לכבוד
הרב הגאון, רב אליעזר יהודה וולדנברג, שליט"א אב בית דין, רח' מזור 8, ירושלים

מכובדי הרב וולדנברג,

הנני פונה אל כבודו בעניין העומד כיום בפני הצבור כפעולה רפואית חדישה אשר יתכן ובביצועה כרוכות שאלות הלכתיות; מדובר בהפריה מלאכותית בתוך מבחנה. אני מרשה לעצמי להביא את העניין בזמן הזה לפני כת"ר אחרי שמשרד הבריאות הוציא הוראות בנדון ויתכן שחלק מהצבור בארץ יעמוד בקרוב בפני בעיה מעשית זאת.

כדרכי, אנסה קודם להבהיר את הצד הרפואי המציאותי של הפעולה המוצעת:
אברי המין הפנימיים של האשה מורכבים משתי שחלות (Ovarium) השוכנות צמודות לשתי החצוצרות (Salpix) של האשה. החצוצרות הן מעין תעלות המוליכות לרחם (Uterus) אשר בו גדל העובר.

תהליך ההפריה

בשחלות מתפתחות הביציות של האשה שהן, למעשה, הזרע שלה. הן מבשילות מדי חודש ומופרשות (בדרך כלל אחת) במחצית מחזורה. הביצית נכנסת לתוך פתח החצוצרה הסמוכה לשחלה ונעה בתוכה לכיוון הרחם. זרע הבעל מגיע מתוך הרחם לחלל החצוצרה ושם מתקיימת פעולת ההפריה על ידי מיזוג זרע הבעל והביצית. במידה והחצוצרה תקינה וחלולה מתקדמת הביצית המופרית לחלל הרחם ומתמקדת בדופנו. שם ממשיך העובר לגדול עד שהוא ממלא את כל חלל הרחם ומגיע לסוף ההריון.

מתוך זה מובן שבמידה שפתח או חלל החצוצרה של האשה סתום עקב דלקת או סיבות אחרות, על אף שלבעל אין בעיית פריון והאשה מפרישה מדי חודש ביצית, אין כל דרך של הפריה בצורה טבעית. זרע הבעל אכן יגיע לרחם, אבל לא יוכל להתמזג עם הביצית שאפילו אם נכנסה לחצוצרה, לא תוכל לעבור את אזור החסימה.

במשך השנים, שקלו רופאים את האפשרות להוציא את התהליך הזה מחוץ לגוף האשה, על ידי בצוע ניתוח קל, ולקיים אותו במבחנה סטרילית. אחרי [84] הפריית הזרע והביצית במבחנה הסטרילית לשתול את העובר המיקרוסקופי בדופן רחם האשה במקום שאליו הוא היה מגיע אם תהליך ההפריה היה מתקיים בצורה טבעית.

זה כבר שלוש שנים שפעולות אלו נחלו הצלחה במקומות שונים בעולם וישנם כחצי תריסר ילדים אשר הפרייתם בוצעה בצורה זו.*
[* מאז כתיבת הדברים ועד היום, נולדו אלפי ילדים בשיטה זו. ראה למשל -: R.G. Edward:
Current Status of Human Conception in Vutro; Proc. Of the Royal Society of London, Fed/ 1985, pp.417-448
בהרצאה זו שניתנה במרץ 1984, דובר על 600 "ילדי מבחנה", ומאז כידוע גדל מספר זה בהרבה. - י.ש.]

משרד הבריאות, בועדה אשר הוקמה על ידי מנכ"ל המשרד, בדק את הנושא וקבע שבמידה שאין דרך אחרת להגיע להריון, תותר הפריה בתוך מבחנה. הם הציבו תנאים שונים הקשורים לפיקוח על הנושא, רובם עוסקים בצד המשפטי והרפואי. כמו כן, קבעו שפעולה כזאת תעשה, אך ורק, בביצית וזרע מבעל ואשה ולא תתכן הפריה כזאת מזרע של תורם זר (דבר אשר הם אינם אוסרים בהפריה מלאכותית מהסוג המקובל המבוסס על שימוש בזרע זר במזרק במקרה של אשה אשר בעלה עקר).

בהסתייגות זו של פעולת הפריה רק במידה שאין כל אפשרות אחרת להגיע להריון ובהגבלת הפעולה לזוג נשוי, נראה לי שאין מכשול הלכתי לפעולה זאת.
אבקש לשמוע את דעתו של כבוד הרב בנושא.

---

למכובדי פרופ' ד"ר דוד מ. מאיר נ"י
המנהל הכללי של המרכז הרפואי שערי צדק
בפעה"ק ת"ו

ייטיב ד' החתימה.
קראתי בתשומת לב יקרת מכתב-שאלתו מתאריך ה' אלול מ"א על אודות "הפריה מלאכותית בתוך מבחנה" בצירוף הבהרת הצד הרפואי והמציאותי של הפעולה המוצעת כיד ד' הטובה עליו.

ואחרי העיון הראוי בצדדי הבעיא ובהיקפה נלענ"ד כי בביצועה של הפעולה המוצעת כאן כרוכות שאלות הלכתיות במישרין ובעקיפין וכי כאן ישנו מכשול הלכתי (וביתר דיוק: מכשולים הלכתיים) לפעולה זאת. ואבאר את דברי.

א) ההגבלות בהיתר הזרעה מלאכותית נוגעות גם להפריית מבחנה**

בראשית דבר, זאת לדעת כי גם בהזרעה מלאכותית מש"ז של הבעל אל תוך רחמה של האשה, שהוא קל בהרבה מבחינת ההלכה מהפריה מלאכותית [86] מחוץ לרחם נשוא-דיוננו, בכל זאת רבו גם רבה בה בספרות ההלכה חילוקי שיטות ודעות, ישנם אוסרים לגמרי את הפעולה מכמה בחינות וחששות ענייניות ועובדתיות, ישנם מתירים אותה עם התנאת כמה הגבלות, וישנם מתירים אותה לגמרי.

כפי שהארכתי בבירורן ובהבהרתן של השיטות בזה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן נ"א שער ד'. ועל פי זה העלתי להלכה, כפי שגם סכמתי בסיכומים שם סעיפים י"ז י"ח כ' כ"א, בכזאת.

א) כל עוד שיש תקווה שהזוג יכול להבנות כדרך כל הארץ אין למהר להתיר זאת, ויש לחזר לעשות כל טצדקי בדרכי ההלכה והרפואה לקיים ההזרעה בדרך הטבעית טרם שיגיעו למסקנא להוראת היתר על הזרעה מלאכותית.

ב) אם כבר עברו עשר שנים מנשואי הזוג, או שהתברר כבר לחלוטין על ידי קביעה של רופאים נאמנים שלא תוכל האשה בשום פנים להרות מבעלה בדרך הטבעית, אזי בין המתירים אז את ההזרעה המלאכותית נחלקו הדעות ביניהם באיזו צורה להתיר זאת וכדלהלן.
1) ישנם המתירים את הביצוע רק בימי טהרתה של האשה, ויש מקום להתיר אפילו אם זה סמוך לוסתה.
2) ישנם מתירים הביצוע גם בימי ליבונה לאחר שתטבול ותצא מדין נידה דאורייתא.
3) וקצתם מתירים לבצע זאת אפילו בימי נידותה.

ג) במקרה של הוראת היתר הם להשגיח בשבע עיניים שלא יערבו חלילה בזרע הבעל גם זרע של איש אחר, דאחרת עלולה הקערה להתהפך על פיה ולגרום לזוג חורבן במקום בנין.
מובן לפי זה מאליו כי גם במקרה שיתכן צידוד היתר להפריה בתוך מבחנה נשוא-דיוננו, אבל כל ההגבלות האמורות חלות גם על זה.

(ואגב, נדהמתי וחיל ורעדה אחזתני לקרוא במכתב כבו', שכותב כאל דבר הפשוט, שהגם שבמשרד הבריאות אינם אוסרים בהפריה מלאכותית מהסוג המקובל זרע של תורם זר, וכי ההפריה מבוסס על שימוש בזרע זר במזרק במקרה של אשה אשר בעלה עקר, אבל כאן, במקרה שלפנינו, קבעו ש"פעולה כזאת תעשה אך ורק בביצית וזרע מבעל ואשה ולא תתכן הפריה כזאת מזרע של תורם זר". ובנהמת לבי אני קורא על זה ואומר:

שומו שמים על הפקרות כזאת לפרוץ פרצות חמורות כאלה (בידיעת הזוג ושלא בידיעתם, או שלא בידיעת הבעל בלבד, ובהטעייתו) בחומת הטהרה והייחוס המשפחתי. ואם ככה הדבר הרי צדקו אפוא אותם המורים שלא רצו בכלל להורות כל היתר בדבר, וסתמו את פסקם בלי לגלות כל נימוקים לפסקם כדי שלא יוכלו לערער עליהם. יפה נסוג הגאון בעל דברי מלכיאל ז"ל (שהבאתי בספרי שם) וחזר מצדדי ההיתר והראה מקודם לכן מה שיש לצדד בזה, ובנימוק, מפני "שאם נבוא להתיר דבר כזה יש לחוש לכמה מכשולים ועי"ז ניתן יד לפושעים",

והיה בזה כחכם הרואה את הנולד ויפה סתם והשיב הגאון החזו"א ז"ל (מובא ג"כ בספרי שם) כי "אי אפשר להתיר".

וכבר הגבתי בספרי שם חמורות ובחריפות גדולה נגד תועבה כזאת להכניס זרע של איש אחר לתוך רחמה של אשת איש ואפילו זרע של עכו"ם (וגם לא לרחמה של פנויה, הן בגלל עצם התועבה שבדבר והן בגלל המכשולים הגדולים שעלולים לצאת מזה). והוריתי גם למעשה שהאשה חייבת במקרה [86] כזה לקבל ג"פ מבעלה. ונדפסה הוראתי זאת באריכות בספרי צ"א חי"ג סי' צ"ג יעו"ש.

ועתה אשאלה למר:
איך אפשר לסמוך על הבטחתם של כאלה (גם אם לפנים ישתפו בועדתם איזה רב) שבהפריה-במבחנה כן יפקחו שהפעולה תעשה אך ורק בביצית וזרע של בעל ואשה?

הלא שווא ושקר הבטחתם זאת. ומאן דעביד הא עביד הא. ובאמת לפי השקפתם המסולפת מה נשתנה זה מזה? כשם שמתירים לעצמם זרע זר ברחם האשה כשהבעל עקר, כך יבואו אותו הדבר להתיר גם זרע זר במבחנה כאשר נוסף למה שהבעל עקר גם האשה יש לה מחסום בחצוצרה, ואז יוציאו ממנה את הביצית ויכניסו אותה במבחנה יחד עם זרע של גבר אחר פורה. ובהפריה במבחנה הרי פריצת הפיקוח הוא הרבה יותר קל מפריצת פיקוח בהזרעה מלאכותית בהיות והמבחנה נשארת בידיהם של המטפלים זמן ממושך. עיין עוד לקמן מזה.

ב) החמרת המצב בהפריית מבחנה עקב איסור מוציא שכבת זרע לבטלה

הדברים האמורים באות הקודם כתבתי גם לפי הנחה לאפשרויות למתוח קו משווה בין הזרעה-מלאכותית לבין הפריה-מלאכותית ולתת את האמור בזה להאמור בזה.
אבל לאמיתו של דבר נראה לאחר העיון כי קיים מרחק רב ביניהם ודין ההפריה המלאכותית הוא הרבה יותר חמור מדין ההזרעה המלאכותית עד שלא ניתן כלל להשוותם אהדדי. וכמה פנים לדבר.

ראשית:

בהזרעה מלאכותית זרע הבעל מוכנס לתוך רחמה של האשה, ובין אם הפעולה מצליחה והאשה מתעברת מזה ובין אם אינה מצליחה, בכל אופן שהוא אין כאן הוצאת זרע לבטלה בהיות והכל הוכנס אל תוך הרחם ודינו של זה כדין כל אלה שחיים עם נשותיהם באופן טבעי ולא מולידים. אבל בהפריה מלאכותית בתוך מבחנה הרי אם הפעולה איננה מצליחה ולא חלה הפריה, הא יוצא שהבעל הוציא זרע לבטלה על העצים ועל האבנים.

ואפילו כשכן מתהווה הפריה הרי זה רק מתא אחד של זרע בלבד המתחבר עם הביצית של האשה, והיתר נשאר שפוך לבטלה על פני החוץ (גם מי יודע ומי יד לידנו יתקע שלא ישתמשו בנשאר לצורך אשה אחרת, ויהא זה גם של יהודי החרד לדבר ה' שאילו היה נודע לו מזאת לא היה מוצא מנוח לנפשו), בניגוד להזרעה מלאכותית שאיך שהוא הכל נשאר ברחם האשה.

ועוד זאת, הזרעה מלאכותית היא מבוצעת עפ"י רוב בגלל חיסרון ומניעה מצד הבעל באשר הוא לקוי בעקרות יחסית או בגלל חוסר כוח גברא בקצב זרמת זרעו, וכדומה (פרט להיכא שסיבת מניעת ההריון הוא מצד האשה באשר הביוץ שלה הוא בתוך ספירת שבעה ימי הנקיים), ולכן דנין לומר (כמה מהפוסקים) דמכיוון שהבעל אינו ראוי להוליד באופן טבעי אין לגביו איסור של הוצאת זרע לבטלה. אבל בהפריה מלאכותית בתוך מבחנה הא באה היא בגלל חיסרון ומניעה מצד האשה בזה שפתח או חלל החצוצרה שלה סתום [87] עקב דלקת, או סיבות אחרות, שבגלל זה לא תוכל הביצית לעבור את אזור החסימה ולהגיע את חלל הרחם. אבל לבעל אין בעיית פריון, ואם כן בכגון דא יש לומר שקיים בכה"ג כלפי הבעל איסור של הוצאת זרע לבטלה.

באופן שיוצא לנו, כי בהפריה מלאכותית בתוך מבחנה עובר הבעל על איסור חמור של הוצאת זרע לבטלה, ועל כן אין להורות היתר בזה.

ג) אי-קיום מצות פריה ורבייה בהפריית מבחנה

זאת שנית:

בספרי שו"ת צ"א ח"ט שם התייחסתי לבעיה אם האיש מקיים מצות פריה ורבייה בהזרעה מלאכותית (בספרי שם אני קורא זאת בשם הפריה-מלאכותית, אבל הנכון לקרא את המדובר שם בשם "הזרעה מלאכותית", בהיות והפריה מלאכותית אנו קוראים בכאן כשההפריה נעשית במבחנה). והבאתי כמה שיטות פוסקים שהלוקים בדעתם בזה, ואחרי הבירור סכמתי בסעיפים ז' וח' בסיכומי שם בכזאת:

1. יש אומרים שמתייחס הנולד אל נותן הזרע והוא נחשב כבנו לכל דבר.
2. יש אומרים שרק לחומרא אמרינן שמתייחס אליו ולא לקולא.
3. ויש אומרים שאפילו הוא כבנו לכל דבר מכל מקום לא מקיים על ידי כן מצות פריה ורבייה.
4. וישנם החולקים על כל הנ"ז וסוברים שבן כזה איננו מתייחס אחר נותן הזרע כלל יעו"ש.

וכעת בבואנו להתייחס בזה בקשר להפריה מלאכותית במבחנה נשוא דיוננו, נראה דהדעת נותנת לומר דלא רק שכל האמור חל גם בנידוננו, אלא גם זאת דיתכן שבכהאי גוונא יודו כולם שאינו מקיים על ידי כן מצות פריה ורבייה, כי קיים הבדל ומרחק גדול בין הזרעה לבין הפריה, והוא זה, דבהזרעה מלאכותית הרי ההזרעה נעשית באופן ישיר באותו מקום שנעשית ההזרעה הטבעית ורק בגלל איזה עיכוב מצד הבעל (או מצד האשה) כנ"ז, באים לעזרתו, וזרעו מוזרק ומוחדר אל תוך רחמה של האשה באמצעים מלאכותיים, ולאחר מכן תהליך הפריה ברחם האשה וכו' שהוא זה המביא בפועל לקיום המצווה הוא כתהליך רגיל וטבעי של הריון. רצוני לומר: שגם בהזרעה טבעית הזרע של הבעל מופרש מגופו, וכשם שבהזרעה טבעית האשה לאחר מכן מזריעה מצידה בתוכיותה, ומתקיימת פעולה ההפריה המביאה לידי קיום המצווה על ידי מיזוג זרע הבעל וביצית האשה, כן גם בהזרעה מלאכותית פעולת ההפריה נעשית ג"כ בגופה של האשה, כאשר האשה מצידה מזריעה בכנ"ז גם כן בתוכיותה בתהליך רגיל כבהזרעה טבעית.

ולכן סברי כמה מן הפוסקים שיכולים להתייחס אל דבר. כזה בשעת הדחק, ובפרט כאשר הבעל מפריש מזרעו לשם מטרה זאת וגם הכנסת הזרע בגוף האשה נעשית באופן רצוני ומכוון, לא כאל מקרה חריג לגמרי מדרך יחסי אישות והזדווגות איש ואשה, ושהבעל כן מקיים עי"כ מצות פריה ורבייה. אבל משא"כ בהפריה מלאכותית בתוך מבחנה הא משנים בזה סדרי בראשית. את זרע הבעל מזריעים לא אל רחם האשה אלא אל תוך מבחנה, ומצד האשה אין גם כן הזרעה, אלא באמצעים כירורגיים (על ידי ביצוע ניתוח קל) מוציאים ביצית מרחמה [88] ומניחים אותה גם כן במבחנה, ומחוץ לגוף האשה שם במבחנה במקום שאין בו עניין כלל של התייחסות, הוא שמתרחש תהליך ההפריה והביצית המופרית מתחלקת שם מספר פעמים, ורק לאחר מספר חלוקות (כעבור ימים או שבועות) כאשר ההפריה מובטחת כבר, רק אז היא מושתלת ברחם האשה.

ויוצא שאין כאן הזרעה כדרכה לא מצד האיש ולא מצד האשה, דשניהם נזרעים על ידי צד שלישי אל תוך מבחנה, וגם ביצוע ההפריה המביאה לידי הריון ולידה שעי"ז מקיימים המצווה נעשה גם כן שלא כדרכו, וכוח שלישי היא המבחנה (שאיננה אפילו יצור) היא הגורמת לזה, ושיתהווה הדבר בתוכיותה היא (בהתאם להתכשרותה לכך), מקום שאין בו עניין של התייחסות. ואם כן בכל כגון דא יש שפיר מקום נרחב לומר שכולם יודו שלא מקיימים כלל על ידי כן מצות פריה ורבייה כמצווה עלינו בתוה"ק. ונלמד זאת גם מק"ו ממה שמצינו בכל מצוות התורה שלא יוצאים ידי חובת קיומם כאשר עושים אותם שלא כדרכם ושלא כדרך הנאתן.

ולא רק מצות פריה ורבייה לא מקיימים על ידי כן אלא גם מצוות ה"לשבת יצרה" שמדברי קבלה יש לומר שגם לא מקיימים בזה בהיות והביצוע הוא שלא כדרך כל העולם ובצורה לא נורמלית כזאת, כנ"ז.

ד) חסרון יחוס הלכתי בין הנולד מהפריית מבחנה לבין ההורים הביולוגיים

ויש אפילו מקום לומר, ובמיוחד בקשר לביצית האשה (ובמיוחד דמיוחד בנוגע לתינוק-במבחנה היכא שכל ההריון נעשה גם מחוץ לגוף האשה, עיין לקמן), דמכיוון שדרכה הטבעית של הביצית להיות מחוברת לגוף האשה ולפרות שם, אם כן ברגע שתולשים אותה מגופה ומנתקים אותה ממקום גידולה מתבטל הקשר היחסי בינה לבין האשה, והרי זה בדומה למה שמצינו ברמב"ם במו"נ ח"א פרק ע"ב שכותב וז"ל:

"אי אפשר שימצאו אברי האדם בפני עצמם והם אברי אדם באמת ר"ל שיהיו הכבד בפני עצמו או הלב בפני עצמו או בשר בפני עצמו" עיי"ש

וא"כ הוא הדין יש לומר בכזאת גם לגבי ביצית האשה כנ"ז.

ועוד מצינו גדר בזה בהלכה בגמ' בקדושין ד' ס"ט ע"א לגבי הבא על השפחה דאומרת דכל ולד במעי שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי, ומפרש רש"י דהיינו:

שאין מתייחס אחר אביו כלל. והתיו"ט על המשניות שם סובר דהוא הדין בכזאת גם בבא על הנכרית ולא מהני אפילו לעניין זה שאביו יוכל לגיירו. ומבאר בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רמ"ח דכוונתו מפני דס"ל דגם בישראל הבא על הנכרית לא נקרא כלל בנו וכבמעי בהמה דמיא ולא חשיב הוא כאביו גם לעניין זה עיי"ש.

והיינו, מכיוון שנוצר במקום שאין התייחסות.

ובעצם כדברי התיו"ט מתבאר בדברי הרמב"ם בפ"ח מלכים ה"ה שפוסק גבי יפת תואר,

דאם נתעברה מביאה ראשונה הרי הולד גר ואינו בנו לדבר מן הדברים מפני שהוא מן העכו"ם אלא בית דין מטבילין אותו על דעתם. ומבאר הכ"מ דזה דומה לההיא דכתובות ד' י"א דאיתא הגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין ופירש"י שם אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר, והא נמי [89] הכי הוא דאין ולד זה בן הישראל כלל דבנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך עיי"ש. הרי כנ"ז.

וביותר מצינו שכותב להסביר דבר עניין ההרכבות הזרות ביחסי אישות בספר שו"ת הרמ"ע מפאנו ז"ל סימן קט"ז. הוא מגדיר שם וכותב:

דטעמא כולדה כמוה, משום דרחמנא אפקריה לזרעייהו שיהא הולד נגרר אחרי האם כהדא תרנגולתא דספנא מארעא וכמים במעיהם של צאן לבן או כאילו נזרעה מכל הולך על ארבע, וזהו בכל ההרכבות הזרות שאין בהן קדושין לאלו ולא לאחרים ויש עבירה חמורה עובר ירך אמו הוא יתום ואין אב דליכא למימר בהא ברא כרעא דאבוהי עיי"ש.

והוא הדין דיש מקום לפי זה להחיל הגדרה זאת של, "מדמינן לה לספנא מארעא" גם על יצור כזה של נשוא דיוננו שנוצר ומתרקם במקום שאין התייחסות (וכן לזה היכא שכל ההריון נעשה ג"כ במבחנה כאילו הוא יתום מאב ואם גם יחד). והיא הולמת עוד ביותר בנידוננו מבחינה מציאותית.

ברם עם כל האמור יש אבל להזכיר גם כן דברי הרמב"א באה"ע סי' ט"ו סע' י' שכותב לגבי דינא בעריות,

דיש מסתפקים לומר אפילו בולד הבא מן השפחה והעכו"ם דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר העובדת כוכבים, אבל מדרבנן הוי זרעו ולכן יש להחמיר לכתחילה ע"ש.

ולכן גם בנידוננו אפי' אם נצדד כנ"ז מכל מקום בשאלת איסורא דעריות יש אז להחמיר. (ויש עוד להאריך בזה).

ה) הפריה, הריון חוץ-רחמי ותוצרי תיכפול (clone) אנושי

ובפרט דכאשר אנו קוראים כבר דסופו של תהליך זה של הפריה מלאכותית במבחנה להביא בכנפיו, במוקדם או במאוחר, גם לידי יצירת "ילד במבחנה", זאת אומרת: שכל ההריון יעשה וייגמר גם כן מחוץ לגוף האשה אלא במבחנה עצמה תוך יצירת תנאי-רחם בו. ולאחר מכן במחשבה להביא גם לידי מבצע מדהים הנקרא בשם "תכפול-האדם" ללא זיווגם של שני תאי-מין אלא ע"י נטילת גרעין של תא בגוף האדם והחדרתו לתוך תא של ביצית אשר גרעינה סולק. ואז מנגנון התכפול של התא הרגיל יפעל והתא יתחלק עוד ועוד ויתפתח עובר, וזה שמו שיקרא לו

"יצירה ביולוגית מלאה של יצור אנושי לפי תכנית מוכנה מראש המוציאה לפועל תכונות נדרשות ורצויות על ידי היוצרים",

ואם כן הלזה יקרא ילודים שהתייחסות מלאה להם אחרי מולידיהם שרוצים לייחסם אחריהם? וזאת מלבד מה שסילוף יצירתם והבאתם לעולם בצורה כזאת הוא דבר אשר יגרום הרס ואבדון לדמות היצירה האנושית, ואנדרלמוסיה תשרור בכל בעיית הילודה שתתהפך למעבדה חסר גוון אנושי, כאשר כבר התעוררו להתריע על כך גם מקרב אנשי המדע והביעו חרדתם העמוקה לקראת הצפוי בבאות. הרי יקום דור אשר כל רואיו יפטיר עליו ויאמר: "חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו" לראות מין יצורים כאלה כמעט חסרי-בחירה וגולמי-אדם וכחסרי יחוס-אבות, והדבר יגרם בעקיפין גם לידי [90] החדרת כפירה בקרב ההמונים הפשוטים בשטחים שונים רח"ל שאין ברצוני לפרטן כאן ואחריתה מי ישורנו.

ואם כן מה בצע לנתינת דרך ליצירת יצורים כאלה (לרבות הפראה-מבחנה נשוא דיוננו) שיוצריהם ומולידיהם אינם מקיימים על ידי כן את חוק היצירה כמצווה עלינו מפי יוצרה בתוה"ק. והיוצרים על ידי כן רק בעיות מרקיעות שחקים העלולים בהתדרדרותם להחזיר את גלגל האנושיות אלף מעלות אחורנית ויותר מזה.

ו) חוסר אפשרות פיקוח על שמירת ההנחיות בהפריית מבחנה

שלישית:

כאשר כבר הזכרתי בדברי, הפריה מלאכותית במבחנה חמורה פי כמה מהזרעה מלאכותית אל רחם האשה גם מבחינה עובדתית, והוא זה:

בשלמא בהזרעה מלאכותית היכא שהביצוע של ההזרקה אל תוך רחמה של האשה נעשית מיד ובסמוך להוצאת הזרע מהבעל אפשר עוד בעינא פקיחא לשמור ולהשגיח שלא יערבו בזרע זה של הבעל גם זרע של גבר זר, וכן שלא ייקחו שארית מזרע זה כדי להזריק לאשה אחרת.
אבל בהפריה מלאכותית אל תוך מבחנה אין כמעט כל אפשרות כזאת של השגחה כנ"ז, דהרי לאחר שהזרע והביצית של בני הזוג מוצאים מהם, המה נלקחים כדי לתתם אל תוך מבחנה, ושלח ישלחו את בני הזוג לביתם, והמה נהיים בהעלם דבר מהם, ונתונים נתונים המה בידי המומחים המטפלים, ומובאים אל המעבדה אשר נמצאים שם עוד עשרות מבחנות, ולפי התור והיכולת מכניסים אותם במבחנה, וגם שם במבחנה נשארים המה מספר ימים או שבועות עד שהביצית תעבור במבחנה מספר שלבי התחלקות, ורק לאחר מכן מגיע התור להשתיל אותה אל תוך רחמה של האשה, ואם כן נעלה מכל ספק שבמצב לפנינו בקעה פתוחה ושדה פרוצה, פרצה הקוראת לגנב - בדמות ובשם הרפואה והמדע - לעשות כטוב בעיניו באורה כבחשכה, הן לפניהם והן לאחריהם.

ובהשקטת מצפון שפועל ועושה זאת למען קידום והתפתחות המדע כביכול, וכל השגחה ולו הטובה ביותר לא תהא בה ערובה בטוחה במאה אחוז שלא יחליפו ולא ימירו זרע אחר במקום זרע זה, וכן שלא יבואו לאחר מכן להשתיל ביצית וזרע של זוג זה אל תוך רחמה של אשה אחרת פנויה או אשת איש, ותיווצרנה על ידי כך בעיות חמורות וקשות בכל שטחי החיים המשפחתיים על גווניהם השונים, ותמלא הארץ זימה ונמצא אח נושא אחותו וכו' (עיין יבמות ד' מ"ב ע"א). דבר שאסור זה משום כך אפילו בפנויה כדפוסק הרמב"ם בפ"ב מה' נערה ובתולה הי"ז,

דהמניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה גורם שתמלא הארץ זימה ונמצא אב נושא את בתו והאח נושא אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא עיי"ש.

ובנידוננו החשש הזה של נמצא אב נושא בתו והאח נושא אחותו הוא מבוסס וגדול פי כמה מהמניח בתו וכו', באשר שהממדים שיכולים להתעבר על ידי זה המה גדולים ועולים למעלה ראש. כי אלפי רבבות נשים יכולות להתעבר ממספר מועט של תורמי זרע לפי הערך. ולדוגמא אסתפק בזה מה שראיתי בירחון "המאור" היוצא [91] לאור בארה"ב (תשרי תשי"ד) שהפרופ' י. מ. רבינוביץ פרסם בקשר לזה שלפי מה שקרא סטטיסטיקה על ההזרעה המלאכותית הרי מאז שניתן כוח הדחיפה לתהליך הרפואי הזה כבר ישנם בארה"ב בלבד אלפי ילדים יוצאי ירך ההזרעה הזאת, וכמו"כ לפי האומדנא מגבר אחד פורה לבד יש בכוח בתנאים מופתים להוליד ארבע מאות ילדים בשבוע, או עשרים אלף ילדים לשנה עיי"ש. וזה היה בשנת תשי"ד, ומה התפתח עוד ביתר תוקף מאז ועד היום? והדברים מדהימים ומבהילים.

אם כן האם ישנו עוד ספק כל שהוא שבמצב כזה החשש האמור של נמצא אב נושא בתו והאח נושא אחותו הוא לא חשש מבוסס וקרוב עד מאד?

ועל כן גם מכוח זה אין להורות כל היתר בזה, ולא לתת למחיצת הכרם של אחינו בית ישראל שתתפרץ ותישאר כעיר פרוצה אשר אין לה חומה. אלא מן החובה על הגדולים ועל המנהיגים לגדור את הכרם בכל מידי דאפשר. ולהזהיר ולהתריע דרך כל השופרות הנתונים בידיהם על הסכנה הרוחנית העצומה האורבת והצפויה אם העלם יעלימו עין מזה (וכל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה. ב"ר פכ"ו אות ה').

ה) מסקנה להלכה

לאור כל האמור בדברינו עד כה נלענ"ד להלכה דאין להתיר בשום פנים את ההפריה המלאכותית במבחנה.