בשלושים באפריל הובא המשלוח הראשון של יהודי הונגריה.
בחיסול יהודי הונגריה טיפל אותו הס, שלפנים היה מפקד אושביץ. הוא ארגן בהונגריה את הציד, את מחנות המעבר ואת משלוח היהודים לאושביץ.

הממדים והקצב של השמדה זו על כל הידוע באושביץ עד כה. בלי הפוגות, יומם ולילה, הגיעו משלוחים והלכו לתאי הגזים בשלמותם. אפילו משרפות בז'זינקה העצומות לא יכלו להררי הגופות, והגרמנים כרו בסביבתן תעלות עמוקות, לשרוף בהן את העודף. את התעלות חיטאו בסיד חדש, והאפר הוצא אל נחל סולה.

בנשוב על אושביץ רוח בז'זינקי, צפונית מערבית, היה הריח המתקתק מחניקנו.

את הנעשה בבירקנאו הבנתי בעליל במאי, במוצאי יום א' אחד. הייתי במכבסה, והנה הצביעה אחת הבחורות על החלון. כדי להגיע עד חלון המרתף, היה עלי לעמוד על האמבטיה ולטפס על האדן. בירקנאו נמצאה ממערב. ימינה מבירקנאו, עלו השמיימה שני עמודי אש והכהו את עין השמש בזוהרם הרב. הוספתי להסתכל בתבערת הזוועות; מישהו משכני בשמלתי. הייתה זאת מארטה. "במה את מסתכלת?" שאלה, ובלי לחכות לתשובתי, עלתה אף היא על האמבטיה. בראותה את הנוגה ואת עמודי האש מעל בירקנאו, הוצתה בעיניה שלהבת רעה.

כעבור ימים אחדים באה סאליה. סיפרה על יהודי הונגריה: "רק חלק קטן מגיע למחנה. הרוב הולך לתא-הגזים. ישר מתחנת הרכבת מובילים אותם כצאן לטבח".

"כה רבים הם, שאילו התקיף המונם את הס.ס., היה מפיל חללים על אף מכונות הירייה".

"שקט", אמרה שארי בחרדה.

"הם הולכים לבז'זינקה בשלוה, - הוסיפה סאליה, - נחים על הדשא, ומחכים לתורם להיכנס לתא-הגזים. יושבים, אוכלים ושותים. אמנם, קשה לנחש, מה מסתתר מתחת לכתובת 'חיטוי' המתנשאת מעל תא-הגזים".

"אשריהם הם הולכים אל המוות בלי דעת", אמרה פראו מנדלסון.

שתקנו.

"אחת מעובדות ה'שטאנדאורטפרואלטונג' סיפרה לי עוד בתחילת אפריל, כי המשרפות הזמינו אצלם פרחי אמנון-ותמר, כדי לשתלם בערוגות מול תא-הגזים".

"על אף הכל, אירע בימים האחרונים, שאחד המשלוחים ניסה להתנגד. מאז, אחזו שלטונות המחנה באמצעים מיוחדים. ליתר בטחון, חדלו הס.ס. ללוות את המשלוחים, הם רובצים, מזוינים במכונות-ירייה, משני עברי הדרך. נוסף על כך, חדלו להוריד אנשים מן הקרונות בתחנת הרכבת אושביץ, אלא המשיכו את קו המסילה עד בירקנאו. שם, על ה'ראמפה' (רציף), מוציאים את האנשים ועורכים אותם בחמישיות. הפלוגה האוספת בקרונות את רכוש הבאים, נקראת עכשיו 'קאנאדה-ראמפה'".