''אתה לא צריך שעון, זיידה, תראה כמה שעונים יש בעולם.'' היא הראתה לי את צלו של האקליפטוס שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון, שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים. ''אתה רואה, זיידה, ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון, אתה תהיה רק על-ידו.'' (מאיר שלו, כימים אחדים (עמ' 98-97), תל אביב 1994).

בעולם המודרני והטכנולוגי, הקשר אל מחזוריות הטבע כבר איננו כל-כך 'טבעי', משום שאיננו מהווה עוד צורך קיומי כבעבר. ההתעמקות בהשתנות הטבע במהלך השנה נשארה נחלתם, בעיקר של משוררים ואנשי רוח. אל נושא עבודה זו, הגעתי, לאחר שנתבקשתי מטעם 'נאות קדומים', מקום עבודתי, לכתוב סדנה לימודית, בנושא הקשור לעונות השנה במקורות ישראל. התוודעתי אל הקשר האמיץ ורב הפנים של אבותינו אל המחזוריות בטבע. הרצון להעמיק בנושא, הייה התמריץ לכתיבת עבודה זו. אני תקווה שגם הקורא יגלה עניין בתכנים אלו.