ביום 3 באוקטובר 1939, חודש לאחר פרוץ המלחמה, הודיע מיניסטר-המושבות הבריטי במכתב אישי לנשיא הסוכנות היהודית על איסור הכניסה לארץ ישראל לכל היהודים יוצאי ארצות האויב באירופה:

ד"ר וייצמן היקר,
כשביקרת אצלי ב- 30 בספטמבר, שוחחתי אתך על עמדתה של ממשלת בריטניה כלפי בעיות היהודים שהצליחו לצאת מגרמניה או משטחי הכיבוש הגרמנים ולהגיע לארצות ניטראליות, והם טוענים שיש ברשותם רשיונות עליה לארץ ישראל. אולי יהיה רצוי הדבר אם אאשר בכתב את גילוי הדעת על עמדתה של הממשלה.

כידוע לך הוחלט מסיבות פוליטיות, שאין ממשלת הוד מלכותו יכולה לעשות כל דבר שיש בו כדי להקל את צאתם של פליטים מן השטחים הגרמנים, ואתה בעצמך הסכמת להחלטה זו. לראשונה הוחלט שיש לנהוג בעקרון זה גם לגבי אותם הפליטים היהודים שכבר היו בידיהם רשיונות עליה לארץ ישראל, אך לא הצליחו עד לאותה שעה לצאת מן השטחים הגרמנים. הועמדה אז לדיון השאלה, כיצד להשתמש בדרכים אחרות ברשיונות העלייה שבידיהם. אותה החלטה נתקבלה תוך הנחה, שיציאתם של בעלי רשיונות עליה מגרמניה פסקה באורח זמני. נראה שהנחה זו לא הייתה נכונה. עתה הוחלט לשנות אותו עקרון כללי במיוחד לטובת קבוצת אנשים זו.

בעת מסירת דברי החלטה זו לממשלות הניטראליות נתבקשו נציגינו להסביר שוויזות לארץ ישראל לא תינתנה אלא לאחר חקירה קפדנית בדבר צדקת דרישתו של כל מבקש ויזה. לשם מתן עזרה לפקידי הפספורטים בחקירות אלה, נתבקשה ממשלת ארץ ישראל לשלוח בכל ההקדם מטעם מחלקת העלייה פקידים מנוסים לאיטליה, הונגריה ורומניה.

אתה העלית על הפרק שאלה בדבר העמדה שינקטו נציגי בריטניה בועידת אוויאן, במושב הבא של הועידה הבאה באמריקה, ואני הסברתי שאין כאן כל ניסיון מצדנו להפריע את הממשלות הניטראליות מלסייע לתכניות של הוצאת פליטים משטחי האויב, אם יש ברצונן לעשות כן; אולם הוספתי שבנוגע לכל עליית יהודים לארץ ישראל אחרי סוף מארס 1940 (אם נניח שבאותו זמן עדיין נימצא במצב מלחמה), תהיה מדיניותנו לא למסור כל רשיונות עליה אלא ליהודים שהתגוררו עוד לפני פרוץ המלחמה בארצות ניטראליות או במדינות הברית.