רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיון שגלו בטלו קדושתן. שקדושה ראשונה לפי שהייתה מפני הכיבוש בלבד, קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא.
כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ, קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם, לשעתה ולעתיד לבוא.

מהי "קדושה שניה"? מתי ועל ידי מי נתקדשה ישראל בפעם השניה?
בזכות מה נתקדשה ישראל בקדושה שניה לפי הרמב"ם?.
האם לפי הרמב"ם בני ישראל קידשו את הארץ, או בגלל שהם ישבו בה היא נעשתה קדושה מהתורה?

תוספות מסכת יבמות דף פב עמוד ב

ועוד אומר ר"י מתוך הירושלמי דשביעית פרק י', דהכי פירושו: כיון שגלו נפטרו, שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד, ולא היה חובה להם לקדש את כל ארץ ישראל. כדאמר (חולין דף ז.) "הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל... והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית". וכמו שהניחו במקצת, היו רשאין להניח הרבה יותר, או שמא הכל אם היו רוצים. ואף על פי כן חייבו עצמן מאליהן, וקדשו. וכיון שקדשו - קדשה מן התורה.

בזכות מה נתקדשה ישראל בקדושה שניה לפי התוספות?
האם לפי התוספות בני ישראל קידשו את הארץ, והיא קדושה מהתורה, או שבני ישראל קידשו את הארץ, ואז הארץ נהפכה קדושה מהתורה? (שים לב למילים "וכיוון שקידשו, קדשה מן התורה").

נחמיה פרק י

ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו.
ואת ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבדתנו:

האם ניתן להסיק מפסוקים אלו אם החובה להפריש תרומות ומעשרות בימי קדושה שניה היא מהתורה?

רש"י מסכת מכות דף כג עמוד ב

והבאת מעשר - כדאמרינן ביבמות (דף פו:) דעזרא הסופר קנסינהו ללוויים לפי שלא עלו עמו, וצוה להביא כל המעשרות אל לשכת בית ה', והיו הכוהנים והלוויים שווים במעשר ראשון. כדכתיב בעזרא (נחמיה י) והיה הכהן בן אהרן עם הלוויים במעשר הלוויים. וגם חזקיהו עשה כמו כן, הכין לשכות להביא כל המעשרות בהן, כדי שלא יקבלום הלוויים שהיו עכו"ם, כדכתיב בדברי הימים (ב לא) ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית ה' ויכינו ויביאו את התרומה ואת המעשר. וגם הוא תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק ומעשר אילן, דכתיב (דברי הימים ב' ל"א) וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר וגו'. ומפרש בנדרים (דף נה) מאי וכפרוץ, הא כל הני דאורייתא נינהו, ומשני מעשר ירק ומעשר אילן. וכתיב בתרי עשר דקאמר להו נביא לישראל הביאו את כל המעשר אל בית האוצר [וגו'] ובחנוני נא בזאת וגו', אלמא דהסכים. (=יוצא מזה שהקב"ה הסכים עם מה שהם עשו).

איזה עונש נתן עזרא ללוויים? למה נתן אותו?
כיצד ביטל עזרא חובה מהתורה של הפרשת תרומות ומעשרות?
האם חיוב הפרשת תרומות ומעשרות לפי רש"י זה הוא של הקב"ה או של חכמים? (שים לב למילים המודגשות, ובדוק את שני השלבים שהיו בחיוב מצווה זו).

רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה כו

התרומה בזמן הזה, ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא, אינה מן התורה אלא מדבריהן. שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד, ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר "כי תבואו" - ביאת כולכם, כשהיו בירושה ראשונה, וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית. לא כשהיו בירושה שנייה שהייתה בימי עזרא, שהייתה ביאת מקצתן, ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה. וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות, שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.

השגת הראב"ד "התרומה בזמן הזה וכו' עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית".
א"א לא כיון להלכה יפה, דהא קי"ל כרבי יוחנן, דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאורייתא. והוא עצמו נראה שכך כתב בתחילת הספר. ואי איתא להא מילתא - בחלה הוא דאיתא.

האם לפי רמב"ם חיוב תרומות ומעשרות כיום הוא מהתורה או מחכמים?
לדעת הרמב"ם, באיזה תנאים תהיה חובה להפריש תרומות ומעשרות מהתורה?
מהי דעת הראב"ד? (פרט לגבי מה יש גם כיום חיוב מהתורה, ובמה אין חיוב מהתורה, אלא רק מחכמים).