הרעיון להוליך את היהודים ברגל מבודפסט עד לגבול האוסטרי, מרחק כ- 220 קילומטר, נולד עקב הפצצות בנות הברית שהרסו את קו מסילת הברזל.

צעדה זו של אלפי יהודי בודפשט התחילה ב- 10.11.44. שמענו על קורות המבצע הזה מפי הגב' אביבה פלישמן שהשתתפה בצעדה, ומפי ד"ר אריה ברסלאור, שעבד בצירות השוויצרית בבודפשט, והוא ראה את הצועדים בדרכם, וגם כתב בשעתו דו"ח על כך.

אנשי "צלב החץ" אספו את היהודים מבתי היהודים המיוחדים. נלקחו לא רק מבוגרים - על פי רוב נשים, כי הרבה גברים היו מחוץ לבתיהם בשרות עבודה - אלא גם ילדים וזקנים. אלפי יהודים נדחסו אל תוך שטח של בתי חרושת ללבנים, ששימש כמקום ריכוז לצועדים. שם הם הוחזקו בצפיפות איומה תחת כיפת השמים, ובמזג אויר גשום. משם התחילה הצעדה בקבוצות גדולות. העדה פלישמן שהתה בבית החרושת רק לילה אחד, אבל אחרים נשארו גם 3-2 ימים, עד שיצאו לדרך. הליווי היה של אנשי "צלב החץ", שהתעללו ביהודים, ושדדו מהם את כל חפצי הערך, בגדים, שמיכות ואת הצידה שלקחו עמם לדרך. כך הם צעדו שבעה עד שמונה ימים, בלי שאוכל בא אל פיהם במשך ימים. הם לנו באורוות, בדיר חזירים או אף תחת כיפת השמים, בקור של לילות נובמבר. לא ניתנה להם שום עזרה רפואית. מי שנפל בדרך מאפיסת הכוחות נורה על ידי אנשי "צלב החץ", או שגווע בצדי הדרך. הנותרים נמסרו בגבול האוסטרי לאנשי הס"ס הגרמניים.
עד 22.11.44 שולחו בדרך זו 25,000 יהודים. וזנמאיר העריך את כלל מספר היהודים שהולכו כך לגבול בלא יותר מ- 30,000 מר ברסלאור העיד על 50,000.