מהי קדושה ראשונה?

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב

דתניא: מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אלעזר בלוד.
אמר לו: מה חידוש היה בבית המדרש היום?
אמר ליה: נמנו וגמרו: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
אמר לו: יוסי! פשוט ידיך וקבל עיניך.
פשט ידיו וקבל עיניו.
בכה רבי אלעזר ואמר: תהלים כ"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
אמר לו: לך אמור להם: אל תחושו למניינכם, כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכתא למשה מסיני, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
מה טעם? הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.
תנא: לאחר שנתיישבה דעתו, אמר: יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן. וחזרו.

רש"י

נמנו וגמרו - והתקינו שיהו ישראל הדרין בעבר הירדן, במה שכבשו מסיחון ועוג, ארץ עמון ומואב.
מעשרין - עכשיו, מעשר עני בשביעית, שהן היו זורעין בשביעית, כדאמרינן לקמן שלא קידשוה עולי גולה כקדושת הארץ.
פשוט ידיך וקבל עיניך - הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש, והלא מימות אנשי כנסת הגדולה הייתה תקנה זו.
אל תחושו למניינכם - אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם, שהרי הסכמתם להלכה.
כך מקובלני - שקדושה ראשונה שקידשה יהושע לשעתה לא קידשה לעתיד לבא, אבל קדושה שניה - נתקדשה לעולם, כדתניא ביבמות (פב, ב): קדושה ראשונה ושניה יש להן, שלישית - אין להן, לפיכך בשאר ארץ ישראל אין זריעה בשביעית, אבל עמון ומואב הניחו מלקדשן כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית בלקט שכחה ופאה ובמעשר עני, לכך תקנו להן שיהו מעשרין מעשר עני, וברשות החכמים היה להטיל עליהן איזה מעשר שירצו, לפי שאינן חייבין מן התורה.

כיצד נתקדשה ארץ ישראל בקדושה ראשונה?
מה פירוש "קדשה לשעתה, ולא קדשה לעתיד לבוא"?
האם תוכל להבין האם נותנים תרומות ומעשרות בשנת השמיטה בארץ ישראל?
עיין ברש"י דיבור המתחיל "כך מקובלני". האם בכל מקום שחייבים להפריש תרומות ומעשרות, חייבים להפריש את כל סוגי התרומות והמעשרות?
אילו תרומות ומעשרות מפרישים בירדן (= ממלכת סיחון, עוג ומלך מואב) בשנת השמיטה? האם זו חובה מהתורה או מחכמים?
לפי רש"י הנ"ל, האם "הלכה (="הלכתא") למשה מסיני" זו חובה כמו חובה מהתורה, או רק חובה מחכמים?

רמב"ם, הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים.
אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל.

רמב"ם, הלכות תרומות פרק א הלכה ו

נמצא כל העולם לעניין מצות התלויות בארץ נחלקת לג' מחלוקות, ארץ ישראל, וסוריא, וחוץ לארץ, וארץ ישראל נחלקת לשנים, כל שהחזיקו עולי בבל חלק א', וכל שהחזיקו עולי מצרים בלבד חלק שני, וחוץ לארץ נחלקת לשנים, ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב המצות נוהגות בהם מדיברי סופרים ונביאים, ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.

רש"י, מסכת בבא מציעא דף פט עמוד א

נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר - דכתיב בבואכם אל הארץ - שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן כי תבואו, וכאן נאמר בבואכם - משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה, אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה, דכתיב עשר תעשר וכתיב בתריה במקום אשר יבחר - עד שנבחרה שילה לא נתחייבו, והיינו לאחר כיבוש וחילוק, כדכתיב ביהושע, וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל ארבע עשרה שנים, כדאמר בזבחים קיח, ב..

לפי רש"י זה, ממתי התחייבו עם ישראל בהפרשת חלה, ומתי בתרומות ומעשרות?
לכמה חלקים מתחלקת ארץ ישראל לפי הרמב"ם בהלכות תרומות?
לפי הרמב"ם (עיין גם ברמב"ם בהלכות בית הבחירה): היכן מפרישים תרומות ומעשרות מהתורה, ומתי?
לפי הרמב"ם: היכן מפרישים תרומות ומעשרות מחכמים? היכן לא צריך להפריש תרומות ומעשרות?
עיין ברמב"ם הלכות בית הבחירה. האם אם ארץ ישראל כיום קדושה יותר מכל שאר העולם (מכיוון שאין לנו בית מקדש)? פרט!

תלמוד בבלי מסכת ערכין דף לב עמוד א

מתני'. עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון - אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה: שלש חצרות של שני בתים מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונה, וירושלים, וכן כיוצא בהן.

גמ': תניא, ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא.
ורמינהי, אמר ר' ישמעאל בר' יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר: דברים ג' ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום;
קידשום? הא אמרינן דלא צריך לקדושינהו! אלא מנאום; ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל מצות הללו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא!
איבעית אימא: תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל.
ואיבעית אימא: חד מינייהו ר' אלעזר בר יוסי אמרה; דתניא, ר' אלעזר בר יוסי אומר: אשר לו חומה - אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.

מאי טעמא דמאן דאמר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? דכתיב: נחמיה ח' ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר: דברים ל' והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. ואידך? דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב נחמיה ח' ישוע.
בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי. והא כתיב: אשר ירשו אבותיך וירשתה!
הכי קאמר: כיון דירשו אבותיך ירשת את.

ומי מנו שמיטין ויובלות? השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות, עזרא דכתיב ביה: עזרא ב' כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים הוה מני? דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: ויקרא כ"ה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן; יכול היו עליה והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: לכל יושביה, בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין!

אמר רבי נחמן בר יצחק: מנו יובלות לקדש שמיטין.

רש"י

בטלו - שאין קדושת הארץ נוהגת בהן ואין בהן דין ערי חומה.
משבטלה קדושת הארץ - בחורבן ראשון.
קדושה ראשונה - שקידשה יהושע.
הא אמרת - לקמן בסוף דהא מילתא דלא צריכי לקדושי דקתני סיפא ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך כו' שקידשה לשעתה ולעתיד לבא.
חדא מינייהו - הך דקתני קידשה לעתיד לבא ר' אלעזר בר יוסי אמרה כי היכי דקאמר אע"פ שאין לו עכשיו ואע"ג דחרוב לא בטלה קדושתיה.
אלא מקיש ביאתם בימי עזרא כו' - דהא כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ.
מנו שמיטין - שהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר.
והביאך ה' אלהיך וגו' - בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך.
ואידך - לעולם כי לא עשו אסוכות קאי ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (דף סד. (
ואגין זכותא - דעזרא עלייהו.
כי סוכה - כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים וקא מדכר ליה בלשון גנאי.
דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא ישוע - משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא דבשלמא משה לא בעא רחמי כו'.
ירשתה אתה - באותה קדושה ואין צריך לחזור ולקדש.
משגלו שבט ראובן - בימי סנחריב.
מנו יובלות לקדש שמיטין - ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל ולא שדות של מכר חוזרות אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר דהא צריכין למנות שנת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף ז' שמיטות היו מניחין שנת נ' שלא היו מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ושנה של אחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין יובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והוו השמיטין שלא במקומן.

מהי קדושה ראשונה?
מה הכוונה "קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבוא"?
עיין בתחילת הגמרא למעלה. מה קובע אם עיר נשארת קדושה, למרות שלא הקמנו כיום את המקדש?
לפי האומר שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, האם בכל ארץ ישראל יש את אותה הקדושה? הבדל בין מקומות שונים.
כיצד לומדים כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה, ולא קדשה לעתיד לבוא?
מה לומדים מפסוק זה, האומרים שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא?
מתי יש חובה לקיים את דיני היובל? מאיזה פסוק לומדים זאת?
אם כל ישראל היו חוזרים היום לארץ ישראל, האם הייתה חובה לשמור על היובל? הוכח את דברך מהגמרא.
עיין ברש"י דיבור המתחיל "מנו יובלות לקדש שמיטין". האם שנת היובל נחשבת לשנה הראשונה מתוך השבע שנים עד לשמיטה הבאה?
לפי רש"י הנ"ל, לשם מה מנו (ספרו) את היובלות לאחר גלות שניים וחצי השבטים?

רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהייתה מפני הכיבוש בלבד, קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ, קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו, ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. ורבנו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל, והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות.

השגת הראב"ד: ורבנו הקדוש התיר בית שאן וכו'. א"א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בארץ ישראל.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יד

השגת הראב"ד: בקדושה ראשונה שקדשה שלמה.
א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר ארץ ישראל ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר ארץ ישראל אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה, ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום, ואע"פ שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שלא

סעיף א

התרומות ומעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית.
ונביאים התקינו שיהיו נוהגים אפילו בארץ שנער, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם.
וחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגים אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב, מפני שהם סביבות לארץ ישראל.
סוריא, הקונה בה שדה חייבת בתרומות ומעשרות מדברי סופרים. ושאר הארצות, אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.

סעיף ב

בזמן הזה, אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא, אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, אלא מדבריהם. מפני שנאמר: כי תבואו - משמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן, כמו שהייתה בימי עזרא.
הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דחייבין עכשיו בארץ ישראל בתרומות ומעשרות מדאורייתא, אך לא נהגו כן (טור בשם ר"י).

האם ע"פ הרמב"ם קדושה ראשונה קדושה לשעתה, וקדושה לעתיד לבוא?
האם בכל מקום שחכמים חייבו בו להפריש תרומות ומעשרות, זה מפני שהוא מקום קדוש, וקדושתו לא בטלה?
היכן לדעת הרמב"ם הקדושה לא בטלה? מדוע היא לא בטלה שם?
האם לדעת הראב"ד הקדושה של ירושלים קיימת כיום? למה?
האם לדעת הראב"ד יש איסור כרת כיום לעלות להר הבית (מקום בית המקדש)?
לדעת ה"שולחן ערוך", האם ארץ ישראל קדושה כיום?
לדעת ה"שולחן ערוך", האם החובה להפריש תרומות ומעשרות היא כיום מהתורה? למה?
נסה לדייק בדיברי השולחן ערוך בהלכה ב'. האם תוכל להגיד האם לדעתו קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא, או קדשה רק לשעתה?
עיין בהגה (סימן להערות שהעיר הרמ"א = רבי משה איסרליש על השולחן ערוך, שהי פוסק אשכנזי, והשולחן ערוך שחובר ע"י רבי יוסף קארו - הוא ספר פסיקת הלכה של הספרדים). האם ארץ ישראל כיום היא קדושה מהתורה או מחכמים?