"בהונגריה היו ההוראות היסודיות שלי לשלח את כל היהודים מהונגריה תוך פרק זמן קצר ככל האפשר. עתה, לאחר שנים של עבודה מאחורי שלחן כתיבה, חרגתי אל המציאות הנוקשה שבשדה. כפי שמילר ניסח זאת - שלחו אותי, את "האמן", כדי לוודא שהיהודים לא יתמרדו כשם שהתמרדו בגטו ורשה.

אני משתמש במלה "אמן" במירכאות כי כך נהגו הבריות לתאר אותי... ברם, הואיל ושלחו את "האמן", ביקשתי לנהוג כאמן. החלטתי להפגין באיזו שלימות ניתן לבצע את המלאכה בשעה שהמפקד משקיע בה את כל לבו. על ידי שילוחם של היהודים בפעולת בזק, רציתי להציב דוגמה למבצעים עתידים, במקומות אחרים...

תוך מילוי הוראות הימלר, התרכזתי עתה במשא ומתן עם העסקנים הפוליטיים היהודים בבודפשט... ביניהם ד"ר רודולף קסטנר, הנציג המוסמך של התנועה הציונית.

ד"ר קסטנר זה היה אדם צעיר, כבן גילי, עורך דין קר כקרח, ציוני פנאטי. הוא הסכים לסייע בשידול היהודים שלא יגלו התנגדות לגירושים - ואפילו לקיים את הסדר במחנות האיסוף - באם אעצום את עיני ואאפשר לכמה מאות או כמה אלפי יהודים צעירים להגר באורח בלתי לגאלי לארץ ישראל. היתה זו עסקה טובה, תמורת שמירת הסדר במחנות. המחיר... לא היה גדול מדי, לדידי".

"...סמכנו איש על רעהו בשלמות. כאשר היה במחיצתי, נהג קסטנר לעשן כאילו נמצא בבית קפה. בעת השיחה נהג לעשן סיגריה מבוסמת אחת אחר השניה, אותן היה מעלה מנרתיק כסף ומצית במצית עשוי כסף. בגינוניו המהוקצעים ובהתאפקותו, עשוי היה בעצמו להיות קצין גיסטפו אידיאלי".

"דאגתו העיקרית של ד"ר קסטנר היתה לאפשר לקבוצת נבחרים מבין יהודי הונגריה להגר לארץ ישראל...

"למעשה, היה דמיון רב בין גישת הס.ס., ונקודת הראות של המנהיגים הציונים האידיאליסטים מאוד... אני מאמין שקסטנר היה מקריב אלף, או מאה אלף, מאחיו ומבשרו כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות... "יכול אתה לקחת את האחרים", נוהג היה לומר לי "אבל תן לי קבוצה זו".

ומשום שקסטנר עשה לנו שירות גדול בסייעו לשמור על השקט במחנות הגירוש, הנחתי לקבוצתו להימלט. אחר ככלות הכל, קבוצות קטנות אלה, של אלף יהודים או בדומה, לא עניינו אותי... זה היה ה"הסכם הג'נטלמני" ביני ובין קסטנר".