סידרנו את מקומנו על הקש. שמיכה אחת הנחתי על הקש ובשניה התכסינו שנינו, אני וחברי שמואל הרצוג. למחרת בבוקר הגיע קצין ס. א. לחצר. נעמדנו בשורה. הוא בחר יהודי אחד בשם באום ומינה אותו בתור 'יופו', קיצור של 'יודן פולצי' (זה כמו 'קאפו') שיהיה אחראי על הקבוצה. חילקו לנו מגן דוד צהוב שהיה כתוב עליו 'JUDE', והיינו צריכים לתפור זאת על המעיל, במקום הסרט הצהוב שהיה על השרוול.

אחר כך חילקו לנו לחם. לחם אחד היה צריך להספיק לכמה ימים. הודיעו לנו שנעבוד בחפירת ביצורים נגד טנקים, וחפירת תעלות קשר לחיל הרגלים. לפי התוכנית, הגרמנים רצו לעצור את הצבא הרוסי על גבול הונגריה אוסטריה. לצורך כך הביאו אלפי יהודים מפלוגות העבודה, וגם אזרחים יהודיים, גברים ונשים, מבודפשט כדי לעבוד בביצורים. הם פוזרו בעיירות, לכל אורך הגבול, גם בצד האוסטרי.

העבודה היתה קשה מאוד, ולצערנו הרב גם החורף היה קשה מאוד. בבוקר, כשיצאנו לעבודה, קיבלנו כלי עבודה, מכושים, ועוד כלי חפירה, ובערב החזרנו את הכלים למחסן. במשך היום, בשעת העבודה, נפגשנו עם יתר החברים מפלוגות אחרות, והעברנו ידיעות אחד לשני. עודדנו את עצמנו שבקרוב תגיע החזית אלינו ונשתחרר.

בערב, כשחזרנו מהעבודה, קיבלנו מרק של סלק, משהו שנותנים לבהמות לאכול, וחתיכת לחם. מבוקר עד ערב לא קיבלנו שום דבר לאכול. האנשים נחלשו מהרעב ומהעבודה הקשה, וגם הקור החזק הציק לנו מאוד. אחרי כמה זמן החל לרדת שלג. מלווה ברוחות עזות, ומצבינו הפך להיות קשה אף יותר.

בלילה שכבנו על הקש, מכוסים בשמיכה, אבל בבוקר היינו מכוסים גם עם שלג. היו כמה אנשים שקפאו ממש מהקור, ביניהם חברי מבודפשט, לאצי הוברט הי"ד. הוא היה בקבוצה אחרת, אבל נודע לי על כך מיד כשהוא נפטר. הוא היה בין הראשונים שמתו שם, ב- ferto rakos, מהקור.