זאת ועוד. אל לנו לשכוח שבית המשפט לא נקרא כאן לתת תעודת יושר לקסטנר, או תעודת אישור להערכת פעלו מבחינה אסטרטגית או אף מבחינה לאומית.

תפקידו של בית המשפט היה לבדוק, אם המשיב (=גרינוולד) אמנם הוכיח את האמת שבדיבה, - שקסטנר הינו רוצח בעקיפין של מאות אלפי יהודים הונגריים על ידי תחבולותיו הפליליות ובגלל שיתוף פעולתו עם הנאצים - ותו לא.

הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי ענה על זה ב"כן" רבותי. גם על בית המשפט הזה רק לבדוק שאלה אחת ותו לא, היינו אם, לאור המסקנות שיש, או שאפילו רק אפשר, להוציא מחומר ההוכחות, או מהעובדות שנקבעו, ולאור חובת השכנוע וההוכחה שרבצה על שכם המשיב עקב דיבה אכזרית כזאת - צדק מבחינה משפטית הנשיא המלומד בתשובתו הנ"ל.

מבחינה זו השאלה כאן איננה, אם דרכי קסטנר נראות לנו, אם לא. מבחינה זו יש להרשיע את המשיב, אם לא הצליח להוכיח את מעשה הבגידה, שייחס לקסטנר, למעלה מן הספק המתקבל על הדעת.

אפילו מי שנוטה לדעה כי המשיב הצליח להעלות ספק, שאינו למעלה מן הספק המתקבל על הדעת בנידון זה - מחויב להרשיע את המשיב [גרינוולד].