חג פסח בלתי נשכח
בפלוגה שלנו היה יהודי יקר, תלמיד חכם ועשיר מבודפשט, מר מושקוביץ. הוא הצליח לסדר, כמובן על ידי שוחד, שיתנו רשות לקבוצת אנשים לצאת בערב לעיר, לערוך את הסדר כהלכתו. את ליל הסדר הזה וגם את ליל הסדר הבא, בשנת 1945, לא אשכח כל חיי.

בעיר קומרום התגוררה אלמנה בשם גברת ארמן. היתה לה דירה גדולה, ובשנים האחרונות התפרנסה מכך שבישלה אוכל כשר ליהודים שהיו במחנות העבודה שבסביבה. בעיר קומרום היו הרבה מחנות צבא, הונגריים וגרמניים, וגם הרבה מחנות של פלוגות עבודה. לי לא היה כסף כדי לאכול במסעדה הזו, ובאמת רעבתי מאוד, אבל לליל הסדר הזה הזמין החבר מושקוביץ את כל מי שאכל כשר מהפלוגה, על חשבונו. וכך, בערב ליל הסדר, הסתדרנו בקבוצה בערך 15-10 איש, בליווי של חייל הונגרי, ויצאנו לעבר המסעדה של גברת ארמן.

את המחזה ואת ההרגשה שהיתה שם, בליל סדר פסח 1944, אנסה לתאר: בדירה היו מספר חדרים, ובכל חדר כמה שולחנות מסודרים עם כל צרכי הפסח, ממצות ועד מרור. הכל. אומנם מרור היה לנו הרבה גם לא מהירק שאכלנו.

קבוצות-קבוצות של יהודים מפלוגות העבודה הסתדרו על יד השולחנות, וכל העת הגיעו עוד ועוד קבוצות של יהודים. היינו צריכים לחכות בתור, עד שהתפנה שולחן לסדר. בתוך 30-20 דקות היינו אמורים לגמור את כל ה'סדר', גם את סיפור יציאת מצרים וגם לאכול את הסעודה. כך, ממש בחיפזון, כפי שכתוב בתורה, ערכנו את ה'סדר' וחזרנו למחנה הצבאי עם שמחה בלב, על כך שיכולנו לערוך את סדר ליל פסח כהלכתו.

במשך ימי החג סבלתי ממש רעב. לפעמים קיבלתי מהחברים שקיבלו מהבית אוכל כשר, קצת אוכל. את חבילת המצות שבקשתי מאבא לא קיבלתי בפסח. החבילה הגיעה יומיים לאחר החג.

חג הפסח עבר בקושי רב, אבל שמחתי מאוד, כי בעזרת ה' אכלתי רק אוכל כשר, ולא נכשלתי באכילת שום חמץ, במשך כל ימי החג.