|
|
בפרק זה אעמוד על:
התנאים ההיסטורים המיוחדים שעיצבו את היהדות והציונות ההונגרית.
המשרדים הארצישראלים- מטרתם, המבנה ודרכי עבודתם.
המשרד הארצישראלי בבודאפשט בשנים 1920-1938.
יהדות הונגריה: סקירת קורותיה עד שנת 1938
במשך המאה ה- 18 ובמחצית הראשונה של המאה - 19 היגרו להונגריה יהודים רבים. מן המערב (מורביה ואוסטריה) ומן המזרח (גליציה). המערביים נטו ברובם להתרחק מן המסורת, פנו לעבר ההשכלה ושאפו להשתלב בחברה הלא יהודית. לעומתם, יוצאי גליציה וחלקים מיוצאי ארצות המערב שמרו על זיקתם למסורת. על רקע זה התפתח, החל מראשית המאה - 19, מאבק רוחני בין המבקשים לשמר את המסורת לבין הדוגלים בחידוש, בפתיחות.3
הואיל וההונגרים היו המסוכנים ביותר לשלטון ההבסבורגים, השתדלו השליטים בוינה להושיב בהונגריה כמה שיותר בני גזעים אחרים. למדיניות זו היתה שייכת הכוונת ההגירה מגליציה וממורביה להונגריה.
שפת ההוראה והתרבות שלהם היתה בעיקר גרמנית, באופן זה בקשו ההבסבורגים לממש את מטרתם להפוך את דוברי ההונגרית בארץ זו למיעוט.4
באמצע המאה ה - 19 פרץ אביב העמים ועמו התעוררות הרגש הלאומי ההונגרי ותחיית השפה והתרבות ההונגרית. ההונגרים היו מוכנים לקלוט לתוך האומה כל מיעוט שהסכים להגדיר את עצמו כדובר הונגרית, דבר שהיה הקריטריון היחיד להגדרה לאומית. השליטים ההונגרים כפו את שפתם ותרבותם על המיעוטים הלאומיים במסגרת המדיאריזציה.5
רק היהודים הצטרפו במסירות נפש אל המאבק הזה ועזרו בכל כוחם להצלחת המהפכה התרבותית - פוליטית, לכן שאפו מדינאי הונגריה לבולל את היהודים בעם ההונגרי במובן הלשוני והתרבותי ועד כמה שאפשר גם במובן הדתי.6 היהודים נענו בהתלהבות לתהליך והפכו להיות חלק אינטגרלי מהעם והתרבות ההונגרית והחלו לבלוט בה מעבר למשקלם היחסי בחיי התרבות והכלכלה. היהודים הפכו לציבור פטריוטי הונגרי.
מצב זה היה מן הגורמים שאיפשרו את מתן האמנציפציה ליהודים, לאחר מאבק ממושך, בשנת 1867, ומאז ראו את עצמם אזרחים שווי זכויות של המולדת ההונגרית, הנכונים להשתתף בכל המאבקים להבטחת עתידה.
בשנים 1867 - 1869 נערכו כינוסים ארציים של היהדות ההונגרית ובסיכומם התפלג הציבור היהודי לשלושה זרמים:
א. ניאולוגים, שנטו לתיקונים מסוימים בשטח הדת, אך לא היו קיצוניים כמו הרפורמים בגרמניה.
ב. האורתודוכסים שרצו לשמור בקפדנות על המסורת.
ג. קהילת ה"סטטוס קוו" ששללו את פירוד הקהילה היהודית במקום.7
כל הזרמים קיימו רשתות חינוך משלהם שהוכרו על ידי השלטונות וכן מוסדות ייצוג מרכזיים. בשנת 1897 התקבלה הדת היהודית כאחת הדתות אשר זכאית היתה לשלוח נציג לבית העליון. תהליך ההתבוללות צבר תאוצה וההונגרים כמעט שלא גילו התנגדות.8
מלחמת העולם הראשונה הביאה בעקבותיה את פירוק הקיסרות האוסטרו - הונגרית. הונגריה היתה למדינה עצמאית, לראשונה מזה 400 שנה, אך איבדה במלחמה כשני שלישים משטחה ומאוכלוסיתה הקודמת. הונגריה שלאחר הסכמי השלום שנחתמו ב - 1920 הפכה למדינה לאומית, כמעט ללא מיעוטים.
המאדיריזציה, כמדיניות היתה, על כן, למיותרת, ואילו ההתבוללות היהודית הועמדה בסימן שאלה בעיני הלאומנות ההונגרית.9.
לאחר תקומתה של הונגריה כמדינה לאומית, מצומצמת, בשנת 1918, התעוררה בה תסיסה מהפכנית. אחרי תקופה קצרה של שלטון דמוקרטי עלו הקומוניסטים לשלטון למשך חדשים אחדים. מספר היהודים בין מנהיגי הקומוניסטים היה רב יחסית. לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי תפס את השלטון האדמירל הורטי ואז החלה התקופה של "הטרור הלבן" ( כריאקציה לטרור האדום הקומוניסטי.) במהלכה נערכו פוגרומים ביהודים, באשמת השתיכות לקומוניסטים.
גל האלימות כלפי היהודים נרגע בשנות ה - 20, אך הונגריה היתה המדינה הראשונה במאה ה- 20 שחקקה חוק נגד היהודים. חוק ה"נומרוס קלאוזוס" שהגביל את מספר היהודים שיכלו ללמוד באוניברסיטאות, נחקק בספטמבר 1920.
בשנות ה - 30 פנתה מדיניות החוץ של ממשלת הונגריה כלפי איטליה הפשיסטית ולקראת סוף שנות ה- 30 התקרבה גם אל גרמניה.10
השתלבות היהודים ופעילותם הבולטת בחיי הכלכלה נתפסו כמזיקים הואיל ובכך הופקע המעמד הבינוני הנוצרי מעמדות ההנהגה בחיי הכלכלה. בייחוד נחשבה מזיקה חדירת היהודים לחיי הרוח שגרמה לצמיחת אידאולוגיות מהפכניות ולעליתו של הקומוניזם ולחורבן הממלכה ההיסטורית, אך עדיין נשארה בתוקפה האמנציפציה. רק בסוף שנות - 30 החל הסחף ההדרגתי בשויון הזכויות של היהודים עד שבוטל לגמרי ערב השואה.11
התנועה הציונית בהונגריה (עד 1938)
בשנת 1868 התכנס קונגרס נבחר של יהודי הונגריה כדי לקבוע את סדרי הארגון הצבורי היהודי. האורתודוכסים סרבו לקבל על עצמם את התקנות שהוסכם עליהם בקונגרס, מחשש שאופיין הדתי של הקהלות יפגע, ועל כן פרשו והקימו לעצמם ארגון קהלתי נפרד ועצמאי, באישור השלטונות, ונאלצו להסכים לעקרון של "הונגרים בני דת משה". כדי להגן על עצמם ועל הדורות הבאים הסתגרו בתוך ד' אמות של ההלכה ופיתחו אידאולוגיה שלפיה אסור ליהודי אורתודכסי לשתף פעולה עם יהודי בלתי אורתודוכסי בשום שטח רוחני או חברתי.
זו גרמה להתרחקותם מכל פעולה אקטיבית למען שיבת ציון בדורות האחרונים וממנה צמחה האידאולוגיה של נטורי קרתא, אשר אחת ממטרותיה היתה מלחמה בתנועה הציונית בכל מקום.
הקונגרס היהודי בהונגריה הפסיק את התפתחותה של תנועת חיבת ציון והכביד על האפשרות ליצור תנועה ציונית בהונגריה.
פעילי הציונות בקשו להשיג אישור לתקנון התנועה הציונית בהונגריה. 12 25 שנים התנהל מאבק למען השגת רשיון ממשלתי לתקנון ההסתדרות הציונית. במשך כל אותן שנים התנהלה פעילות ציונית מוסווית.
בשנת 1927 היתה "התאחדות הנוער" לארגון חוקי עם קבלת הלגליזציה של התנועה הציונית בהונגריה ושמה הוסב ל"התאחדות ציונית בהונגריה"13
בדצמבר 1926 הוכרזה הקמת אגודה ארצית "פרו פלסטינה". באגודה זו באה לביטוי שאיפת חלקים ביהדות הונגריה להשתתף במפעל בנינה של ארץ ישראל, הנמצא מעל לכל ענין פוליטי, ולתמוך בתרבות העברית שקמה לתחיה. בארגון השתתפו מנהיגי ציונות יחד עם אישים שהיו בעבר ממתנגדי התנועה הציונית.14
בחוגי הניאולוגים נשברה במקצת ההתנגדות למפעל הציוני, בעצם הצטרפותם לאגודה "פרו - פלשתינה", אך בחוגים האורתודוכסים נמשכה ההתנגדות החריפה לתנועה הציונית.
ציוני הונגריה הותיקים היו חסידי הציונות המדינית, וראו בעליה זכות ולא חובה. רובם נטו לצד ימין של הקשת הפוליטית. המנהיגות הציונית היתה בידי ה"ציונים הכלליים", בעלי בתים ואנשי רכוש. הציונות היתה פילנטרופית בעיקרה. פעולתה הצטמצמה בחוג קטן של אינטלקטואלים. 15
לסיכום: יהדות הונגריה פיתחה סימני זהות מיוחדים, בהשפעת המדיניות ההונגרית, אשר במאבק להגדיל את כוחה הלאומי, קלטה לתוכה, עד מלחמת העולם הראשונה, את יהודיה. היהודים נענו ברצון ובהתלהבות למגמות אלו. כך נוצרה התופעה של פטריוטיות ונאמנות יהודית הונגרית ברוב השכבות החברתיות, עם ארץ האם. הנטיה להזדהות עם המולדת תכשיל אותם בעתיד בקריאת המצב והבנתו. כך מנעו מעצמם את היכולת להקדים ולפעול על פי המתחייב משינוי המציאות. התהליכים הללו מסבירים מדוע לא התפתחה בהונגריה תנועה ציונית חזקה. היא התחזקה רק עם התגברות מוראות מלחמת העולם השניה, וקשייהם בהונגריה הפשיסטית. גם אז המשיך העיוורון לאחוז בחלקים מסוימים של האוכלוסיה היהודית, אשר סרבה לראות עין בעין את התנכרותה של המולדת ההונגרית.
ייסוד "המשרד הארץ ישראלי" ותפקידיו
"המשרד [p1]הארצישראלי" בבודאפשט, נושא דיוננו, היה חלק ממערכת הסדרת העליה לארץ ישראל שכוננה ההסתדרות הציונית העולמית. בועידה של ההסתדרות הציונית, אשר התקיימה בלונדון במרס 1919, התקבלו החלטות בדבר ארגון "משרדים ארצישראלים" ומשרדי עליה, ובין השאר ייסודו של משרד מרכזי לעליה, שישכון ארעית בלונדון עד להעברתו לארץ ישראל.16
המשרד נחלק ל - 4 מחלקות:
מחלקת ההגירה, מחלקת ההתישבות, מחלקת הכספים, מחלקה לשאלות משפטיות.
הועידה הלונדונית קבעה למחלקת ההגירה את התפקידים הבאים:
א. ארגונה וסדורה של ההגירה בהתחשב עם כוח הקליטה של ארץ ישראל.
ב. הקלת מעברם של העולים...17
ארגון ובצוע העליה
ארגון עליה יהודית לארץ ישראל רוכז בידי מחלקת העליה של ההסתדרות הציונית אשר ישבה, כאמור, בלונדון, עד אשר תעבור לארץ ישראל. לידו אמורים היו לפעול משרדי הגירה מרכזיים בורשה, אודסה, וינה, לונדון, קונסטנטינופול (איסטנבול) וניו- יורק, לשם רישום וארגון ההגירה מהארצות השכנות של כל אחת מהן. משרדי הגירה מקומיים אמורים היו לקום בכל מרכז יהודי חשוב. משרדי הגירה יוקמו בנמלי יציאה ראשיים, ומשרד עליה ראשי (עם סניפים) יוקם בארץ ישראל. על כל משרד לארגן ולפקח על הגופים שמתחתיו, לתאם רישום מהגרים, להפיץ מידע על תנועת העליה והמצב בארץ ישראל, לקיים פיקוח רפואי וכו' ובנוסף לכך יהיה לכל משרד תפקידים הייחודיים לו. 18
באקטובר 1920 נתקבלה ההחלטה בדבר סידור ועדות ארצישראליות שתכלולנה את באי כוח הזרמים השונים שבציונות, ותעמודנה לימינן של משרדי העליה בעצה.19 המשמעות המעשית היתה שכל התנועות הציוניות המקומיות תהיינה שותפות בקביעת העולים, שבארצם, באופן יחסי לכוחם.
בקונגרס הציוני ה-י"ב, בשנת - 1921 הוחלט להעביר את לשכת העליה המרכזית לארץ ישראל. ההנהלה בלונדון עתידה היתה לטפל רק באותן שאלות עליה המצריכות השתדלות מדינית אצל השלטונות ובשאלת ההכשרה והסיוע.20
בעקבות משברים כלכליים ופוליטים בארץ ישראל ובארצות המוצא, נוצר הצורך להביא לשנוי בחוקי ההגירה ובמבנה המשרדים. מבנה המשרדים שונה, בדרך כלל, על ידי צמצום במספר המשרדים המרכזיים, במשרדי החוף שבנמלי היציאה ובמשרדים מקומיים. צמצום מספר המשרדים לא הביא לשינוי במהות תפקיד המשרדים. מטרותיהם נשארו כשהיו ערב הקמתם.
הכשרת העולים בחוץ לארץ
אחד התנאים ההכרחיים לעלית פועלים לארץ היתה הכשרה גופנית ורוחנית מספיקה של העולים החדשים. לשם כך קמו הסתדרויות ההכשרה, אשר כללו את ההסתדרות העולמית של החלוץ, החלוץ ה"מזרחי", הסתדרות ה"שומר הצעיר", והסתדרויות נוער שונות. על פי החלטות הקונגרס נכנס ענין ההכשרה לגבול הפיקוח של מחלקת העליה בכל הנוגע לדרכי פעולה ולתקצוב.
לשם כך קמה ועדת ההכשרה שחבריה היו באי כוח מחלקת העבודה, ההתישבות והכספים של ההנהלה הציונית, והיא אשר החליטה על תקציב ההכשרות ונתנה הוראות בנוגע לפעולה.21
פעולות ההכשרה נעשו בצורות שונות: חווה חקלאית, משקי הכשרה של החלוץ, מוסדות ללימוד מלאכה, עבודה אצל איכרים פרטיים בכפרים, קבוצות חלוצים בבתי חרושת וכדומה. עיקר הפעולה היתה בפולניה גליציה ורומניה. כ - 90% מהתקציב של מחלקת העליה לפעולות ההכשרה נועד להסתדרות ה"חלוץ" וכ - 10% נועד לחלוץ ה"מזרחי".22
כל נושא ביצוע ההכשרות היה באחריות המשרדים הארצישראלים.
תהליך קבלת רשיונות העליה של הסוכנות היהודית
בהתאם לחוקת העליה הגישה הנהלת הסוכנות, פעמיים בשנה, לממשלת ארץ ישראל דרישה בנוגע למספר הרשיונות הנחוצים לעלית העובדים, על פי התפתחות המשק היהודי בארץ ועל פי האפשרות להעסיק פועלים בעבודות הישוב היהודי בחקלאות, בבנין וגם בחלק מעבודות הממשלה. הונהג שתהיה התיעצות בין בא כוח הסוכנות היהודית ובין קצין העליה הראשי של ממשלת ארץ ישראל, לדרישת הרשיונות לעלית עובדים בכל תקופה.
לאחר אישור מכסת הרשיונות על ידי הנציב העליון, נמסרו הרשיונות לרשות הסוכנות היהודית, ואולם חלק מהם נשאר ברשות אגף הרשיונות של ממשלת ארץ ישראל בשביל מקרים מיוחדים.
בחירת העולים החדשים ואישורם היה מתפקידם של המשרדים הארצישראלים בחוץ לארץ, אשר קיבלו הוראות ממחלקת העליה של הסוכנות היהודית בדבר פעולתם. בחלוקת הרשיונות לארצות, הסתייעה מחלקת העליה בעצתה של ועדת העליה, שהשתתפו בה באי כוח הישוב העברי בארץ לחוגיהם: חקלאים, פועלים, ספרדים וכו'.23
הרשיונות נחלקו לשלושה סוגים:
א. חלוצים - הנמצאים בהכשרה בקבוצות של הארגונים החלוצייים.
ב. קרובים - הנדרשים על ידי תושבי ארץ ישראל שהגישו בקשות למחלקת העליה בארץ ישראל.
ג. בעלי מקצוע - מומחים מקצועיים בתעשיה, חקלאות, בעלי מלאכה.24
בעליית בעלי ההון חל שינוי לטובה בשנת 1931. ניתנו הוראות מטעם משרד המושבות בלונדון לתת יפוי כוח לקונסולים הבריטיים בארצות ההגירה, לתת את הויזות לעולים מסוג זה, מבלי לשאול את אגף הרשיונות בירושלים. בכך היתה דרכם של בעלי הון קלה לארץ ישראל בניגוד לקטגוריות אחרות שהוזכרו.
הרכב הועדות במשרדים הארצישראלים :
המשרד הארצישראלי צריך לנהל את פעולתו על ידי שני גופים:
א. הוועדה הארצישראלית, אשר תפקידה לכוון את העליה ולפקח עליה.
ב. הנהלת המשרד הארצישראלי, המוציאה לפועל את העבודה בהתאם להוראות מחלקת העליה של הסוכנות היהודית והחלטות הוועדה הארצישראלית.
הרכב הוועדה הארצישראלית, שבידה נתון היה הכוח לקבוע את מדיניות העליה, ובעיקר מי ומי יעלו, היה נושא לויכוחים ומריבות רבים. עד הקונגרס הציוני הי"ז, בשנת 1931, היו ועדות המשרדים הארצישראלים מורכבות מבאי כוח המפלגות באופן פריטטי (סיעות הימין ואגף השמאל). הקונגרס הציוני הי"ז קבע שינויים מכריעים בנוגע להרכב הועדות.
השנויים המרכזיים קבעו כי:
1. המשרדים הארצישראלים יורכבו על ידי באי כח המפלגות הציוניות בהתאם למספר הקולות שקבלו בבחירות לקונגרס הציוני באותה ארץ.
2. מפלגה העוסקת בהכשרה, שקבלה לפחות 50% של מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר, זכאית לשלוח בא כח למשרד הארץ ישראלי.
3. מספר באי כח של מפלגה אחת לא יעלה על 50% ממספר כל באי כח המשרדים הארצישראלי.
אופן הגשמת ההחלטות גרם בכמה ארצות לסכסוכים, בשל חלוקי דעות בין המפלגות בנוגע לפרושן של החלטות הקונגרס.25
הרכב הוועדה, במשרד הארצישראלי בבודאפשט, היה סלע מחלוקת קבוע, והחריף באופן משמעותי בתקופת מלחמת העולם השניה, כפי שיעלה הדבר בעבודתי.
המשרד הארצישראלי בבודאפשט בשנים 1920 - 1938
תקופתו של ברגי ארמין - יסוד המשרד הארצישראלי.
ביום 19.12.1920 מונה אינגינ'ר ברגי (בנימין) ארמין על ידי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית בלונדון, כנציגם הרשמי בבודפשט במטרה לעסוק בעליה יהודית לארץ ישראל.26 מר ברגי (1879 - 1953) היה ידוע באותה עת כדמות ציונית פעילה בחיי החוג הציוני הקטן בבודפשט. בשנת 1899 נפגש עם הרצל בפעם הראשונה, פגישה שהיתה מכרעת לגבי דרכו כפעיל ציוני בהונגריה. בשנים 1911 - 1918 היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בהונגריה ובמשך 15 שנה (1920 - 1935) עמד בראש המשרד הארצישראלי בבודפשט עד עלותו ארצה.27
בהונגריה היה קיים חוק משנת - 1894 שאסר עידוד להגירה, וחוק זה חל גם על המשרד הארצישראלי כך שהמשרד פעל בידיעת השלטונות ובנגוד לחוק.28
עד ראשית שנות ה - 30 היה היקף הפעילות הציונית קטן ומצומצם וכך גם ההתכתבות עם משרד העליה בארץ ישראל אשר כללו בקשות לעליית בודדים ותיאור תקלות שונות.29 לדוגמא, בתקופה שבין אוקטובר 1921 - אפריל 1923, עלו 57 יהודים מהונגריה מתוך 15.927 עולים שעלו באותה תקופה לארץ ישראל.30
שנות ה - 20 היו שייכים לתקופה הרומנטית בתולדות תנועת הנוער הציונית בהונגריה. צעירים יהודים אינטלקטואלים התלבטו בבעיות אידאולוגיות מבלי שהצליחו להגיע אל ההמונים היהודים. רובם הגדול היו מרוחקים מהמציאות בארץ ישראל ואף מנותקים מזרם תנועות הנוער הציוניות בארצות אחרות. המספר הכולל של חברי תנועות הנוער השונות לא עבר את האלף. חשיבותן היתה בזה שהן היוו את הסימן הראשון להתעוררות הרגש הלאומי בקרב הנוער היהודי בהונגריה.31
שנות ה - 30 הושפעו מהמאורעות של פאשיזם מתגבר, ובעקבות כך התגברות הפעילות הציונית וציפיה מתסכלת לקבלת רשיונות עליה. בשנת 1931 נאמר כי בפעם הראשונה טיפלו ציוני הונגריה בהכשרת חלוצים. 40 חלוצים הכשירו עצמם בחקלאות לשם עליה. 32
כדי לזכות בנתח גדול יותר, וכדי להתמודד עם יריבתה, ההסתדרות הציונית ההונגרית, שקיבלה עובדים מקצועיים במחלקת העבודה אשר לא היו שייכים לתנועה הציונית, כדי להעלותם כעובדים נדרשים, אירגן המשרד הארצישראלי מחלקת עובדים מקצועיים כדי שיעברו הכשרה.33 היה זה אחד הביטויים, מיני רבים, למתח שהיה קיים בין המשרד הארצישראלי וההסתדרות הציונית ההונגרית, אשר היה בת לוויה קבוע בחיי התנועה הציונית ההונגרית. המתחים היו בעיקר על רקע הבדלי הגישה בין תומכי הציונות המדינית, שבאו בעיקר מחוגי ההסתדרות הציונית והבוגרים שבין חברי התנועה, ובין תומכי הציונות המעשית, חברי המשרד הארצישראלי והתנועות החלוציות, בעיקר, אשר ביקשו למממש ולהרחיב את המסגרת של ההכשרות ומספר העולים מקרב תנועותיהם.
התלונות על קיפוח התנועה ההונגרית במתן רשיונות, מצד מחלקת העליה בארץ ישראל, היו רבות, הן מצד מנהלי המשרד הארצישראלי והן מצד התנועות החלוציות, ולאורך כל התקופות34.
שאלת עצמאות המשרד הארצישראלי.
אופן הגשמת החלטות הקונגרס הציוני ה - י"ז בשנת 1931, בדבר השינויים בנוגע להרכב הועדות שעל יד המשרד הארצישראלי, גרם לחילוקי דעות בין המפלגות בנוגע לפירושן של החלטות הקונגרס. בבחירות בהונגריה, לקראת הקונגרס ה - י"ח ( 1933), קיבלה "ארץ ישראל - העובדת" את מספר קולות הבוחרים הגדול ביותר - 787, ה"ציונים הכלליים" - קיבלו 740 קולות, וה"מזרחי" - 734 קולות. 35 אנשי ה"מזרחי" התלוננו על הרכבה החדש של הוועדה במשרד הארצישראלי המורכבת מ שבעה חברים, מהם ארבעה ממפלגת השמאל ו - שלושה משאר המפלגות. 36 על פי נתונים אלה מהווה הימין כ- שני שלישים מכלל הכוחות הפועלים, ואילו מנהל המשרד הארצישראלי הוא איש השמאל.
מחלקת העליה של הסוכנות התערבה וקבעה כי הרכב הוועדה הארצישראלית יהיה בן ששה חברים: שני חברי "כלל", שני חברי "ה"מזרחי"", שני חברי "ארץ ישראל - העובדת ". כמו כן השתתפו בועדה נציג "החלוץ" וחבר יועץ של קבוצת החלוץ הרביזוניסטית.37 היה זה הרכב שנתן למפלגות הימין כוח רב יותר, בהתערבות ארץ ישראל, למורת רוחם של אנשי "ארץ ישראל - העובדת". "ארץ ישראל- העובדת" רצתה לשמור על המשרד הארצישראלי כעל מעוז כוחה למול מעוז הימין, הסתדרות הציונית ההונגרית. שינוי הרכב הוועדה הארצישראלית, המעיט מכוחה של "ארץ ישראל העובדת", גם אם מנהלה, ברגי ארמין, נותר על מקומו.
בסתו 1933 התחילה המשטרה ההונגרית להטריד את אנשי תנועת "השומר הצעיר", אשר היוותה חלק מחזית "ארץ ישראל - העובדת", בחשד של פעילויות מרכסיסטיות. ההתאחדות הציונית נענתה, לאחר לבטים, לבקשת המשטרה ההונגרית, לבטל את המעמד החוקי של "השומר הצעיר" במסגרתה. 38 לדעת ברגי ארמין, הודעות אלו של המשטרה היו חלק מרצונה ותוכניתה של ההסתדרות הציונית ההונגרית להרחיב את סמכויותיה על עינייני המשרד הארצישראלי, ברצונה לקבוע גם בעינייני עליה והכשרות.39
ד"ר רופאייזן מצ'כסלובקיה, ברר בסכסוך וקיבל את טענת ההתאחדות הציונית ההונגרית, למרות האהדה שחש כלפי הצעירים. הוא הבין כי בתנאי הונגריה, השמאלניות של "השומר הצעיר" מהווה סכנה לקיומה החוקי של התנועה הציונית בהונגריה.40 בסופו של דבר הוענקה לגליזציה לתנועת "השומר הצעיר" והיא נערכה להקים שוב את חזית "ארץ ישראל העובדת" לקראת הקונגרס ה י"ט (1935).
לקראת הקונגרס ה -י"ט פרצו סכסוכים בין "פועלי ציון" ו"דרור" ובין "השומר הצעיר", לאחר שלא היו מרוצים, לטענת "פועלי ציון", מהשתלטות "השומר הצעיר" על כל מוסדות המסגרת משותפת.41 זה היה ראשיתו של הבקיע בחזית "ארץ ישראל העובדת", אשר השפעתו הקשה תהיה ניכרת בתקופת מלחמת העולם השניה.
באביב 1935 שלחה מחלקת העליה של הסוכנות בירושלים, סרטיפיקט למר ברגי ארמין. בתשובתו כתב כי אינו יכול לממש את הסרטיפיקט כעת, שכן מוכרח להשאיר את המשרד הארץ ישראלי בידים איתנות " כי עומד על הפרק שאיש בשם, אוטו קומוי, יקבל על עצמו את ההנהלה של המשרד... ומאחר והוא נתון להשפעת ההנהלה הציונית הנוכחית, שהיא באופן ברור ימנית, "הכלל ציונית", ויש חשש שקבוצות של "ארץ ישראל - העובדת", המהווים בערך 35% של התנועות החלוציות, יתנגדו לכך בתקיפות וידרשו לתת את הנהלת המשרד בידי אישיות שאינה ניתנת להשפעה".42
ברגי ארמין, אשר רצה זמן רב לעלות לארץ, התקשה לעזוב את המשרד, מחשש שעם עזיבתו ישתלטו אנשי "הכלל ציוניים", אשר שלטו כבר בהסתדרות הציוניות, גם על המשרד הארצישראלי. פרוש הדבר איבוד מאחז חשוב של חזית "ארץ ישראל - העובדת"" בתנועה הציונית ההונגרית.
ברגי עלה לארץ לאחר 15 שנות פעילות בהתנדבות. המשרד היה ממוקם בדירתו הפרטית. הוא העמיד, ללא תמורה, עובדת משרד לרשות המשרד הארצישראלי.43 ברגי ארמין נהנה ממעמד מיוחד של מנהל המשרד בהיותו המייסד מטעם הועד הפועל הציוני. על פי משה קראוס, הוועדה הארצישראלית שהורכבה מחברים צעירים לא חשבה לבקר את פעולות המשרד מחשש שמר ברגי יראה זאת כחוסר אמון.44
בלה פניאש - המנהל, קצר הימים, של המשרד הארצישראלי.
בלה פניאש, איש ה"ציונים הכלליים" נבחר על ידי הוועדה הארצישראלית כמנהל המשרד ב- 3.7.35 45 ומינויו אושר ב- 11.11.35.46
משה קראוס מונה למזכיר המשרד ב- 1.12.35. הוא נולד ב- 1908 בעיירה Mezolde בצפון הונגריה בקירבת העיר מישקולץ. למד בישיבתו של הרב אוסטרליץ, מן הרבנים הציונים הבודדים בהונגריה. השפעת הרב היתה גדולה בעיר זאת והציונות נשאה בה ראש. בשנת 1925 יסד משה קראוס במישקולץ את קבוצת הנוער הציונית הראשונה, ובשנת 1932 הקים את הכשרת ה"מזרחי" הראשונה. בהכשרה זו גר עד תחילת 1934 עת מונה למזכיר ה"מזרחי" בהונגריה, ועבר לגור בבודפשט.47
על פי קראוס, בחירתו למשרת מזכיר המשרד היתה פשרה בין המפלגות השונות ובין ה"מזרחי", כתוצאה מאי רצונם לקיים בחירות לקראת הקונגרס הציוני ה-י"ט בשנת 1935. לדעתו,"ארץ ישראל - העובדת" וה"כלל ציונים" פחדו ממפלתם הצפויה בבחירות, ומחששם כי ה"מזרחי" תזכה בכוח רב, ועל כן הציעו לעשות הסכם, אשר לפיו, יהיה לכל סיעה ציר אחד. ה"מזרחי" התנגד להסכם זה בתחילה. פרישתו של ברגי ארמין ועליתו לארץ, ומינוי פניאש, אשר לא ידע עברית ואנגלית, והחשש שיזדקק לאיש זר לניהול התנועה בתור מתורגמן, הביא את ה"מזרחי" להענות להסכם זה, אך בתנאי שמזכיר המשרד יהיה משה קראוס, ששימש אז כמזכיר ה"מזרחי". חזית "ארץ ישראל - העובדת" ניסתה לשים מכשול למינוי זה.48
הבחירות לא התקיימו גם ב - 1933, לקראת הקונגרס הציוני, כתוצאה מן המצב המדיני העדין בהונגריה, שהיה מביא למלחמת מפלגות.49
בשנת 1936 ושנת 1937 חזרו ועלו שוב אותן בעיות של יחסי שלטונות הונגרים - תנועות שמאל - ההסתדרות הציונית ההונגרית. במרס 1936 נעצרו חברי הכשרות "השומר הצעיר", "דרור" ו"סתם-חלוצים" על ידי המשטרה בחשד השתיכות לארגון קומוניסטי.50 בביקורו של ברלס בהונגריה בסוף 1937 נאסרו חברי החלוץ ו"החלוץ הכלל ציוני" בחשד לפעילות קומוניסטית, וזאת לאחר שקבוצי "השומר הצעיר" נסגרו כבר שנה קודם, והוצאו מהמסגרת של ההתאחדות הציונית.
על אף קשיי הקיום של "השומר הצעיר", המתחים הפנימיים בתוך "ארץ ישראל - העובדת " המשיכו להתקיים והם הביאו עמם קואליציות מוזרות.. "החלוץ - הכלל ציוני" ו"דרור" הסתפחו להסתדרות הציונית, בעוד ש"החלוץ", "החלוץ - המזרחי" ו"פועלי ציון" סרבו להצטרף.51
כמו בשנת 1934, המאסרים בהכשרות הביאו את ההסתדרות הציונית לפקח על פעולות המשרד הארצישראלי ולהביאו תחת חסותם. במיוחד בנושא ההכשרות. 52 פניאש, כמו ברגי ארמין קודמו, ניסה להדוף את השתלטות ההסתדרות הציונית על ידי קשר עם נשיא הקהילה הניאולוגית, ד"ר שמו שטרן, כדי לרכוש קהילה זו למען עבודת ארץ ישראל. 53 נסיון שתוף פעולה זה, עם הקהילה הניאולוגית, השתלב במאמצי הקהילה הניאולוגית בהקמת הסתדרות מיוחדת בראשות נשיא הקהילה הניאולוגית בבודפשט, ד"ר שמו שטרן, המכוונת לאסוף כספים לטובת הגירת היהודים מהונגריה לארץ ישראל ולארצות אחרות.54 מנהל המשרד הארצישראלי ביקש, אפוא, ליצור שיתוף פעולה עם גוף המתנגד להסתדרות הציונית ומטרותיה, ובאופן עקרוני גם לפעולות המשרד, במטרה להדוף את ההסתדרות הציונית, בהנהגת ה"ציונים הכללים", בנסיונות השתלטותה על המשרד הארצישראלי.
תלונות שונות החלו להגיע על אופן ניהול המשרד הארצישראלי בבודאפשט. 55 בביקורו בבודפשט ב - 3.11.37 מסר ברלס דין וחשבון שתמציתו: המשרד מתנהל בחוסר אחריות. בביקורת הספרים שערך ברלס נתגלתה שערוריה כספית. 8364 פנגו, אשר היו צריכים להימצא בבנק, לזכות המשרד, לא נמצאו שם ולא בידי פניאש. פניאש הודה כי השתמש בכסף לצרכיו כתוצאה מהסתבכות כספית. הוא קיוה להציל עצמו על ידי "הלואה" מכספי המשרד אך לא היה בכוחו להחזירה. בעקבות כך קבע ברלס את כללי הארגון מחדש של המשרד הארצישראלי בבודאפשט. 56
שמו של ד"ר אוסטרין, מ"הציונים הכללים", עלה כמי שיעמוד בראשו אך אישורו נתקל בקשיים של אנשי תנועתו, ה"כלל ציוניים" ואנשי "ארץ ישראל - העובדת". ברלס הביע את השתוממותו כיצד זה, שבהיקף הפעוט של פעולות המשרד, הפכה שאלת המנהל לשאלה כה מכריעה. הוא קבע שאין לראות נחיצות במנהל נוסף אלא די במזכיר ובנשיאות של המשרד.57 ואכן, ברלס החל מפנה את מכתביו ל: "ח' קראוס. המשרד הארצישראלי בודפשט." משה קראוס הפך לאחר ארוע זה למנהל בפועל של המשרד אך ללא בחירה ומינוי רישמיים.
ב- 17.6.38 כתב ברלס לקראוס: "אני מקווה שהינך מוסר לד"ר אוסטרן את תוכן מכתבי."58 ד"ר ליאופולד אוסטרן (Leopold Ostern) נבחר למנהל המשרד הארצישראלי באפריל 1938. קראוס כתב כי אוסטרן מבקר רק פעם בשבוע במשרד, "בינתיים אני עובד עצמאי לגמרי ורק בעניינים חשובים אני יכול להתיעץ עם ד"ר אוסטרן. אני עובד ממוקדם בבוקר עד מאוחר בערב".59 גם המכתבים המיועדים למשרד הארצישראלי בבודאפשט, ממחלקת העליה בירושלים, המשיכו להיות מופנים למשה קראוס. מכאן נמצאנו למדים כי ניהול המשרד בפועל המשיך להיות נתון בידי משה קראוס.
קראוס ציין פעמים מספר כי הוא היה המנהל בפועל של המשרד הארצישראלי משנת 193460. לעניות דעתי הוא טעה. יש לראותו כמנהל בפועל, רק מסוף שנת 1935, עם עליתו של ברגי ארמין לארץ ומינויו של פניאש, אשר מיעט לפעול במשרד ואחריו ד"ר אוסטרן. ברלס נתן תוקף למציאות שנוצרה כבר קודם לכן, שבו המנהל בפועל של המשרד היה משה קראוס, כמזכיר המשרד.
לכאורה, הנהול בפועל של המשרד בתקופת פניאש, היה צריך להטיל חשד במעילה גם במשה קראוס, אף שבוצעה על ידי פניאש. לא מצאתי הטלת אשמה בקראוס, גם לא בידי יריביו אנשי "פועלי ציון" (לימים ה"איחוד") וחלקים ב"ציונים הכללים", אשר אין ספק שהיו משתמשים בנשק זה, אם היה קיים, במסגרת יריבותם הפוליטית. האישור של ברלס להיותו המנהל בפועל של המשרד, מחזק את הסברה כי לא דבק בקראוס חשד בשותפות במעילה.
לסיכום:
בעשור הראשון לפעילות המשרד הארצישראלי בשנות ה- 20 התקיימה עליה זעומה. מספרי העולים משקפים את חולשתה של התנועה הציונית ואי יכולתה להגיע אל ההמונים.
שנות ה- 30 התאפיינו בהתגברות הפעילות הציונית. עליית כח הפאשיזם בהונגריה ובמדינות השכנות הביאה להתעוררות הרגש הלאומי בחוגים יותר רחבים. בשנה מבורכת עסק המשרד בעלית 60 עולים במקרה הטוב.61 בשנת 1938 דווח על 247 חלוצים בהכשרות בהונגריה. (לעומת 8770 בפולין, 410 באוסטריה, 93 ביוגוסלביה.) 62 ניתן להגדירו כמשרד קטן עם צרות גדולות. הקשיים היו חיצוניים ופנימיים. מבחינת מעמדו הוא לא היה ברשת המשרדים הארצישראלים שברשות הסוכנות היהודית ובאחריותה, ולכן הסוכנות היהודית לא היתה אחראית על תקציב המשרד. המשרד לא היה מוכר חוקית על ידי השלטונות, וההכשרות היו קיימות על בסיס רצון טוב של הרשויות.63
ההכשרות נמצאו ב- שלושה גלי מאסרים בשנים 1934, 1936, 1937 והשלטונות לא התירו את פעילותם. קושי חיצוני זה ליבה את סבך הסכסוכים הקיימים מקדמת דנא בין ההסתדרות הציונית והמשרד הארצישראלי ובתוך המשרד עצמו. המשרד הארצישראלי האשים את ההסתדרות הציונית שהיא העומדת מאחרי סגירת ההכשרות, ובחוסר גיבוי ואי מתן הסבר לשלטונות על מהות פעילות ההכשרות.ההסתדרות הציונית, מבצר ה"ציונים הכלליים", דרשה הפעלת ביקורת על המשרד הארצישראלי, בטענה שאינו מטפל בהכשרות כראוי, והדבר מסכן את קיומה של כל התנועה הציונית ההונגרית כולה.
עד שנת 1935 היה המאבק על המשרד הארצישראלי מאבק בין הימין ששלט בהנהגת הקהילה, אנשי ה"ציונים הכללים" וחסידי הציונות המדינית, לבין "פועלי ציון" ותנועות הנוע ר השמאליות. כבר בסוף תקופתו של ברגי ארמין ולאורך תקופת פניאש המאבק חצה מפלגות. חלק מאנשי ה"כלל ציונים" וה"מזרחי" שעמדו בראש המשרד הארצישראלי (פניאש, אוסטרן, קראוס) מצאו עצמם נאבקים על עצמאות המשרד מול הנהגת ההסתדרות הציונית, ה"כלל ציונית". נוצר הסכם במשרד בין סיעות ה"מזרחי" ו"פועלי ציון", שהתנגדו בכל תוקף להכניס את המשרד הארצישראלי וארגוני ההכשרה, תחת חסותה ופיקוחה של ההסתדרות הציונית, וכן את הרכב המשרד ותקציבו. שנים רבות ניסתה ההסתדרות הציונית להשתלט על המשרד הארצשראלי בדרגות שונות. מניעיהם היו בעיקר תוצאת חשדנות של ציבור זעיר בורגני בתנועות הנוער החלוציות, מחשש שיפרו את האיזון העדין במערכת יחסיהם עם השלטונות ההונגריים, והחשד לעורר יתר תשומת לב בציבוריות ההונגרית. מאבק זה הסתיים בנצחון המשרד הארצישראלי ומכאן והלאה ישמור על עצמאותו, אמנם תוך קשיים גדולים.
משה קראוס הפך להיות מנהל המשרד, בפועל, מבלי שנקבע הדבר באופן רשמי. עובדה זו נקבעה על ידי ברלס לאחר שהמנהיגות הציונית לא הצליחה לצאת מסבך הסיכסוכים הפנימיים ולמנות יושב ראש רשמי, מוסכם. הסכסוך שהלך והעמיק היה הקרע בחזית "ארץ ישראל - העובדת", שעיקרו התנגדות "פועלי ציון" למה שנחשב בעיניהם, הדומיננטיות של "השומר הצעיר". משה קראוס ינצל סכסוך זה בעתיד בחברו אל ה"שומר הצעיר" בבנין הקואליציה במשרד הארצישראלי.
1. כהן אשר, המחתרת החלוצית בהונגריה 1942-1945. הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד, עמ' 10-11, עמ' 51. (להלן: אשר כהן, המחתרת החלוצית.)
2. ז' בחשון, תשנ"ז, נתנאל קצבורג במכתב אלי
3. ברהם, קצבורג, תולדות השואה. הונגריה, יד ושם, ירושלים, תשנ"ב עמ'1 (להלן: תולדות השואה. הונגריה)
4. צבי זהבי, מהתבוללות לציונות - מקור ציונותו של הרצל, תולדות חיבת ציון והציונות בהונגריה משנת תר"ך 1860 - תש"ט 1948, הספריה הציונית ע"י ההסתדרות הציונית, ירושלים, תשל"ג,עמ'203-204. (להלן: זהבי, מהתבוללות לציונות)
5. אשר כהן, המחתרת החלוצית, עמ' 15.
6. זהבי, מהתבוללות לציונות, עמ'204.
7. חוה אייכלר, יהודה תלמי, חלום מאבק הצלה, הוצאת משואה - הנוער הציוני 1996, עמ' 17 - 18. (להלן: אייכלר, חלום מאבק הצלה)
8. אשר כהן, מחתרת חלוצית עמ' 15
9. אשר כהן, מחתרת חלוצית,עמ' 16
10. אייכלר, חלום, מאבק,הצלה, עמ' 17 - 18.
11. קצבורג, ברהם, תולדות השואה, הונגריה, עמ' 6.
12. זהבי, מהתבוללות לציונות, עמ' 259 - 268.
13. עורכים: משה ישראל, לזר דוב,"דרור, הבונים, העובד - תנועות חלוציות בהונגריה"
בחסות:המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, בית לוחמי הגטאות, "דרור" הבונים 1996, עמ'7 - 12
14. זהבי, מהתבוללות לציונות, עמ' 363
15. חוה אייכלר, ציונות ונוער בהונגריה בין שתי מלחמות העולם, חיבור לשם קבלת דוקטור
לפילוסופיה, בר אילן ר"ג תשמ"ב, עמ' 21-22. (להלן : אייכלר, ציונות ונוער)
16. ערכו: גדליה יוגב, יהושע פרוידנליך, פרוטוקולים של הועד הפועל הציוני, פברואר 1919 - 1920 ', הספריה הציונית העולמית ירושלים, תשמ"ה. עמ' 27-28.
17. דו"ח הועד הפועל 1921, עמ' 40 - 41. 6.11.1919 נשלח אל כל הפדרציות הציוניות."ארכיון ציוני מרכזי" ירושלים. (להלן: אצ"מ).
18. 6.11.1919 688 / Z 3 אצ"מ.
19. דו"ח הועד הפועל 1912, עמ' 43-46. אצ"מ.
20. דו"ח מחלקת העליה של הסוכנות היהודית לקונגרס הציוני הי"ג - 1923, עמ' 196, אצ"מ.
21. דו"ח לקונגרס ה- ט"ו עמ' 263- 264, אצ"מ.
22. דו"ח לקונגרס ה - י"ז 1931, עמ' 49, אצ"מ.
23. שם, עמ' 42 - 47.
24. דו"ח הועד הפועל לקונגרס ה- י"ט בשנת 1935, עמ', אצ"מ.
25. דו"ח הועד הפועל של ההסתדרות והסוכנות היהודית לקונגרס הציוני ה - י"ח 1933 עמ' 263. אצ"מ.
26. 19.20.20,A129/16 תיק ברגי ארמין, אצ"מ..
27. A129 אצ"מ, חווה אייכלר מציינת בעבודתה "ציונות ונוער בהונגריה" עמ' 53 כי בראש המשרד עמד תחילה האינג' משה ביסליכס, ואחריו עד שנת 1935 האינג' בנימין ברגי. במכתב של ברגי מ- 23.1.34 נכתב: "אני עובד זה - 30 שנה ללא הרף. מזה 12 שנה ( הדגשה שלי) כמנהל המשרד א"י ויכול לומר בבטחון...", כלומר החל עבודתו כמנהל המשרד בשנת1922 א S6 /1568.
28. 28.12.78.H3C21/1 אוניברסיטת חיפה, ראיון של אשר כהן עם משה קראוס.
29. S6/483 אצ"מ.
30. דו"ח הועד הפועל של ההסתדרות הציונית לקונגרס ה ט"ו, 1927 עמ' 212 - 264. אצ"מ.
31. אייכלר, ציונות ונוער, עמ' 84.
32. 14.1.34, S6/1568' אצ"מ.
33. 24.1.35, א' S6/1568, וגם 11.9.35, S6/2681 אצ"מ.
34. S6/2525 אצ"מ.
35. S6/1568 א' אצ"מ.
36. א'S6/1568 אצ"מ.
37. 23.1.34 א'S6/1568 אצ"מ.
38. אייכלר, ציונות ונוער, עמ' 114 - 116.
39. 8.5.34, א'S6/1568 אצ"מ. אל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית בירושלים.
40. אייכלר, ציונות ונוער, עמ' 116 - 117.
41. 14.6.34, א' S6/1568 אצ"מ.
42. 27.5.35 א' S6/1568 אצ"מ. אל מחלקת העליה בירושלים. מס' הסרטיפקט: 84549/B.
43. 5.11.37, S6/5043, וגם 5.1.36,S6/1640/2 אצ"מ.
44. 5.11.37 S6/5043 אצ"מ.
45. 28.7.35, S6/1640/2 אצ"מ. ברגי ארמין במכתב אל מחלקת העליה של הסוכנות בירושלים.
46. 14.11.35, S6/1640/3 אצ"מ. חיים ברלס אל המשרד הארצישראלי בבודאפשט.
47. 5.11.37, S6/5043/ אצ"מ.
48. 15.9.35, מכתב לברית העולמית של צעירי "החלוץ" בתוך:שלמה שמידט (עורך), בגלוי ובמחתרת הנוער הציוני הדתי במרכז אירופה, הוצאת מורשת, תל אביב, 1992, פרק תעודות. (להלן: בגלוי במחתרת)
49. אייכלר, ציונות ונוער,עמ'21-22.
50. 1.5.36, S6/1640/2 אצ"מ.
51. 25.10.37, S6/5043 אצ"מ.
52. 25.12.36 S6/5044 אצ"מ.
53. שם,שם.
54. 3.2.37, S6/5034. וגם 26.1.37, S6/2196.אצ"מ.
55. 7.1.37, S6/5044אצ"מ.
56. 3.11.37, 5.11.37, 8.11.37, 11.11.37, 12.11.37 22.11.37, 25.11.37 S6/5043.אצ"מ.
57. 2.3.38, S6/5043. אצ"מ. חיים ברלס אל ליגת "ארץ ישראל העובדת" בבודאפשט
58. S6/5043 אצ"מ.
59. S6/5943 אצ"מ.
60. משפט אייכמן, 137 - 44 1/4 ארכיון מדינת ישראל, ירושלים (גנזך המדינה). להלן: אמ"י. תיק קראוס (התיק נמצא עם ראשית עבודתי בארכיוון ועדין לא סומן וקוטלג), ארכיון ציונות דתית, אונברסיטת בר אילן. להלן: אצ"ד.
61. 6.10.36S6/5043 אצ"מ.
62. דו"ח לקונגרס הציוני ה - כ"א 1939, עמ'260 - 261.אצ"מ.
63. 25.12.36 S6/5044 וכן 1.5.36 S6/1640/2 אצ"מ.
התנאים ההיסטורים המיוחדים שעיצבו את היהדות והציונות ההונגרית.
המשרדים הארצישראלים- מטרתם, המבנה ודרכי עבודתם.
המשרד הארצישראלי בבודאפשט בשנים 1920-1938.
יהדות הונגריה: סקירת קורותיה עד שנת 1938
הואיל וההונגרים היו המסוכנים ביותר לשלטון ההבסבורגים, השתדלו השליטים בוינה להושיב בהונגריה כמה שיותר בני גזעים אחרים. למדיניות זו היתה שייכת הכוונת ההגירה מגליציה וממורביה להונגריה.
שפת ההוראה והתרבות שלהם היתה בעיקר גרמנית, באופן זה בקשו ההבסבורגים לממש את מטרתם להפוך את דוברי ההונגרית בארץ זו למיעוט.4
באמצע המאה ה - 19 פרץ אביב העמים ועמו התעוררות הרגש הלאומי ההונגרי ותחיית השפה והתרבות ההונגרית. ההונגרים היו מוכנים לקלוט לתוך האומה כל מיעוט שהסכים להגדיר את עצמו כדובר הונגרית, דבר שהיה הקריטריון היחיד להגדרה לאומית. השליטים ההונגרים כפו את שפתם ותרבותם על המיעוטים הלאומיים במסגרת המדיאריזציה.5
רק היהודים הצטרפו במסירות נפש אל המאבק הזה ועזרו בכל כוחם להצלחת המהפכה התרבותית - פוליטית, לכן שאפו מדינאי הונגריה לבולל את היהודים בעם ההונגרי במובן הלשוני והתרבותי ועד כמה שאפשר גם במובן הדתי.6 היהודים נענו בהתלהבות לתהליך והפכו להיות חלק אינטגרלי מהעם והתרבות ההונגרית והחלו לבלוט בה מעבר למשקלם היחסי בחיי התרבות והכלכלה. היהודים הפכו לציבור פטריוטי הונגרי.
מצב זה היה מן הגורמים שאיפשרו את מתן האמנציפציה ליהודים, לאחר מאבק ממושך, בשנת 1867, ומאז ראו את עצמם אזרחים שווי זכויות של המולדת ההונגרית, הנכונים להשתתף בכל המאבקים להבטחת עתידה.
בשנים 1867 - 1869 נערכו כינוסים ארציים של היהדות ההונגרית ובסיכומם התפלג הציבור היהודי לשלושה זרמים:
א. ניאולוגים, שנטו לתיקונים מסוימים בשטח הדת, אך לא היו קיצוניים כמו הרפורמים בגרמניה.
ב. האורתודוכסים שרצו לשמור בקפדנות על המסורת.
ג. קהילת ה"סטטוס קוו" ששללו את פירוד הקהילה היהודית במקום.7
כל הזרמים קיימו רשתות חינוך משלהם שהוכרו על ידי השלטונות וכן מוסדות ייצוג מרכזיים. בשנת 1897 התקבלה הדת היהודית כאחת הדתות אשר זכאית היתה לשלוח נציג לבית העליון. תהליך ההתבוללות צבר תאוצה וההונגרים כמעט שלא גילו התנגדות.8
מלחמת העולם הראשונה הביאה בעקבותיה את פירוק הקיסרות האוסטרו - הונגרית. הונגריה היתה למדינה עצמאית, לראשונה מזה 400 שנה, אך איבדה במלחמה כשני שלישים משטחה ומאוכלוסיתה הקודמת. הונגריה שלאחר הסכמי השלום שנחתמו ב - 1920 הפכה למדינה לאומית, כמעט ללא מיעוטים.
המאדיריזציה, כמדיניות היתה, על כן, למיותרת, ואילו ההתבוללות היהודית הועמדה בסימן שאלה בעיני הלאומנות ההונגרית.9.
לאחר תקומתה של הונגריה כמדינה לאומית, מצומצמת, בשנת 1918, התעוררה בה תסיסה מהפכנית. אחרי תקופה קצרה של שלטון דמוקרטי עלו הקומוניסטים לשלטון למשך חדשים אחדים. מספר היהודים בין מנהיגי הקומוניסטים היה רב יחסית. לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי תפס את השלטון האדמירל הורטי ואז החלה התקופה של "הטרור הלבן" ( כריאקציה לטרור האדום הקומוניסטי.) במהלכה נערכו פוגרומים ביהודים, באשמת השתיכות לקומוניסטים.
גל האלימות כלפי היהודים נרגע בשנות ה - 20, אך הונגריה היתה המדינה הראשונה במאה ה- 20 שחקקה חוק נגד היהודים. חוק ה"נומרוס קלאוזוס" שהגביל את מספר היהודים שיכלו ללמוד באוניברסיטאות, נחקק בספטמבר 1920.
בשנות ה - 30 פנתה מדיניות החוץ של ממשלת הונגריה כלפי איטליה הפשיסטית ולקראת סוף שנות ה- 30 התקרבה גם אל גרמניה.10
השתלבות היהודים ופעילותם הבולטת בחיי הכלכלה נתפסו כמזיקים הואיל ובכך הופקע המעמד הבינוני הנוצרי מעמדות ההנהגה בחיי הכלכלה. בייחוד נחשבה מזיקה חדירת היהודים לחיי הרוח שגרמה לצמיחת אידאולוגיות מהפכניות ולעליתו של הקומוניזם ולחורבן הממלכה ההיסטורית, אך עדיין נשארה בתוקפה האמנציפציה. רק בסוף שנות - 30 החל הסחף ההדרגתי בשויון הזכויות של היהודים עד שבוטל לגמרי ערב השואה.11
התנועה הציונית בהונגריה (עד 1938)
זו גרמה להתרחקותם מכל פעולה אקטיבית למען שיבת ציון בדורות האחרונים וממנה צמחה האידאולוגיה של נטורי קרתא, אשר אחת ממטרותיה היתה מלחמה בתנועה הציונית בכל מקום.
הקונגרס היהודי בהונגריה הפסיק את התפתחותה של תנועת חיבת ציון והכביד על האפשרות ליצור תנועה ציונית בהונגריה.
פעילי הציונות בקשו להשיג אישור לתקנון התנועה הציונית בהונגריה. 12 25 שנים התנהל מאבק למען השגת רשיון ממשלתי לתקנון ההסתדרות הציונית. במשך כל אותן שנים התנהלה פעילות ציונית מוסווית.
בשנת 1927 היתה "התאחדות הנוער" לארגון חוקי עם קבלת הלגליזציה של התנועה הציונית בהונגריה ושמה הוסב ל"התאחדות ציונית בהונגריה"13
בדצמבר 1926 הוכרזה הקמת אגודה ארצית "פרו פלסטינה". באגודה זו באה לביטוי שאיפת חלקים ביהדות הונגריה להשתתף במפעל בנינה של ארץ ישראל, הנמצא מעל לכל ענין פוליטי, ולתמוך בתרבות העברית שקמה לתחיה. בארגון השתתפו מנהיגי ציונות יחד עם אישים שהיו בעבר ממתנגדי התנועה הציונית.14
בחוגי הניאולוגים נשברה במקצת ההתנגדות למפעל הציוני, בעצם הצטרפותם לאגודה "פרו - פלשתינה", אך בחוגים האורתודוכסים נמשכה ההתנגדות החריפה לתנועה הציונית.
ציוני הונגריה הותיקים היו חסידי הציונות המדינית, וראו בעליה זכות ולא חובה. רובם נטו לצד ימין של הקשת הפוליטית. המנהיגות הציונית היתה בידי ה"ציונים הכלליים", בעלי בתים ואנשי רכוש. הציונות היתה פילנטרופית בעיקרה. פעולתה הצטמצמה בחוג קטן של אינטלקטואלים. 15
לסיכום: יהדות הונגריה פיתחה סימני זהות מיוחדים, בהשפעת המדיניות ההונגרית, אשר במאבק להגדיל את כוחה הלאומי, קלטה לתוכה, עד מלחמת העולם הראשונה, את יהודיה. היהודים נענו ברצון ובהתלהבות למגמות אלו. כך נוצרה התופעה של פטריוטיות ונאמנות יהודית הונגרית ברוב השכבות החברתיות, עם ארץ האם. הנטיה להזדהות עם המולדת תכשיל אותם בעתיד בקריאת המצב והבנתו. כך מנעו מעצמם את היכולת להקדים ולפעול על פי המתחייב משינוי המציאות. התהליכים הללו מסבירים מדוע לא התפתחה בהונגריה תנועה ציונית חזקה. היא התחזקה רק עם התגברות מוראות מלחמת העולם השניה, וקשייהם בהונגריה הפשיסטית. גם אז המשיך העיוורון לאחוז בחלקים מסוימים של האוכלוסיה היהודית, אשר סרבה לראות עין בעין את התנכרותה של המולדת ההונגרית.
ייסוד "המשרד הארץ ישראלי" ותפקידיו
המשרד נחלק ל - 4 מחלקות:
הועידה הלונדונית קבעה למחלקת ההגירה את התפקידים הבאים:
א. ארגונה וסדורה של ההגירה בהתחשב עם כוח הקליטה של ארץ ישראל.
ב. הקלת מעברם של העולים...17
ארגון ובצוע העליה
באקטובר 1920 נתקבלה ההחלטה בדבר סידור ועדות ארצישראליות שתכלולנה את באי כוח הזרמים השונים שבציונות, ותעמודנה לימינן של משרדי העליה בעצה.19 המשמעות המעשית היתה שכל התנועות הציוניות המקומיות תהיינה שותפות בקביעת העולים, שבארצם, באופן יחסי לכוחם.
בקונגרס הציוני ה-י"ב, בשנת - 1921 הוחלט להעביר את לשכת העליה המרכזית לארץ ישראל. ההנהלה בלונדון עתידה היתה לטפל רק באותן שאלות עליה המצריכות השתדלות מדינית אצל השלטונות ובשאלת ההכשרה והסיוע.20
בעקבות משברים כלכליים ופוליטים בארץ ישראל ובארצות המוצא, נוצר הצורך להביא לשנוי בחוקי ההגירה ובמבנה המשרדים. מבנה המשרדים שונה, בדרך כלל, על ידי צמצום במספר המשרדים המרכזיים, במשרדי החוף שבנמלי היציאה ובמשרדים מקומיים. צמצום מספר המשרדים לא הביא לשינוי במהות תפקיד המשרדים. מטרותיהם נשארו כשהיו ערב הקמתם.
הכשרת העולים בחוץ לארץ
לשם כך קמה ועדת ההכשרה שחבריה היו באי כוח מחלקת העבודה, ההתישבות והכספים של ההנהלה הציונית, והיא אשר החליטה על תקציב ההכשרות ונתנה הוראות בנוגע לפעולה.21
פעולות ההכשרה נעשו בצורות שונות: חווה חקלאית, משקי הכשרה של החלוץ, מוסדות ללימוד מלאכה, עבודה אצל איכרים פרטיים בכפרים, קבוצות חלוצים בבתי חרושת וכדומה. עיקר הפעולה היתה בפולניה גליציה ורומניה. כ - 90% מהתקציב של מחלקת העליה לפעולות ההכשרה נועד להסתדרות ה"חלוץ" וכ - 10% נועד לחלוץ ה"מזרחי".22
כל נושא ביצוע ההכשרות היה באחריות המשרדים הארצישראלים.
תהליך קבלת רשיונות העליה של הסוכנות היהודית
לאחר אישור מכסת הרשיונות על ידי הנציב העליון, נמסרו הרשיונות לרשות הסוכנות היהודית, ואולם חלק מהם נשאר ברשות אגף הרשיונות של ממשלת ארץ ישראל בשביל מקרים מיוחדים.
בחירת העולים החדשים ואישורם היה מתפקידם של המשרדים הארצישראלים בחוץ לארץ, אשר קיבלו הוראות ממחלקת העליה של הסוכנות היהודית בדבר פעולתם. בחלוקת הרשיונות לארצות, הסתייעה מחלקת העליה בעצתה של ועדת העליה, שהשתתפו בה באי כוח הישוב העברי בארץ לחוגיהם: חקלאים, פועלים, ספרדים וכו'.23
הרשיונות נחלקו לשלושה סוגים:
ב. קרובים - הנדרשים על ידי תושבי ארץ ישראל שהגישו בקשות למחלקת העליה בארץ ישראל.
ג. בעלי מקצוע - מומחים מקצועיים בתעשיה, חקלאות, בעלי מלאכה.24
בעליית בעלי ההון חל שינוי לטובה בשנת 1931. ניתנו הוראות מטעם משרד המושבות בלונדון לתת יפוי כוח לקונסולים הבריטיים בארצות ההגירה, לתת את הויזות לעולים מסוג זה, מבלי לשאול את אגף הרשיונות בירושלים. בכך היתה דרכם של בעלי הון קלה לארץ ישראל בניגוד לקטגוריות אחרות שהוזכרו.
הרכב הועדות במשרדים הארצישראלים :
א. הוועדה הארצישראלית, אשר תפקידה לכוון את העליה ולפקח עליה.
ב. הנהלת המשרד הארצישראלי, המוציאה לפועל את העבודה בהתאם להוראות מחלקת העליה של הסוכנות היהודית והחלטות הוועדה הארצישראלית.
הרכב הוועדה הארצישראלית, שבידה נתון היה הכוח לקבוע את מדיניות העליה, ובעיקר מי ומי יעלו, היה נושא לויכוחים ומריבות רבים. עד הקונגרס הציוני הי"ז, בשנת 1931, היו ועדות המשרדים הארצישראלים מורכבות מבאי כוח המפלגות באופן פריטטי (סיעות הימין ואגף השמאל). הקונגרס הציוני הי"ז קבע שינויים מכריעים בנוגע להרכב הועדות.
השנויים המרכזיים קבעו כי:
1. המשרדים הארצישראלים יורכבו על ידי באי כח המפלגות הציוניות בהתאם למספר הקולות שקבלו בבחירות לקונגרס הציוני באותה ארץ.
2. מפלגה העוסקת בהכשרה, שקבלה לפחות 50% של מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר, זכאית לשלוח בא כח למשרד הארץ ישראלי.
3. מספר באי כח של מפלגה אחת לא יעלה על 50% ממספר כל באי כח המשרדים הארצישראלי.
אופן הגשמת ההחלטות גרם בכמה ארצות לסכסוכים, בשל חלוקי דעות בין המפלגות בנוגע לפרושן של החלטות הקונגרס.25
הרכב הוועדה, במשרד הארצישראלי בבודאפשט, היה סלע מחלוקת קבוע, והחריף באופן משמעותי בתקופת מלחמת העולם השניה, כפי שיעלה הדבר בעבודתי.
המשרד הארצישראלי בבודאפשט בשנים 1920 - 1938
תקופתו של ברגי ארמין - יסוד המשרד הארצישראלי.
בהונגריה היה קיים חוק משנת - 1894 שאסר עידוד להגירה, וחוק זה חל גם על המשרד הארצישראלי כך שהמשרד פעל בידיעת השלטונות ובנגוד לחוק.28
עד ראשית שנות ה - 30 היה היקף הפעילות הציונית קטן ומצומצם וכך גם ההתכתבות עם משרד העליה בארץ ישראל אשר כללו בקשות לעליית בודדים ותיאור תקלות שונות.29 לדוגמא, בתקופה שבין אוקטובר 1921 - אפריל 1923, עלו 57 יהודים מהונגריה מתוך 15.927 עולים שעלו באותה תקופה לארץ ישראל.30
שנות ה - 20 היו שייכים לתקופה הרומנטית בתולדות תנועת הנוער הציונית בהונגריה. צעירים יהודים אינטלקטואלים התלבטו בבעיות אידאולוגיות מבלי שהצליחו להגיע אל ההמונים היהודים. רובם הגדול היו מרוחקים מהמציאות בארץ ישראל ואף מנותקים מזרם תנועות הנוער הציוניות בארצות אחרות. המספר הכולל של חברי תנועות הנוער השונות לא עבר את האלף. חשיבותן היתה בזה שהן היוו את הסימן הראשון להתעוררות הרגש הלאומי בקרב הנוער היהודי בהונגריה.31
שנות ה - 30 הושפעו מהמאורעות של פאשיזם מתגבר, ובעקבות כך התגברות הפעילות הציונית וציפיה מתסכלת לקבלת רשיונות עליה. בשנת 1931 נאמר כי בפעם הראשונה טיפלו ציוני הונגריה בהכשרת חלוצים. 40 חלוצים הכשירו עצמם בחקלאות לשם עליה. 32
כדי לזכות בנתח גדול יותר, וכדי להתמודד עם יריבתה, ההסתדרות הציונית ההונגרית, שקיבלה עובדים מקצועיים במחלקת העבודה אשר לא היו שייכים לתנועה הציונית, כדי להעלותם כעובדים נדרשים, אירגן המשרד הארצישראלי מחלקת עובדים מקצועיים כדי שיעברו הכשרה.33 היה זה אחד הביטויים, מיני רבים, למתח שהיה קיים בין המשרד הארצישראלי וההסתדרות הציונית ההונגרית, אשר היה בת לוויה קבוע בחיי התנועה הציונית ההונגרית. המתחים היו בעיקר על רקע הבדלי הגישה בין תומכי הציונות המדינית, שבאו בעיקר מחוגי ההסתדרות הציונית והבוגרים שבין חברי התנועה, ובין תומכי הציונות המעשית, חברי המשרד הארצישראלי והתנועות החלוציות, בעיקר, אשר ביקשו למממש ולהרחיב את המסגרת של ההכשרות ומספר העולים מקרב תנועותיהם.
התלונות על קיפוח התנועה ההונגרית במתן רשיונות, מצד מחלקת העליה בארץ ישראל, היו רבות, הן מצד מנהלי המשרד הארצישראלי והן מצד התנועות החלוציות, ולאורך כל התקופות34.
שאלת עצמאות המשרד הארצישראלי.
מחלקת העליה של הסוכנות התערבה וקבעה כי הרכב הוועדה הארצישראלית יהיה בן ששה חברים: שני חברי "כלל", שני חברי "ה"מזרחי"", שני חברי "ארץ ישראל - העובדת ". כמו כן השתתפו בועדה נציג "החלוץ" וחבר יועץ של קבוצת החלוץ הרביזוניסטית.37 היה זה הרכב שנתן למפלגות הימין כוח רב יותר, בהתערבות ארץ ישראל, למורת רוחם של אנשי "ארץ ישראל - העובדת". "ארץ ישראל- העובדת" רצתה לשמור על המשרד הארצישראלי כעל מעוז כוחה למול מעוז הימין, הסתדרות הציונית ההונגרית. שינוי הרכב הוועדה הארצישראלית, המעיט מכוחה של "ארץ ישראל העובדת", גם אם מנהלה, ברגי ארמין, נותר על מקומו.
בסתו 1933 התחילה המשטרה ההונגרית להטריד את אנשי תנועת "השומר הצעיר", אשר היוותה חלק מחזית "ארץ ישראל - העובדת", בחשד של פעילויות מרכסיסטיות. ההתאחדות הציונית נענתה, לאחר לבטים, לבקשת המשטרה ההונגרית, לבטל את המעמד החוקי של "השומר הצעיר" במסגרתה. 38 לדעת ברגי ארמין, הודעות אלו של המשטרה היו חלק מרצונה ותוכניתה של ההסתדרות הציונית ההונגרית להרחיב את סמכויותיה על עינייני המשרד הארצישראלי, ברצונה לקבוע גם בעינייני עליה והכשרות.39
ד"ר רופאייזן מצ'כסלובקיה, ברר בסכסוך וקיבל את טענת ההתאחדות הציונית ההונגרית, למרות האהדה שחש כלפי הצעירים. הוא הבין כי בתנאי הונגריה, השמאלניות של "השומר הצעיר" מהווה סכנה לקיומה החוקי של התנועה הציונית בהונגריה.40 בסופו של דבר הוענקה לגליזציה לתנועת "השומר הצעיר" והיא נערכה להקים שוב את חזית "ארץ ישראל העובדת" לקראת הקונגרס ה י"ט (1935).
לקראת הקונגרס ה -י"ט פרצו סכסוכים בין "פועלי ציון" ו"דרור" ובין "השומר הצעיר", לאחר שלא היו מרוצים, לטענת "פועלי ציון", מהשתלטות "השומר הצעיר" על כל מוסדות המסגרת משותפת.41 זה היה ראשיתו של הבקיע בחזית "ארץ ישראל העובדת", אשר השפעתו הקשה תהיה ניכרת בתקופת מלחמת העולם השניה.
באביב 1935 שלחה מחלקת העליה של הסוכנות בירושלים, סרטיפיקט למר ברגי ארמין. בתשובתו כתב כי אינו יכול לממש את הסרטיפיקט כעת, שכן מוכרח להשאיר את המשרד הארץ ישראלי בידים איתנות " כי עומד על הפרק שאיש בשם, אוטו קומוי, יקבל על עצמו את ההנהלה של המשרד... ומאחר והוא נתון להשפעת ההנהלה הציונית הנוכחית, שהיא באופן ברור ימנית, "הכלל ציונית", ויש חשש שקבוצות של "ארץ ישראל - העובדת", המהווים בערך 35% של התנועות החלוציות, יתנגדו לכך בתקיפות וידרשו לתת את הנהלת המשרד בידי אישיות שאינה ניתנת להשפעה".42
ברגי ארמין, אשר רצה זמן רב לעלות לארץ, התקשה לעזוב את המשרד, מחשש שעם עזיבתו ישתלטו אנשי "הכלל ציוניים", אשר שלטו כבר בהסתדרות הציוניות, גם על המשרד הארצישראלי. פרוש הדבר איבוד מאחז חשוב של חזית "ארץ ישראל - העובדת"" בתנועה הציונית ההונגרית.
ברגי עלה לארץ לאחר 15 שנות פעילות בהתנדבות. המשרד היה ממוקם בדירתו הפרטית. הוא העמיד, ללא תמורה, עובדת משרד לרשות המשרד הארצישראלי.43 ברגי ארמין נהנה ממעמד מיוחד של מנהל המשרד בהיותו המייסד מטעם הועד הפועל הציוני. על פי משה קראוס, הוועדה הארצישראלית שהורכבה מחברים צעירים לא חשבה לבקר את פעולות המשרד מחשש שמר ברגי יראה זאת כחוסר אמון.44
בלה פניאש - המנהל, קצר הימים, של המשרד הארצישראלי.
משה קראוס מונה למזכיר המשרד ב- 1.12.35. הוא נולד ב- 1908 בעיירה Mezolde בצפון הונגריה בקירבת העיר מישקולץ. למד בישיבתו של הרב אוסטרליץ, מן הרבנים הציונים הבודדים בהונגריה. השפעת הרב היתה גדולה בעיר זאת והציונות נשאה בה ראש. בשנת 1925 יסד משה קראוס במישקולץ את קבוצת הנוער הציונית הראשונה, ובשנת 1932 הקים את הכשרת ה"מזרחי" הראשונה. בהכשרה זו גר עד תחילת 1934 עת מונה למזכיר ה"מזרחי" בהונגריה, ועבר לגור בבודפשט.47
על פי קראוס, בחירתו למשרת מזכיר המשרד היתה פשרה בין המפלגות השונות ובין ה"מזרחי", כתוצאה מאי רצונם לקיים בחירות לקראת הקונגרס הציוני ה-י"ט בשנת 1935. לדעתו,"ארץ ישראל - העובדת" וה"כלל ציונים" פחדו ממפלתם הצפויה בבחירות, ומחששם כי ה"מזרחי" תזכה בכוח רב, ועל כן הציעו לעשות הסכם, אשר לפיו, יהיה לכל סיעה ציר אחד. ה"מזרחי" התנגד להסכם זה בתחילה. פרישתו של ברגי ארמין ועליתו לארץ, ומינוי פניאש, אשר לא ידע עברית ואנגלית, והחשש שיזדקק לאיש זר לניהול התנועה בתור מתורגמן, הביא את ה"מזרחי" להענות להסכם זה, אך בתנאי שמזכיר המשרד יהיה משה קראוס, ששימש אז כמזכיר ה"מזרחי". חזית "ארץ ישראל - העובדת" ניסתה לשים מכשול למינוי זה.48
הבחירות לא התקיימו גם ב - 1933, לקראת הקונגרס הציוני, כתוצאה מן המצב המדיני העדין בהונגריה, שהיה מביא למלחמת מפלגות.49
בשנת 1936 ושנת 1937 חזרו ועלו שוב אותן בעיות של יחסי שלטונות הונגרים - תנועות שמאל - ההסתדרות הציונית ההונגרית. במרס 1936 נעצרו חברי הכשרות "השומר הצעיר", "דרור" ו"סתם-חלוצים" על ידי המשטרה בחשד השתיכות לארגון קומוניסטי.50 בביקורו של ברלס בהונגריה בסוף 1937 נאסרו חברי החלוץ ו"החלוץ הכלל ציוני" בחשד לפעילות קומוניסטית, וזאת לאחר שקבוצי "השומר הצעיר" נסגרו כבר שנה קודם, והוצאו מהמסגרת של ההתאחדות הציונית.
על אף קשיי הקיום של "השומר הצעיר", המתחים הפנימיים בתוך "ארץ ישראל - העובדת " המשיכו להתקיים והם הביאו עמם קואליציות מוזרות.. "החלוץ - הכלל ציוני" ו"דרור" הסתפחו להסתדרות הציונית, בעוד ש"החלוץ", "החלוץ - המזרחי" ו"פועלי ציון" סרבו להצטרף.51
כמו בשנת 1934, המאסרים בהכשרות הביאו את ההסתדרות הציונית לפקח על פעולות המשרד הארצישראלי ולהביאו תחת חסותם. במיוחד בנושא ההכשרות. 52 פניאש, כמו ברגי ארמין קודמו, ניסה להדוף את השתלטות ההסתדרות הציונית על ידי קשר עם נשיא הקהילה הניאולוגית, ד"ר שמו שטרן, כדי לרכוש קהילה זו למען עבודת ארץ ישראל. 53 נסיון שתוף פעולה זה, עם הקהילה הניאולוגית, השתלב במאמצי הקהילה הניאולוגית בהקמת הסתדרות מיוחדת בראשות נשיא הקהילה הניאולוגית בבודפשט, ד"ר שמו שטרן, המכוונת לאסוף כספים לטובת הגירת היהודים מהונגריה לארץ ישראל ולארצות אחרות.54 מנהל המשרד הארצישראלי ביקש, אפוא, ליצור שיתוף פעולה עם גוף המתנגד להסתדרות הציונית ומטרותיה, ובאופן עקרוני גם לפעולות המשרד, במטרה להדוף את ההסתדרות הציונית, בהנהגת ה"ציונים הכללים", בנסיונות השתלטותה על המשרד הארצישראלי.
תלונות שונות החלו להגיע על אופן ניהול המשרד הארצישראלי בבודאפשט. 55 בביקורו בבודפשט ב - 3.11.37 מסר ברלס דין וחשבון שתמציתו: המשרד מתנהל בחוסר אחריות. בביקורת הספרים שערך ברלס נתגלתה שערוריה כספית. 8364 פנגו, אשר היו צריכים להימצא בבנק, לזכות המשרד, לא נמצאו שם ולא בידי פניאש. פניאש הודה כי השתמש בכסף לצרכיו כתוצאה מהסתבכות כספית. הוא קיוה להציל עצמו על ידי "הלואה" מכספי המשרד אך לא היה בכוחו להחזירה. בעקבות כך קבע ברלס את כללי הארגון מחדש של המשרד הארצישראלי בבודאפשט. 56
שמו של ד"ר אוסטרין, מ"הציונים הכללים", עלה כמי שיעמוד בראשו אך אישורו נתקל בקשיים של אנשי תנועתו, ה"כלל ציוניים" ואנשי "ארץ ישראל - העובדת". ברלס הביע את השתוממותו כיצד זה, שבהיקף הפעוט של פעולות המשרד, הפכה שאלת המנהל לשאלה כה מכריעה. הוא קבע שאין לראות נחיצות במנהל נוסף אלא די במזכיר ובנשיאות של המשרד.57 ואכן, ברלס החל מפנה את מכתביו ל: "ח' קראוס. המשרד הארצישראלי בודפשט." משה קראוס הפך לאחר ארוע זה למנהל בפועל של המשרד אך ללא בחירה ומינוי רישמיים.
ב- 17.6.38 כתב ברלס לקראוס: "אני מקווה שהינך מוסר לד"ר אוסטרן את תוכן מכתבי."58 ד"ר ליאופולד אוסטרן (Leopold Ostern) נבחר למנהל המשרד הארצישראלי באפריל 1938. קראוס כתב כי אוסטרן מבקר רק פעם בשבוע במשרד, "בינתיים אני עובד עצמאי לגמרי ורק בעניינים חשובים אני יכול להתיעץ עם ד"ר אוסטרן. אני עובד ממוקדם בבוקר עד מאוחר בערב".59 גם המכתבים המיועדים למשרד הארצישראלי בבודאפשט, ממחלקת העליה בירושלים, המשיכו להיות מופנים למשה קראוס. מכאן נמצאנו למדים כי ניהול המשרד בפועל המשיך להיות נתון בידי משה קראוס.
קראוס ציין פעמים מספר כי הוא היה המנהל בפועל של המשרד הארצישראלי משנת 193460. לעניות דעתי הוא טעה. יש לראותו כמנהל בפועל, רק מסוף שנת 1935, עם עליתו של ברגי ארמין לארץ ומינויו של פניאש, אשר מיעט לפעול במשרד ואחריו ד"ר אוסטרן. ברלס נתן תוקף למציאות שנוצרה כבר קודם לכן, שבו המנהל בפועל של המשרד היה משה קראוס, כמזכיר המשרד.
לכאורה, הנהול בפועל של המשרד בתקופת פניאש, היה צריך להטיל חשד במעילה גם במשה קראוס, אף שבוצעה על ידי פניאש. לא מצאתי הטלת אשמה בקראוס, גם לא בידי יריביו אנשי "פועלי ציון" (לימים ה"איחוד") וחלקים ב"ציונים הכללים", אשר אין ספק שהיו משתמשים בנשק זה, אם היה קיים, במסגרת יריבותם הפוליטית. האישור של ברלס להיותו המנהל בפועל של המשרד, מחזק את הסברה כי לא דבק בקראוס חשד בשותפות במעילה.
לסיכום:
שנות ה- 30 התאפיינו בהתגברות הפעילות הציונית. עליית כח הפאשיזם בהונגריה ובמדינות השכנות הביאה להתעוררות הרגש הלאומי בחוגים יותר רחבים. בשנה מבורכת עסק המשרד בעלית 60 עולים במקרה הטוב.61 בשנת 1938 דווח על 247 חלוצים בהכשרות בהונגריה. (לעומת 8770 בפולין, 410 באוסטריה, 93 ביוגוסלביה.) 62 ניתן להגדירו כמשרד קטן עם צרות גדולות. הקשיים היו חיצוניים ופנימיים. מבחינת מעמדו הוא לא היה ברשת המשרדים הארצישראלים שברשות הסוכנות היהודית ובאחריותה, ולכן הסוכנות היהודית לא היתה אחראית על תקציב המשרד. המשרד לא היה מוכר חוקית על ידי השלטונות, וההכשרות היו קיימות על בסיס רצון טוב של הרשויות.63
ההכשרות נמצאו ב- שלושה גלי מאסרים בשנים 1934, 1936, 1937 והשלטונות לא התירו את פעילותם. קושי חיצוני זה ליבה את סבך הסכסוכים הקיימים מקדמת דנא בין ההסתדרות הציונית והמשרד הארצישראלי ובתוך המשרד עצמו. המשרד הארצישראלי האשים את ההסתדרות הציונית שהיא העומדת מאחרי סגירת ההכשרות, ובחוסר גיבוי ואי מתן הסבר לשלטונות על מהות פעילות ההכשרות.ההסתדרות הציונית, מבצר ה"ציונים הכלליים", דרשה הפעלת ביקורת על המשרד הארצישראלי, בטענה שאינו מטפל בהכשרות כראוי, והדבר מסכן את קיומה של כל התנועה הציונית ההונגרית כולה.
עד שנת 1935 היה המאבק על המשרד הארצישראלי מאבק בין הימין ששלט בהנהגת הקהילה, אנשי ה"ציונים הכללים" וחסידי הציונות המדינית, לבין "פועלי ציון" ותנועות הנוע ר השמאליות. כבר בסוף תקופתו של ברגי ארמין ולאורך תקופת פניאש המאבק חצה מפלגות. חלק מאנשי ה"כלל ציונים" וה"מזרחי" שעמדו בראש המשרד הארצישראלי (פניאש, אוסטרן, קראוס) מצאו עצמם נאבקים על עצמאות המשרד מול הנהגת ההסתדרות הציונית, ה"כלל ציונית". נוצר הסכם במשרד בין סיעות ה"מזרחי" ו"פועלי ציון", שהתנגדו בכל תוקף להכניס את המשרד הארצישראלי וארגוני ההכשרה, תחת חסותה ופיקוחה של ההסתדרות הציונית, וכן את הרכב המשרד ותקציבו. שנים רבות ניסתה ההסתדרות הציונית להשתלט על המשרד הארצשראלי בדרגות שונות. מניעיהם היו בעיקר תוצאת חשדנות של ציבור זעיר בורגני בתנועות הנוער החלוציות, מחשש שיפרו את האיזון העדין במערכת יחסיהם עם השלטונות ההונגריים, והחשד לעורר יתר תשומת לב בציבוריות ההונגרית. מאבק זה הסתיים בנצחון המשרד הארצישראלי ומכאן והלאה ישמור על עצמאותו, אמנם תוך קשיים גדולים.
משה קראוס הפך להיות מנהל המשרד, בפועל, מבלי שנקבע הדבר באופן רשמי. עובדה זו נקבעה על ידי ברלס לאחר שהמנהיגות הציונית לא הצליחה לצאת מסבך הסיכסוכים הפנימיים ולמנות יושב ראש רשמי, מוסכם. הסכסוך שהלך והעמיק היה הקרע בחזית "ארץ ישראל - העובדת", שעיקרו התנגדות "פועלי ציון" למה שנחשב בעיניהם, הדומיננטיות של "השומר הצעיר". משה קראוס ינצל סכסוך זה בעתיד בחברו אל ה"שומר הצעיר" בבנין הקואליציה במשרד הארצישראלי.
הערות:
1. כהן אשר, המחתרת החלוצית בהונגריה 1942-1945. הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד, עמ' 10-11, עמ' 51. (להלן: אשר כהן, המחתרת החלוצית.)
2. ז' בחשון, תשנ"ז, נתנאל קצבורג במכתב אלי
3. ברהם, קצבורג, תולדות השואה. הונגריה, יד ושם, ירושלים, תשנ"ב עמ'1 (להלן: תולדות השואה. הונגריה)
4. צבי זהבי, מהתבוללות לציונות - מקור ציונותו של הרצל, תולדות חיבת ציון והציונות בהונגריה משנת תר"ך 1860 - תש"ט 1948, הספריה הציונית ע"י ההסתדרות הציונית, ירושלים, תשל"ג,עמ'203-204. (להלן: זהבי, מהתבוללות לציונות)
5. אשר כהן, המחתרת החלוצית, עמ' 15.
6. זהבי, מהתבוללות לציונות, עמ'204.
7. חוה אייכלר, יהודה תלמי, חלום מאבק הצלה, הוצאת משואה - הנוער הציוני 1996, עמ' 17 - 18. (להלן: אייכלר, חלום מאבק הצלה)
8. אשר כהן, מחתרת חלוצית עמ' 15
9. אשר כהן, מחתרת חלוצית,עמ' 16
10. אייכלר, חלום, מאבק,הצלה, עמ' 17 - 18.
11. קצבורג, ברהם, תולדות השואה, הונגריה, עמ' 6.
12. זהבי, מהתבוללות לציונות, עמ' 259 - 268.
13. עורכים: משה ישראל, לזר דוב,"דרור, הבונים, העובד - תנועות חלוציות בהונגריה"
בחסות:המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, בית לוחמי הגטאות, "דרור" הבונים 1996, עמ'7 - 12
14. זהבי, מהתבוללות לציונות, עמ' 363
15. חוה אייכלר, ציונות ונוער בהונגריה בין שתי מלחמות העולם, חיבור לשם קבלת דוקטור
לפילוסופיה, בר אילן ר"ג תשמ"ב, עמ' 21-22. (להלן : אייכלר, ציונות ונוער)
16. ערכו: גדליה יוגב, יהושע פרוידנליך, פרוטוקולים של הועד הפועל הציוני, פברואר 1919 - 1920 ', הספריה הציונית העולמית ירושלים, תשמ"ה. עמ' 27-28.
17. דו"ח הועד הפועל 1921, עמ' 40 - 41. 6.11.1919 נשלח אל כל הפדרציות הציוניות."ארכיון ציוני מרכזי" ירושלים. (להלן: אצ"מ).
18. 6.11.1919 688 / Z 3 אצ"מ.
19. דו"ח הועד הפועל 1912, עמ' 43-46. אצ"מ.
20. דו"ח מחלקת העליה של הסוכנות היהודית לקונגרס הציוני הי"ג - 1923, עמ' 196, אצ"מ.
21. דו"ח לקונגרס ה- ט"ו עמ' 263- 264, אצ"מ.
22. דו"ח לקונגרס ה - י"ז 1931, עמ' 49, אצ"מ.
23. שם, עמ' 42 - 47.
24. דו"ח הועד הפועל לקונגרס ה- י"ט בשנת 1935, עמ', אצ"מ.
25. דו"ח הועד הפועל של ההסתדרות והסוכנות היהודית לקונגרס הציוני ה - י"ח 1933 עמ' 263. אצ"מ.
26. 19.20.20,A129/16 תיק ברגי ארמין, אצ"מ..
27. A129 אצ"מ, חווה אייכלר מציינת בעבודתה "ציונות ונוער בהונגריה" עמ' 53 כי בראש המשרד עמד תחילה האינג' משה ביסליכס, ואחריו עד שנת 1935 האינג' בנימין ברגי. במכתב של ברגי מ- 23.1.34 נכתב: "אני עובד זה - 30 שנה ללא הרף. מזה 12 שנה ( הדגשה שלי) כמנהל המשרד א"י ויכול לומר בבטחון...", כלומר החל עבודתו כמנהל המשרד בשנת1922 א S6 /1568.
28. 28.12.78.H3C21/1 אוניברסיטת חיפה, ראיון של אשר כהן עם משה קראוס.
29. S6/483 אצ"מ.
30. דו"ח הועד הפועל של ההסתדרות הציונית לקונגרס ה ט"ו, 1927 עמ' 212 - 264. אצ"מ.
31. אייכלר, ציונות ונוער, עמ' 84.
32. 14.1.34, S6/1568' אצ"מ.
33. 24.1.35, א' S6/1568, וגם 11.9.35, S6/2681 אצ"מ.
34. S6/2525 אצ"מ.
35. S6/1568 א' אצ"מ.
36. א'S6/1568 אצ"מ.
37. 23.1.34 א'S6/1568 אצ"מ.
38. אייכלר, ציונות ונוער, עמ' 114 - 116.
39. 8.5.34, א'S6/1568 אצ"מ. אל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית בירושלים.
40. אייכלר, ציונות ונוער, עמ' 116 - 117.
41. 14.6.34, א' S6/1568 אצ"מ.
42. 27.5.35 א' S6/1568 אצ"מ. אל מחלקת העליה בירושלים. מס' הסרטיפקט: 84549/B.
43. 5.11.37, S6/5043, וגם 5.1.36,S6/1640/2 אצ"מ.
44. 5.11.37 S6/5043 אצ"מ.
45. 28.7.35, S6/1640/2 אצ"מ. ברגי ארמין במכתב אל מחלקת העליה של הסוכנות בירושלים.
46. 14.11.35, S6/1640/3 אצ"מ. חיים ברלס אל המשרד הארצישראלי בבודאפשט.
47. 5.11.37, S6/5043/ אצ"מ.
48. 15.9.35, מכתב לברית העולמית של צעירי "החלוץ" בתוך:שלמה שמידט (עורך), בגלוי ובמחתרת הנוער הציוני הדתי במרכז אירופה, הוצאת מורשת, תל אביב, 1992, פרק תעודות. (להלן: בגלוי במחתרת)
49. אייכלר, ציונות ונוער,עמ'21-22.
50. 1.5.36, S6/1640/2 אצ"מ.
51. 25.10.37, S6/5043 אצ"מ.
52. 25.12.36 S6/5044 אצ"מ.
53. שם,שם.
54. 3.2.37, S6/5034. וגם 26.1.37, S6/2196.אצ"מ.
55. 7.1.37, S6/5044אצ"מ.
56. 3.11.37, 5.11.37, 8.11.37, 11.11.37, 12.11.37 22.11.37, 25.11.37 S6/5043.אצ"מ.
57. 2.3.38, S6/5043. אצ"מ. חיים ברלס אל ליגת "ארץ ישראל העובדת" בבודאפשט
58. S6/5043 אצ"מ.
59. S6/5943 אצ"מ.
60. משפט אייכמן, 137 - 44 1/4 ארכיון מדינת ישראל, ירושלים (גנזך המדינה). להלן: אמ"י. תיק קראוס (התיק נמצא עם ראשית עבודתי בארכיוון ועדין לא סומן וקוטלג), ארכיון ציונות דתית, אונברסיטת בר אילן. להלן: אצ"ד.
61. 6.10.36S6/5043 אצ"מ.
62. דו"ח לקונגרס הציוני ה - כ"א 1939, עמ'260 - 261.אצ"מ.
63. 25.12.36 S6/5044 וכן 1.5.36 S6/1640/2 אצ"מ.