...ומכיוון שהנאצים, ו"כלב הדמים" אייכמן - כפי שבעצמו כינה את עצמו (מוצג ג, 108) - בראשם, שאפו בכל לבבם ובכל נפשם, כי לא יישאר אף יהודי אחד חי על אדמת הונגריה; ומכיוון שלא האינטרס הכספי, ולא הקונטקט עם המערב, ולא הפיתיון כלפי ברנד, הוא שהניע אותם להצלת המיוחסים, הרי אין מנוס מן המסקנה, כי ההצלה צורך ההשמדה היתה, וכי על ידי הבטחת הצלה זעומה זו הם באו להקל עם עצמם את מלאכת ההשמדה הטוטאלית. להקל כיצד? על ידי הטעיית הקרבנות והרדמתם לפני שחיטתם.

המטרה שאליה שאפו הנאצים, והיא: השמדה קלה ושקטה, ללא מאמצים יתרים וללא אבדות לעצמם, הושגה במלואה או כמעט במלואה. הצלחה מדהימה זו של הנאצים היתה, כנראה בעליל, תוצאה ישירה של העלמת האמת האיומה מעיני הקרבנות, והשאלה המכרעת היא, אם גם קסטנר השתתף בהעלמת אמת זו.

השאלה התמציתית העומדת לפנינו במשפט זה היא: אם הסכם הצלת המיוחסים היה חלק של תכנית הצלה כללית, או שהיה "תמורה" בעד אי הצלה כללית.

תכנון הצלת המיוחסים על ידו, לא היה רק מבוא או חלק של תכנית רחבה להצלה כללית. דומני שאין מנוס ממסקנה זו, בהביטנו נכוחה אל פני כל הדברים הנ"ל.

המסקנה שהגענו אליה היא, כי קסטנר השתתף עם הגרמנים בהעלמת סוד ההשמדה מעיני ההמונים, לאחר שהיו בידו ידיעות מרובות על כך.
טענתו של היועץ המשפטי המלומד מצטמקת, אפוא, לנקודה אחת בלבד, והיא: ה"פן" הסובייקטיבי שבה. משוכנע היה קסטנר והאמין, כי אין כל זיק של תקווה ליהודי הונגריה, כמעט: אף לא לאחד מהם, ואם הוא כתוצאה מייאוש אבסולוטי זה, לא גילה את סוד ההשמדה, כדי שלא לסכל או לסכן ע"י כך את הצלת המעטים, הרי הוא פעל בתום לב, ואין להאשימו בשיתוף פעולה עם הנאצים בהקלת השמדת היהודים, אפילו אם הוא, בפועל ממש, הביא לידי תוצאה זו.

טענה זו - מוכרח אני לומר - קשה לי להולמה. הלזה "תום לב" ייקרא? כלום יש "ייצוג" ביאוש, והאם מותר לאדם יחיד, ואפילו בשותפות עם כמה מחבריו, להתייאש בשמם, ושלא מדעתם, של 800,000 אנשים אחרים?

הטענה היא, כי אילו נודע להם סוד אושביץ, היו אלפים או עשרות אלפים מהם מצליחים להציל את נפשם על ידי פעולות הצלה חלקיות, ספורדיות, או אינדיווידואליות מרובות, כגון: מרידות מקומיות, התנגדויות, בריחות, הסתתרויות, החבאת ילדים אצל גויים, זיופי מסמכים, כופר נפש, שוחד, וכדומה. ואם כך הוא הדבר, ומאחר שהמדובר הוא לא במבקשי הצלה מועטים, ואף לא באלפים אחדים אלא בהרבה מאות אלפים - כיצד מרשה לעצמו בשר ודם לדחות, בודאות גמורה וב"לאו" מוחלט, את יעילות כל דרכי ההצלה המרובים והמגוונים ההם? כיצד יכול הוא לבחון את עשרות אלפי האפשרויות ההן - התחת אלוהים הוא?!
עדיין אנו בפרט הראשון של הדיבה אנו עומדים, בהאשמת קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים, ולצורך זה - ובהתחשב עם משמעותו הנכונה של המונח כפי שנתבאר בפסקה 4 לעיל - די לנו בשלוש עובדות אלה:

(א) כי הנאצים מעונינים היו שלא להיתקל לא במרד רבתי - "וורשה שניה" - ולא בהתמרדויות זוטות, וכל תאוותם היתה שמכונת ההשמדה שלהם תפעל בשובה ונחת, ללא פאניקה וללא התנגדויות.

(ב) כי האמצעי היעיל ביותר לשיתוק רצון ההתנגדות או הבריחה של הקורבן, הוא: להעלים ממנו את מזימת הרצח הקרוב.

(ג) כי הוא - למען הגשמת תכנית ההצלה של קומץ המיוחדים - מילא, ביודעין ושלא בתום לב, את רצונם האמור של הנאצים, והקל עליהם על ידי כך את מלאכת השמדת ההמונים.
וגם הצלתו של בכר על ידי קסטנר - זו העובדה אשר נדון בה להלן, ושאין איש כמעט חולק עליה עוד - אינה כלל וכלל נייטרלית לגבי אשמת שיתוף הפעולה בתקופה הנדונה. ודאי מבחינת המקום והזמן אין כל קשר ויחס ביניהם, אבל מבחינת "הכושר הנפשי" - יש ויש.

מי שמסוגל היה לאחר מעשה להציל, או לנסות להציל את בכר זה מן התלייה, העיד בזה כי בשעת מעשה לא היו מעלליו של אותו פושע גדול כל כך בזויים ומתועבים בעיניו.