אחת מדרכי ההצלה היתה חלוקת ה'שוצפסים' של הקונסוליה השוויצרית בבודפשט. גם הקונסוליה השוודית חילקה 'שוצפסים' והם סידרו בתי-חסות של שתי הקונסוליות.

חברנו משה קראוס, שהיה המנהל של המשרד הפלסטיני ופנחס רוזנבוים, שהיה בנו של הרב מקליינוורדיין, יחד עם עוד כמה חברים היו בקשר הדוק עם מר קרל לוץ, הקונסול השוויצרי בבודפסט. הוא היה אחד מחסידי אומות העולם שעזר רבות בהצלת יהודי בודפשט, על ידי הענקת תעודות חסות 'שוצפאס' השוויצרים והבתים שעמדו תחת חסות הקונסוליה השוויצרית, ובעיקר הבית המפורסם ברחוב וואדאס 29. שם התרכזו כשלושת אלפים יהודים, בעיקר צעירים, וגם כמה משפחות. כל מי שהיה שם ניצל.

אחרי המלחמה נקרא הקונסול קרל לוץ לחזור הביתה על ידי ממשלת שוויצריה. הוא ננזף על שהציל יותר מדי יהודים, והוציאו אותו לפנסיה. במסגרת הפנסיה קיבל משכורת קטנה שלא הספיקה לו כדי להתקיים. כשזה נודע לפנחס רוזנבוים ז"ל שהתגורר בשוויץ, הוא דאג לו ושילם משכורת, מדי חודש בחודשו, לידידנו הקונסול לשעבר.

לפני כמה שנים הקימו בבודפסט ברחוב דוב, במקום שהיה שער הכניסה לגטו, אנדרטת זיכרון למר קרל לוץ.

אני קיבלתי 'שוצפס' שוויצרי מהחבר תבור. הודעתי למפקד הפלוגה שיש בידי תעודת חסות שוויצרית, וכי ברצוני לעזוב את הפלוגה ולהיכנס לבית חסות שוויצרי. המפקד השיב לי, שאל לי למהר עם זה, שכן הוא פועל לסדר חסות לכל הפלוגה, וכי הוא דואג לשלומם ולביטחונם של כל אנשי הפלוגה.

הרגשתנו בפלוגה היתה טובה והיינו די מוגנים. לכן, קיבלתי את עצת המפקד ודחיתי את עזיבת הפלוגה. שמרתי על קשר עם חברי 'בני עקיבא' והמשכתי להיפגש איתם כל יום ראשון ברחוב שיפ 12.
בינתיים נפוצו שמועות על ידי יהודים שמשפחותיהם התגוררו בבודפשט, לפיהן שגרירות הוותיקן תיתן תעודות חסות ליהודים שיסכימו להתנצר. מספר יהודים מהפלוגה הלכו לשגרירות הוותיקן ושם נאמר להם, כי אם יסכימו להתנצר - יקבלו תעודות חסות ולא יגורשו עם משפחותיהם מהעיר. אנשי השגרירות אמרי כי ישלחו כומר לסדרת הרצאות, ולאחר מספר שבועות של לימוד הנצרות, יעברו את הטקס ויקבלו תעודת חסות.

כשמסרו לנו את הצעת הוותיקן התנגדנו לקבלה. לא רק חברי הפלוגה שומרי תורה התנגדו להצעה, אלא אף רוב אנשי הפלוגה התנגדו להצעה המגונה הזו. קבוצה קטנה של יהודים מהפלוגה התייצבה בפני המפקד וסיפרה לו אודות ההצעה של הוותיקן. מפקד הפלוגה השיב להם כי הוא מסכים לבואו של הכומר להרצאות, אולם הציב לכך תנאי: המפקד יתן לשגרירות את רשימת כל אנשי הפלוגה, 250 איש, והם יתחייבו להביא תעודות חסות לכולם. גם לאותם אלה שלא ייטלו חלק בהרצאות ולא יתנצרו.

דרישתה המגונה של שגרירות הוותיקן בבודפשט, היתה חלק מהתנהגותו של האפיפיור פיוס ה- 12 כלפי היהודים בשנות השואה, ושתיקתו בכל הקשור להשמדת היהודים. איך לא התביישו שליחי הכנסייה הנוצרית להעביר יהודים על דתם, על ידי כך שהפיצו שמועות כי מי שיתנצר יינצל?!

נציגי הוותיקן היו כל כך להוטים להעביר יהודים לנצרות, עד שהסכימו להעניק תעודת חסות לכל אנשי הפלוגה. העיקר שיצליחו להעביר על דתם כמה יהודים. וכל זאת בזמן שהיה כבר ידוע לכל, שהגרמנים הפסידו במלחמה, והיינו רק צריכים להרוויח זמן כדי להישאר בחיים.

הכומר הגיע פעמיים בשבוע וכ- 20 יהודים הצטרפו לשמוע אותו. אני, יחד עם קבוצת חברים, ניסינו להפריע לו. ישבנו במעגל ושרנו שירים עבריים.

אחרי כמה שבועות הביאו את תעודות-החסות של הוותיקן. מפקד הפלוגה חילק את התעודות לכולם.