התנצרות כדרך הצלה

מתוך: יומנה של אווה היימן, בת 13, יד ושם, ירושלים תשכ"ד

30 במרס 1944
אבא שלי שאל היום את אגי, האם אין היא רוצה שגם אני אהיה קתולית, כי הוא כבר מזמן כך. אגי לא איכפת לה, היא בעד כל דבר העלול לעזור לי, אבל לדאבון לב קיים חוק הגזע, ובין כך ובין כך אין הבדל מהי דתו של אדם. תחילה אף לא הבנתי חוק הגזע מה הוא, אבל אחר כך עלה בדעתי, שמן הסתם המציא זאת היטלר. הדבר נקרא בשם 'חוקי נירנברג'. עיקרו של דבר הוא שהאדם צריך שיהיה ארי, ואין מכריע בכך שאתה מן הרפומטורים או קתולים.

קיצורו של דבר, יומני הקטן, לא אתנצר, אם כי הדוד בעלא שמע שרבים רוצים. אבל הכמרים הנוצריים שבוואראד עומדים על כך גם עתה, שקודם כל צריכים כולם להתלמד שישה חודשים, ורק אחר כך אפשר להתנצר. הדוד בעלא עוד הוסיף לאמור, כי אמנם הכנסייה נכשלה עתה כישלון מחפיר.

אני סבורה הייתי תמיד כי הכמרים הם אנשים קדושים, והם עוזרים לכל אדם שנמצא במצוקה ללא הבחן. אולם כנראה גם הם עוזרים רק לאותם אריים הנתונים בצרה. ליהודים אין הם עוזרים. מי עוזר לנו?