר וקרא אל הבעל-תפלה הנ"ל בשמו ואמר: איך העמדתני כמטרה לחץ, ואמר דברי מוסר לערך חצי שעה, ונעשתה בכיה גדולה בבית-הכנסת, וחזר לתפילתו.

והלומדים חרו אפם עליו על שהפסיק בתפילתו בשמונה-עשרה. ולאחר מנחה כשהלכו לומר תשליך, שאל אותו רבי יעקיל הנ"ל למה הפסיק בתפלת שמונה-עשרה, ולא היה יודע מאומה מזה ולא זכר שום דבר. ואמר לי רבי יעקיל: לא הייתי מאמין דבר זה, אך מחמת ששמעתי על הבעל-שם-טוב שנפל אל ארון הקודש ואינו זוכר אחר-כך, לכן האמנתי על דבר זה גם כן שיוכל להיות כן.

שמעתי מהרב דקהילתנו, כשהיה הרב דקהילת-קודש פולנאה אב-בית-דין בקהילת-קודש רשקוב, אמרו המלאכים להבעל-שם-טוב: למה אתה שותק והרב דקהילת-קודש רשקוב אין לו פרנסה.

שמעתי מהרב דקהילת-קודש פולנאה, כשהיה רבי משה ש"ץ הנ"ל מל תינוק מישראל, הייתה נכרת בו הארת פנים עד יום השלישי. והרב דקהילתנו אמר לי, שאחיו היה שוחט בקהילת-קודש קיטב ורבי משה הנ"ל היה גם כן מאותו הסביבה.

שמעתי שפעם אחת היה הבעל-שם-טוב זכרונו לברכה בסעודת פדיון הבן, ובסוף הסעודה לקח הבעל-שם-טוב פרוסת לחם ולעס, ונעשו פניו אדומים ונשתנו הרגשותיו. והיו סבורים שנחנק, ורצו להצילו. והביט ברבי זאב קיצעס בפניו ואמר: הניחו לו! והיה כך עד בוש, וחזר מעצמו לאיתנו. ושאל אותו: מה היה דבר זה?
והשיב: כשאכלתי חתיכה לחם כונתי כוונת האכילה, והשגתי עם כוונה אחת מה שכיוון משה רבנו עליו השלום כשנתנה לו צפורה לאכול בפעם הראשונה, וכשכונתי יחוד זה בא משה רבנו עליו השלום לכאן, והיה מה שהיה.

שמעתי ואיני זוכר ממי שמעתי: כשהיה החסיד המפורסם רבי יחיאל מיכל אצל הבעל-שם-טוב, פעם אחת ביום הששי בבוקר קודם תפלת שחרית אמר לו הבעל-שם-טוב לנסוע לביתו היום. ולא ענהו, כי אמר בלבו: ערב-שבת היום ועדין אין לי עגלה. והלך לבית-המדרש לקרא שנים מקרא ואחד תרגום. וכשהגיע זמן אכילה, שאלה אשת הבעל-שם-טוב: היכן רבי מיכל? ואמר הבעל-שם-טוב: אני צויתי לו לנסוע לביתו. ואף-על-פי-כן שלחה אחריו, ומצאוהו בבית-המדרש, וקראו אותו שילך לאכול. וכשבא אמר לו הבעל-שם-טוב: שב לאכול, ותהיה לך עגלה.

ולאחר האכילה יצא לחוץ, ונראה נער אחד עומד עם עגלה בשוק בשלושה סוסים. שאל אותו: מאין אתה? אמר: מעיר אליק! וכן היה באמת, שעזב את הסוחר באיזה מקום וחזר עם עגלה ריקה לביתו. ואמרו שמעיר מז'בוז' לעיר אליק שבע-עשרה פרסאות. ושאל אותו בעל-העגלה באיזה מקום או באיזה ישוב ישבות. והשיב שאינו יודע איך יפול הדבר להגיע שם על שבת. ושכר בעל-העגלה והלך לפטור מן הבעל-שם-טוב.

ואמר לו הבעל-שם-טוב: לך לביתך לשלום, ותמצא את אשתך מקשה לילד, ותמצא שם נשים הרבה, ותוציאן מביתה, ותלחש לה באזנה מה שלמד אותו, ויהיה לך בן זכר למזל טוב.
וכן היה שבא לביתו שתי שעות קודם הלילה ועשה כמו שצוה אותו הבעל-שם-טוב, וילדה זכר. והילד הזה הוא רבי יוסף מימפאלע.

שמעתי מהרב דקהילת-קודש פולנאה, ששאל את הבעל-שם-טוב עניני התלבשות המוזכר בעולמות עליונים איך ענין מציאות זה בדוגמא אצל האדם. ואמר לו: כשאחד מהנה לחברו הן בממון והן בתורה, זו התלבשות שאחד מלביש את חברו הנותן למקבלו או להפך.

עוד שמעתי ממנו, ששאל אותו הבעל-שם-טוב מפני מה הוא שוהה כל -כך במקווה ולמה אני כשהולך למקווה אני מאמץ את העינים פעם אחת ורואה אני את כל העולמות.

שמעתי מרבי אברהם דקהילת-קודש מז'בוז', חתן רבי מיכל דקהילת-קודש טולטשין, שרבי יוסף מגיד-מישרים דקהילת-קודש מז'בוז' קודם מותו חלה במעיו ולא היה לו מי שישמש אותו היטב. פעם אחת בא אליו נער מבית המטבחים וחס עליו ולקח השמלה מתחתיו וקנח אותו היטב ורחץ את השמלה בנהר ונגב אותה והציע תחתיו. וכן עשה בכל יום עד יום מותו של המגיד-מישרים.

ולא היו ימים רבים שחלה הנער ההוא, ובא המגיד מישרים הנ"ל אל הבעל-שם-טוב ואמר אליו: מדוע אין אתם הולכים לבקר את אוהבי שהוא חולה? ומיד הלך הבעל-שם-טוב זכרונו לברכה ואנשיו לבקר את החולה. ונפטר הנער לעולמו, וראה הבעל-שם-טוב שהלך המגיד מישרים זכרונו לברכה לפני מיטתו.

שמעתי מבן הצדיק רבי חיים קרסנר זכרונו לברכה, שפעם אחת בקש רבי חיים הנ"ל מהבעל-שם-טוב זכרונו לברכה שיזכור את שמו ושם אשתו להתפלל עבורם. אמר לו הבעל-שם-טוב: ובמה אזכור את שמותיכם? השיב לו רבי חיים זכרונו לברכה: איכא סימנא: ח'יים ב'ן ר'חל -ראשי תבות "חבר": אשת חבר כחבר - ראשי תבות ח'יה ב'ת ר'בקה גם כן "חבר". אמר לו הבעל-שם-טוב: מה זה סימן, שמא החית הוא חיקיל או כדומה לו והחית משם שלה הוא חנה או כדומה. ואמר הבעל-שם-טוב זכרונו לברכה: יש סימן, כי חיים וחיה גימטריא הוי"ה אדנ"י.