נראה לי שהמשיב [גרינוולד, באמצעות עו"ד תמיר] יצא ידי חובתו, שהרי אין המשיב בבחינת תובע כללי הבא להאשים את ד"ר קסטנר במשפט פלילי. די לו בכך שהצליח לשכנע את בית המשפט שלמטה, שמילא תפקיד של חבר מושבעים ושופט כאחד, שהאיש אותו האשים, שיקר בבית המשפט והתנהג באופן שהשאיר על בית המשפט רושם שמצפונו אינו נקי - והוא מתיירא ומנסה להסתיר דבר שאין עין השמש יפה לו. אנו לא ראינו את ד"ר קסטנר בתא העדים ולא שמענוהו; מתוך הדברים הכתובים אין הבעיה הנוקבת על כוונותיו הטהורות או הטמאות באה על פתרונה; מסקנותיו של השופט המלומד אינן עומדות בסתירה לעובדות שנתגלו, אלא עולות באופן סביר מתוכן - כל אלה, למרות האפשרות של הסקת מסקנות שונות מתוך קריאת המכתב, וחברי המלומד השופט אגרנט מצביע על מסקנות כאלה תוך ניתוח זהיר ומאלף של העדויות, - תומכות בממצאי פסק הדין ומונעות בעדינו, כערכאת ערעורים, מהתערב.

אוסיף עוד, שאותן הוכחות שהובאו ועליהן אין חולק, על יחסי קסטנר בכר לאחר המלחמה, ושיתוף הפעולה מצד קסטנר בהצלת בכר מעמוד התליה, אינן מתיישבות עם ראיית ד"ר קסטנר כאישיות יהודית ציונית לאומית, ועולות בקנה דווקא עם קביעות בית המשפט שלמטה שהמעשים שנעשו תוך המלחמה היו מעשי שיתוף פעולה עם הנאצים".