במהלך המשפט ליקט תמיר עשרות הוכחות אשר הצביעו כולן על פעולות פרו-נאציות נוספות של קסטנר. ההוכחות היו קשורות כולן לאותה רביעייה של מרצחי-יהודים: בכר, אייכמן, קרומיי וויסליצני. כל הארבעה היו חבריו של קסטנר. בימי ההשמדה ההונגרית התייחסו אליו כולם כאל חביב-החצר. ואם נחלץ קסטנר לעזרתו של בכר, מדוע לא יחלץ לעזרתם של קרומיי, אייכמן וויסליצני?

תמיר יודע את סופם של שנים מן הארבעה - בכר וקולונל ויסליצני. ברשימת פושעי המלחמה של הסוכנות היהודית מתואר פון ויסליצני - תיק מספר 0-685 - כגיסו של היינריך הימלר; מנצח על השמדת יהודי יוון; מפקח על הריגתם של ששים אלף יהודי סלובקיה; מסייע בארגון גירושם של יהודי הונגריה לאושויץ.

בשמעו כי "וילי" פון ויסליצני נתפס על ידי הסלובקים ויועמד לדין על פשעיו, חש קסטנר לעזרה. היתה רק דרך אחת למנוע את תלייתו של חבר זה ב"רביעיית בודפשט", והיא - לחלצו מידיהם של הסלובקים הצמאים-לדמו ולהעבירו לזרועותיהם הצוננות יותר של האמריקאים. ד"ר קסטנר כותב לשלטונות האמריקאים בנירנברג אודות פון-ויסליצני.

"יהיה זה מתאים יותר שהתביעה נגדו תנוהל על ידי האמריקאים, שכן גרורותיה של גרמניה היו בעצמן מעורבות מדי במבצעים נגד היהודים. משום כך, יתכן ולא יוכלו לנהל משפט כזה, על כל ההתפתחויות האפשריות בו, באורח חסר פניות" (מוצג מס. 33 ת. פ. 124/53 בביה"ד המחוזי בירושלים).

מכתב נועז. ומתוכו זועק השקר - אפילו הסלובקים עשויים לחוש תחושת-אשמה כבדה מדי, בשל אנטישמיותם, מכדי להעניש את פון-ויסליצני שונא-היהודים. האמת היא, שהסלובקים רותחים מזעם על מרצח זה; למעשה - כה רב זעמם, עד כי הם כורכים חבל סביב צווארו של "וילי" ומחסלים אותו, עוד בטרם יהיה סיפק בידי האמריקאים לנקוט פעולה לפי עצת ראש-המצילים של הסוכנות היהודית, כפי שעשו במקרה של חבר ה"רביעייה" האחר - קורט בכר.

החבר השלישי ב"רביעייה", אדולף אייכמן, נעלם מבלי להשאיר עקבות. ותמיר מתרכז ברביעי, קולונל הרמן קרומיי. בעדותו בירושלים, אמר קסטנר כי בן-בליעל סמוק-לחיים זה הורשע על ידי האמריקאים בנירנברג כפושע-מלחמה, וריצה את עונשו בבית-הכלא. תמיר מאמין כי קסטנר כיזב וכי סייע לקרומיי, כשם שסייע לבכר.

תמיר מגלה תעודה - את ההצהרה-בשבועה שנתן קסטנר בפני בנו זלקה, סגן-ראש מחלקת-העדויות של האמריקאים בנירנברג.

ההצהרה-בשבועה מזהה את קרומיי כ"שומרוני טוב" אשר עזר ליהודים. קובע קסטנר, בשבועה:

"אני רוצה להצביע על כך שהרמן קרומיי ביצע את תפקידיו ברוח טובה הראויה לשבח בתקופה שחייהם ומותם של רבים היו תלויים בו" (הצהרה-בשבועה שניתנה על ידי רודולף קסטנר ב- 5 למאי 1948, בנירנברג, גרמניה, לבנו ה. סלקה, ממדור-העדויות האמריקאי ליד הטריבונל הצבאי הבינלאומי בנירנברג).

בעקבות מכתבו של קסטנר והצהרתו-בשבועה, שוחרר קרומיי, שליח-הרצון-הטוב ללידיצה ולמחנות-המות, ממאסרו.

בשנת 1961, קולונל קרומיי הנו שוב אסיר, בפרנקפורט. ההאשמות נגדו, בפשעי המלחמה, הנן כבדות. בידי התובע הגרמני מצויות רק שתי הצהרות לטובת קרומיי, של בכר ושל קסטנר.
בכר פותח את הצהרתו-בשבועה לטובת קרומיי בהגדירו את עצמו כאדם ששיתף-פעולה עם הסוכנות היהודית. קרומיי מצדו היה אחד העדים לטובת אייכמן, במשפט בירושלים. סרווציוס, סניגורו של אייכמן, הגיש את ההצהרה-בשבועה של קרומיי כחלק מפרשת-ההגנה.
לאחר שפעם כמעט וזוכה קרומיי בבית-משפט גרמני תודות למסמכי-קסטנר, הורשע לבסוף ונדון בגרמניה בשנת 1970 לעונש המירבי - מאסר עולם על חלקו בהשמדת יהודי הונגריה.
כאשר חקרתי בפרשת קסטנר, חיפשתי ומצאתי גם את מי שהיה התובע האמריקני באותם הימים. ד"ר רוברט מ.ו. קמפנר, שפעל מאוחר יותר בפרנקפורט כעורך דין לענייני השילומים. הוא השיב לשאלותיי:

כן, הזמנתי את קסטנר מתל אביב לנירנברג, כעד התביעה. מיד לאחר שהגיע התחרטתי על הזמנה זו. נוסף לעובדה שהוא התגלה כעד יקר מאוד, וההוצאות שהיו כרוכות בבואו היו גבוהות ביותר, נוצר עד מהרה מצב משונה. אחרי ככלות הכול, אנחנו היינו שלטונות התביעה. אני רואה מחובתי לציין בפירוש, כי קסטנר התרוצץ במחנה הקצינים הנאציים העצורים, וחיפש ביניהם כאלה שיוכל לעזור להם על ידי הצהרה או התערבות לטובתם, בסופו של דבר שמחנו מאוד כאשר עזב את נירנברג.