איני רוצה ח"ו לערער על מסקנתו הלכה למעשה, כי ודאי יתכן שיפה נמנע מלהתיר כמו מה שהביא מהדברי מלכיאל והחזו"א. ובכל זאת מן הראוי אולי, אם כבר מפרסמים מאמר זה, להוסיף את ההערות הבאות:

א. מן הראוי להזכיר שאם באנו לאסור את ההפריה הזאת, אנחנו גורמים לפחות לאחד משני דברים:
או שהאיש ודאי לא יקיים פריה ורבייה, ואפילו שבת כלדהו לא יקיימו, (לאור חרם דרגמ"ה) ויתכן מאד שתשרור עצבות ומרירות בבית הזוג לעולם,
או שייפרדו, ונמצאנו הורסים בנין אשר לשלמותו אמרה תורה "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים". יתכן שאין בכה שיקול זה להכריע הכף, ואע"פ נלענ"ד מן הנכון לפחות להזכירו.

ב. אם מבינים אנו שתכלית (או לפחות אחת התכליות) הזיווג היא [92 ] קיום המין והעמדת דורות לעבודת הבורא, ולא רק ההנאה ההדדית, יש לענ"ד מקום רב לומר דהוצאת זרע להפרות ביצית אינה הוז"ל, ואין בה כמובן שום דמיון לדור המבול ולער ואונן, דהתם כוונת המעשה להנאה בלא פריה ורבייה וכאן, איפכא כוונתו לפריה ורבייה בלא הנאה. ואף גם אם אין הפעולה מצליחה, הוא מצדו פעל כפי יכולתו היחידה לקיום העולם, ולכל היותר הוי דבר שאינו מתכוון (אם כי צ"ע אי שייך הכא התירא דדשא"מ, די"ל דדמי לרציחה דילא שייך בה דשא"מ, אך ראיתי מן הגדולים שדנו בזה מצד דשא"מ). ומה שהיתר נשפך, הא גם בביאה כדרכה הולך היתר לאיבוד, ופעמים שפולטתו או מקנחתו.

ג. גם מה שכתב דאין כאן קיום פריה ורבייה ואף לא יחס, מצד שאינו כדרך כל הארץ, לענ"ד י"ל דשפיר הוי כדרך כל הארץ, דאין לנו לילך בתר חיצוניות הדברים אלא בתר פנימיותם, וזה דרך כל הארץ שהתא מפרה את הביצית. ומה שהביא מהמו"נ, כבר נתבאר בזוה"ק דמשנת ת"ר לאלף הששי נפתחים שערי החכמה, ואנן סהדי כיום על כמה ניתוחים של איברים שנקטעו ולא שנו את תפקידם וחוזרים ומחברים אותם, וכן השתלות עור.

ד. גם מה שהשווה זה לעכו"ם ועבד יש לחלק, דהתם אמרה הורה דאין יחס ל"עם הדומה לחמור" עם עם הקודש, אבל הכא האיש והאשה שניהם כשרים וראויים להוליד זה מזו, אלא שהוצרכו למעט עזרה.

ה. מה שחשש שיוצרים בעיות מרקיעות שחקים, אטו כולי עלמא צייתי דינא, הלא הבעיות צצות בלאו הכי, ובינתיים כנ"ל מוטל על כף המאזניים אושרו של זוג בישראל (ראה מה שכתב הגרש"ז אויערבאך, נועם א', קנ"ז 4 שורות מלמטה. - העורך).
בספר לב אברהם, חלק א', פרק ל', סעיף ג' כתב וז"ל:
יש להתיר "ילוד מבחנה" כשאין שום אפשרות אחרת לזוג להיבנות, וכשהזרע בא אך ורק מהבעל. עכ"ל.
ומקור הדברים שם בהערה 8: "מפי הגר"ע יוסף שליט"א". (וראה הסכמת הגר"ע יוסף שם עמ' יא-יב).
מצאנו לנכון להזכיר מובאה זו מאותם נימוקים שהעלה הגר"א נבנצל שליט"א בראש הערותיו.
אמנם הגר"א וולדינברג שליט"א בקשנו להבהיר, שעל אף תגובות רבות אשר הגיעו אליו לאחר פרסום תשובתו ב"אסיא", דעתו איתנה לאיסור כבראשונה.