|
|
אישיותה ושיריה של חנה סנש
על פי: חנה סנש, חייה שליחותה ומותה, הקיבוץ המאוחד תשט"ו
אופייה של חנה סנש וכוחה לשמור על סודותיה ולא להסגיר את מפתח המשדר היו לפלא. על עולמה הפנימי ניתן לעמוד מתוך שלשה שירים שכתבה בתקופת השליחות:
השיר הראשון נמסר לפני יציאתה ליגוסלביה. היא מסרה אותו לחבר במעטפה סגורה, בצרוף הוראה לפתוח אותו במקרה שלא תשוב. וזה השיר:
לקטנו פרחים בשדות, בהריםאת השיר השני כתבה ביגוסלביה, לפני שעברה את הגבול להונגריה. בהיותה ביגוסלביה פגשו היא וראובן דפני, צנחן שהיה עמה, פרטיזנית בת גילם, ששערותיה הלבינו. נתברר כי יהודיה היא, והייתה חברת ילדות של ראובן דפני. ערב ארוך שוחחו, וגילו לה שיהודים הם. לאחר יום מסרה חנה לראובן למשמרת את השיר הבא:
נשמנו רוחות חדשות של אביב
נשטפנו בלהט קרניה של שמש
בארץ מולדת, בבית חביב.
אנחנו הולכים אל אחים בנכר
בסבל החורף, בחושך וכפור
לבנו יביא את בשורת האביב
שפתנו תרון את הזמר לאור.
ראשית מרץ 1944
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד...
אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות.
השיר "אשרי הגפרור" בכתב ידה של חנה סנש
את השיר השלישי כתבה בבית הסוהר, ימים אחדים לאחר שנתפסה. השיר נמצא בבגדיה לאחר מותה. וזה השיר:
אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך
שני צעדים הוא רוחב הצלע -
החיים מרפרפים בסימן שאלה.
אחד - שנים - שלשה ... אולי עוד שבוע
או סוף הירח ימצאני פה עדיין.
אך ממעל לראשי - האין.
כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי
במשחק נועז עלי מספר עמדתי
הקוביה כרכרה, הפסדתי.
20.6.1944
