מן הדו"ח עולה כי ב- 19 ביוני עדיין לא היו בידי קראוס אישורי האזרחות הבריטים עבור 8000 הסרטיפיקטים המשפחתיים, אותם שלח ברלס למשרד הא"י בבודפשט- על פי בקשת קראוס מן ה- 14- 15 במאי.¹⁹ כן רמז על חולשת מחלקת הזרים שבראשה עמד הקונסול השוויצרי - לוץ, אשר עשה ככל יכולתו לעזור. בהמשך ידווח קראוס על יחסו העויין של הציר השוויצרי - ייגר Jager)) לפעולות ההצלה שלו ושל לוץ. קראוס מבקר קשות את התנהגות ההונגרים, ואינו רומז על קשריו עם פקידים הונגרים בכירים המנסים לסייע.
הבלדר, פלוריאן מנוליו, מסר את הדוחות של קראוס לג'ורג' מנטלו ב- 23 ביוני, מיד עם שובו לשווייץ. ג'ורג' מנטלו קרא את הדוחות ועשה מהם העתקים להפצה. את המקור מסר לפוזנר. מנטלו סיפר לקראוס שביקש מפוזנר שיפיץ את תוכן הדוחות, כפי שקראוס ביקש במכתבו, אך פוזנר סרב כי חשש שהפרסומים יזיקו לפעולה של קסטנר ( רכבת קסטנר עתידה הייתה לצאת את בודפשט כעבור שבוע ושליחות ברנד). מנטלו פרסם, על כן, בעצמו את תוכן הדוחות באמצעות מברקים ל"כל העולם", לאנשי מפתח בממשלה השוויצרית, כולל לשליח האפיפיור שם, ולסוכנות הידיעות Exchange Telegraph .²⁰

ביום שקיבל פוזנר את הדוחות, ב- 23 ביוני 1944, שלח מברק לברלס בקושטא ובו נאמר:

"היום קיבלתי מכתב מיואש מיום 19.6 מקראוס. הוא ללא ידיעות מכם מאז ה- 19.3. ממשפחת הגר [הונגריה - א.נ.] גורשו מערי השדה עד כה 400,000 לבירקנאו כנראה רובם הועברו למוות. בשבוע הבא אמור להיות אותו טיפול ל- 250,000 מעיר הבירה והמחוז. קראוס רואה את אפשרות ההצלה היחידה על ידי דורקה ארצי [דרכונים ארצישראלים - א.נ.]".²¹

ב- 23 ביוני 1944 נודע לבעלות הברית, לראשונה, כי למעלה מ-350 אלף יהודים מהונגריה גורשו לאושוויץ בחמשת השבועות האחרונים. המידע שנכלל במכתב זה הבהיר מעל לכל ספק מהי המשמעות המדויקת של השם אושוויץ.²²

מכאן ואילך החלה פעילות תקשורתית ודיפלומטית רחבת היקף שלא הייתה כמותה עד אז ביחס לשואת יהודי אירופה. פעילות גלויה שהבקיעה את חומות השתיקה של ממשלות וארגונים באירופה, של מנהיגים יהודים, כולל נציגי הישוב בקושטא, בג'נבה ובא"י, הג'וינט ומנהיגי הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ, אשר הכירו את תוכן דו"ח אושוויץ, גם אם באופן לא מלא.

יום לאחר שמברקו של פוזנר - אודות דוחותיו של קראוס - הגיע לידי ברלס , שלח ברלס מברקים לסדרת אישים ובהם מסר את תוכן מכתבו של קראוס: לשגריר בריטניה באנקרה, Hughe Knatchbull Hugessen, לשגריר ארצות הברית באנקרה, Laurence A. Steinhardt, לאפיפיור, ליצחק גרינבוים בירושלים, למשה שרת בקהיר, לברל לוקר בלונדון ולנחום גולדמן בניו יורק. תוכן המברקים היה זהה כמעט בכולם:

" זה עתה קיבלתי הודעה מבודפשט המודיעה לי ש - 400 אלף יהודים מערי הפרובינציה גורשו לבירקנאו רובם, קרוב לודאי להשמדה. בשבוע הבא יחל הגרוש של 350 אלף (צ"ל 250 - א.נ.) היהודים הנותרים מבודפשט וסביבתה. פעולת ההצלה היחידה האפשרית:
א. להזהיר כי תתקיים פעולת תגמול נגד האסירים גרמנים בארצות בנות הברית.
ב. להעניק אזרחות זרה ליהודי הונגריה. אני מבקש לדווח לשגרירות ארצות הברית ובריטניה וד"ר ויצמן. המכתב חתום על ידי מר מ. קראוס נציג הסוכנות היהודית בבודפשט. אני מביא זאת לתשומת ליבך ומתחנן ".²³

ברלס פנה לפוזנר וביקש, שעקב המצב הנואש בהונגריה, יש לטפל בנושא ההצלה באופן שונה מכפי שנהגו עד כה. עוד מסר כי משה שרת נמצא אצל חיים ויצמן לשם דיונים עם השלטונות בלונדון. ברלס חזר ודיווח על עשרת אלפים הסרטיפיקטים שאושרו והועברו לקראוס. הוא ביקש את פוזנר לברר אצל קראוס האם אלו הגיעו אליו וכן, האם יש אפשרות יציאה מהונגריה עבור 600 ויזות המעבר המאושרות, הנמצאות כבר בידי קראוס, מפני שניתן לשלוח לשם קרונות מטורקיה. ²⁴

יצחק גרינבוים פנה אל שרת בלונדון ואמר כי המידע שמסר קראוס קובע במפורש שיש לעצור את שני האנשים, אנדרה ובקי, האחראים הישירים למהירות ולאינטנסיביות של הגרוש. "ולכן תדרוש אחריות והכרזה על עצירתם. קראוס דורש גם הוצאת סרטיפיקטים של אזרחי פלסטינה. צעדי תגמול גם מוצעים נגד גרמנים העצורים בארצות בנות הברית. בבקשה לחץ את הרשויות המתאימות ".²⁵ מכתב דומה כתב גרינבוים לסטפן וייז (מנהיג יהודי ארה"ב) והוסיף כי צעדים דרסטיים יכולים לעצור את הטבח הסיטונאי הנרחב ביהודי הונגריה. "בבקשה פרסם באופן הנרחב ביותר [הדגשה שלי - א.נ.] את העובדות הללו וארגן צעדים אפקטיביים על ידי הקהילה".²⁶

פעולה אינטנסיבית החלה גם בתוככי שווייץ: למחרת, ב- 24 ביוני, מסר גרהרד ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בג'נבה, את תמצית דו"ח אושוויץ למקללנד, נציג הוועד לפליטי מלחמה ( (W.R.B. בברן, וזה שלח את המברק לוושינגטון, אשר הגיע לשם באותו היום. הדו"ח הטלגרפי ששלח מקללנד אל משרד החוץ האמריקאי ואל הוועד לפליטי מלחמה נתקבל כמהימן לחלוטין והסיר כל ספק באשר להיקף השמדתם ההמונית של היהודים. על יסוד דו"ח זה פנה ראש הוועד לפליטי מלחמה, פלה, ב- 29 ביוני אל משרד המלחמה בתביעה להפציץ את מסילות הברזל כדי לעצור את משלוחי היהודים מהונגריה. בקשתו של פלה הגיעה לעוזר שר המלחמה, מק- לוי, אשר תשובתו הייתה חד משמעית: "... הפעולה המוצעת אינה בת ביצוע ...". תשובת דחייה מעין זו נשלחה גם ב-5 באוקטובר.²⁷

המערכה בבריטניה החלה כאשר ליכטהיים, נציג הסוכנות בג'נבה, כתב אל דאגלאס מק קילופ בצירות הבריטית בברן, ב- 26 ביוני, שיבריק ללונדון את השדר הדחוף. מקקילופ עשה כך והשדר הגיע ב - 27 ביוני. חלקו הראשון היה תמצית מכתבו של קראוס מ- 19 ביוני ונאמר בו:

"קיבלתי דוחו"ת חדשים מהונגריה לפיהם כמעט מחצית מכלל 800 אלף היהודים בהונגריה גורשו כבר, בקצב של 10 אלפים עד 12 אלף איש ליום. רוב המשלוחים האלה מגיעים אל מחנה המוות בירקנאו ליד אושווינצים [...] שם הומתו במשך השנה שעברה מיליון יהודים וחצי מכל רחבי אירופה". בהמשך תוארו הצעדים הדחופים שיש לנקוט.²⁸

ב- 26 ביוני 1944, באה לראשונה התגובה הרשמית מן האפיפיור. מונסיור אנג'לו רוטה, נציג האפיפיור בהונגריה, מסר מכתב מהאפיפיור פיוס ה- 12 לעוצר, אדמירל הורטי. אף שהניסוח היה חמקמק, הייתה זאת, ללא ספק, מחאה נגד גירוש יהודי הונגריה. לעובדה שהמחאה באה מן האפיפיור, שעד כה נמנע מלמתוח ביקורת על רצח היהודים, הייתה חשיבות רבה. באותו היום, ה- 26 ביוני, התכנסה מועצת הכתר ההונגרית לדון בהפסקת הגירוש אך לא קיבלה החלטה בעניין זה, ואולם קיבלה החלטה על ההגירה של 7800 בעלי סרטיפיקטים. ביום שלמחרת, ה- 27 ביוני, הגיעה איגרתו של נשיא ארצות הברית, רוזוולט, דרך צירות שווייץ בבודפשט, ובה אזהרה הכתובה במילים קשות וחזרה על דאגת ארצות הברית בקשר לרדיפות היהודים. באיגרת קריאה לתשומת לב לעמדת הנשיא מיום 24 במרס לעונש שיוטל על אלה שיימצאו אשמים בפשעי מלחמה.

החלטת מועצת הכתר נמסרה לויזנמאייר על ידי ראש הממשלה סטואי ב- 27 ביוני ושוב על ידי הורטי ב- 8 ביולי. לדברי ברהאם, החלטת מועצת הכתר התבססה על התגובה הקשה בשווייץ לדו"ח ששלח קראוס. ב- 29 ביוני הזהיר הארכיבישוף מניו יורק , Francis J. Spellman את העם ההונגרי מפני הצעדים האנטי יהודים שבהם נוקטים, וקבע שמעשיהם היכו בתדהמה את כל האנשים שמפעם בהם רגש של צדק והומניות. וכן, שהדבר עומד בניגוד לאמונת הקתולים, שהיא אמונתם של רוב ההונגרים. זעקת דעת הקהל בבריטניה הובלה על ידי דמויות יהודיות וכנסייתיות. ב- 30 ביוני באה אזהרת המלך השבדי גוסטאב אל ממשלת הונגריה בהיוודע באופן פומבי האמת על אושוייץ ושואת יהודי הונגריה.²⁹ באותו לילה יצאה רכבת קסטנר את בודפשט - ועליה 1685 יהודים - בדרכה לספרד, והגיעה בסופו של דבר לברגן בלזן.

ביום שהגיעה אזהרת מלך שבדיה לעוצר ההונגרי, ב - 30 ביוני, נפגשו חיים וייצמן ומשה ושרת, שני הנציגים הבכירים של הסוכנות היהודית, עם תת שר החוץ הבריטי ג'ורג' הול. השניים הניחו לפניו את מברקו של גרינבוים על הצורך הדחוף להפציץ את אושוויץ.³⁰

מכיוון שעדיין לא התקבל האישור הגרמני להחלטת ממשלת הונגריה להפסיק את הגירושים, ואלו המשיכו בקצב מואץ והגיעו כבר לפרברי בודפשט, ערכו 600 מפציצים אמריקאים הפצצה על בודפשט ב - 2 ביולי בצהריים. אחר הצהריים התכנסה שוב מועצת הכתר בראשות הורטי, ושם הוחלט פה אחד לא לחכות לתשובת הגרמנים אלא להפסיק את הגירושים, גם בניגוד לעמדת הגרמנים, אך בפועל הגירושים עדיין לא פסקו. לאחר קבלת החלטה זאת הרחיקו את מזכירי המדינה: אנדרי ובקי ממשרד הפנים אך השאירו את קולונל הג'נדרמריה פרנצי על כסאו. הרחקת אנדרי ובקי, מנאמני המשטר הנאצי ותומכיו הנלהבים סימנה את השינוי ואת העצמאות שנטלה לה ממשלת הונגריה ביחסה אל הגרמנים.³¹

ביום הפצצת בודפשט התקיימה ישיבת הנהלת הסוכנות. גרינבוים ביקש שהנהלת הסוכנות תאשר לו לכנס מסיבת עיתונאים זרים למסור להם מידע על המתרחש באושוויץ ועל השילוחים מהונגריה ולתבוע הפסקת הטבח בכל מחיר. שמורק, סנטור ובן גוריון התנגדו לרעיון בטענה שפרסום לא יועיל ובודאי שלא יביא להפסקת הטבח. לדברי פרילינג, תוכנית הכופר שהביא ברנד עדין מיקדה אליה את עיקר מעייניהם והם לא רצו לסכנה במאמצים אחרים. באותה עת נבדקה גם האופציה סביב הבאת באדר להונגריה.³²

הארכיבישוף מקנטרברי פנה אל צ'רציל ב- 3 ביולי, וב- 8 ביולי פנה באופן ישיר אל ההונגרים בבקשה לעזור ליהודים הנרדפים, גם אם הדבר כרוך בסכנה אישית גדולה. הודעה דומה שודרה ב-בי.בי.סי. היא הביאה מידע אמיתי לעם ההונגרי על הפעולות שננקטו נגד היהודים, מתוך הדו"ח ששלח קראוס, והזהיר את חברי הממשלה ומשתפי הפעולה מפני התוצאות של מעשיהם. קראוס העיד כי שמע במשך מספר ימים בשידורי ה- בי.בי.סי את תוכן מכתבו והדוחות ששלח.³³

בהודעה להורטי ב- 4 ביולי דיווח אמרה טאהי Tahy, I.)), מיופה הכוח ההונגרי בברן, לעוצר ההונגרי על שנאת הונגריה וההונגרים שנולדה על ידי מפגינים בשווייץ. במברק אחר התחנן: "היה יפה אם תוכל להכחיש את הרציחות ההמוניות".

מברק שנשלח ב- 6 ביולי על ידי משרד החוץ השוויצרי לצירות השוויצרית בבודפשט סקר את השפעת המערכה העיתונאית שם, וכיצד דעת הקהל לוחצת על הממשלה השוויצרית להפסיק את השתיקה וליזום פעולות הצלה, וכי הציבור השוויצרי אינו מסוגל להבין איך ההונגרים משתפים פעולה בזוועות אלו. הכותב ביקש שמברקו יובא לתשומת לב השלטונות ההונגרים וכי ממשלת שווייץ מצפה לתשובה. ב- 4 ביולי נפגשו ריגנר, שליח הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ, ובורקהרט, ממלא מקום נשיא הצלב האדום הבינלאומי. ריגנר הדגיש את האחריות הרובצת על הצלב האדום בעניין יהודי הונגריה, וכי אחרי המלחמה יהיה על הארגון לתת דין וחשבון על מעשיו ומחדליו. יום למחרת כתב הובר לעוצר הורטי את המכתב מטעם הצלב האדום הבינלאומי. המכתב נמסר לעוצר הורטי ב- 20 או ב- 21 ביולי, על ידי שירמר, נציג ארגון הצלב הבינלאומי בברלין, שגויס להישלח לבודפשט.³⁴

ב- 6 ביולי נפגשו וייצמן ושרת עם אנטוני אידן, שר החוץ הבריטי. מטרתם העיקרית הייתה לפעול להחשת שובו של ברנד לבודפשט, ועל ידי כך לשמור בידם אפשרות כלשהי להציע לגרמנים עסקה לעצור את הגירושים. בפגישתם הניחו לפניו תזכיר שהסעיף הראשון בו דן בדוחו"ת שהתקבלו מג'נבה ומאיסטנבול, ובמיוחד מכתבו של קראוס מה- 19 ביוני וחוזר על המידע שנמסר בדו"ח ורבה וצלר על פיו למעלה ממיליון וחצי יהודים מכל רחבי אירופה נרצחו באושוויץ. בסופו של דבר דן אידן עם צ'רציל בשלוש מן ההצעות שהעלה וייצמן בעקבות שיחתם על שליחות ברנד, ובצורך להפציץ את מסילת הברזל המוליכה מבודפשט לבירקנאו. צ'רצ'יל השיב ב- 7 ביולי בחיוב על ההצעה בדבר הפצצות, אך דחה מכל וכל את המשך שליחותו של ברנד. מאז תשובתו זו של צ'רצ'יל, הורדה מעל הפרק שליחות ברנד, אשר הסוכנות היהודית תלתה בה את עיקר תקוותיה בכל תקופת הגירושים.³⁵

בישיבה של הנהלת הסוכנות ב- 9 ביולי 1944 שיתף בן גוריון את עמיתיו במידע על פגישת ויצמן עם אידן , אך לא נגע כלל בשאלת ההפצצות וההתראות שנכללה בפגישותיהם. הדיון בהנהלת הסוכנות התמקד במאמצים לקדם את הצעת הכופר שהביא ברנד, למרות דחיית צ'רצ'יל את המשך השליחות.

ב- 11 ביולי קבע צ'רציל, בהודעה שפרסם, שגרוש היהודים הוא אחד הפשעים האיומים שהתרחשו בתולדות ההיסטוריה האנושית, שנעשה בידי אחד הגזעים המובילים באירופה. הוא הבטיח שכל המעורבים בפשע זה, כולל אלו שצייתו לפקודות, יימצאו את מותם לאחר שיוכח הקשר שלהם לרצח.

לעומת זאת, בישיבת מליאת הנהלת הסוכנות השבועית הבאה (ב-16 - 17 ביולי ) העלה בן גוריון לראשונה את נושא ההפצצות בקיצור רב. הוא ציין ששרת הודיע כי בלונדון הסכימו להפצצת תחנות הרכבת בין הונגריה לפולין. הוא לא אמר על הפצצת המחנות עצמם, והישיבה הסתיימה ללא החלטות כלשהן. ³⁶

במכתב מן ה- 13 ביולי הודה קראוס לכהני ופוזנר על תרומתם בהפצת הדוחות ששלח, תוך הכרה בערכם ההיסטורי, ומבלי שהיה יכול לדעת אז כי המידע אודות השמדת יהדות הונגריה בפולין היה ברשותם לפני ה- 23 ביוני, גם אם לא באופן מלא:

"אתמול [12 ביולי] היה עבורי היום רב האירועים ביותר מאז ה- 19 במרס ש.ז [...] זה היה כקרן אור באפלה שכבר חשבנו אותה לנצחית [...] ההרגשה המרגיעה [...] שעשיתם את הבלתי אפשרי [...] לאפשרי ממלאת אותי גאווה ושמחה. ההתערבות המיידית שלכם בעקבות מכתבי והדו"ח שצרפתי אליו, הביאו לידי הצלחות במידה כזאת, שבעתיד ימצא להם מקום בתולדות ישראל".

קראוס חזר ותאר כיצד התפתחו העניינים בעקבות פרסום מכתבו והדוחות:

"ההתערבות של הנשיא סטפן [ארה"ב] הגיעה ב- 27 לחודש זה , של אב קדוש ב- 26 לחודש זה, [צריך להיות בחודש שעבר - יוני - א.נ.] שתיהן עוררו כאן מהומה גדולה. התערבות של נשיא סטפן גרמה לשינוי של ממש אצל הממשלה כאן לגבי היחס שלה אל הגרמנים, לכן תהיה לה השפעה גדולה על הגורל של אחינו שעדיין נמצאים כאן [...]".

כמי שהבין את הכוח הטמון בפרסום הטרגדיה של היהדות ההונגרית באמצעי התקשורת המערביים ואצל ממשלות המערב, הוא צרף למכתבו דו"ח על גורל היהודים בפולין: "אני מאד מבקש ממך להשתמש בדו"ח זה, שהוא אוטנטי בדיוק כמו הדו"ח הקודם, אצל המקומות שאתה רואה כמתאימים. ועוד אני מבקש לפרסם אותו בעיתונות". בנוסף צרף מאמר ממנו יוכלו ללמוד עובדות נוספות, על פי בקשת הממשלה ההונגרית ומועצת היהודים בבודפשט:

"הממשלה כאן מבקשת שתפרסמו מאמר זה אצלכם וגם בעיתונים של ארצות ניטרליות אחרות, בעיקר בשטוקהולם, ובאם אפשר בעיתונות היהודית בניו -יורק ובלונדון. המאמר הועבר אלי על ידי היודנראט כאן, שאני בעצם לא מזדהה אתו [...] במקרה זה ממשלתנו [ממשלת הונגריה - א.נ.] מבטיחה הטבות רבות לידידנו". [הדגשות שלי - א.נ.] ³⁷

עד ה- 19 ביולי 1944- היום בו פורסם דבר עסקת 'דם תמורת משאיות' בעיתון האמריקאי New York Herald Tribune ולמחרת בעיתונות העולם החופשי ובארץ ישראל - העלימו ראשי הנהגת הישוב את הידיעות של יואל ברנד על השמדת יהודי הונגריה מן הציבור בארץ ובחלק מן הזמן מראשי הישוב, מחברי ועדת ההצלה היישובית ומחברי מליאת הסוכנות היהודית, בטענה שבכירי הישוב עסקו בחשאיות בניסיונות לקדם את מטרת השליחות, יחד עם השלטונות האמריקאים והבריטים במשא ומתן קשה, מתוך ניגודי אינטרסים של כל צד במשא ומתן. הם סברו כי חשיפת תוכנית השליחות היתה מחסלת את סיכוייה להתגשם. עם חשיפתה באמצעי התקשורת היא הוסרה מן הפרק. ³⁸
כאשר הגיע המברק של נשיא ארה"ב לצירות השוויצרית בבודפשט, ב- 27 ביוני בשעה 16.00, נקרא קראוס אל הקונסול לוץ וזה הקריא בפניו את תוכן המברק. ייגר הורה ללוץ להתקשר מיד עם שר החוץ ההונגרי, ששימש גם כראש ממשלה, על מנת לתאם פגישה כדי להגיש לו אגרת חשובה. הפניה נעשתה, וסגן שר החוץ, ד"ר יונגרט (Yungerth.) ,³⁹ החזיר תשובה לאחר מספר שעות, והזמינם לפגישה אצל ראש הממשלה ההונגרי. קראוס ביקש מן הציר ייגר כי יוסיף בעל פה, על תוכן האיגרת, שממשלת ארצות הברית מבקשת מממשלת שוויצריה להודיע באיזה יום ובאיזו שעה נמסרה האיגרת לידי שלטונות הונגריה. "הציר השוויצרי צחק ואמר שאין זה נהוג, אבל אחר כך קיבל את עמדתי וחשב שזה חשוב מאד שהממשלה ההונגרית תודיע על כך". המברק נמסר, ובאותו ערב בשעה 10.30, הגיע סגן משרד הטקס לצירות השוויצרית ומסר שהממשלה ישבה ודנה באגרת זו, וברוב קולות הוחלט להפסיק את הגרוש, ולפנות לממשלת גרמניה לקבל גם את אישורה. יום למחרת, ב- 28 ביוני, הגיע סגן משרד הטקס לצירות השוויצרית, בשעה 11.00 בבוקר, והודיע כי בישיבה שהתקיימה עם חברי מועצת הכתר בראשות הורטי, נתקבלה החלטה על הפסקת גרוש יהודי הונגריה. הצירות השוויצרית הודיעה על כך לברן. ב- 29 ביוני התקבל מברק נוסף מארצות הברית דרך ברן. במברק נאמר כי ממשלת ארצות הברית אינה שבעת רצון מסידור זה מפני שהגרוש לא פסק לגמרי. במכתב נאמר כי ממשלת ארצות הברית מחכה להפסקה מוחלטת של הגרוש. ראש הממשלה ההונגרי התייעץ עם הציר השוויצרי, ייגר, כיצד לפעול. לדברי קראוס:

"הממשלה ההונגרית הייתה מוכנה לעשות ג'סטה ולבקש מהצירות הגרמנית להרשות את עלית ה- 40 אלף יהודים. ראש הממשלה הסכים מיד, ובאותו יום כתבה הממשלה ההונגרית לצירות הגרמנית אגרת חריפה בה הכניסה הממשלה משפט כי 'סידור העליה של 40 אלף נפש היא שאלה כל כך חשובה לממשלת הונגריה שהיא מצרפת סידור זה עם יחס כללי של ממשלת הונגריה מ[מצד/ אל ?] גרמניה."

כך נולדה תוכנית שברבות הימים נקראה "תוכנית הורטי".⁴⁰

במסמכים הרשמיים של ממשלת הונגריה אין אזכור ל- 40 אלף מהגרים, אך נראה שממשלת הונגריה החליטה על מספר זה, מבלי לתת לכך חותמת רשמית. במכתב של 'מולדתי' לוועדת ההצלה בירושלים דווח כי בפגישה שהתקיימה בין ברלס ובין מיופה הכוח של ממשלת הונגריה בטורקיה, דה טאהי, הוא מסר לברלס על אישור של ממשלת הונגריה להגירת 8000 משפחות. (סרטיפיקט משפחתי הכיל בממוצע כ- 5 איש).⁴¹ כך גם התייחסו כל הגורמים המערביים שהיו מעורבים בהגירה, למספר 40 אלף, כמספר אישורי האזרחות שבריטניה שלחה, ודרשו לפעול למען מספר זה.

המנהיגים היהודיים והציוניים בשווייץ, שהיו מפולגים ומסוכסכים זה עם זה, נערכו לפעולה משותפת. ההד הרחב והמזעזע של הדוחות הביא לכינוסם ב- 29 וב- 30 ביוני לדון במצב. פוזנר מסר לברלס כי

"אמנם מה שהחלטנו לפי שעה איננו הרבה, אך העיקר שיש התחלה לפעולה משותפת. במצב הנוכחי כאן זאת כבר התקדמות שנקווה שתמשיך".

בסיום המברק הוסיף:

" אני מקווה שעכשיו לא יהיו יותר עיכובים [ ...] אנצל את ההזדמנות לדווח לקראוס ולחברים בפירוט".⁴²

ב- 2 ביולי 1944 כתב פוזנר מכתב לקראוס ובו תגובה לדוחותיו שכבר הספיקו להכות גלים בעולם:

"זה היה המסר הראשון שהתקבל פה על ההתרחשויות אצלכם בשבועות האחרונים. לצערנו אישרת את מה שהאנשים הכי פסימיים בינינו חששו מפניו לאחרונה. אין צורך להדגיש כמה הידיעות זעזעו אותנו".

בהמשך מסר לו על כל פעולותיו שעשה עד אז ועל פעולותיו של ברלס: הכול עוסקים בפעילות בינלאומית נרחבת ביותר שהגיעה עד נשיא ארצות הברית והכס הקדוש, בהתערבותם של משה שרת ונחום גולדמן ומנהיגות יהדות ארצות הברית. כן התחילו לבצע את התהליכים הדרושים לספק דרכונים פלסטינים - (Arzis Dorka ) "למרות שלכולנו ברור שבהתחשב במצב, בצוע ההצעה קשורה לקשיים בלתי רגילים. אך [[... נעשה הכול [... ] מה שניתן להשיג".⁴³ המכתב של פוזנר הגיע אל קראוס ב- 12 ביולי, ובעקבות כך חודש הקשר בין ברלס וקראוס, באמצעות פוזנר.⁴⁴
ב- 8 ביוני השיב ויזנמאייר להצעה שנשלחה לו לקראת גירוש יהודי בודפשט. על פי ההצעה, יש חשש שהפעולות יעוררו תשומת לב בחו"ל, יעוררו אלימות, וינסו לעורר את דעת הקהל, הן בבית והן בחו"ל על ידי סיפורי אימה. כדי לקדם את התופעה הוצע לייצר תנאים קיצוניים שבהם יוכלו להאשים את היהודים, כמו מציאת פצצות בבתי כנסת או בתי הקהילה, התקפות על אנשי משטרה, שדידת מטבע זר בקנה מידה רחב כך שיאיימו על המטבע ההונגרי וכדו' "הדרגה האחרונה של פעולה מסוג זה תהווה את נקודת הפתיחה למבצע הכללי". ויזנמאייר השיב, שכפי שידוע הגירושים מבוצעים מזה זמן והן לא גרמו לפעולה משמעותית בחו"ל, כשם שהריכוז בגטאות ידוע זמן רב, ואף יושלם בקרוב בבודפשט. לדבריו, להצעות המוצעות יהיה אפקט מנוגד, מפני שידוע לכל שחברי הקהילה היהודית נמצאים תחת השגחת המשטרה ההונגרית ותנועת היהודים מאד הוגבלה, ולכן ביקש להשליך במהירות כל "עבודת פרופוגנדה".⁴⁵

ואולם, ב-29 ביוני הבריק למשרד החוץ הגרמני והביע את דאגתו שהורטי ישנה את עמדתו. ויזנמאייר קבע שלמרות שהמכניזם להשלמת הפתרון הסופי של יהודי הונגריה כבר מוכן, לפתע יותר ויותר צעדים ננקטו, כתוצאה מלחץ של ארגונים זרים במטרה לשפר את מצב היהודים. למחרת דיווח ריבנטרופ שהורטי החליט לדחות את גירוש יהודי בודפשט לפחות בעשרה ימים ל- 10 ביולי. ⁴⁶

באותו יום, 29 ביוני, הבריק אוטו וינקלמן, ראש הס"ס בבודפשט להימלר אודות השינוי במדיניות הורטי כלפי היהודים: "בגלל הלחץ המקומי והבינלאומי, הורטי נאלץ להתערב לטובת היהודים". וינקלמן הרגיש שויזנמאייר לא מסוגל לשלוט בעניינים וביקש אישור להוראות חדשות מהיטלר.⁴⁷

הורטי הניע את גדודיו הנאמנים וציווה להסיג את הג'נדרמריה מבודפשט אשר הגיעה להוציא לפועל את הגירוש שהיה מתוכנן ל- 2 ביולי.⁴⁸ ויזנמאייר אישר את החדשות במברק למשרד החוץ ב- 8 ביולי שם התאונן שהפעולה המתוכננת ליום זה הופסקה, והג'נדרמריה שהייתה אחראית לבצע אותה חזרה לבסיסה.⁴⁹ למרות שהורטי ביקש יחס יותר הומאני ליהודים, הוא אמר שבקרוב יאשר חידוש הגירוש. ויזנמאייר רצה לעשות מספר ויתורים לבקשות השוויצרים, השבדים והאמריקאים ב- 29 ביוני,⁵⁰ על ידי אישור הגירת כ- 7000 יהודים, בתקווה שבעקבות כך תיפתר שאלת שאר היהודים הנותרים בדרך קלה יותר.⁵¹

ב- 10 ביולי דיווח ריבנטרופ לויזנמאייר כי היטלר אישר את הגירת יהודי הונגריה ונענה לבקשת ממשלת הונגריה להתיר למספר יהודים הונגרים להגר לשוויץ, שבדיה או ארה"ב. ⁵²

בסביבות 11 ביולי סיימו לגרש יותר מ- 55 אלף יהודים מאזור V, מספר שהגיע בסך הכל ל- 437,000 מגורשים.⁵³ ב- 13 ביולי שוב שלח ויזנמאייר מברק למשרד החוץ והצביע על שינוי מדיניותו של הורטי ביחס ליהודים כתוצאה מלחץ בינלאומי.⁵⁴

ב- 21 ביולי 1944, כתב מנהל מחלקת העיתונות הגרמנית, זינדרמן - סגנו של גבלס, מאמר בעיתון הונגרי בבודפשט, בו הוא הכחיש את מה שנכתב בעיתונים בחו"ל על השמדת יהודי הונגריה. במאמר לא רק הכחיש את ההשמדה אלא קבע כי ההפך הוא הנכון: הם פועלים למען יהודי טרזינשטאט, שיוכלו לקבל חבילות. למשל, היום קיבלו 20 אלף חבילות מפורטוגל. קראוס שלח את העיתון לשווייץ תכף לאחר פרסומו.⁵⁵

אחד האנשים שקראוס מסר לו את דו"ח אושוויץ, היה קולונל הג'רדרמריה פרנצי, אשר אמר, לאחר קריאתו, כי אינו מאמין לתוכן הדו"ח.

"פרנצי אמר לי, שהוא יכול לנסוע לאושוויץ ולראות באם זה נכון, ... ובאם יתברר לו שזה שקר אז יעמיד אותי לדין, ולפי החוק הייתי צפוי לעונש מוות. פרנצי התקשר טלפונית, בנוכחותי, עם אייכמן וביקש ממנו לנסוע לאושוויץ ושאל מה דעתו. אייכמן ענה לו, שברצון רב. הוא אמר לו גם שירכוש לעצמו דרכון ואז הוא [אייכמן - א.נ] לא יתנגד. ... . פרנצי עוד צעק עלי ואמר 'אתה רואה שזה שקר, הוא מוכן להרשות לי לנסוע!"

פרנצי השיג דרכון, לאחר שלושה ימים, ופנה עם הדרכון לאייכמן. אייכמן הורה לו להעביר את הדרכון לברלין לאישור סופי וכך עשה, אך הדרכון לא הוחזר לו. בעקבות כך אמר פרנצי לקראוס שעתה הוא מאמין לתוכן הדו"ח על אושוויץ "ומיום זה מוכן לעזור לנו. כל זה קרה בחודש יולי 1944 ".⁵⁶
הפעילות הדיפלומטית חסרת התקדים בעניין שואת יהודי אירופה ושואת יהודי הונגריה בפרט, שנסקרה כאן, הייתה במידה רבה תגובה לקמפיין העיתונאי הנרחב בשווייץ ותגובה לדעת הקהל וארגונים ציבוריים נסערים שם. פרופסור קנצלר סקר בספרו, באופן מפורט, את הקמפיין העיתונאי ואת תגובת הארגונים הציבוריים ודעת הקהל השוויצרית, כמו גם בבריטניה וארה"ב, עם פרסום הדוחות והפצתם.⁵⁷

מאז תחילת המלחמה, כפתה שווייץ את מדיניותה ההיסטורית של ניטרליות חמורה בכלל ובמדיה בפרט, מפחד כיבוש גרמני. מדיניות זו הוזנה מסלידה שוויצרית מהיהודים אשר נשענה על עשר שנות תעמולה אנטישמית גרמנית והתגברה על ידי הפחד מפני פלישה גרמנית. אווירה זו יצרה צנזורה חמורה שלא התירה ביקורת על גרמניה. דמויות כנסייתיות שניסו לשבור את חומות השתיקה על רדיפות הגרמנים נאכפו על ידי צנזורה קשה. פרסום החומר בידי מנטלו שבר את כל הכללים שהיו נהוגים. תחת השפעתם המוסרית של ראשי הכנסייה כתבו כל העיתונים בעמודים הראשונים מאמרים על הטרגדיה היהודית, וראשי כנסיה זעקו בטקסי מחאה נגד אכזריות הגרמנים והשותפות ההונגרית. באופן זה הם יצרו לחץ כבד על הדרגות הגבוהות בממשל השוויצרי והצלב האדום הבינלאומי להיות מעורב במאמצי ההצלה. המערכת העיתונאית יצרה שינוי מוחלט באקלים ובעמדה האנטי יהודית של דעת הקהל השוויצרית עצמה, ולכן המחאה העיתונאית שהונעה על ידי מנטלו הייתה תופעה מדהימה.

לאחר שמנטלו הציג לווסט ((Freddie West, נספח צבאי רם דרג במודיעין הבריטי בברן, את הדוחות, הלה הסכים להאיץ בוולטר גארט (Walter Garrett) - מנהל ה - British Exchange Telegraph, סוכנות ידיעות בריטית הנתונה לפיקוח, לפרסם את המידע . מכתבו של קראוס סוכם על ידי גארט ב- 4 מברקים. הוא טילגרף את תוכנם לרוזוולט, לצ'רצ'יל ולארכיבישוף שפילמן. במקביל החלה מחאה עממית רחבה. במשך מספר ימים צילמו הסטודנטים אלפי העתקים של הדוחות, אותם הפיצו באוניברסיטאות ולאישים פוליטיים, כולל חברי פרלמנט.⁵⁸

הדיווחים העיתונאים הראשונים הופיעו בעיתונים Neue Zurcher Zeitung ו Nation Journal de Geneve. ⁵⁹ הפצת המאמר העיתונאי הראשון ב- 24 ביוני, שימשה קטליזטור למערכה העיתונאית שעלתה בטור גיאומטרי. מבחינה סטטיסטית, מ- 24 ביוני מאז הכתבה הראשונה שהופיעה ב- Neue Zurcher Zeitung ועד ה- 30 ביוני, התפרסמו 31 כתבות.

הצירות ההונגרית בשווייץ מילאה תפקיד מרכזי בלחץ על הורטי להתמודד עם הפתרון הסופי של היטלר בהונגריה. שני דיפלומטים הונגרים אנטי נאצים בברן היו בעיקר מעורבים בכך: אימרה טהאי, הציר ההונגרי בברן, ו Bella Sarrossy . ב- 26 ביוני שלח אימרה טאהי העתקים של הדוחות למשרד החוץ ההונגרי. בנוסף שלח מברק להורטי שבו תיאר את פרטי הגירוש האיומים כפי שהופיעו בעיתונות השוויצרית. במברק נאמר:

"דיווחים אלו גרמו התרגשות גדולה, לשערורייה בתוך ארגוני הסעד (הפרוטסטנטים) בשווייץ. לפי דיווחי העיתונות שלטונות הונגריה אחראים לביצוע הזוועה. זה מפחיד שרגשות אנטי הונגרים יתפתחו בארצות הניטרליות [...] הרושם הטוב יעשה אם תהיה הכחשה רשמית של הדוחות שיהודים שהיו מגורשים [...] רק הורחקו ולא נרצחו".

כנראה שבתגובה לתמונה הקשה שתיאר אימרה טהאי, שלח ראש הממשלה סטואי, באותו יום, ה- 26 ביוני, מברקים לנציגים הדיפלומטיים ההונגרים בבירות השונות, ובו הכחיש את דברי העיתונות העוינת בשוויצריה, וביקש להרגיע את העיתונות הזרה, בקובעו כי יהודי הונגריה נשלחו לגרמניה לעבודה, על משפחותיהם, מפני שהוכח שהפרדת בני המשפחה פוגעת בכושר עבודתם. ⁶⁰

מ-1 ביולי עד ה- 7 ביולי, כאשר הורטי עצר לראשונה את הגירושים, הופיעו עוד 32 מאמרים. העיתונות השוויצרית הפיצה סידרה של גילויים על המציאות במחנות הריכוז, עם תשומת לב מיוחדת להשמדת יהודי הונגריה. השפעת הדוחות גדלה עם הפצתם ב- 4 ביולי, בידי אנשי אקדמיה ותיאולוגים ידועים. אנשי הדת הפרוטסטנטים בהנהגת Pastor Paul Vogt הורו לכל הכמרים לקיים טקסים מיוחדים שיוקדשו להתחייבות להבטחת יהודי הונגריה. ווגט עצמו ערך את הטקסים הראשונים בכנסיות הגדולות בשווייץ. הוא גם גייס את עזרת שלושה אנשי דת ידועים נוספים:Carl Barth, Emil Brunner ,Vissert Huft לתמוך במאמצי מנטלו לדווח לעולם אודות אושוויץ והשמדת יהודי הונגריה. השלושה כתבו אל הצלב האדום הבינלאומי וביקשו מן המקבלים את הדוחות, לקרוא אותם בשימת לב ולפרסמם:

" אנחנו שולחים שני דיווחים מהונגריה [דו"ח אושוויץ ודו"ח שואת יהודי הונגריה - א.נ.] ומכתב נספח מ- 19.6.44 [מכתב הלוואי של קראוס לשני דוחות אלו - א.נ.] שמקורם הוא אמין לגמרי והגיע לשוויצריה בדרך דיפלומטית. הדיווחים זעזעו אותנו עמוקות [... ] איננו מפקפקים בכך שתעשה המאמץ לקרוא את הדוחות ולהפיץ אותם בחוגים שלך".⁶¹
מנהיגי הפרוטסטנטים יצרו אלפי עותקים של דו"ח אושוויץ והפיצו אותם לסטודנטים ודמויות פוליטיות. אזרחים מחו והפגינו, המועצה העולמית של הכנסיות והעיתונות דרשה פעולה נמרצת.

בעשרת הימים הבאים, כאשר עצירת הגירושים נודעה לציבור, פורסמו למעלה מ- 200 מאמרים נוספים. בפועל, פעולת הורטי הגבירה את האינטנסיביות של הקמפיין העיתונאי, במקום להפחיתו.

ב- 12 ביולי 1944 שלחה ממשלת שווייץ אל הנציגות השוויצרית בבודפשט בקשה לפנות אל השלטונות רמי הדרג ביותר בהונגריה, ולהביא לידיעתם את עמדתה ואת תחושתה של שוויץ וממשלתה לנוכח דעת הקהל שדרשה מן הממשלה השוויצרית שתפר את שתיקתה. תעמולת העיתונים הגיע לשיאים כאלה שאמרי טהאי הזהיר את ממשלתו ב- 14 ביולי, לגבי התוצאות האפשריות מן הפרסום הרחב והעוין, תוך שהוא סוקר את עיקרי העיתונות העוינת את סטואי מחד גיסא, ואת הסימפטיה ליהודים מאידך גיסא.

לפי הערכה עיתונאית, הקמפיין העיתונאי כלל 470 מאמרים ב- 182 עיתונים. הקמפיין החל לדעוך באוגוסט ונפסק בספטמבר. שפע הכתבות בעיתונות השוויצרית תקפו ללא פחד את כל הפרות הקדושות, כולל את הניטרליות של הממשלה ושל הכנסייה והצלב האדום הבינלאומי.

להלן מספר כותרות מתוך העיתונות בחודש יולי 1944:

"הפנים האמיתיות של המשטר ההונגרי", "אנחנו לא יכולים להישאר שותקים", "השמדת היהודים, אירופה תשלם על פשע זה", "מה העולם עושה למנוע את הרצח?", "הממשלה הפדרלית שותקת", "ברבריות","בית חרושת לרצח", "כולנו אשמים", "רדיפות יהודי הונגריה והצנזורה העיתונאית השוויצרית", "תשובה להצלחת זעקת העולם: הצעת הורטי", "בני אנוש כמה נמוך נפלתם" ועוד.

בכתבה נאמר שראש הממשלה פילאט גולאז( (Pilet Golaz דיווח לוועדה על הצעדים שננקטו לעזור ליהודים הנרדפים בהונגריה.

ב- 23 ביולי, חודש לאחר הגעת הדוחות לשוויצריה, כתבו ארגוני נשים לאשתו של הורטי שהם הוכו בתדהמה מן הרדיפות שנועדו ליהודי הונגריה והן מבקשות בשם נשות שווייץ והאמהות להפעיל את השפעתה הגדולה להציל אנשים אלה. גב' הורטי השיבה מיד כי תעשה בכל כוחה להשיג הכרה בעקרונות אנושיים. המברק פורסם ב'נויה צירכר צייטונג' ב- 25 ביולי.

אי אפשר היה עוד להסתיר את הרצח ההמוני, ולהמשיך לדון בעניין במסתרי משרדי הצלב האדום הבינלאומי או משרדי הממשלה השוויצרית. תעמולה אנטי הונגרית כפי שהתקיימה בשוויץ, הייתה גם בארצות ניטרליות אחרות ובמדינות בנות הברית. ההשפעה המצטברת גרמה לממשלת סטואי להתחשב יותר בהצעות שמטרתם להקל על היהודים הניצולים. ⁶²

בראיון שהעניק שרל לוץ לאחר המלחמה אמר:

"אני עצמי ראיתי את המאמרים מן העיתונות השוויצרית, המסומנים באדום, בשגרירות הגרמנית [בבודפשט]. הגרמנים אמרו שכתבות איומות אלו לא ימשיכו להסתובב. למעשה בגלל הלחץ של קמפיין זה, הגירושים באמת הופסקו. אזהרת רוזוולט גם כן קיבלה השראה מקמפיין עיתונאי זה. זה היה הצרוף של קמפיין עיתונאי שוויצרי ואזהרת רוזוולט שגרמו לשינוי בבודפשט".⁶³

כיצד הגיבה העיתונות הא"י על פרסום הדוחות ששלח קראוס? קוראי העיתונות בארץ כלל לא ידעו על כך. הניגוד בין תגובת העיתונות השוויצרית, ובעקבותיה דעת הקהל השוויצרית, ובין תגובת העיתונות הא"י ותגובת הציבור הא"י, יותר מאשר מפתיע. לשם כך נבחן את עיתון 'דבר', שהיה שופרה הרשמי למחצה של ההנהלה הציונית. לדברי ש"ב בית צבי, העובדה שעורכו הראשי של העיתון היה ברל כצנלסון, מנהיג ומורה - הלכה ציוני שהשפעתו המוסרית על דעת הקהל חרגה מעבר לחוג קוראי העיתון, מקנה משמעות נוספת למה שפורסם ב'דבר' בשנים אלו.⁶⁴

דינה פורת סקרה שורה של עיתונים שעסקו בשואת יהודי הונגריה, מבלי לרדת לתוכנם המפורט ולהקשר הפרסום. היא מצאה כי העיתונות סיפקה לציבור בארץ ישראל תמונה מלאה על האירועים בהונגריה. זאת ועוד, זרם המידע היה שיגרתי ביותר ומעודכן, לדבריה, ועבר ללא הפרעה מצד הצנזור הבריטי או מצד כל גורם אחר.⁶⁵ נראה שלא כך היה הדבר, לפחות ביחס לתקופה של חודש ימים, מן ה- 19 ביוני , יום שליחת הדוחות בידי קראוס ועד ה- 20 ביולי , מועד פרסום המשא ומתן על שליחות ברנד, בעיתונות האמריקאית.

ב- 19 ביוני, היום בו נשלחו הדוחות לשווייץ, היו הכותרות המובילות בעיתון: "קיר המלכודת בחצי האי שרבור לא נפרץ"; "התקפת אוויר מרוכזת על ויבורג; הפירצה החדשה בחזית האיטלקית". גם בימים הבאים לא היתה התייחסות ליהודי הונגריה. ב- 24 ביוני, היום בו פורסמו בשווייץ הכתבות הראשונות על גירוש יהודי הונגריה, היה שבת, אך בכל הימים עד ה- 29 ביוני במהדורת הצהריים לא היה זכר לאסונה של יהדות הונגריה. בכותרות הראשיות הבולטות באופן מיוחד, נכתב: (ב- 25 ביוני) "אופנסיבה סובייטית חדשה פותחת דרך לפרוסיה"; (ב- 27 ביוני) הרוסים שחררו את ויטבסק וז'לובין; ברוסיה הלבנה נכבשו 1700 ישובים; (ב- 28 ביוני) "הרוסים שחררו את אורשה ופרצו למוהילב ובוברויסק; כוחות הפלישה מתקדמים בנורמנדיה".

ב- 29 ביוני הופיעה הכתבה הראשונה,ושוב במהדורת הצהריים. תוכן הכתבה מוזר בשל האנכרוניזם שבו. במאמר דווח על הגטאות ההולכים ומוקמים, שעה שרובם כבר חוסלו למעשה, ומפני שמקור הידיעות היה ציריך, שם כבר התקיים קמפיין עיתונאי בן חמישה ימים על השמדת יהודי הונגריה, ועל אושוויץ. בכותרת הכתבה נכתב:

"34 הגטאות הראשונים בהונגריה - כיצד יורדים עבדי היטלר לחיי היהודים". בגוף הכתבה נאמר: "ציריך (סט"א). הקומיסר הממשלתי לענייני היהודים פרסם את רשימת הגטאות היהודיים הראשונים ב- 34 ערי הונגריה מאוכלסות יהודים רבים. רשימה זו כוללת ערים אלו: קאשאו, שאטורל -אוהילי, אונגוואר, מונקץ, חוסט, קישווארדן [ועוד. סך הכל רשימה של 32 ערי שדה בצפון מזרח ומזרח הונגריה - א.נ.] ההודעה הממשלתית מדגישה שגם בשאר הערים מוקמים והולכים הגטאות היהודיים. הרדיו ההונגרי הצדיק בימים האחרונים את הקמת הגטאות".

במסגרת הבלבול, שלחלוטין לא היה מנת ראשי הישוב בקושטא ובארץ ישראל, התפרסם יום למחרת, ב- 30 ביוני, בצד שמאל בחלק העליון של העיתון, הכותרת: "שעתה האחרונה של יהדות הונגריה". בגוף הכתבה נמסר בקצרה על גירוש יהודי הונגריה, עם מידע מוטעה, כאילו יהודי ערי השדה הובאו קודם לבודפשט ומשם גורשו:

"איסטנבול (פאלקיר). ממקורות מוסמכים נודע כי עד ה- 10 ביוני גורשו 400 אלף יהודים מהונגריה. יהודים אלה הובאו מכל ערי המדינה לבודפשט ומשם נשלחו לפולין. כשבוע אחר זה החל הגירוש של 350 אלף היהודים הנותרים בהונגריה. גם אלה מרוכזים בבודפשט ובסביבה".

כעבור שלושה ימים, ב- 3 ביולי, הופיעה כתבה קטנה, שמקורה מציריך, ובה התקבל רושם כי הגירוש עוכב באמצע חודש יוני, וכאילו המשא ומתן על הגירוש עדין לא הסתיים: "גירוש היהודים מהונגריה מתעכב מחוסר קרונות". בגוף הכתבה נאמר:

"ציריך (סטא). על ההחלטה לגרש את יהודי הונגריה בהמוניהם מודיע העיתון הליברלי באזלר נאכוכטן שההחלטה הראשונה לבודד את יהודי הונגריה בגטאות הוחלפה אחר כך בהחלטת גירוש על פי דרישות הנאצים ההונגריים [...] אותו עיתון מודיע שההוצאה לפועל של החלטת הגירוש נתעכבה למעשה באמצע יוני בשל מחסור בקרונות רכבת. המשא ומתן עם מיניסטריון התחבורה והרכבות על הגירוש ההמוני של 300 אלף יהודים לא נסתיים עדיין".

מן ה- 4 ביולי ועד ה- 16 ביולי, ימי השיא של הקמפיין העיתונאי והמחאה הציבורית בשווייץ, של אנשי כנסיה, סטודנטים והציבור הכללי, לא היה כל אזכור לשואת יהודי הונגריה, בעיתון 'דבר'. במהדורת הצהריים של העיתון נכתב בכותרת: "בצירויות הניטרליות בהונגריה". בגוף הכתבה נאמר:

"שטוקהולם. העיתונות השבדית מודיעה כי הצירויות של שבדיה, טורקיה, פורטוגל ושווייץ בבודפשט נתנו מקלט בבתיהן לאישים חשובים ביותר של היהדות ההונגרית, ביניהם רבנים, כדי להצילם מגירוש".

ב- 17 ביולי לא היתה התייחסות להונגריה. ב- 18 ביולי הובאה ידיעה מלונדון, ארוכה יחסית. כותרתה: "62 קרונות מלאים ילדים נשלחו לטבח." בתת הכותרת נכתב: "במחיר ביטחונם של 33 אילי הון". בגוף הכתבה נכתב:

"לונדון. הרוזן מיכאל קארולי, מנהיג הגולה של ההונגרים הדמוקרטים, הביע היום בפני את רגשי זוועתו על גורל היהודים בהונגריה וקרא אל ההונגרים להתקומם כדי הציל את כבוד האומה [...] העם ההונגרי יצטרך לשלם על בגידת שליטיו [...] הורטי השתמש עכשיו בהשפעתו כדי למלט אחדים מהיהודים ההונגרים העשירים ביותר שתמכו בעבר בכת השלטת במכורה ובחו"ל "

ב- 19 ביולי שוב לא היתה התייחסות ב'דבר' להשמדה בהונגריה, וב- 20 ביולי, יום המפנה, בעקבות הפרסום ב- Herald Tribune האמריקאי, התפרסמה כתבה ארוכה, גם היא כקודמותיה, בשם מקור בשווייץ, וגם היא אנכרוניסטית ומטעה משהו. הכתבה הביאה ידיעות כאילו התרחשו בהווה, למרות שהתרחשו שלושה שבועות, ואף חודשיים קודם. הכותרת בצד שמאל של הדף הראשי בעיתון היתה: " הונגריה מבטיחה להפסיק את גירוש היהודים" [החלטה התקבלה ב- 27 ביוני, אך בפועל ב- 7 ביולי - א.נ.]. בתת כותרת נאמר: "בעלי סרטיפיקטים יורשו לצאת לארץ ישראל - הצלב האדום יושיט עזרה ויסייע להוצאת ילדים". בגוף הכתבה נאמר: "ציריך. (סט"א ורויטר) הצלב האדום הבינלאומי מודיע כי ממשלת הונגריה הסכימה להפסיק את גירוש היהודים מהונגריה. כל היהודים שיש בידם רישיונות עליה לא"י יורשו לצאת מן המדינה... סט"א מודיעה כי הבטחה זו מסר העוצר הורטי".

בהמשך הכתבה ישנה תת כותרת נוספת: "ניסו לסחוט הקלות בהסגר". בגוף הכתבה רמזו על שליחות ברנד וגרוס, תוך גילוי טפח וכיסוי טפחיים:

"לונדון 19. ממקור מוסמך נודע כי הגרמנים הציעו זה לא כבר הצעה סחטנית - להשאיר בחיים את היהודים שנותרו בהונגריה, תמורת ביטול חלקי של ההסגר מצד הברית. מוסרים כי 400 אלף מתוך 800 אלף יהודי הונגריה כבר שולחן לפולין [? מילה לא מובנת - א.נ.] בתאי גזים על ידי הגסטפו. אותו גורל צפוי עתה ל- 400 אלף היהודים הנותרים. והנה, ברגע זה [כך! - א.נ.] בחרו הגרמנים כדי לשלוח מהונגריה לטורקיה שני שליחים שנשאו אתם הצעות, לדבריהם מטעם הגסטפו, לשחרור יהודי הונגריה הנשארים ולהפסקת מדיניות ההשמדה של יהודי הונגריה [...] שני השליחים רמזו כי במקרה שהדרישות הללו לא יתקבלו, תימשך המדיניות של השמדת היהודים. לאחר שההצעות הללו נבדקו ונתגלה כי אין להם יסוד רציני וממשי, וכי הן מהוות תערובת של סחטנות ואיומים במטרה להטיל בלבול בקרב בעלי הברית ולמנוע אותם מנהל את המלחמה ביעילות".

מן ה- 21 ביולי ועד ה- 26 ביולי שוב נעדר מידע מן העיתון על שואת יהודי הונגריה.

מעט הכתבות - הקצרות, המנוכרות, הבלתי עדכניות והמטעות משהו - שפורסמו בתקופה זו בעיתון 'דבר', באו כביכול בשם סוכנות ידיעות זרות. ברור כי סוכנות ידיעות מציריך לא שלחה מידע כה אנכרוניסטי, בשעה שעיתוני שווייץ היו מלאים באותה עת בתיאור גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ כבר מן ה- 24 ביוני. מדוע לא היו מאמרי מערכת בעיתון, בהתייחס למעט הידיעות האנכרוניסטיות, שגם בהן היה כדי לזעזע אמות וסיפים, ולהצדיק מאמר מערכת? האם היתה קיימת מגמה לזרוע בלבול ואי אמון בידיעות, כדי להסיר לחץ דעת קהל אפשרית, כמו זו שהתרחשה בשווייץ? לדברי פרילינג, הטענה היתה שבכירי הישוב עסקו בחשאיות בניסיונות לקדם את מטרת השליחות של ברנד וגרוס, יחד עם השלטונות האמריקאים והבריטים במשא ומתן קשה, מתוך ניגודי אינטרסים של כל צד במשא ומתן. הם סברו כי חשיפת תוכנית השליחות היתה מחסלת את סיכוייה להתגשם.⁶⁶ ואולם גם העיתונות השוויצרית לא ידעה על שליחות ברנד וללא קשר עם מידע זה, הצליחה לעורר זעקת ציבור שלם שכפה שינוי מדיניות על ממשלת שווייץ ועל הצלב האדום הבינלאומי, ובעקבותיו גם על מדיניות ממשלת הונגריה. מדוע אי אפשר היה לצטט בהרחבה ידיעות אמיתיות מן העיתונות השוויצרית והשבדית?

יוצא אפוא, כי כל ההנהגות היהודיות שעסקו בהצלת יהודי הונגריה: חברי ועדות ההצלה בקושטא ובבודפשט, חברי היודנראט ומנהיגי תנועות השמאל החלוציות בבודפשט, וכן שוואלב, ליכטהיים ופוזנר בג'נבה, ומנהיגי 'המערכת המקבילה' של הסוכנות בארץ ישראל ⁶⁷ - נהגו באותו דפוס פעולה של אי פרסום המידע אודות ההשמדה. כל ההנהגות הללו קיבלו את הקונספציה של קסטנר שיש סיכוי להצלה בעזרת הגרמנים ולכן יש לשמור את "סוד הרייך" על פי הדרישה הגרמנית. ואולי השיקול המיידי הנקודתי, שהלך והתארך, שהינחה את פוזנר - כפי שכתב מנטלו לקראוס - שלא לפרסם את תוכן הפרוטוקולים מחשש לפגיעה בתוכניותיו של קסטנר, הוא אשר היווה שיקול כבד משקל במערך שיקוליהם? כיצד ניתן להסביר את העובדה כי ב- 7 ביולי דחה צ'רצ'יל לחלוטין את אפשרות המשא ומתן עם גרמניה, ובכל זאת, רק כעבור שבועיים נודעו פרטים, ורק חלקיים ומינימליים, על שליחות ברנד ושואת יהודי הונגריה? רק אדם כמנטלו, שלא היה מחויב לשליחי הסוכנות היהודית, ולא היה כפוף לתפישתם ולחוקי פעילותם, יכול היה לפרסם החל מן ה- 24 ביוני את תוכן הדוחו"ת שקראוס שלח, ואולם אלו לא נודעו לישוב היהודי בא"י.
לימים התנהל מאבק מי היה הראשון שהפיץ את דוחו"ת אשוויץ ושואת יהודי הונגריה, אותם שלח קראוס. הויכוח פרץ בין פוזנר ובין ג'ורג' מנטלו. מכתבו של קראוס מן ה- 19 ביוני הופץ כאילו נשלח במקורו אל מנטלו. בראש המכתב הייתה כתובתו של מנטלו, ובסופו נוסף פסוק. גוף המכתב לא שונה. לדברי קרנצלר, מנטלו עשה שינויים טקסטואלים במכתב של קראוס כדי לעשותו למכשיר הצלה יותר יעיל. מנטלו שינה את שם הנמען מפוזנר לשמו (מנטלו) משום שהוא עצמו היה יותר ידוע בחוגי הדיפלומטים והממשלה בשוויייץ. יותר מכך, בגלל שקראוס סיים מכתבו בהודעה מייאשת, מנטלו הוסיף מספר שורות שעודדו הצלה. הקטע כלל הבטחה שעזרה עדיין אפשרית ויש הרוצים והיכולים לתת את זה. התוספת של מנטלו אמרה:

"בבקשה עשו כל אפשרות ליצור מגע עם כל השלטונות ואנשים אוהדים. אנחנו בטוחים שהאמריקאים והאנגלים יכולים לעזור. עזרה! עזרה! עזרה!"⁶⁸

בינתיים התהדקו קשרי מנטלו וקראוס. מנטלו שלח לקראוס את כל הפרסומים, הכתבות והתגובות, שהתפרסמו באמצעי התקשורת השוויצרים והאחרים, הקשורים בדוחותיו ובהשפעתם. ואילו קראוס שלח למנטלו העתק של כל מכתב ודו"ח ששלח לפוזנר ובקש שישתמש בהם לפרסמם. מנטלו כתב לקראוס כי פוזנר לא מצליח לפרסם את דבריו כי הוא חושש שהפרסומים יזיקו לפעולה של קסטנר.⁶⁹

במכתב הבהרה אל פוזנר כתב קראוס:

"הנני חוזר ומדגיש, המכתב ששלחתי אליך מבודפשט בתאריך 19.6.44 בצירוף הדו"ח המפורט על ההשמדה באושויץ ועל הגירושים מהונגריה, היה מיועד אליך ולא אל מר מנטלו, שאותו אפילו לא הכרתי אז. בראש המכתב היה כתוב שמך והכתובת של המשרד הארצישראלי בג'נבה שבראשו עמדת, [...] ידוע לי שמכתב זה פורסם הרבה פעמים בספרים ובעיתונות כאילו כתבתי אותו אל מר מנטלו, אולם זה שקר גס".⁷⁰

השפעת פרסום הדו"ח הביאה לשינוי בדרכי ההתקשרות של קראוס עם העולם החיצון. זו התאפשרה באמצעות הצירות השוויצרית בבודפשט. קשה לדעת האם הותר לקראוס, באופן רשמי, לעשות שימוש בדואר הדיפלומטי של הצירות השוויצרית, אך עובדה היא כי קראוס החל לקיים קשר כמעט רצוף החל מן השליש האחרון של חודש יולי עם ג'נבה ודרכה עם קושטא. מברלס ביקש שישלח אליו מכתבים לכתובת הצירות השוויצרית. הקשר באמצעות הבלדרים שעמדו לרשות קסטנר והנהגת השמאל החלוצי, במגעם עם ועדת ההצלה בקושטא ונתן שוואלב בג'נבה, המשיך להיות מנוע ממנו, וספק אם קראוס ידע על הקשר הרצוף שהתקיים ביניהם.

הקמפיין העיתונאי של מנטלו אודות הדוחות ששלח קראוס, השיגו תוצאות דרמטיות וחוללו השפעה עמוקה בדרכי הפעולה של פקידים הונגרים בכירים, שביקשו לפנות לארצות וארגונים במערב, במטרה לשתף עמם פעולה נגד המדיניות הגרמנית. זמן יקר עבר עד אשר הצלב האדום הבינלאומי נכנס לפעולה, אך משנכנס תרם רבות להצלת יהודי בודפשט והשלים את הפעולות של נציגי המדינות הניטרליות, שווייץ ושבדיה.⁷¹

העבודה המדינית עם רשויות השלטון ההונגרי שאבה את כוחה ממגעיה עם הצירויות הניטרליות ומן הלחץ הבינלאומי. רשויות השלטון ההונגרי לבדן לא היה בהן העוז, הכוח והיכולת להתנגד לשלטון הגרמני באופן עצמאי, מבלי לשלם מחיר אישי וממלכתי כבד, גם בהשפעת הכוחות הפרו נאצים שהיו חלק מן הממשלה ההונגרית. קשה לדבר על הפעילות בקו ההונגרי כקו נפרד ואוטונומי כפי שתיאר קסטנר בדו"ח.⁷² בין הקו ההונגרי והקו הבינלאומי התקיים קשר הדדי.

האם הצגת עמדת קראוס בפני נציגי הלשכה בקושטא, ביחס לחוסר ההיגיון וההטעיה בשיתוף הפעולה עם הגרמנים, כולל שליחות ברנד, וביחס לעמדת פקידים הונגרים בכירים שביקשו לפרסם את האירועים, על מנת להקל עליהם את ההחלטות על הפסקת הגירושים, היתה יכולה לשנות את העמדה של נציגי ומנהיגי הישוב בארץ ישראל? ספק. הדרי ובאדר שעמדו בקשר בלתי אמצעי עם בודפשט, נתנו אמון בקסטנר, המנהיג שהם עצמם בנוהו תוך ניטרולם של קראוס וברלס מן המעגל הראשון של מקבלי המידע וההחלטות. האם דברי פרילינג על תוכנית ברנד כי: "לראשונה [...] לא דלף לידיעת הציבור מידע מן הדיונים החשאיים של הנהלת הסוכנות על הצעת אייכמן ונגזרותיה. אולי היה זה גם ביטוי לתהליך של התבגרות",⁷³ אינו אלא חלק מאסונה הגדול של יהדות הונגריה, כאשר מנהיגי היישוב גזרו שתיקה ומנעו הפצת המידע, בתלותם תקווה בתוכנית ברנד, שהיתה חלק מן ההונאה הגרמנית, הונאה אותה הבין קראוס כבר בתחילת הדרך, אבל נמנעה ממנו האפשרות להשמיע את דעתו בפני נציגי הישוב בקושטא ודרכם למנהיגי הישוב.

לג'ורג' מנטלו לא היה ספק בכך. הוא טען כי ארגונים יהודים נלחמו בו, כי ראו בו מתחרה מסוכן.

"הם פחדו שאנחנו עתידים לסיים את המונופול שלהם [...] אנחנו יכולנו להשיג דוחות על הזוועות ב- 21 ביוני דרך השליחים שלנו. ארגונים אחרים קיבלו אותם כבר בחודש מאי, אך הם התייחסו אליהם כאל סוד מדינה".⁷⁴

כאשר קראוס הגיע לבוקרסט במרס 1945, שלח אליו מנטלו מכתב איחולים לשחרורו ובו האשים את הציונים שישבו בשוויץ שמנעו בכוונה את פרסום הדוחות, ובכך עשו פשע גדול:

"הקטסטרופה של יהודי הונגריה הייתה יכולה להתעכב אם הדיווחים אודות המאורעות המחרידים היו מתפרסמים מוקדם יותר. לרוע המזל שוואלב וחבורתו עזבו באופן מוחלט את הדיווחים על שולחנם, ולכן הם לא פורסמו בגלוי. הפצתי ב- Exchange Telegraph את הדיווחים שלך מן ה- 19 ביוני על הגרושים לאושוויץ בכל שוויץ והעולם ב- 24 ביוני ביותר ממיליון עותקים. הדיווח שלך הופץ בכל אמריקה. כל העולם ידע. האזהרה שלך הייתה אפקטיבית. תודה לך ולקונסול לוץ".⁷⁵

הערות:

1. פרק מתוך עבודת דוקטורט בנושא: "המשרד הארצישראלי בבודפשט: פעולותיו ויחסיו עם ועדות ההצלה בקושטא ובבודפשט בשנים 1943 - 1945", בהנחיית פרופסור יחיעם ויץ וד"ר רפי ואגו, אוניברסיטת חיפה.
2. Braham Randolph L., The Politcs of Genocide: The Holocaust in Hungary, 2 vols. New York, Columbia University Press,1994.pp 825 - 835
(להלן: ברהאם, פוליטיקה) ברהאם ציין בעמ' 825 שקראוס טען כי קבל את הדו"ח יום אחד לפני ה- 19 ביוני ולמחרת פרסם אותו. ברהאם לא ציין על מה התבסס, וזה עומד בסתירה לעדותו של קראוס ולכתביו; מברק מז'נבה (ללא ציון שם שולח) לברלס, 25 ביוני 1944, אצ"מ, L15/80; 9.7.54, חקירת השופט את קראוס, משפט קסטנר, ארכיון מדינת ישראל (להלן: אמ"י), תיק ב/ 3 / 512, עמ' י"ח 21 - 25; פסק דין של שופט בית המשפט המחוזי הלוי במשפט גריווואלד - קסטנר (להלן: פס"ד הלוי) פסקה 79, אוסף קראוס, ארכיון ציונות דתית אוניברסיטת בר אילן (להלן: אצ"ד)
3. 13.8.54, עדות פרוידיגר, משפט קסטנר, אמ"י, עמ' כ"ד - 15. פרוידיגר העיד כי כתב מכתב לרב וייסמנדל ובו בקשה שיכתוב לא"י או לקושטא שיפציצו את קווי מסילות הברזל (שתיים) המוליכות מהונגריה לאושוויץ. הרב וייסמנדל כתב את מכתבו המפורסם וקלרמן, נציג הרביזיוניסטים בקושטא, סיפר לפרוידיגר שקיבל אותו בקושטא. לא נאמר בעדות מתי כתב פרוידגר את המכתב.
4. מרטין גילברט, אושוויץ ובעלות הברית, עם עובד 1981 , עמ' 164 - 165, 182 , 187 - 188, 197 - 214. (להלן:גילברט, אושוויץ ובעלות הברית ); רודולף ורבה, ברחתי מאושוויץ, אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 1998, בעיקר עמ' 253 - 256, 264 - 267, 280 - 341 . (להלן: ורבה, ברחתי מאושוויץ); א. קולקה, "בריחת אסירים יהודים ממחנה אושוויץ בירקנאו ומאמציהם לעצור את ההשמדה",בתוך: מחנות הריכוז הנאצים, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי הרביעי לחקר השואה, ירושלים, שבט תש"מ, ינואר 1980, יד ושם ירושלים תשמ"ד, עמ' 321. (להלן: קולקה, "בריחת אסירים יהודים"); יהודה באואר, השואה - היבטים היסטוריים, ספריית פועלים, 1987, עמ' 176; יהודה באואר, "הפרוטוקולים של אוושוויץ" ,ילקוט מורשת 80, נובמבר 2005, עמ' 163 - 164; David Kranzler; The Man Who Stopped The Trains to Auschwitz - George Mantello, El Salvador and Switzerland's Fines Hours, Syracuse University Press New York 2000, pp 69 (להלן: קרנצלר, מנטלו).
5. ברהאם, פוליטיקה, כרך ב' עמ' 1115, וכן הערה 177. הרב וייסמנדל כתב: "ובעוד איזה ימים נודע לנו מן השררות של מסילת הברזל בסלאוואקיא כי בין מסילת הברזל בהונגריה ובין מסילת הברזל בסלאוואקיא נגמרו התנאים על מסעות הגירוש שילכו דרך קאששוי - פרעשאוו - קראקוי לאוישוויטץ. ד' מסעות בכל יום, בסכום הכל של ש"ך אלף נפש. ושיתחילו אלו המסעות בט"ו לחודש מאי. - איני זוכר את היום שנודע לנו זה, אבל יודע אני שזה הי' כמה שבועות קודם חצי מאי. באותם הימים כבר סדרנו את השליחות לבודאפעסט באופן שכמעט בכל יום הי' מצוי שליח. ותמיד הודענו את הידיעה הזאת לשם..." מיכאל דב וייסמנדל, מן המצר, ירושלים, 1960, עמ' קי"ז.
6. פרוידיגר פנחס, זיכרונות ( 21.11.72) , D.1.621/2 א. מורשת, הקדים צבי ארז, עמ' 72. (להלן: זיכרונות פרוידגר).
7. קסטנר ישראל, דו"ח של ועדת ההצלה היהודית בבודפשט 1942 - 1945, תרגום לעברית בנימין גת רימון. בהוצאת האגודה להנצחת זכרו של ד"ר ישראל קסטנר. (ללא ציון שנה), עמ' 79. (להלן: דו"ח קסטנר)
8. עדות קסטנר - משרד עו"ד תמיר, עמ' 9.
9. פס"ד הלוי, סעיף 25.
10. 14.5.44, אל נשיא נכבד (סאלי מאיר) מאת קסטנר וברנד, ארכיון יד ושם (להלן: א. יד ושם) , א. פוזנר, P12/52, מוצג 26 במשפט קסטנר
11. 24.3.54, עדות מנחם באדר, משפט קסטנר, אמ"י, עמ' 127.
12. פרילינג טוביה, "הטריומוויראט הבלתי מוצהר והמערכת המקבילה", אלמוג, בלטמן, בנקיר, עופר (עורכים), השואה הייחודי והאוניברסלי. ספר היובל ליהודה באואר, יד ושם, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ב, עמ' 149.
( להלן: פרילינג, "המערכת המקבילה")
13. 1.6.44, פרץ אל נתן, א. העבודה, א. שוואלב, א' 37 III/ ג' 136; (להלן: אוסף שוואלב.)
14. ארכיון ההגנה (להלן: את"ה), 14/798.
15. המברקים לא ניתנו לצלם, בשל מצבם הקשה.
16. 19.6.44, ליכטהיים אל גרינבום, אצ"מ,A127/543.
17. אצ"ד, אוסף קראוס, תיק 8; אוסף מנטלו, המרכז לתיעוד היסטורי, אוניברסיטת חיפה. (להלן: "מרכז"); 9.7.54, חקירת השופט את קראוס, משפט קסטנר, אמ"י, תיק ב/ 3 / 512, עמ' י"ח 21- 25; פס"ד הלוי פסקה 79; קרנצלר, מנטלו עמ' 87.
18. 19.6.44, קראוס אל פוזנר, א. יד ושם, תיק פוזנר, P12/52 .
19. 17.6.44, ברלס מאיסטנבול אל מחלקת העלייה בירושלים, אצ"מ, S6/5554 . במכתב נאמר: "אושרו כ- 12.000 שמות של עולים (משפחות) [כך! -א.נ], מתוכם 8000 רישיונות ליהודי הונגריה. אחרי שנתקבלה ההוראה מלונדון, הנותנת לברלס יפוי כח לאשר רישיונות מבלי שאלות ותשובות מירושלים או לונדון, אישרה הצירות הבריטית בטורקיה את כל הרשימות שהוגשו, ומיד הועברו להונגריה בדרכים שונות כמו על ידי הצירות של הותיקן, באופן ישיר אל משרד הארצישראלי בבודפשט ולמשרד הצלב האדום בג'נבה." ברור הדבר, לדבריו, כי לכל הרשימות הללו אין ערך לעליה אלא להצלה, מתוך תקווה שאישור רישיון עליה לארץ ישראל יכול להשפיע על שלטונות הכיבוש להתייחס ביתר רחמים אל בעלי האישורים לעליה.
20. 1.7.54, חקירת תמיר את קראוס, אמ"י, תיק ב/ 3/ 512 עמ' י"ג 26 - 31; 9.7.54, חקירת בית המשפט את קראוס, שם, עמ' י"ח- 40 - 41 .
21. 23.6.44, פוזנר אל ברלס, אצ"מ, L15/80 .
22. גילברט, אושוויץ ובעלות הברית, עמ' 223.
23. 24.6.44, ברלס אל שגריר בריטניה ושגריר ארצות הברית באנקרה, אל יצחק גרינבוים, משה שרתוק, ברל לוקר ונחום גולדמן. המברק לנחום גולדמן כתוב בפולנית. אצ"מ, L15/261.
24. 27.6.44 , ברלס אל פוזנר, אצ"מ, L15/80.
25. 29.6.44, יצחק גרינבוים אל שרתוק בלונדון, אצ"מ, ב'S26/125.
26. 27.6.44, גרינבוים אל סטפן וייס, אצ"מ, ב'S26/125.
27. קולקה, "בריחת אסירים יהודים", עמ' 323.
28. גילברט, אושוויץ ובעלות הברית, עמ' 229
29. ברהאם, הפוליטיקה 1994 כרך ב', עמ' 1260 -1263
30. גילברט, אושוויץ ובעלות הברית, עמ' 232
31. ברהאם, הפוליטיקה 1994 כרך ב', עמ' 1260 -1263
32. פרילינג, חץ בערפל, עמ' 767 - 768;
33. 1.7.54, חקירת תמיר את קראוס, משפט קסטנר, אמ"י, תיק ב/ 2 / 512, עמ' י"ג 30 - 31.
34. בן טוב אריה, הצלב האדום איחר להגיע, הוצאת שוקן ירושלים תל אביב, 1994 , עמ' 155,158. (להלן: בן טוב, הצלב האדום איחר להגיע)
35. גילברט, אושוויץ ובעלות הברית, עמ' 244- 249
36. פרילינג טוביה, חץ בערפל, כרך ב', עמ' 768.
37. 13.7.44, קראוס אל פוזנר וכהני, א. יד ושם, P12/52. המכתב שימש מוצג מס' 123 במשפט קסטנר. קראוס ביקש מפוזנר:"תדאג בבקשה לשלוח לי העתק אחד או שניים של העיתונים שבהם יתפרסם המאמר".
38. עוד על התפתחות בעקבות פרסום דו"ח אושוויץ ודו"ח יהודי הונגריה ראה: Levai Jeno Euigen, Black Book on the Martyrdom of Hungarian Jewry, The Centeral European Times Publishing Co. Ltd, Zurich. The Panorama Publishing Co, Ltd, Vienna, 1948, pp 227 - 246
(להלן:לבאי, הספר השחור); ברהאם, הפוליטיקה 1994 כרך ב', עמ' 1260 -1263; בן טוב, הצלב האדום, עמ' 149 - 163.
39. ארנוטי יונגרט היה חבר הממשלה היחיד שניסה למקד את תשומת הלב בהיבטים השליליים של הפתרון הסופי. בתוך: ברהם, קצבורג, השואה: הונגריה, עמ' 295.
40. 5.7.54 , חקירת היועץ המשפטי של הממשלה את קראוס, משפט קסטנר, אמ"י, תיק ב / 2 / 512, עמ' ט"ז 8 - 9.
41. 22.7.44 ישיבת המועצה לעזרה והצלה, שם דווח על יסוד מכתב של מולדתי לוועדת הצלה בירושלים , ארכיון ההגנה, 14/798.
42. 1.7.44, פוזנר אל ברלס, אצ"מ, L15/80. בשיחות השתתפו: ריכרד (ליכטהיים ), סילבדו, נתן (שוואלב), יער פרח (ירבלום), שפס, כהני, ריגנר, אולי ופוזנר
43. 2.7.44, פוזנר אל קראוס. בראש המכתב תוספת בכתב יד: "הצלחתי לסיים את המכתב איכשהו לפני שהשליח נוסע" סוף המכתב לא נמצא, א. יד ושם, P12/52.
44. 13.7.44, קראוס אל פוזנר וקהני., א. יד ושם, P12/52. המכתב שימש מוצג משפטי של התביעה במשפט גרינוואלד קסטנר
45. Jeno Levai, Eichmann in Hungary Documents, Pannonia Budapest, 1961, pp.98 - 101 (להלן: לבאי, אייכמן בהונגריה)
46. R.L Braham, The Destruction of Hungaruan Jewry. A Documentary Account,New York 1963, doc.no. 183 pp 414. (להלן: ברהאם, תעודות)
47. ברהאם, תעודות, מס' 188, עמ' 430 - 435.
48. לבאי, הספר השחור, עמ' 244.
49. ברהאם, תעודות, מס' 189, 190, עמ' 436 -437.
50. ברהאם, תעודות, מס' 324, עמ' 695.
51. ברהאם, תעודות, מס' 191, עמ' 439.
52. ברהאם, תעודות, מס' 326, עמ' 700.
53. ברהאם, תעודות, מס' 193, עמ' 443.
54. ברהאם, תעודות, מס' 198, עמ' 449.
55. 8.7.54 אמ"י, חקירת תמיר את קראוס, עמ' י"ז- 50. מוצג קי"ד - המאמר של זינדרמן בהונגרית.
56. 28.8.60, עדות קראוס לפני ממ"ש אשר מלשכה 06, א. יד ושם, TR.3/799.
57. ראה על כך בהרחבה: קנצלר, מנטלו, פרק 8, עמ' 122 - 143.
58. קרנצלר, מנטלו, עמ' 96.
59. קראוס קיבל ממנטלו עיתונים שוויצרים שעסקו בדוחו"ת שלו, למען יתרשם ממידת השפעתם. העיתונים הוגשו כמוצג משפטי שסימנו פ"ו. המוצג לא נמצא באמ"י בתיקי המשפט.
60. איגרתו של סטואי נשלחה לנציגי הונגריה הדיפלומטים באנקרה, בוקרסט, סופיה, ברן, וינה, מדריד, ליסבון, קופנהגן, הלסינקי, ברטיסלבה. בתוך: לבאי, אייכמן בהונגריה, עמ' 119.
61. המכתב המצורף לשני הדוחו"ת, אותם פרסמו ראשי הכנסייה, ממוען למנטלו ולא לפוזנר, כפי שנראה בהמשך.
62. קרנצלר, מנטלו, עמ' XIX-XX, עמ' 123 - 126, 129 , 136, 149; 4.7.44, אצ"ד, תיק קראוס מס' 5; א. בן טוב, הצלב האדום, עמ' 149 - 163.
63. קרנצלר, מנטלו, עמ' 151
64. ש"ב בית צבי, "השתקה עמוקה", דינה פורת ומרדכי נאור (עורכים) העיתונות היהודית בארץ ישראל נוכח השואה 1939 - 1945, משרד הביטחון, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 69.
65. דינה פורת, "עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה. 19 במרס עד 19 ביולי 1944 - מה ידע היישוב?", בתוך: דינה פורת ומרדכי נאור (עורכים) העיתונות היהודית בארץ ישראל נוכח השואה 1939 - 1945, משרד הביטחון, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ב. עמ' 168 - 180.
66. על המטרה הכפולה של השליחות לקושטא, ועל המשא ומתן הקשה בין כל הצדדים, עד כישלונו, ראה בהרחבה, טוביה פרילינג, חץ בערפל - בן גוריון, הנהגת היישוב וניסיונות הצלה בשואה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 1988, כרך ב', פרקים שמיני ותשיעי. עמ' 659, 766. (להלן: פרילינג, חץ בערפל).
67. 'המערכת המקבילה' כללה את הטריומוויראט: בן גוריון, אליעזר קפלן ומשה שרת. על הגוף המבצעי של המערכת המקבילה נמנו בעיקר: ראובן זסלני - שילוח, טדי קולק, אהוד אבריאל, שאול מאירוב (אביגור) - ראש המוסד לעלייה ב', ואליהו גולומב - מפקד ההגנה, צבי שכטר - יחיאלי, משה אוורבוך - אגמי, וכן וניה פומרנץ - הדרי, מנחם באדר וזאב שינד. חבורה זאת פעלה ישירות על פי ההוראות של ההנהגת הטריומוויראט, והתקיימה במקביל למערכות הפוליטיות של הישוב. הטריומווירט והמערכת המקבילה פעלו כמערך כפול של קבלת החלטות, פיקוח וניהול, והן כזרוע מבצעית לפעולה יעילה, זריזה וחשאית, מתוך מידור של שורה ארוכה של גורמים אחרים בתוך היישוב. ועדת ההצלה היישובית מודרה בעניינים רבים כמו גם הנהלת הסוכנות ומליאתה, ולא ידעה דברים שהטריומוויראט והמערכת המקבילה ידעו.
הם פיתחו מערכת של כפיפויות, דיווח וביצוע שלא היתה נתונה לפיקוח כלשהו של הנהלת הסוכנות היהודית. פעולותיה מומנו מסעיפי תקציב מעורפלים שהיה נהוג לכנותם קופה ב' וממקורות שמחוץ לתקציב השוטף. לפיכך, קובע פרילינג, גם תקצובה של המערכת המקבילה היה מוסתר היטב וקשה מאוד לחקור אותו היום. לעיתים, לפי העניין, הורחבה זירת השליטה החשאית והוכללו בה גם יצחק גרינבוים וכן ברל כצנלסון.
בתוך: טוביה פרילינג, "הטריומוויראט הבלתי מוצהר והמערכת המקבילה", אלמוג, בלטמן, בנקיר, עופר (עורכים), השואה הייחודי והאוניברסלי. ספר היובל ליהודה באואר, יד ושם, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ב, ראה במיוחד עמודים 133- 136, 148. (להלן: פרילינג, "המערכת המקבילה".)
68. קרנצלר, מנטלו, עמ' 91. הסטודנטים שסייעו בתרגום דו"ח אושוויץ מהונגרית לגרמנית, עשו טעות. בחיפזון לסיים את התרגום הם השמיטו את ליטא, שמספר היהודים שנשלחו להשמדה ממנה לאושוויץ היה 50 אלף. המספר הסופי שהיה צריך להיות לכן 1,765,000.
69. 1.7.54, חקירת תמיר את קראוס, אמ"י, תיק ב/ 3/ 512, עמ' י"ג 26 - 31; 9.7.54, חקירת בית המשפט את קראוס,
שם, עמ' י"ח-40 - 41.
70. 19.7.71, קראוס אל פוזנר, א. יד ושם, P12/52.
71. על פעולות הצלב האדום הבינלאומי למען יהודי הונגריה, מראשית חודש יולי ראה בהרחבה, בן טוב, הצלב האדום, פרקים 6 - 10.
72. דו"ח קסטנר עמ' 71.
73. פרילינג, "המערכה המקבילה", עמ' 157
74. קרנצלר, מנטלו, עמ' 238
75. 28.3.45, מגו'רג' מנטלו Consulate General Sansalvador Geneva. למ. קראוס במלון מג'סטיק בוקרסט, אוסף מנטלו, המרכז לתיעוד היסטורי, אוניברסיטת חיפה.( 'מרכז').