פרק ז: אסיף
א. ציון עונת האסיף במקורות
מקורות מתקופת בית שני: 'וכל פרי הארץ ייאסף וכל אשר בשדה ובגת'6
מקורות חז''ל : 'אסיף'7 וכן 'אסיפה' או 'זמן אסיפה': 'חג הבא בזמן אסיפה'8; 'איזהו חדש שיש בו אסיפה - הוי אומר זה תשרי.'9
ב. מה נאסף?
כפי שנראה לעיל, הכוונה במושג אסיף, היא כללית ביותר. שלושת הביטויים לעיל 'מכסים' את כל התוצרת החקלאית ללא פירוט. במושג גורן הכוונה היא למוצרים היבשים של גידולי השדה ואילו מוצרי היקב הם המוצרים הלחים, הכוללים היין והשמן.13 לגבי המושג 'תבואת הארץ' כותב אבן עזרא: 'באספכם את תבואת הארץ שדות וכרמים.'14 המושג כרם אף הוא כללי ומתייחס לכרמי הגפן והזית.
ג. משכה של העונה
לדוגמא - זמנו של חג הסכות, חג האסיף, הוגדר באופן הבא: 'וחג האסף ... באספך את מעשיך מן השדה'16; 'באספך מגרנך ומיקבך.'17 במילה ''באוספך'' - ה'ב' מקבילה למילים 'בשעה ש...' . מכאן נלמד שחג האסיף נחוג בעצם תהליך האיסוף.
גם חז''ל מדגישים, שבסוכות עדיין לא הסתיימו כל העבודות של האיסוף: 'יכול באסיפת כל הפירות תלמוד לומר באספך מגרנך מיקבך, מגורנך ולא כל גורנך, מיקבך ולא כל יקבך, אי באספך מגורנך ומיקבך יכול מקצתם תלמוד לומר באספכם את תבואת הארץ. כיצד השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג ברוב אסיפת כל הפירות.'18 כלומר, מחז''ל ניתן להבין שבחג הסוכות עדיין לא הסתיים התהליך והוא עתיד היה להימשך עוד זמן מה. כמו כן ניתן ללמוד מחז''ל שה'אסיף' החל כבר כמה חודשים קודם לכן:19
מניין כתוב אחד אומר וחג האסיף בצאת השנה וכתיב אחר אומר וחג האסיף תקופת השנה? אי זהו חדש שיש בו חג, ותקופה ואסיף ושנה יוצא בו? אי זה? זה זה תשרי. אין תימר טבת - אית בה תקופה ולית ביה חג ואסיף אין. תימר ניסן - אית ביה תקופה וחג ולית ביה אסיף. אין תימר תמוז - אית ביה תקופה ואסיף ולית בה חג. ואי זה? זה זה תשרי.
מכאן למדים שכבר 'תקופת תמוז' התאפיינה באיסוף היבול.
כמו כן נאמר אצל חז''ל: באספך את מעשיך אין לך בהן אלא אסיף. מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו ת"ל באספך מעשיך כל אחד ואחד בשעת אסיפו.20 המקרא וכן מאמרי חז''ל מזהים, שחג הסוכות מהווה פרק זמן מסוים במהלך עונת האיסוף.
ד. מקומה של העונה ברצף העונות
במסכת שביעית בתוספתא מתואר התהליך של הכנת הקיץ, היין והשמן ואיסופם:
הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרין פועלין בוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן זתים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ומוסקין אותן ועוטנין אותן בית הבד וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.24
ה. המשמעות החקלאית של עונת האסיף
אכן לעתים 'תפס' הגשם את היבול בעודו בשלב הייבוש. לכן ניתנו היתרים מיוחדים להכניסו הביתה ביום טוב. מסביר רש''י: 'משילין פירות דרך ארובה ביום טוב' - בהדיא תנן אבל לא בשבת, פירות השטוחים על הגג לייבשן, וראה גשמים ממשמשים ובאין - משילן לארץ דרך ארובת הגג.'29 או בשעה שעדיין עבדו בגתות: 'לפי שבעולם הזה גשמים טורדים לעולם ...דורכי גתות מצרין בהם ...'30
סיבה נוספת ל'איסוף' התוצרת הייתה בשל גנבים ושודדים. כמו כן, כתוצאה מהשהייה ארוכה מדי של היבול היבש, היה זה עלול להתקלקל מגורמים אחרים כגון מזיקים, בעלי-חיים, טל ועוד.
נראה שבחלק מתרגומי המקרא (בדקתי מספר נוסחים באנגלית. ר''מ) התקשו לתרגם את המשמעות החקלאית של 'חג האסיף'.31 התייחסויות מגוונות מוצאים בתרגום לשמות כג טז (ראה לעיל): יש שהסתפקו בציון המילה 'חג' ללא התוספת
'אסיף':
'The feast also in the end of the year, when thou hast gathered in all thy corn out of the field.'32
יש ש'תרגמו' זאת רק כ- Feast of Shelters33;
בגרסות מודרניות נעשה השימוש במילה - harvest:
בגרסות מודרניות נעשה השימוש במילה - harvest:
'Wheat harvest and the festival of the Harvest'34 'Finally, you are to celebrate the Festival of the Final Harvest at the end of the harvest season.' 35
ישנה אף גרסא המכנה את החג באופן הבא:
36Hag Hakatzir at the end of the year
התרגום האנגלי למילה 'אסיף' הוא harvest, שפירושה: reaping and gathering37.
ואילו במקצב העונות החקלאיות בארץ-ישראל, ישנה הפרדה ברורה בין הפעילויות הללו. הדגש ב'אסיף' הוא על הבאת היבול הביתה. יתכן שהסיבה לתרגומים אלו, נובעת מכך שבמציאות של המתרגמים השונים לא מהווה ה'איסוף' עונה חקלאית בפני עצמה. אכן, ארצות, בהן יורד גשם בקיץ קשה לדמיין תקופה ממושכת כזו. שם נעשות הפעילויות החקלאיות של קטיף ואיסוף כמעט, בד בבד, מפחד מפני הגשמים במהלך הקיץ. אביצור, למשל, מסביר שהאיכר בארצות הצפון, לאחר הקציר, ריכז מיד את תבואתו תחת גגו, אפילו ללא תקופת דיש, ובמשך עונת החורף (אפילו בחורף המושלג), היה מגיע למחסן התבואה כדי לחבוט ולהכין מלאי על פי הנדרש.38 דהיינו, מכאן למדים שהקציר והאיסום מהווים את אותה עונה חקלאית.
זו אולי גם הסיבה, מדוע חוקרים שונים כאלברייט ואחרים סברו שהאסיף בלוח גזר (ראה: טבלה 1) מתייחס לתקופת המסיק ואצירת השמן.39 על סמך זאת הסיקו רייט ואחרים, שחג הסוכות, חג האסיף, הוא החג המציין את עשיית השמן.40 פירושם בעייתי:
המונח, בו הם משתמשים לציון 'אסף' - הוא - harvest ולא איסוף - ingathering. גם הם לא עשו את האבחנה בין שתי פעולות חקלאיות אלו.
ב. קשה לקבל את הרעיון, שהאסיף בלוח גזר עוסק בתוצרת השמן בלבד, אם בכלל. איסוף השמן היא הפעולה החקלאית האחרונה בשנת האיכר. כאמור, עונת מסיק הזיתים ועצירתו לשמן ואיסופו, נעשים משכבר החלו הגשמים. איסופה של תוצרת הזית מהווה אם כך, את היוצא מן הכלל לגבי עונת האסיף, שמטרתה, כאמור, היא להכניס את היבול תחת קורת גג בטרם יחלו הגשמים. כמו כן, כבר צוין בעבודה זו, שהמסיק חל, במקרים רבים, משכבר החלה השנה החקלאית החדשה - החריש והזרע. לכן, ניתן לראות באסיף השמן, מעין נספח לעונה העיקרית המוזכרת בלוח גזר ובמקרא, אך בוודאי לא את מהותה.
ו. זמן האיסוף של הדגן והיין
1. דגן
לאחר סיום פעולות הגורן התחיל שלב האיסוף. את הגרעינים מילאו לתוך שקים, אותם העבירו על גבם של בהמות משא, כגון גמלים וחמורים שהיו אמורים להביא את הגרעינים ליעדם. מי שלא היו לו בעלי-חיים, היה צריך לשכור אותם.41 משהגיע היבול ליעדו, היה צורך לפרוק את השקים ולשפוך את הגרעינים למיכלי איסום, המונעים לחות וכניסתם של מזיקים. המקורות מזכירים סוגים שונים של מקומות אחסון החל במקומות ביתיים וכלה במחסני ענק עירוניים.42 אף הממצא הארכאולוגי העשיר מאשר זאת. המשל הבא מדגים את בעיותיהם של עשירים בנוגע לאיסום:
...איש עשיר היה אשר שדהו עשה פרי תבואה למכביר והוא דבר על-לבו מה אעשה כי אין לי מקום להכיל את תבואתי ויאמר זה אשר אני עושה אהרס את בתי המסכנות וגדולים מהם אבנה ושמה אאסוף דגני וכל טובי...התבוננו אל העורבים אשר לא יזרעו ולא יקצרו ואין להם מגורה או גרן... 43
הזמן הממוצע להעברת היבול, היה תלוי בגורמים שונים, כגון כמות היבול, מרחק של השדה מהיעד הסופי, בזמינותם של בעלי החיים ועוד. וולקני, שניסה להעריך את משך הזמן הממוצע של העברת היבול, הגיע למסקנה, שמשך ימי ההעברה מהגורן לבית, הינו כמחצית ימי הקצירה.44
סטבסקי מתאר את תחושות הפלאח לאחר גמר איסוף התבואה, ומקשר זאת לחג האסיף המצוין במקרא: 'משנגמרה עונת הגורן ונאסף היבול האחרון מתחילים ימי הנופש והמנוחה, שמחת-בית וחגי משפחה... תקופה זו תקופת האסיף והשובע, היא הטובה מכל תקופות השנה בחיי הפלח ואיש האדמה, ולא בכדי הקבילוה בני עמנו בימים קדומים, בשבתם על אדמתם בחגיגיות ובשמחה יתרה.'45
לסיכום, נראה, שהאסיף הראשון, ואולי המשמעותי ביותר, היה של הדגן. אסיף זה הסתיים ברוב המקומות עוד לפני חג הסוכות.
2. איסוף הפירות והיין ואווירת התקופה
במקביל לסיום איסוף הדגן החל איסוף הפירות.46 עיקר האיסוף התבטא במוצרים המיובשים והמעובדים, שהחשובים בהם, היו הקיץ ומוצרי הגפן. בשל הזנים השונים והגיוון האקלימי, החלה פעילות זו לפני חג הסוכות והסתיימה אחריו.
נחמיה מתאר (בצער) את תקופת האסיף בעיצומה, כשחלק מהמוצרים כבר נאסף וחלק מהם טרם נאסף: 'בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד.'47 מהתמונה המתקבלת, ניתן ללמוד שהדגן כבר נאסף. בשווקים נמכרו ענבים טריים ותאנים, היין כבר היה בנמצא, ועדיין היו אלו שדרכו בגתות .
פן חשוב נוסף לגבי תקופת איסוף הפירות, היה יצירת היין החדש. בפרשת גדליה בין אחיקם, הוא פונה אל עם: 'ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם.'48 אך המקרא מתאר: 'ויאספו יין וקיץ הרבה מאד.'49
י' רוזנסון מציין, שהעם לא הספיק להביא שמן אלא רק קיץ ויין: 'אנו יכולים לשער באיזה מועד קרה דבר זה, משום שגדליה נרצח בתחילת תשרי, עולה אפוא , שאז היבולים שעמדו לרשותם היו יין וקיץ בלבד! המקרא מקפיד איפוא לדייק.'50
על יין חדש בתקופה זו, ניתן ללמוד גם מחז''ל: 'בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים בבוסר.'51
תקופת היין החדש הייתה עת לחגיגות. זאת למדים גם מהתרבויות הסובבות. באוגרית נהגו לכנות את החודש השביעי בשנה (המקביל לתשרי), yrh rish yn'' (שפירושו ירח ראש היין) ובמחצית החודש, כשהירח היה מלא, היו חוגגים את חג היין.52 כאמור נוהג זה היה קיים אצל הכנענים בתקופת המקרא, ובקרב עם ישראל בתקופה המקראית ובתקופות מאוחרות יותר. דה-מור מעריך, שמועד עלייתו של אלקנה לשילה, היה בתקופה זו של השנה: 'ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה...'53 לכן, סבור דה-מור שאין זה מפתיע, שבתקופת היין חשב עלי את חנה לשיכורה: 'וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה.'54
לפיכך סוברים חוקרים שונים שחג הסוכות, היה חג הבציר. ליכט וטור-סיני שוללים דעה זו, כיוון שהמקרא מציין את היותו חג אסיף בלבד. בנוסף מציין ליכט: 'והדין עם טור-סיני, שאין לפרשו כחגיגה לציון גמר הבציר... אף זמנו אינו תואם יפה את הפירוש הזה , שכן בתשרי אין בוצרים אלא עוללות.'55 טיעונם החקלאי, אינו מדויק. כאמור, עונת הבציר כוללת את הפקת היין. בפועל, אין סתירה בכך, שתקופה זו (סביב חג הסוכות), נחשבה הן כעת האסיף ובה בשעה היו גם חגיגות היין. שניהם מתקיימים בעיתוי זהה. ביוון, למשל, חודש פיאנופסיון (מאמצע ספטמבר לאמצע אוקטובר) היה חודש משופע בחגים. בין מגוון החגים, נהגו לחוג בשביעי בחודש את 'חג הפיאנופסיה' שהיה חג אסיף, ובשמיני בחודש נחוג חג האוסקופריה, שהיה חג בציר.56
ממקורות שונים ניתן ללמוד, שיש שלא הכל ראו בסוכות - חג האסיף, גם את איסוף הדגן: פילון,למשל, סבר שחג הסוכות הוא חג איסוף הפרי בלבד ובמיוחד הגפן: 'והנה השמש, ההגמון הגדול של היום, משלים בכל שנה שני שוויים של יום ולילה, באביב ובסתו; זה שבאביב במזל האיל , וזה שבסתיו במזל המאזנים...כי, כל אחד מן השוויים האלה של יום ולילה חל בחודש השביעי, ובשעתם גם מצווה בפירוש התורה לחוג את החגים הגדולים והעממיים ביותר; מאחר, שבשניהם מתבשל כל מה שיוצא מן האדמה: באביב פרי הלחם ושל יתר הדברים הנזרעים; ובסתיו - פרי הגפן של רב עצי- הפרי האחרים.'57
פלוטרכוס, גם אם היה רחוק מלהבין את חגי היהודים, התרשם גם כן מכך, שחג הסוכות הוא חג בציר:
ואילו במקצב העונות החקלאיות בארץ-ישראל, ישנה הפרדה ברורה בין הפעילויות הללו. הדגש ב'אסיף' הוא על הבאת היבול הביתה. יתכן שהסיבה לתרגומים אלו, נובעת מכך שבמציאות של המתרגמים השונים לא מהווה ה'איסוף' עונה חקלאית בפני עצמה. אכן, ארצות, בהן יורד גשם בקיץ קשה לדמיין תקופה ממושכת כזו. שם נעשות הפעילויות החקלאיות של קטיף ואיסוף כמעט, בד בבד, מפחד מפני הגשמים במהלך הקיץ. אביצור, למשל, מסביר שהאיכר בארצות הצפון, לאחר הקציר, ריכז מיד את תבואתו תחת גגו, אפילו ללא תקופת דיש, ובמשך עונת החורף (אפילו בחורף המושלג), היה מגיע למחסן התבואה כדי לחבוט ולהכין מלאי על פי הנדרש.38 דהיינו, מכאן למדים שהקציר והאיסום מהווים את אותה עונה חקלאית.
זו אולי גם הסיבה, מדוע חוקרים שונים כאלברייט ואחרים סברו שהאסיף בלוח גזר (ראה: טבלה 1) מתייחס לתקופת המסיק ואצירת השמן.39 על סמך זאת הסיקו רייט ואחרים, שחג הסוכות, חג האסיף, הוא החג המציין את עשיית השמן.40 פירושם בעייתי:
המונח, בו הם משתמשים לציון 'אסף' - הוא - harvest ולא איסוף - ingathering. גם הם לא עשו את האבחנה בין שתי פעולות חקלאיות אלו.
ב. קשה לקבל את הרעיון, שהאסיף בלוח גזר עוסק בתוצרת השמן בלבד, אם בכלל. איסוף השמן היא הפעולה החקלאית האחרונה בשנת האיכר. כאמור, עונת מסיק הזיתים ועצירתו לשמן ואיסופו, נעשים משכבר החלו הגשמים. איסופה של תוצרת הזית מהווה אם כך, את היוצא מן הכלל לגבי עונת האסיף, שמטרתה, כאמור, היא להכניס את היבול תחת קורת גג בטרם יחלו הגשמים. כמו כן, כבר צוין בעבודה זו, שהמסיק חל, במקרים רבים, משכבר החלה השנה החקלאית החדשה - החריש והזרע. לכן, ניתן לראות באסיף השמן, מעין נספח לעונה העיקרית המוזכרת בלוח גזר ובמקרא, אך בוודאי לא את מהותה.
ו. זמן האיסוף של הדגן והיין
1. דגן
...איש עשיר היה אשר שדהו עשה פרי תבואה למכביר והוא דבר על-לבו מה אעשה כי אין לי מקום להכיל את תבואתי ויאמר זה אשר אני עושה אהרס את בתי המסכנות וגדולים מהם אבנה ושמה אאסוף דגני וכל טובי...התבוננו אל העורבים אשר לא יזרעו ולא יקצרו ואין להם מגורה או גרן... 43
הזמן הממוצע להעברת היבול, היה תלוי בגורמים שונים, כגון כמות היבול, מרחק של השדה מהיעד הסופי, בזמינותם של בעלי החיים ועוד. וולקני, שניסה להעריך את משך הזמן הממוצע של העברת היבול, הגיע למסקנה, שמשך ימי ההעברה מהגורן לבית, הינו כמחצית ימי הקצירה.44
סטבסקי מתאר את תחושות הפלאח לאחר גמר איסוף התבואה, ומקשר זאת לחג האסיף המצוין במקרא: 'משנגמרה עונת הגורן ונאסף היבול האחרון מתחילים ימי הנופש והמנוחה, שמחת-בית וחגי משפחה... תקופה זו תקופת האסיף והשובע, היא הטובה מכל תקופות השנה בחיי הפלח ואיש האדמה, ולא בכדי הקבילוה בני עמנו בימים קדומים, בשבתם על אדמתם בחגיגיות ובשמחה יתרה.'45
לסיכום, נראה, שהאסיף הראשון, ואולי המשמעותי ביותר, היה של הדגן. אסיף זה הסתיים ברוב המקומות עוד לפני חג הסוכות.
2. איסוף הפירות והיין ואווירת התקופה
נחמיה מתאר (בצער) את תקופת האסיף בעיצומה, כשחלק מהמוצרים כבר נאסף וחלק מהם טרם נאסף: 'בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד.'47 מהתמונה המתקבלת, ניתן ללמוד שהדגן כבר נאסף. בשווקים נמכרו ענבים טריים ותאנים, היין כבר היה בנמצא, ועדיין היו אלו שדרכו בגתות .
פן חשוב נוסף לגבי תקופת איסוף הפירות, היה יצירת היין החדש. בפרשת גדליה בין אחיקם, הוא פונה אל עם: 'ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם.'48 אך המקרא מתאר: 'ויאספו יין וקיץ הרבה מאד.'49
י' רוזנסון מציין, שהעם לא הספיק להביא שמן אלא רק קיץ ויין: 'אנו יכולים לשער באיזה מועד קרה דבר זה, משום שגדליה נרצח בתחילת תשרי, עולה אפוא , שאז היבולים שעמדו לרשותם היו יין וקיץ בלבד! המקרא מקפיד איפוא לדייק.'50
על יין חדש בתקופה זו, ניתן ללמוד גם מחז''ל: 'בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים בבוסר.'51
תקופת היין החדש הייתה עת לחגיגות. זאת למדים גם מהתרבויות הסובבות. באוגרית נהגו לכנות את החודש השביעי בשנה (המקביל לתשרי), yrh rish yn'' (שפירושו ירח ראש היין) ובמחצית החודש, כשהירח היה מלא, היו חוגגים את חג היין.52 כאמור נוהג זה היה קיים אצל הכנענים בתקופת המקרא, ובקרב עם ישראל בתקופה המקראית ובתקופות מאוחרות יותר. דה-מור מעריך, שמועד עלייתו של אלקנה לשילה, היה בתקופה זו של השנה: 'ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה...'53 לכן, סבור דה-מור שאין זה מפתיע, שבתקופת היין חשב עלי את חנה לשיכורה: 'וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה.'54
לפיכך סוברים חוקרים שונים שחג הסוכות, היה חג הבציר. ליכט וטור-סיני שוללים דעה זו, כיוון שהמקרא מציין את היותו חג אסיף בלבד. בנוסף מציין ליכט: 'והדין עם טור-סיני, שאין לפרשו כחגיגה לציון גמר הבציר... אף זמנו אינו תואם יפה את הפירוש הזה , שכן בתשרי אין בוצרים אלא עוללות.'55 טיעונם החקלאי, אינו מדויק. כאמור, עונת הבציר כוללת את הפקת היין. בפועל, אין סתירה בכך, שתקופה זו (סביב חג הסוכות), נחשבה הן כעת האסיף ובה בשעה היו גם חגיגות היין. שניהם מתקיימים בעיתוי זהה. ביוון, למשל, חודש פיאנופסיון (מאמצע ספטמבר לאמצע אוקטובר) היה חודש משופע בחגים. בין מגוון החגים, נהגו לחוג בשביעי בחודש את 'חג הפיאנופסיה' שהיה חג אסיף, ובשמיני בחודש נחוג חג האוסקופריה, שהיה חג בציר.56
ממקורות שונים ניתן ללמוד, שיש שלא הכל ראו בסוכות - חג האסיף, גם את איסוף הדגן: פילון,למשל, סבר שחג הסוכות הוא חג איסוף הפרי בלבד ובמיוחד הגפן: 'והנה השמש, ההגמון הגדול של היום, משלים בכל שנה שני שוויים של יום ולילה, באביב ובסתו; זה שבאביב במזל האיל , וזה שבסתיו במזל המאזנים...כי, כל אחד מן השוויים האלה של יום ולילה חל בחודש השביעי, ובשעתם גם מצווה בפירוש התורה לחוג את החגים הגדולים והעממיים ביותר; מאחר, שבשניהם מתבשל כל מה שיוצא מן האדמה: באביב פרי הלחם ושל יתר הדברים הנזרעים; ובסתיו - פרי הגפן של רב עצי- הפרי האחרים.'57
פלוטרכוס, גם אם היה רחוק מלהבין את חגי היהודים, התרשם גם כן מכך, שחג הסוכות הוא חג בציר:
'When they celebrate their so-called Fast, at the height of the vintage, they set out tables of all sorts of fruit under tents and huts plaited for the most part of vines and ivy'58
בדומה, כך הבינו זאת גם כמה מתרגומי המקרא, לשמות לד,כב:
'And the feast of gathering fruits in the end of the year'59
'The feast at the fruit harvest at the close of the year'60
'The feast at the fruit harvest at the close of the year'60
וכך גם בתרגום לשמות כג,טז:
'celebrate... when you gather the fruit from your vineyard and orchard'61
הסברו של גלעד לגבי מועדו של החג, אשר בדה ירבעם בן נבט, בחודש השמיני בחמשה עשר יום לחודש' תואם לדעתו את המציאות האקולוגית, הרואה ביין ובאיסוף הפרי את מרכזיות חג הסוכות.62 להלן הסברו:
מסתבר, שמועד חג הסוכות שהיה נחוג ביהודה בחמישה עשר לחודש השביעי, לא תאם את מועד אסיף הפירות למיניהם, ובמיוחד את בציר הענבים האפילים, בכל אזורי הארץ, שכן הוא חל בעיצומו של הבציר ושל דריכת הענבים ורבים מן הכורמים לא יכלו להפסיק עבודתם ולעלות לירושלים לחוג את חג הסוכות... עם התמורות המדיניות, כאשר כל החלק הצפוני של המדינה לא היה תלוי עוד בשלטון שבירושלים, נקבע ה''חג'' במועד ההולם את התנאים האקולוגיים של הר אפרים ושל האיזור הצפוני בכלל ...63
האסוציאציה של היין ושל הפרי בתקופה זו, ניכרת גם באומנות: בציון ארבע עונות השנה, מוצגת תקופת תשרי בבית-אלפא עם פירות וענבים. גודאינף מציין, שתיאור זה מתאים לעונה זו.64 לדגן אין ייצוג בתיאור עונה זו, משום שאסיפו נעשה כבר קודם לכן. כמובן, בתקופה זו לא רק היין, אלא תוצרת פירות אחרים, כגון תמרים רימונים וירקות הוכנסו הביתה. איסוף השמן נעשה כאמור, ברובו, מאוחר יותר (ראה מסיק).
לסיכום, נראה שעונת האסיף החלה בדגן, אך סביבות חג הסוכות התמקד האיסוף בפירות, ובעיקר ביין. ייתכן, שמגמת המקרא להדגיש שחג הסוכות הוא גם חג איסוף הדגן, נבעה מהחשש שללא דגש זה, יהפוך החג לאירוע בעל אופי דיוניסי. יחד עם זאת, הדגש הרב על השמחה בחג הסוכות - מרמז על האפשרות, שהיין בכל זאת מלא תפקיד בחג זה. אולם, שמחת חגיגות היין עברו הסבה ועידון לשמחת חג האסיף, כפי שמצוין בספר דברים, לגבי החג: 'כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח.'65
ז. תקופת האיסוף - זמן לתשלום מסים
נראה שהיה זה גם הזמן להסדרת תשלומי מסים, כגון תרומות ומעשרות. אין מידע כה מפורט לגבי הזמן ואופן מתן התרומה והמעשרות לגבי שאר הפירות, כפי שניתן ללמוד בעניין התבואה (ראה כיול). אך הגיוני שגם תוצרת היין והשמן ניתנו כמעשרות ותרומות בתקופת הכנסת התוצרת החקלאית הביתה. יתכן שהפסוק: 'ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב', 66 רומז לכך, שתוצרת היקב (יין ושמן) שולמה, עוד בטרם נאספו הללו לבתים.
ייתכן שהדוגמא הבאה מראה את סמיכות האיסוף ותשלום המעשרות: 'מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי ...'67
תבורי מציין, שבספר היובלים הדגש על חג הסוכות היה חקלאי בלבד - כחג אסיף. לחגיגה החקלאית העניק הספר משמעות הסטורית. על-פי 'היובלים', יעקב, משהגיע לבית-אל, הפריש מעשרות מכל יבולו בחמישה-עשר לחודש השביעי:
ח. הזמן האמפירי לעומת הזמן המוגדר של עונת האסיף וחג האסיף
כמו לגבי כל עונה חקלאית, גם לגבי עונת האסיף קשה לנקוב בתאריכים מוגדרים. לוח גזר פורש את האסיף על פני חודשיים. במקרא - בשמות ובדברים - נמנע הכתוב מלנקוב תאריך לחג האסיף.70 בספר ויקרא מצוין תאריכו של החג אך נאמר בצורה בלתי מחייבת שתהליך האיסוף בעיצומו - 'בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ.'71
לעומת זאת, בספר היובלים, מהדוגמא לעיל, בארבע-עשר לחודש השביעי ניתן היה לעשר כבר מכל היבול.72 גישה זו הינה דוגמטית וקשה להעמידה במבחן המציאות.
גם בדברי הימים ב', מסופר שבתקופת חזקיהו אספו את כל סוגי היבול לבית המקדש. עוד בטרם חג האסיף, הובאה כבר כל התוצרת החקלאית: 'וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו...הביאו ויתנו ערמות ערמות. בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו'73 אולי תיאור זה התאים לשנה המסוימת, בה דן המספר אך לא היה בכך תיאור אופייני לגבי כל שנה ושנה. סביר יותר שגם התיאור בספר דברי הימים מצביע על כיוון חשיבה דוגמתי.
אצל חז''ל, ממשיכי הפרושים, לעומת זאת, מצוייה גישה פרגמטית לגבי עונת האסיף וחג האסיף. את זאת ניתן לראות בדוגמאות הבאות:
א. את שנת המעשרות לדגן ולירקות שנזרעו בחורף ונאספו בקיץ עד ראש השנה קבעו ל - א' בתשרי: 'באחד בתשרי ראש השנה ... לנטיעה ולירקות.'74 לעומת זאת, חז''ל ידעו, שתקופה זו אינה מתאימה לחישוב המעשרות מפירות האילן. חלקם מבשילים ונאספים לפני א' בתשרי וחלקם אחרי-כן. לכן היה צורך להגדיר שנת מעשרות נפרדת לפירות האילן. לפיכך, נבחר מועד ריאלי יותר כשנת המעשרות לפירות האילן - והוא בחודש שבט, לפני התעוררות רוב עצי הפרי ויצירת החנטה. את הקשר בין זמני האיסוף וקביעת שנת האילן מוצאים אצל חז''ל:
מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו ת"ל באספך מעשיך כל אחד ואחד בשעת אסיפו. יכול תהא ראש שנה ראש לכל פירות האילן ת"ל באספך מעשיך כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו מיכן אמרו באחד בשבת [שבט. הערה שלי] ראש שנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומ' בחמשה עשר בו. כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט [במקרים יוצאי דופן, הערה שלי. ר''מ] הרי הוא לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא.75
ב. לגבי אופיו של חג האסיף מציינים חז''ל: 'השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג ברוב אסיפת כל הפירות.'76 כבר צוין בעבודה זו, כיצד הפרושים התמודדו עם תאריכו המוגדר של יום הנפת העומר. לעומת זאת לגבי חג הסוכות, כחג האסיף, לא היה צורך להתמודד עם בעיה דומה, כפי שניתן לראות מהמקור לעיל. בכל זאת ניסו לגרום לכך, שניתן יהיה לאסוף את רוב הפירות עד חג האסיף. כיצד נעשה הדבר? בין הגורמים האמפיריים שנבדקו בחודש אדר, על מנת להגיע להחלטה אם לעבר את השנה, היו 'פירות האילן'.77 יש לשער שבחודש אדר ואולי אף קודם לכן, החלו לבדוק את ההתעוררות באילנות.78 בדיקה זו נועדה, כנראה, לשער מה יהיה מצבם בחג האסיף.79 את זאת מסביר הרמב''ן:
באספכם את תבואת הארץ' - שיהא חודש שביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העבור פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף, ... וכבר למדו העבור מחדש האביב (ר"ה כא א). אבל שם לימד על האביב וכאן לימד על פירות האילן.80
גישת חז''ל מצביעה על מודעותם לכך, שעונת איסוף התבואה והפרי הייתה עונה ארוכה וקשה היה להצביע על תאריך מוגדר לאסיפו של כל יבול ויבול.
לכך ניתן להוסיף, שגם ההיתר, להביא ביכורים משבעת המינים עד חנוכה, נובע מאותה גישה.81
ט. מדוע לוח גזר פותח באסיף?
עונת האסיף הייתה העונה המסיימת של שנת פעילות האיכר, בעוד שתחילת השנה החלה עם ירידת הגשמים, כלומר, החריש. גם המקרא קובע שחג האסיף נחוג בסוף השנה: 'וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה.'82 אבן עזרא מדגיש שסוכות, חג האסיף הוא בסיומה של השנה: 'בצאת השנה ותכנס שנה אחרת, והחל ממרחשון לזרוע'83 לפי אבן עזרא סוף השנה הוא האסיף ותחילת השנה הוא הזרע.84 נילסון מציין שבתרבויות רבות היה נהוג לחוג בסוף השנה החקלאית:
מסתבר, שמועד חג הסוכות שהיה נחוג ביהודה בחמישה עשר לחודש השביעי, לא תאם את מועד אסיף הפירות למיניהם, ובמיוחד את בציר הענבים האפילים, בכל אזורי הארץ, שכן הוא חל בעיצומו של הבציר ושל דריכת הענבים ורבים מן הכורמים לא יכלו להפסיק עבודתם ולעלות לירושלים לחוג את חג הסוכות... עם התמורות המדיניות, כאשר כל החלק הצפוני של המדינה לא היה תלוי עוד בשלטון שבירושלים, נקבע ה''חג'' במועד ההולם את התנאים האקולוגיים של הר אפרים ושל האיזור הצפוני בכלל ...63
האסוציאציה של היין ושל הפרי בתקופה זו, ניכרת גם באומנות: בציון ארבע עונות השנה, מוצגת תקופת תשרי בבית-אלפא עם פירות וענבים. גודאינף מציין, שתיאור זה מתאים לעונה זו.64 לדגן אין ייצוג בתיאור עונה זו, משום שאסיפו נעשה כבר קודם לכן. כמובן, בתקופה זו לא רק היין, אלא תוצרת פירות אחרים, כגון תמרים רימונים וירקות הוכנסו הביתה. איסוף השמן נעשה כאמור, ברובו, מאוחר יותר (ראה מסיק).
לסיכום, נראה שעונת האסיף החלה בדגן, אך סביבות חג הסוכות התמקד האיסוף בפירות, ובעיקר ביין. ייתכן, שמגמת המקרא להדגיש שחג הסוכות הוא גם חג איסוף הדגן, נבעה מהחשש שללא דגש זה, יהפוך החג לאירוע בעל אופי דיוניסי. יחד עם זאת, הדגש הרב על השמחה בחג הסוכות - מרמז על האפשרות, שהיין בכל זאת מלא תפקיד בחג זה. אולם, שמחת חגיגות היין עברו הסבה ועידון לשמחת חג האסיף, כפי שמצוין בספר דברים, לגבי החג: 'כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח.'65
ז. תקופת האיסוף - זמן לתשלום מסים
ייתכן שהדוגמא הבאה מראה את סמיכות האיסוף ותשלום המעשרות: 'מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי ...'67
תבורי מציין, שבספר היובלים הדגש על חג הסוכות היה חקלאי בלבד - כחג אסיף. לחגיגה החקלאית העניק הספר משמעות הסטורית. על-פי 'היובלים', יעקב, משהגיע לבית-אל, הפריש מעשרות מכל יבולו בחמישה-עשר לחודש השביעי:
וישכם יעקב בבקר בארבע עשר לחדש ההוא ויעשר מכל אשר בא עמו...והמצוה הזאת כתובה לעשותה שנה בשנה לאכל מעשר שני לפני ה' במקום אשר בחרו לא ישאירו ממנו משנה לשנה הבאה. כי בשנתו יאכל הזרע עד ימי עבר זרע השנה והגפן עד ימי הגפן והזית עד ימי הזית זמנו.68גם סטבסקי מציין, שאצל הפלאח ימי האסיף יחד עם השמחה - היו גם ימים של סיכום וחשבון נפש ופירעון חוב, תרומה ומסים.69
ח. הזמן האמפירי לעומת הזמן המוגדר של עונת האסיף וחג האסיף
לעומת זאת, בספר היובלים, מהדוגמא לעיל, בארבע-עשר לחודש השביעי ניתן היה לעשר כבר מכל היבול.72 גישה זו הינה דוגמטית וקשה להעמידה במבחן המציאות.
גם בדברי הימים ב', מסופר שבתקופת חזקיהו אספו את כל סוגי היבול לבית המקדש. עוד בטרם חג האסיף, הובאה כבר כל התוצרת החקלאית: 'וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו...הביאו ויתנו ערמות ערמות. בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו'73 אולי תיאור זה התאים לשנה המסוימת, בה דן המספר אך לא היה בכך תיאור אופייני לגבי כל שנה ושנה. סביר יותר שגם התיאור בספר דברי הימים מצביע על כיוון חשיבה דוגמתי.
אצל חז''ל, ממשיכי הפרושים, לעומת זאת, מצוייה גישה פרגמטית לגבי עונת האסיף וחג האסיף. את זאת ניתן לראות בדוגמאות הבאות:
א. את שנת המעשרות לדגן ולירקות שנזרעו בחורף ונאספו בקיץ עד ראש השנה קבעו ל - א' בתשרי: 'באחד בתשרי ראש השנה ... לנטיעה ולירקות.'74 לעומת זאת, חז''ל ידעו, שתקופה זו אינה מתאימה לחישוב המעשרות מפירות האילן. חלקם מבשילים ונאספים לפני א' בתשרי וחלקם אחרי-כן. לכן היה צורך להגדיר שנת מעשרות נפרדת לפירות האילן. לפיכך, נבחר מועד ריאלי יותר כשנת המעשרות לפירות האילן - והוא בחודש שבט, לפני התעוררות רוב עצי הפרי ויצירת החנטה. את הקשר בין זמני האיסוף וקביעת שנת האילן מוצאים אצל חז''ל:
מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו ת"ל באספך מעשיך כל אחד ואחד בשעת אסיפו. יכול תהא ראש שנה ראש לכל פירות האילן ת"ל באספך מעשיך כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו מיכן אמרו באחד בשבת [שבט. הערה שלי] ראש שנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומ' בחמשה עשר בו. כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט [במקרים יוצאי דופן, הערה שלי. ר''מ] הרי הוא לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא.75
ב. לגבי אופיו של חג האסיף מציינים חז''ל: 'השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג ברוב אסיפת כל הפירות.'76 כבר צוין בעבודה זו, כיצד הפרושים התמודדו עם תאריכו המוגדר של יום הנפת העומר. לעומת זאת לגבי חג הסוכות, כחג האסיף, לא היה צורך להתמודד עם בעיה דומה, כפי שניתן לראות מהמקור לעיל. בכל זאת ניסו לגרום לכך, שניתן יהיה לאסוף את רוב הפירות עד חג האסיף. כיצד נעשה הדבר? בין הגורמים האמפיריים שנבדקו בחודש אדר, על מנת להגיע להחלטה אם לעבר את השנה, היו 'פירות האילן'.77 יש לשער שבחודש אדר ואולי אף קודם לכן, החלו לבדוק את ההתעוררות באילנות.78 בדיקה זו נועדה, כנראה, לשער מה יהיה מצבם בחג האסיף.79 את זאת מסביר הרמב''ן:
באספכם את תבואת הארץ' - שיהא חודש שביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העבור פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף, ... וכבר למדו העבור מחדש האביב (ר"ה כא א). אבל שם לימד על האביב וכאן לימד על פירות האילן.80
גישת חז''ל מצביעה על מודעותם לכך, שעונת איסוף התבואה והפרי הייתה עונה ארוכה וקשה היה להצביע על תאריך מוגדר לאסיפו של כל יבול ויבול.
לכך ניתן להוסיף, שגם ההיתר, להביא ביכורים משבעת המינים עד חנוכה, נובע מאותה גישה.81
ט. מדוע לוח גזר פותח באסיף?
'More frequently the harvest and the great festival associated with it form the turning - point of the year. Probably however we should rather speak of an end than of a beginning of a year...'85
נשאלת השאלה, מדוע מתחיל 'לוח גזר' באסיף' ולא ב'זרע'? לכך ניתן להוסיף ולשאול, מדוע מתחילה השנה גם על פי מסכת ראש השנה בא' בתשרי, ולא בחשוון, עם רדת הגשמים?86 הסיבה לכך נובעת מהעובדה, שבארץ-ישראל, כמו בבבל, החלה השנה הרשמית בשני מועדים הקרובים לימי ההשתוות (equinox) - במועד השוויון הסתווי ובמועד השוויון האביבי. היה בכך הגיון, משום שסמוך למועדים אלו חלו שינויים חשובים בטבע - תחילת ימות הגשמים במועד הסתווי ותחילת ימות הקציר במועד האביבי. עם ישראל, כמו עמים אחרים, ידע לקבוע תאריכים אלו תוך מעקב אחר תנועת הכוכבים.87 בתקופת המקרא היו נהוגות כנראה שתי התחלות שנה. על תחילת השנה מהאביב ידוע משום שדבר זה נכתב במפורש.88 על תחילת השנה במועד הסתווי נלמד מרמזים שונים.89 ראש השנה הסתווי מקדים את גשמי היורה בכמה שבועות והוא חל בעונת האסיף. כפי הנראה, פתח 'לוח גזר' את רשימתו בתחילתה של עונת השנה הרשמית בסתיו ולא בתחילת המחזור החקלאי. לכן, ההתחלה היא ב'אסיף' ולא ב'זרע'.
אך אולי לא היה זה עניין פורמלי בלבד. בתקופת האסיף הופנו המחשבות כבר לעבר העתיד. ביוון התקיימו בחודש הפיאנופסיון, כאמור לעיל, לא רק חגי אסיף ויין, אלא חגגו גם את חג הפרוארוזיה - שפירושו המילולי 'לפני חריש'.90 עונת האסיף סימלה בעיסוקה את התכונה שלפני הגשם, וחג האסיף ביטא את התקוות לגשם. אמנם המקרא אינו מזכיר זאת בבירור, אך ממקורות חז''ל ידוע על מנהגים רבים הקשורים לבוא הגשמים. כפי שכותב ליכט:
קשה מאד להעלות על הדעת שבימי בית ראשון לא התפללו על הגשם בחג החל מתשרי; ולא יצויר שהמעשים הקשורים בבקשה על הגשמים שהיו נהוגים בבית שני... חודשו כולם יש מאין, בתקופה שלאחר המקרא. אדרבה, בקשת הגשמים היא צורך גדול; ואפשר לראות בה יסוד ראשון במעלה וקדום בזמן של עבודת האלהים בכל אתר ואתר; וכל-שכן בארץ-ישראל במועד שלפני בוא הגשמים, היינו בתשרי.91
גם בספר היובלים מסופר: '[ויקם] אברם וישב בלילה בראש החדש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבקר לראות מה-יהיה מעשה השנה בגשמים.'92
לסיכום, עונת האסיף היא התקופה, בה טיפל האיכר ביבול השנה החולפת ודאג להגן עליו מפני הגשם. בו בזמן, בעצם פעולה זו, הוא גם ביטא את התקווה לבואו. בכך, ממצה עונה זו את הרעיון של מקצב העונות.
1. שמות לד,כב.
2. שם כג,טז.
3. דברים טז,יג.
4. ישעיהו לב,י.
5. ויקרא כה,ג.
6. חנוך א פב,יט עמ' עז.
7. ירושלמי, ראש השנה א,ב ( נו ע''ד).
8. בבלי, חגיגה יח ע''א.
9. שם, ראש השנה ז ע''א.
10. ראה: הערה 2.
11. ראה: הערה 3.
12. ויקרא כג,לט.
13. פליקס, פרי עמ' 101.
14. אבן עזרא, ויקרא כג,לט.
15. ראה נספח 3.
16. ראה: הערה 1
17. ראה: הערה 3.
18. ספרא אמור (מהדורת וייס דף קב) פרשה יב פרק טו.
19. ירושלמי, ראש השנה א,ב (נו ע''ד) וכן, מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (עמ' 218) כג,טז.
20. שם.
21. מתי ג,יב וכן לוקס ג,יז.
22. מתי ו,כו.
23. ישעיהו לב,י.
24. תוספתא, שביעית (עמ' 200) ח,א. (ראה: פרק ה הערה 27 ופרק ו הערה 19).
25. בבלי, תענית ו ע''א.
26. רש"י, בבלי, תענית ו,א.
27. בבלי, יומא כא ע''ב, וכן בבלי, בבא בתרא קמז ע''א.
28. רש"י, בבלי מסכת יומא כא ע''ב.
29. רש"י מסכת שבת דף קכד עמוד א.
30. ויקרא רבה (דף נב) פרשה לה ד"ה יב .
31. ב -KJV ו-RSV ובתרגומים רבים אחרים ישנו תרגום מילולי ל'אסיף' - ingathering, גם אצל גזניוס המתרגם מילה זו בצורה מילולית: .Einheimsung der Fr?chte 'אסיף', גזניוס עמ' 55.
32. Douay Rheims Bible. (תרגום הוולגטה לאנגלית).
33. .?oday's English Version
34. Stone edition.
35. New Living English Bible Translation.
36. - Hebrew Names Version, 2000. זוהי גירסא מתחדשת של ה-,American Standard Version (ASV), Thomas Nelson & Sons, 1901.
37. 'אסיף', מגידו עמ' 33 ; 'harvest' , אוקספורד עמ' 550.
38. אביצור, אסיף עמ' 8.
39. רייט עמ' 51; בורובסקי עמ' 97.
40. רייט עמ' 52.
41. בראשית מב,כה.
42. מסכנות (שמות א,יא, מלכים א ט,יט; דברי הימים ב טז,ד; ממגורות, אוצרות (יואל א,יז); מגורה (חגי ב,יט), לוקס יב,טז-כד; כדים (מלכים א יז,יב,יד,טז וכו'; חביות (משנה, מכשירין ד,א).
43. לוקס יב,טז...כד.
44. אביצור, אסיף עמ' 45.
45. סטבסקי עמ' 162.
46. ראה: נספח 3א.
47. נחמיה יג,טו.
48. ירמיהו מ,י.
49. שם מ,יב.
50. רוזנסון עמ' 71.
51. משנה גיטין ג,ח; וכן ירושלמי, שם ג,ח (מד ע''ג) ; בבלי, שם לא ע''א;
52. כהן עמ' 382.
53. שמואל א א,ג.
54. שם א, יג; דה-מור עמ' 59. עוד על נושא זה ראה: פרק ה, ז. השמחה והזמר בעונת הבציר.
55. יש המסתייגים מכך שהמועד היה בחג האסיף וחושבים שעלייתו הייתה באב.ליכט עמ' 1038. ליכט עמ' 1039.
56. נילסון עמ' 35.
57. פילון לט עמ' 48-49.
58. פלוטרכוס עמ' 363.
59. .Geneva Bible
60. New American Bible.
61. .Today's English Version
62. מלכים א יב,לב-לג.
63. גלעד עמ' 299. גם טלמון מסביר את מעשהו של ירבעם בן נבט במציאות החקלאית השונה של צפון הארץ. ליכט טור 1039.
64. גודאינף I עמ' 249.
65. דברים טז,טו.
66. במדבר יח,כז.
67. פסיקתא דרב כהנא (מהדורת מנדלבוים עמ' 164) פרשה י; מדרש תנחומא (מהדורת בובר עמ' יב) פרשת ראה סימן ט. ראה גם: ירושלמי ,שביעית ד,ו (לה ע''א).
68. יובלים לב,ב...יא-יב עמ' רפד
69. סטבסקי עמ' 224.
70. שמות לד,כב; שם כג,טז; דברים טז,יג.
71. ויקרא כג,לט.
72. תאריכים מוגדרים היו גם לימי הביכורים. מגילת המקדש א עמ' 96. ראה לעיל: חלק ב, ...העונות החקלאיות והתבנית השביעונית.
73. דברי הימים ב לא,ה...ז
74. משנה, ראש השנה א,א.
75. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (מהדורת אפשטיין-מלמד עמ' 218) כג,טז.
76. ספרא אמור (מהדורת וייס עמ' 416) פרשה יב ד"ה פרק טו
77. תוספתא, סנהדרין (מהדורת צוקרמאנדל. עמ' 416 ) ב,ב; בבלי, סנהדרין יא ע''ב; ירושלמי סנהדרין א,ב (יח ע''ד ).
78. בדיקות אלו החלו כנראה כבר בסביבות חודש שבט. להלן תיאורו של רש''י לגבי התעוררות העצים בשבט: 'שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה.' רש"י, בבלי ראש השנה יד ע''א.
79. דעה אחרת היא זו המובאת על ידי רש''י (זו גם דעתו של הר. הר עמ' 853.) הסובר שבדיקת פירות האילן נועדה כדי שניתן יהיה להביא ביכורים כבר בשבועות: 'ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת - מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כח) וביום הביכורים, ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת.' רש"י, בבלי סנהדרין יא ע''ב. דעה זו לא יכלה לשקף את הריאלייה של ארץ-ישראל - נראה שלא רבים יכלו להביא ביכוריהם כבר בעצרת ובודאי שלא מכל שבעת המינים, כמצופה מהם. חז''ל, בעצמם, מודים שעצרת הוא הזמן בו נקבע עתידם של הפירות:'בארבעה פרקים העולם נידון ... בעצרת על פירות האילן ...': משנה ראש השנה א,ב; ירושלמי, שם א,ג (נו ע''א); בבלי, שם טז ע''א; דברים רבה ( עמ' 127) פרשת האזינו ; פסיקתא דרב כהנא (עמ' 472) נספחים פרשה ז.
80. רמב"ן ויקרא כג,לט.
81. בבלי, פסחים לו ע''ב.
82. שמות כג,טז.
83. אבן עזרא, (הפירוש הארוך) שם.
84. כמו כן ראה: ונדרקם עמ' 817 וכן קלינס עמ' 23- 26,29.
85. נילסון, זמן עמ' 268.
86. 'באחד בתשרי ראש השנה לשנים'. משנה, ראש השנה א,א
87. סגל טור' 202-203.
88. שמות יב,ב ועוד.
89. סגל טור 205.
90. נילסון, זמן עמ' 36-37.
91. ליכט, סכות טור 1040.
92. ספר היובלים יב,טז עמ' רמח.
אך אולי לא היה זה עניין פורמלי בלבד. בתקופת האסיף הופנו המחשבות כבר לעבר העתיד. ביוון התקיימו בחודש הפיאנופסיון, כאמור לעיל, לא רק חגי אסיף ויין, אלא חגגו גם את חג הפרוארוזיה - שפירושו המילולי 'לפני חריש'.90 עונת האסיף סימלה בעיסוקה את התכונה שלפני הגשם, וחג האסיף ביטא את התקוות לגשם. אמנם המקרא אינו מזכיר זאת בבירור, אך ממקורות חז''ל ידוע על מנהגים רבים הקשורים לבוא הגשמים. כפי שכותב ליכט:
קשה מאד להעלות על הדעת שבימי בית ראשון לא התפללו על הגשם בחג החל מתשרי; ולא יצויר שהמעשים הקשורים בבקשה על הגשמים שהיו נהוגים בבית שני... חודשו כולם יש מאין, בתקופה שלאחר המקרא. אדרבה, בקשת הגשמים היא צורך גדול; ואפשר לראות בה יסוד ראשון במעלה וקדום בזמן של עבודת האלהים בכל אתר ואתר; וכל-שכן בארץ-ישראל במועד שלפני בוא הגשמים, היינו בתשרי.91
גם בספר היובלים מסופר: '[ויקם] אברם וישב בלילה בראש החדש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבקר לראות מה-יהיה מעשה השנה בגשמים.'92
לסיכום, עונת האסיף היא התקופה, בה טיפל האיכר ביבול השנה החולפת ודאג להגן עליו מפני הגשם. בו בזמן, בעצם פעולה זו, הוא גם ביטא את התקווה לבואו. בכך, ממצה עונה זו את הרעיון של מקצב העונות.
הערות:
1. שמות לד,כב.
2. שם כג,טז.
3. דברים טז,יג.
4. ישעיהו לב,י.
5. ויקרא כה,ג.
6. חנוך א פב,יט עמ' עז.
7. ירושלמי, ראש השנה א,ב ( נו ע''ד).
8. בבלי, חגיגה יח ע''א.
9. שם, ראש השנה ז ע''א.
10. ראה: הערה 2.
11. ראה: הערה 3.
12. ויקרא כג,לט.
13. פליקס, פרי עמ' 101.
14. אבן עזרא, ויקרא כג,לט.
15. ראה נספח 3.
16. ראה: הערה 1
17. ראה: הערה 3.
18. ספרא אמור (מהדורת וייס דף קב) פרשה יב פרק טו.
19. ירושלמי, ראש השנה א,ב (נו ע''ד) וכן, מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (עמ' 218) כג,טז.
20. שם.
21. מתי ג,יב וכן לוקס ג,יז.
22. מתי ו,כו.
23. ישעיהו לב,י.
24. תוספתא, שביעית (עמ' 200) ח,א. (ראה: פרק ה הערה 27 ופרק ו הערה 19).
25. בבלי, תענית ו ע''א.
26. רש"י, בבלי, תענית ו,א.
27. בבלי, יומא כא ע''ב, וכן בבלי, בבא בתרא קמז ע''א.
28. רש"י, בבלי מסכת יומא כא ע''ב.
29. רש"י מסכת שבת דף קכד עמוד א.
30. ויקרא רבה (דף נב) פרשה לה ד"ה יב .
31. ב -KJV ו-RSV ובתרגומים רבים אחרים ישנו תרגום מילולי ל'אסיף' - ingathering, גם אצל גזניוס המתרגם מילה זו בצורה מילולית: .Einheimsung der Fr?chte 'אסיף', גזניוס עמ' 55.
32. Douay Rheims Bible. (תרגום הוולגטה לאנגלית).
33. .?oday's English Version
34. Stone edition.
35. New Living English Bible Translation.
36. - Hebrew Names Version, 2000. זוהי גירסא מתחדשת של ה-,American Standard Version (ASV), Thomas Nelson & Sons, 1901.
37. 'אסיף', מגידו עמ' 33 ; 'harvest' , אוקספורד עמ' 550.
38. אביצור, אסיף עמ' 8.
39. רייט עמ' 51; בורובסקי עמ' 97.
40. רייט עמ' 52.
41. בראשית מב,כה.
42. מסכנות (שמות א,יא, מלכים א ט,יט; דברי הימים ב טז,ד; ממגורות, אוצרות (יואל א,יז); מגורה (חגי ב,יט), לוקס יב,טז-כד; כדים (מלכים א יז,יב,יד,טז וכו'; חביות (משנה, מכשירין ד,א).
43. לוקס יב,טז...כד.
44. אביצור, אסיף עמ' 45.
45. סטבסקי עמ' 162.
46. ראה: נספח 3א.
47. נחמיה יג,טו.
48. ירמיהו מ,י.
49. שם מ,יב.
50. רוזנסון עמ' 71.
51. משנה גיטין ג,ח; וכן ירושלמי, שם ג,ח (מד ע''ג) ; בבלי, שם לא ע''א;
52. כהן עמ' 382.
53. שמואל א א,ג.
54. שם א, יג; דה-מור עמ' 59. עוד על נושא זה ראה: פרק ה, ז. השמחה והזמר בעונת הבציר.
55. יש המסתייגים מכך שהמועד היה בחג האסיף וחושבים שעלייתו הייתה באב.ליכט עמ' 1038. ליכט עמ' 1039.
56. נילסון עמ' 35.
57. פילון לט עמ' 48-49.
58. פלוטרכוס עמ' 363.
59. .Geneva Bible
60. New American Bible.
61. .Today's English Version
62. מלכים א יב,לב-לג.
63. גלעד עמ' 299. גם טלמון מסביר את מעשהו של ירבעם בן נבט במציאות החקלאית השונה של צפון הארץ. ליכט טור 1039.
64. גודאינף I עמ' 249.
65. דברים טז,טו.
66. במדבר יח,כז.
67. פסיקתא דרב כהנא (מהדורת מנדלבוים עמ' 164) פרשה י; מדרש תנחומא (מהדורת בובר עמ' יב) פרשת ראה סימן ט. ראה גם: ירושלמי ,שביעית ד,ו (לה ע''א).
68. יובלים לב,ב...יא-יב עמ' רפד
69. סטבסקי עמ' 224.
70. שמות לד,כב; שם כג,טז; דברים טז,יג.
71. ויקרא כג,לט.
72. תאריכים מוגדרים היו גם לימי הביכורים. מגילת המקדש א עמ' 96. ראה לעיל: חלק ב, ...העונות החקלאיות והתבנית השביעונית.
73. דברי הימים ב לא,ה...ז
74. משנה, ראש השנה א,א.
75. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (מהדורת אפשטיין-מלמד עמ' 218) כג,טז.
76. ספרא אמור (מהדורת וייס עמ' 416) פרשה יב ד"ה פרק טו
77. תוספתא, סנהדרין (מהדורת צוקרמאנדל. עמ' 416 ) ב,ב; בבלי, סנהדרין יא ע''ב; ירושלמי סנהדרין א,ב (יח ע''ד ).
78. בדיקות אלו החלו כנראה כבר בסביבות חודש שבט. להלן תיאורו של רש''י לגבי התעוררות העצים בשבט: 'שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה.' רש"י, בבלי ראש השנה יד ע''א.
79. דעה אחרת היא זו המובאת על ידי רש''י (זו גם דעתו של הר. הר עמ' 853.) הסובר שבדיקת פירות האילן נועדה כדי שניתן יהיה להביא ביכורים כבר בשבועות: 'ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת - מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כח) וביום הביכורים, ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת.' רש"י, בבלי סנהדרין יא ע''ב. דעה זו לא יכלה לשקף את הריאלייה של ארץ-ישראל - נראה שלא רבים יכלו להביא ביכוריהם כבר בעצרת ובודאי שלא מכל שבעת המינים, כמצופה מהם. חז''ל, בעצמם, מודים שעצרת הוא הזמן בו נקבע עתידם של הפירות:'בארבעה פרקים העולם נידון ... בעצרת על פירות האילן ...': משנה ראש השנה א,ב; ירושלמי, שם א,ג (נו ע''א); בבלי, שם טז ע''א; דברים רבה ( עמ' 127) פרשת האזינו ; פסיקתא דרב כהנא (עמ' 472) נספחים פרשה ז.
80. רמב"ן ויקרא כג,לט.
81. בבלי, פסחים לו ע''ב.
82. שמות כג,טז.
83. אבן עזרא, (הפירוש הארוך) שם.
84. כמו כן ראה: ונדרקם עמ' 817 וכן קלינס עמ' 23- 26,29.
85. נילסון, זמן עמ' 268.
86. 'באחד בתשרי ראש השנה לשנים'. משנה, ראש השנה א,א
87. סגל טור' 202-203.
88. שמות יב,ב ועוד.
89. סגל טור 205.
90. נילסון, זמן עמ' 36-37.
91. ליכט, סכות טור 1040.
92. ספר היובלים יב,טז עמ' רמח.