מעלת ארץ ישראל

ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה', ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כולו מפני תועבותם, הקדימה וראתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות, ושממו עליהם השמים והארץ, והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם. מפני שבעבור טובה נתגאו, וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה כאשר התרה בהן, גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כמהפכת סדום ועמורה, אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו. כי היה באומות רעים וחטאים מאוד, ולא עשה בה ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכול, כי שם היכל ה'. ועוד אני עתיד לבאר זה בסדר "אחרי מות", אם יחייני הממית והמחיה.

ארץ ישראל - נחלת ה'

השם הנכבד הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצע היישוב היא, נחלת ה', מיוחדת לשמו. לא נתן עליה מן המלאכים קצין, שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו, זרע אוהביו. וזהו שאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ." וכתיב: "והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלקים." לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל.

והנה הארץ, שהיא נחלת השם הנכבד, תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי ע"ג ומגלים עריות.

עיקר המצוות - בארץ ישראל

השם הנכבד, יתברך, אלוקי האלוקים בכל העולם ואלוקי ארץ ישראל, שהיא נחלת ה'. וזהו טעם "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר "לא ידעו את משפט אלקי הארץ", וישלך בם את האריות, והנה ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלוקי הארץ. והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלוהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם, ועשו שם כמעשיהם הראשונים, שלח בהם האריות הממיתים אותם. וכן שנו בספרא: "'ולא תקיא הארץ אתכם וגו'': ארץ ישראל אינה כשאר ארצות: אינה מקיימת עוברי עברה."

ובספרי: "'ואין עמו אל נכר': שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבוא לשלוט בכם." כעניין שנאמר: "ואני יוצא והנה שר יון וגו'". והוא מאמרם, "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען, להיות להם לאלקים'". ואומר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לאמור: לך עבוד אלוהים אחרים." ואמרו בתוספתא דע"ג: "הרי הוא אומר 'ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים', ואומר 'לתת לכם את ארץ כנען'. כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלוקים. אין אתם בארץ כנען, כביכול אין אני לכם לאלוקים.

וכן הוא אומר 'כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה'', ואומר 'ונכבשה הארץ לפני השם ולפני עמו'. וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום? אלא כל זמן שהן עליה, כאילו היא מכובשת; הא אינם עליה, אינה מכובשת." ומן העניין הזה אמרו בספרי: "'ואבדתם מהרה': אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינין במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו, ושלחה לבית אביה. אמר לה: הווי מתקשטת תכשיטים, שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים. וכן אמר ירמיה: 'הציבי לך ציונים.' אלו המצות שישראל מצוינין בהם."

והנה הכתוב שאמר "ואבדתם מהרה... ושמתם את דברי אלה וגו'" אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף, כתפילין ומזוזות. ופירשו בהן, כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. ולפיכך אמרו בספרי: "'וירשתם אותה וישבתם בה': ושמרתם לעשות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה." וכך הוא בתוספתא דע"ג: "וזו היא מחשבת הרשעים, שהיו אומרים ליחזקאל: רבנו יחזקאל, עבד שמכרו רבו יש עליו כלום? שנאמר: 'והעולה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות האדמה, לשרת עץ ואבן.'"

וזו היא מצוות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ: הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם, והיטהרו, והשם לו לבדו נתכנו עלילות, שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא הייתה הנישאת באיסור האחווה.

ארץ ישראל - מקום הנבואה

(ח) אמר החבר: ה"כבוד" ניצוץ אור אלוהי הוא, הפועל על עם האלוה בארץ האלוה.

(ט) אמר הכוזרי: מה שאמרת "עם אלוה" כבר נתברר לי, אולם מה שאמרת "בארץ האלוה" קשה לי לקבל זאת.

(י) אמר החבר: אין כל קושי לקבל את ההנחה כי ארץ אחת נתיחדה בדבר מה משאר כל הארצות: הלא בעיניך תראה כי מקום אחד טוב משאר כל המקומות לצמח מיוחד, למחצב מיוחד ולחי מיוחד, ותושביו מיוחדים בצורותם ובמדותם משאר כל האנשים, וכל זה באמצעות מזג הלחיות אשר בגוף, כי במזג הזה תלויים גם שלמות הנפש וחסרונה.

(יא) אמר הכוזרי: אולם אני לא שמעתי כי יש לאנשי ארץ ישראל יתרון על שאר בני אדם.

(יב) אמר החבר: כך גם הרכם זה, שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו - לולא היו נוטעים בו את הגפנים, ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגידולם, לא היה עושה ענבים. והנה המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגולה והגרעין, ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת, וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ, שהם מעין עבודת הכרם. אולם שלא ככרם, העושה ענבים גם במקום אחר, אין עם הסגולה יכול להידבק בעניין האלוהי כי אם בארץ הזאת.

(יג) אמר הכוזרי: האומנם? והלא מאדם הראשון ועד משה [וממשה ועד סוף הנבואה] נבאו רבים במקומות אחרים: אברהם באור כשדים, וגם יחזקאל ודניאל בבבל נבאו, וירמיהו הלא ניבא במצרים.

כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה

(יד) אמר החבר: כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה. כך זכה אברהם לנבואתו הראשונה כאשר צוה ללכת אל הארץ הזאת, ויחזקאל ודניאל בעבורה ניבאו. אכן שניהם ראו עוד את הבית הראשון ואת כבוד ה'שכינה', אשר כל ימי היותה שורה בבית ההוא היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגולה מגיע לנבואה.

אשר לנבואת ירמיהו במצרים, הלא הייתה בארץ ובעבורה, כמוה כנבואת משה ואהרן ומרים, כי סיני ופראן שניהם בגבול ארץ ישראל, הלא הם על יד ים סוף, ודבר האלוה היה "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים ומדבר עד הנהר" והנה, "מדבר" הוא מדבר פראן, "המדבר הגדול והנורא", והוא גבולה הדרומי של הארץ, ו"הנהר", שהוא נהר פרת כמו שנאמר: "והנהר הרביעי הוא פרת" - הוא גבול הארץ בצפון.

בארץ הזאת נוצר אדם הראשון, ובה מת (כי לפי המקובל אצלנו נקברו ב'מערת המכפלה" ארבעה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ולאה).

על הארץ הזאת נפלה המחלוקת והקנאה בראשונה בין הבל ובין קין, כאשר ביקשו לדעת מי משניהם ירצה לבוא במקום אדם, כסגולתו וגרעינו, ובזה יהיה הוא היורש את הארץ והוא המדובק בעניין האלוהי, ואחיו לא יהיה כי אם כקליפה. ואז קרה מה שקרה: הבל נהרג, ונשארה המלכות עקרה, כמה שנאמר: "ויצא קין מלפני ה'." זאת אומרת: מן הארץ ההיא, שכן אמר קין: "הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר." (וכן ביונה נאמר: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'", אם כי הוא לא ברח, כידוע, כי אם מארץ הנבואה, והנה השיבו האלוה ממעי הדגה אל הארץ ההיא, ושם השרה עליו נבואתו. וכשם שרמזו לארץ הזאת בכינוי "לפני ה'", כך נאמר עליה "תמיד עיני ה' אלהיך בה".) ומשנולד שת, והוא דומה לאדם - כמו שנאמר: "ויולד בדמותו כצלמו" - בא הוא במקום הבל - כמה שנאמר: "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, כי הרגו קין" - ונעשה הוא ראוי להיקרא "בן אלהים", שם שנקרא בו אדם, וראוי לנחול את הארץ ההיא, שהיא רק מדרגה אחת למטה מ"גן עדן".

בארץ ההיא בנו האבות מזבחות, ובה קראו בשם ה', אף נענו שם באש מן השמים ובאור האלוהי. ועקדת יצחק אף היא הייתה בארץ הזאת, על הר שעמד אז בשממתו, הוא הר המוריה. רק לאחר זמן, בימי דויד, עת כבר היה חבל הארץ ההוא מיושב, וארונה היבוסי עובד וחורש בהר ההוא, נודע הסוד האלוהי כי זה הוא המקום המיוחד בו תשרה השכינה, כדבר שנאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ובספר "דברי הימים" צוין במפורש כי בית המקדש נבנה בהר המוריה.

ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל, ולסוף נדחה ישמעאל, בהיותו כקליפה, ואם כי נאמר בו "הנה ברכתי אותו... והרביתי אותו במאוד מאוד", לא נתברך כי אם בטובת העולם הזה; אולם ביצחק נאמר שם "ואת בריתי אקים את יצחק", וזה כינוי להידבקות העניין האלוהי בו ולטובה בעולם הבא. אבל לא נתנה "ברית" לא לישמעאל ולא לעשו, אם אמנם יש להם הצלחה בעולם הזה. ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר ה"בכורה" וה"ברכה", ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.

שערי השמים

בארץ ההיא היו, בלא ספק, המקומות שנמצאו ראויים להיקרא שערי השמים - הלא תראה כי יעקב לא ייחס את המראות אשר ראה לא לזוך נפשו ולא לאמונתו החזקה וליראת אלהים אשר בלבו, כי אם למקום בו נראו, כמו שאמר הכתוב: "וירא ויאמר: מה נורא המקום הזה!" ועל המקום הזה נאמר עוד לפני כן "ויפגע במקום", זאת אומרת: במקום המיוחד.

וכן אתה רואה, כי בחיר אנשי הסגולה, אברהם, אחרי עלותו במדרגות שלמות והיעשותו ראוי להידבק בעניין האלוהי, הועבר מארצו אל המקום ההוא אשר בו לבד יגיע לתכלית השלמות.

הלא כה יעשה עובד האדמה במצאו בתוך אדמה צחיחה שורש של אילן שפריו טוב: מעבירו הוא אל אדמה נעבדת, שלפי טבעה עתיד זה להצליח בה, ושם יגדלהו, עד היותו לעץ מעצי הגן, תחת אשר עד הנה היה שיח בר, ולאילן מצמיח אילנות רבים למינהו, תחת אשר עד הנה צמח רק דרך מקרה ובמקום מקרי. וכך היה דבר הנבואה גם בזרעו של אברהם בארץ ישראל: כל ימי היותם בארץ ישראל רבו נושאי הנבואה, ותנאים רבים סייעום בדבר: הטהרות והעבודות והקרבנות, ועל הכול - קרבת השכינה.

כי העניין האלוהי כאילו עומד ומצפה למי שראוי לו - כגון הנביאים והחסידים - לחול בו ולהיות לו לאלוהים; כשם שהשכל עומד ומצפה למי שהושלמו תכונותיו הטבעיות והגיעו נפשו ומידותיו לידי שיווי - כגון הפילוסופים - לחול עליו בשלמות: וכשם שהנפש עומדת ומצפה למי שהושלמו כוחותיו הטבעיים שלמות המוכנה לקראת מדרגה גבוהה יותר - כגון בעל החיים, לחול עליו; וכשם שהטבע עומד ומצפה למזג איכויות שהגיע לידי שיווי, לחול עליו, למען היות מזג זה לצמח.

שבחה של ארץ ישראל

(כב) אמר החבר: אחד הדברים האלה הוא מה שאמרו: "הכול מעלין לארץ ישראל ואין הכול מורידין." ולפי זה פסקו, כי האישה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל "תצא בלא כתובה", וכן להפך, האיש שאינו רוצה לעלות עם אשתו לארץ ישראל "יוצא וייתן כתובה". ועוד אמרו: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוה." וכן הוא אומר בדויד "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור: לך עבוד אלהים אחרים" - לומר לך: "כל הדר בחוצה לארץ כעובד עבודה זרה." ועוד אמרו: "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח." והיו משבחים את מי שמת בה יותר ממי שהובא אליה לאחר מותו, שכן אמרו: "אינה דומה קולטתו מחיים כקולטתו אחר מיתה." גדולה מזאת: מי שהיה ביכולתו לדור בה, ולא עשה כן, כי אם ציווה כי יישאוהו אליה לאחר מותו, עליו אמרו: "בחייכם 'ונחלתי שמתם לתועבה'; במיתתכם - 'ותבואו ותטמאו את ארצי'." וכמה הפליג ר' חנינה להקפיד בזה! כי כשנשאל אם מותר לפלוני לצאת לחוצה לארץ לייבם את אשת אחיו, אמר: "אחיו נשא גויה - ברוך המקום שהרגו! הוא ירד אחריו?!." וכן אסרו חכמינו למכור קרקע בארץ ישראל לנכרי, ואף אסרו למכור קורות בית ולהניח מקומו חרב. ולזה יש להוסיף מה שאמרו: "אין דנין דיני קנסות אלא בארץ ישראל", וכן מה שאמרו, שלא יצא העבד לחוצה לארץ והרבה מאמרים כיוצא באלה. וכן אמרו: "אוירא דארץ ישראל מחכים." ומאהבתם לארץ אמרו: "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא." ור' זירא, אשר מתוך השתוקקותו לבוא לארץ ישראל מיד התעקש לעבור ברגליו בנהר משלא מצא כלי שיט, ענה ל"מין" שתמה על זה: "דוכתא דמשה ואהרן לא זכו ליה, מי יימר דזכינא ליה?!"