המקצועות היהודיים בגולה

פרופ' אריה טרטקובר

מחניים צ"א, תשכ"ד

תקציר: סקירה היסטורית על תמורות במעמדם הכלכלי והסוציאלי של היהודים במאתיים השנים האחרונות (מהמאה ה18 ואילך) ברוסיה, באירופה, בארה"ב ובארצות דרום אמריקה. מקצועות שהיו נחלתם של היהודים בלבד כגון: מסחר, הלוואה בריבית, חכירת מסים אינם עוד נחלתם של היהודים, המשטר הכלכלי הליברלי משמש גורם מכריע בסידור חייהם הכלכליים של היהודים מחדש. תרומתם של היהודים לשינוי במעמדם. מילות מפתח: חקלאות, תעשייה, פרולטריון, בורגני, כלכלה חופשית, פרודוקטיבי, משק סוציאלסטי, משטר ליבראלי, מקצועות חופשיים, מהגרים

רגילים תוך כדי תיאור של "המהפכה היהודית" בדורות האחרונים להתעכב בעיקר על תופעות מדיניות ודמוגראפיות שבהן תמורות אלה זכו לביטוי מיוחד. התפתחות המאורעות שבתקופת זמן של פחות ממאתיים שנה הפכה ציבור ללא זכויות כלשהן לאנשים שווים במעמדם האזרחי, להלכה ובמידה לא קטנה גם למעשה, לתושבי הארצות בהן, הם יושבים, והמוגנים כיום בדיוק כפי שמוגנים השאר ע"י העיקרון של זכויות האדם מטעם האנושות כולה - יש בה בלי ספק משום מהפכה רבתי. הוא הדבר ביחס לתהליך בפנים האומה שערער תחילה עצם היסודות של קיומה, ואחרי כן בדרך הפוכה גיבש מחדש את הלאומיות היהודית, וסלל דרך המובילה לקראת הגאולה, כל אלה במסגרת של דורות ספורים. ושוב בולטת לעין כל המהפכה הדמוגראפית שבשתי תקופות מנוגדות אחת לשנייה, תחילה הגבירה מספר היהודים פי ארבע במשך מאה שנה, ואחרי כן דחתה אותם חזרה למעמד של אחד העמים הקטנים לכשנצטמצם הריבוי הטבעי ובא האסון של השואה. נכונה הדגשת עובדות אלה, אולם בו בזמן אין להתעלם בפני מהפכה אחרת, שחלה גם היא בחיי האומה במשך אותה תקופת זמן ונחרתה באותיות קבע בתולדותיה. הכוונה לתמורות במעמדם הכלכלי והסוציאלי של היהודים. במובן מסוים תהליך העניינים כאן בולט עוד יותר מכפי שעשה במקרים הקודמים, כי שעה שביחס למעמדם האזרחי של היהודים אפשר לדבר על קו התפתחות ישר למדי (אמנם תוך נסיגה קשה בימי המשטר הנאצי), ואילו ביחס למעמדם הלאומי והדמוגרפי ההתפתחות לבשה אופי של תזה ואנטי תזה, הרי המהפכה בתנאי החיים המקצועיים והסוציאליים באה עליהם לא אחת, ואף לא שתים, כי אם לפחות שלוש פעמים במאתיים השנים האחרונות, ועוד ידה נטויה. על תקופות שונות אלה ידובר להלן תוך הדגמתן במספר טבלות סטטיסטיות, עד שנגיע לפרשת הסיכומים, ואולי גם נבואות מה לקראת הימים הבאים.

ב.

המאה השמונה עשרה, וראשית המאה התשע עשרה היו ימים של ירידה קשה במעמדם הכלכלי של היהודים. עם התמורות המדיניות והחברתיות, שנסתמנו בחברה האירופית נתערער בניין הכלכלה היהודית כהתגבשותו בימי הביניים. למסחר היהודי, להלוואות בריבית בצורתן המסורתית, לחכירת מסים וכדומה, כמעט ולא נשאר מקום במסגרת של חברה שנשתחררה מכבלי הפאודאליזם, ונכנסה לאט למסלול שהיה עתיד להובילה לקראת משטר חדש. הירידה הורגשה בעיקר בקרב הציבור הגדול של יהודי מזרח אירופה, אולם גם בגרמניה ובמערב אירופה המצב תחילה לא היה טוב יותר. פרט למספר קטן של בעלי מלאכה, שעבדו בעיקר לסיפוק צרכי היהודים עצמם, כי הדרך לצרכנות הבלתי-יהודית הייתה נעולה בפניהם ע"י איגודי האומנים הנוצריים, השאר רובו נהפך לציבור של "אנשי אוויר" שנתפרנסו מכל מיני עסקים ארעיים, וקיומם היה קיום של רעב למחצה ולשני שלישים. מצב זה היה קשה מנשוא. לפיכך נתחוללה בקרב היהודים במאה התשע-עשרה המהפכה הראשונה שהעבירה אותם מן התוהו ובהו הקודם לחיים אם לא נורמליים, מכל מקום פחות או יותר מוגדרים מבחינה מקצועית וגם סוציאלית. מעבר זה נתקיים ללא קושי מיוחד במערב-אירופה, שאוכלוסייתה היהודית הקטנה נסתגלה עד מהרה לתהליך הניצחון של המשק הקפיטליסטי, ואף תפשה בו תכופות מקום בראש, ותוך כדי כך נצטרפה לשכבות הבורגנות המבוססת יפה בכלכלת הארצות ההן. לאין ערוך יותר קשה היה התהליך במזרח אירופה, הן בגלל מספרם הגדול של היהודים, ובגלל הקצב האיטי יותר של ההתפתחות הכלכלית. הדחיפה לקראת תיקון המצב באה כאן מצד כמה וכמה גורמים. תחילה שינסו מותניהם שליטי הארצות השונות, בעיקר ברוסיה הצארית ובמונרכיה ההבסבורגית, במידת מה גם בפרוסיה הגרמנית. כדרכם של משטרי העריצות בימים ההם, גם אלה עשו מה שעשו ביד חזקה. לא מתוך סולידריות אנושית כלשהי ניגשו למשימה זו, ואף לא נתכוונו למדיניות סוציאלית רחבת אופקים שלא נודעה בימים ההם; שנאת ישראל קבעה מעשיהם יותר מכפי שעשה הרצון לעזור. שם איפה ניתנה האפשרות להיפטר מן היהודים העניים (Betteljuden כפי שקראו להם בגרמניה) ע"י גירושם מן הארץ, מוצא זה היה הטוב בעיניהם; אולם לרוב לא היה לאן לגרש, ולפיכך בא המוצא השני, והוא להכריח את היהודים שיאחזו במקצועות מתקבלים על הדעת. לפי ההשקפות הפיזיוקראטיות בימים ההם רק מקצועות היוצרים דברים מחדש ראויים להיקרא פרודוקטיביים, בראש וראשונה אפוא החקלאות, ובמידת מה גם מלאכה ותעשייה. בהתאם להנחה זו נעשו בשלוש המדינות ניסיונות להעביר את היהודים לחקלאות, שרובם נסתיימו אמנם בכישלון, בעיקר בגלל רצונה הרע של הפקידות הממונה על מפעל ההתיישבות, שלא הייתה מעונינת בהצלחתו, ושמה לרוב כל מיני מכשולים בדרכו. רק ברוסיה הצארית הצליחו המושבות שהוקמו במחוזות הדרום של הארץ, להתבסס, אמנם במחיר קורבנות עצומים מצד המתיישבים שמהם אלפים מתו, כי לא הייתה כל דאגה לא לבריאותם - ואף לא לציודם הפרימיטיבי ביותר; בסופו של דבר הם בכל זאת החזיקו מעמד, ואוכלוסיית המושבות שגדלה בסוף המאה הקודמת עד כדי מאתים אלף נפש, נהפכה לתופעה בת קבע בחיי הציבור היהודי. כמו כן נעשו ניסיונות לא מעטים, שוב בשלוש הארצות ההן, לזרז את התפתחות המלאכה באוכלוסייה היהודית. הוקמו בתי ספר למלאכה, ניתנה האפשרות לאומנים יהודים לשכלל ידיעותיהם המקצועיות, ולקבל שוליות ועוזרים, והוסרו המכשולים מטעם האגודות האנטישמיות של האומנים, אם על-ידי הזכות שניתנה לבעלי-מלאכה יהודים להקים אגודות משלהם מוכרות מטעם השלטונות, או על ידי הוראות שניתנו לאגודות לקבל חברים יהודים, ופעמים גם על ידי ביטול התקנות שלפיהן הוגבלה זכות הפעולה המקצועית לחברי האגודות בלבד. הגורם השני על ידי השלטונות שניסה לעשות חלקו בתיקון המצב, ובייחוד בהעברת היהודים למקצועות העבודה, היו היהודים עצמם. תנועת ההשכלה שקמה גם היא באותם ימים, כלומר במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה (במזרח-אירופה בעיקר במאה התשע-עשרה), נאחזה עד מהרה ברעיון "הפרודוקטיביזציה" כאחד מנכסי צאן ברזל בתעמולתה. גם כאן פעלו פעולתם רעיונות פיזיוקראטיים, ונוסף על כך השפיעה השפעה לא מעטה התקווה שכניסתם של היהודים במקצועות העבודה תגביר מעמדם המוסרי בקרב האוכלוסייה הבלתי יהודית, ותזרז תהליך שחרורם האזרחי. ראשי המשכילים הקדישו ממיטב זמנם ומרצם, בכדי להסביר לבני עמם הערך הרב של מקצועות עבודה, והצורך לאחוז בהם. הם גם ניסו בכוחות עצמם להעביר את היהודים לחקלאות, ועוד יותר להפיץ ביניהם את המלאכה, ולהכניסם במשקי התעשייה שצצו אז במקומות שונים במזרח אירופה. במקרים לא מעטים נתגייסו לכך גם גבירים יהודים בפולין וגם ברוסיה גופא ששם נתגבשה שכבה דקה, אולם בעלת מעמד חשוב של בורגנות יהודית גבוהה. גם משה מונטיפיורי בביקוריו ברוסיה התעניין לא מעט בבעייה זו ואילו המקום בראש תפש במחצית השנייה של המאה הקודמת גדול נדיבי ישראל בדורות האחרונים, הבארון הירש, שבאמצעיו הוקם מפעל ההתיישבות בארגנטינה עבור יהודי רוסיה, ועוד מפעלים באירופה גופא וביבשת אמריקה הצפונית. ויהיה ערכם של ניסיונות אלה אם מטעם השלטונות או מטעם הציבור היהודי אשר יהיה, לא הם הכריעו בסופו של דבר. הכריעה הסטיכיה בהתפתחות העניינים, שהכריחה מאות אלפים לחפש מקורות פרנסה חדשים לאחר שנשבר מטה לחמם הקודם. בעקבות הסטיכיה גדל פי כמה חלקם של בעלי מלאכה בקרב האוכלוסייה היהודית; היא שהגבירה שורות הנדחקים לחקלאות אף ללא עזרה של ממש מן החוץ (כדוגמה חשובה תשמש ההתיישבות במחוזות המערב של רוסיה, וכאן שוב ההתיישבות היהודית בבסרביה); והיא שהקימה מחדש את מעמד הסוחרים והחנונים היהודים ללא עזרה מן החוץ, פרט לזו שהוגשה בראשית המאה הנוכחית בצורת תמיכה מטעם חברת ההתיישבות היהודית (ה"איקה") לקואופרטיבים יהודיים; אמנם גם עזרה זו היה לה ערך משני בלבד בהשוואה עם מאמציהם של חברי הקואופרטיבים עצמם. כתוצאת התפתחות זו שהתחילה כאמור עוד בסוף המאה השמונה עשרה ונמשכה עד ראשית המאה הנוכחית, נשתנו פני החברה היהודית במזרח-אירופה שוני רב. לא זו בלבד שקמו מחדש או גדלו בהרבה מקצועות שכמעט ולא נודעו בדורות הקודמים, אלא גם מבחינה סוציאלית נתגבשה לאט מציאות חדשה; גם כאן באה דיפרנציציה במקום החד-גונות הקודמת. אמנם לא חסרו עובדים בשכר בקרב הציבור היהודי בכל הדורות, אולם רק במאה הקודמת קם מעמד חדש מבין שורותיהם לאחר שעבודתם נהפכה לדבר קבוע בחייהם. לא קל להלביש התפתחות זו לבוש של מספרים, שכן הסטטיסטיקה עד מחצית המאה הקודמת הייתה לקויה למדי במזרח אירופה, ומספרים מהימנים על היהודים, בייחוד על מקצועותיהם ועל מעמדם הסוציאלי, כמעט ואין בידינו. לפי הערכתו של יעקב לשצינסקי שהוכנה לשנת 1825, כלומר לאחר שהמבנה המקצועי של היהודים כבר נשתפר במידת מה, הוא ניתן להגדרה במספרים יחסיים כדלקמן: המבנה המקצועי של האוכלוסייה היהודית באירופה בשנת 1825:

המקצוע	האחוז
בעלי בתי-מרזח, חוכרי אחוזות או מסים חנונים ומתווכים בעלי-מלאכה חקלאים כלי קודש בלתי מוגדר	30 30 18 1 3 18
	סך הכל - 100

כמעט שליש האוכלוסייה היהודית היה עדיין מרוכז במקצועות כבעלי בתי מרזח או חוכרי אחוזות או מסים, שלא הייתה להם אחיזה בתנאים החדשים, והם היו עתידים להעלם כעבור זמן מה; אם נוסיף עליהם האנשים ללא מקצוע מסוים, הרי קרוב למחצית האוכלוסייה היהודית פרנסתם אז הייתה תלויה על בלימה. לעומת זאת בעלי מלאכה הוו פחות מחלק החמישי באוכלוסייה היהודית, חלקם של חקלאים נתקרב לאפס, ופרולטריון תעשייתי לא נודע אז כלל בקרב היהודים. תמונה אחרת לגמרי נתגלתה בסוף המאה בשני מפקדי האוכלוסייה ברוסיה בשנת 1897 ובאוסטריה ההבסבורגית בשנת 1900: המבנה המקצועי של האוכלוסייה היהודית ברוסיה ובגליציה האוסטרית בסוף המאה התשע עשרה: (מספרים יחסיים).

המקצוע	ברוסיה	בגליציה
חקלאות תעשיה ומלאכה מסחר תחבורה משק בית ועבודה שכירה שירות ציבורי, מקצועות חופשיים	3,55 35,43 38,65 3,98 6.61 11,78	14,4 29,1 34,3 3,1 5,4 13,7
	סך הכל - 100,00	100,0

שתי העמודות שונות במידת מה, שכן בגליציה גדול בהרבה אחוז החקלאים (כאן נכללו אמנם גם בעלי אחוזות וקרקע בכפרים שלא כולם עסקו למעשה בחקלאות), ולעומת זאת קטן יותר חלקם בתעשייה ומלאכה. אפשר בכל זאת לקבוע שבהשוואה עם המצב בראשית המאה הקודמת גדל כפלים חלקם של בעלי מלאכה, ופי ארבע חלקם של חקלאים, ובו בזמן נעלמו המקצועות שלא הייתה להם אחיזה בחיים. אמנם אין להסיק מכך מסקנה, כאילו המצב בימים ההם היה נורמאלי או מתקבל על הדעת. במספרים הרשמיים של מפקדי האוכלוסייה אינו בא לידי ביטוי חלקם של "אנשי אוויר" שרובם בודאי נרשמו כחנוונים או אנשי השרות הציבורי, ושוב אינו מתבטא בהם העוני הגדול שהיה מנת חלקם של היהודים בשתי הארצות. על כל פנים אין ספק ביחס להתקדמות לגבי המצב בראשית המאה הקודמת. התקדמות זו נסתמנה כאמור גם במבנה הסוציאלי של האוכלוסייה היהודית. שעה שבראשית המאה הקודמת היה קיים רק מחנה אפור ללא דיפרנציציה ראויה לשמה, שאפשר לסמנו במקרה הטוב כמעמד בינוני מתפורר, הנה לפי מפקד האוכלוסייה האוסטרי, בשנת 1900 קרוב לחלק החמישי של האוכלוסייה היהודית (18,3%) נרשמו כפועלים, וקרוב לחלק העשירי (9,5%) כפקידים; ברוסיה ששם בראשית המאה הקודמת חלקם של הפועלים בציבור של בעלי-מלאכה יהודים לא עלה על שביעית או שמינית (כ10- עד 11 אלף פועלים בין 75 עד 80 אלף בעלי-מלאכה) הם נשתוו אתם בסוף המאה, בקרב ציבור של חצי מיליון בעלי מלאכה יהודים היו אז לפי מפקד מטעם "איקה" בשנת 1897 48,1% שוליות ועוזרים לעומת 51,9% עומדים ברשות עצמם; לפי אותו מפקד היו אז כבר למעלה מ12- אלף פועלים יהודים בבתי-חרושת בפולין הקונגרסאית בלבד. כך נסתמנה המהפכה המקצועית בקרב ציבור של מיליונים במזרח אירופה. על התפתחות העניינים בארצות המערב שהעבירה את היהודים לשכבות המעמד הבינוני המבוסס כבר דובר; לארצות אלה נצטרפה במחצית השנייה של המאה הקודמת גם גרמניה. אוכלוסיתה היהודית שנאבקה קשה לקיומה בשנים הקודמות, ורבים הוכרחו אז לצאת את הארץ ולחזור אחרי לחמם בחצי הכדור המערבי, צעדה אחרי-כן מחיל אל חיל, עד שעלתה אפילו על היהודים בארצות מערב-אירופה. אמנם בסוף המאה החל בערך בשנות השמונים ואילך נכנס לארצות אלה (בעיקר לאנגליה ולצרפת) זרם לא קטן של מהגרים ממזרח-אירופה, שנתגייסו כולם מדלת העם; ואף אלה לא חידשו את המסורת של "אנשי אוויר", כי אם נקלטו רובם במקצועות עבודה כבעלי מלאכה או כפועלים במשקי תעשייה (בעיקר תעשיית בגדים). זרם זה שפנה בממדים לאין ערוך יותר גדולים, עד כדי מאות אלפים ובסיכומו של דבר אפילו מיליונים, לארצות הברית של אמריקה הצפונית, גרם שם למהפכה מקצועית וסוציאלית מלכתחילה, שכן בהגבירו האוכלוסייה היהודית פי עשר ומעלה (מרבע מיליון במחצית המאה הקודמת עד כדי שלושה מיליון בראשית המאה הנוכחית) הפך אותה בו בזמן לאוכלוסייה אנשים עובדים, המרוכזים בעיקר בתעשיית בגדים. מפקד שהוכן בשנת 1900 בשבע ערים גדולות בארץ זו, גילה המבנה המקצועי של האוכלוסייה היהודית כדלקמן: המבנה המקצועי של המהגרים היהודים מרוסיה בארצות הברית בשנת 1900:

המקצוע	האחוז
תעשיה מסחר שרות בית ושרות אישי פקידות מקצועות חופשיים תחבורה חקלאית שרות פומבי	59,6 20,6 8,0 6,7 2,6 1,7 0,5 0,3
	סך הכל - 100,0

מתברר, אפוא, ששישים אחוז מבין האוכלוסייה היהודית החדשה בארצות הברית בימים ההם נתרכזו בתעשייה (רובם כפועלים בתעשיית בגדים) ואם נוסיף עליהם העובדים בשרות בית ובחקלאות, הרי חלקם של העובדים באוכלוסייה היהודית גדל אז עד כדי שני שלישים ומעלה. בפעם הראשונה בתולדות האומה קם כאן פרולטריון יהודי תעשייתי בן מאות אלפים. כזו הייתה המהפכה הראשונה בחייו המקצועיים והסוציאליים של העם. בתקופת זמן של לא הרבה יותר ממאה שנה, הוא חדל מלהיות המון אפור ללא אחיזה של ממש בחיי הכלכלה. לא בכל הארצות התפתחות זו היה לה אופי דומה, הבדל רב, תכופות עד כדי ממדי תהום נשאר בין יהודי מזרח אירופה, שרובם הוטל עליהם ללחם קשה ללחמם, לבין היהודים במערב שעלו עליה רבה, ושוב בין יהודי אמריקה שניגשו להקמת חייהם מחדש כציבור של אנשים עובדים. המשותף לכולם היה שנתגבש כאן מבנה מקצועי וסוציאלי ברור למדי, ושהכל נתקיים במסגרת המשטר הכלכלי הליברלי בתהליך נצחונו החל בסוף המאה השמונה עשרה ואילך. משטר זה שימש כגורם מכריע בסידור חייהם הכלכליים של היהודים מחדש אפילו בארצות שבהן הם סבלו מעקת האנטישמיות וההפליה כגון רוסיה הצארית, ולא כל שכן שם איפה העיקרון של זכויות שוות זכה להגשמתו.

ג.

הגורמים החיצוניים שבהשפעתם נתחוללה המהפכה הראשונה בסדרי הכלכלה היהודית, היו אחראים גם לשנייה. אמנם דמותם הפעם הייתה אחרת לגמרי, ושונות היו התוצאות. העולם האחיד של המשטר הכלכלי הליברלי, נתפלג בתקופה שבין שתי המלחמות. רק בארצות המערב נשאר המשטר ללא תמורות מרחיקות לכת, ואם באו תמורות כלשהן, הן באו תוך כדי הגיון פנימי הטמון בו. לא כן במזרח אירופה וגם לא באירופה המרכזית. חורבן רוסיה הצארית והקמת ברית המועצות במקומה מובנם היה ניצחון של משטר שניסה להקים עולם חדש במקום העולם הקפיטליסטי, ואמנם הצליח במידה לא קטנה להגיע למבוקשו. ולא רק שם נותקה שרשרת ההתפתחות. גם בשאר הארצות במזרח אירופה ובמרכזה, שלכאורה שמרו על נאמנותן ליסודות הקודמים, נשתנו העניינים שוני רב. מן הקפיטליזם המאוחר על צורותיו השונות, ומהתערבותה הגוברת של המדינה בתהליך החיים הכלכליים, הובילה הדרך למשק לאומני סגור כלפי חוץ, שהיה בו לאמתו של דבר. משום סתירה למסורת המאה הקודמת ולהתפתחות העניינים במערב. כך נתפצל העולם לשלושה: משק חופשי במערב, משק סוציאליסטי בברית המועצות, ומשק לאומני סגור בשאר חלקי אירופה. בכל אחד משלושה שטחים אלה ישב ציבור יהודי גדול (כששה מיליון וחצי בשטח הראשון, שלושה מיליון בשני, וחמישה מיליון וחצי בשלישי), ובכל אחד מהם הורגשה השפעתו הרבה של המשטר בגורלם של היהודים. השפעה זו בלטה לעין כל בברית המועצות, שכן המשק הסוציאליסטי החדש פגע מיד ביהודים והרס מה שהיה עד כה, בנסותו אמנם בו בזמן להקים מציאות חדשה במקומו; פחות בלטו העניינים בשאר השטחים, אולם השפעת הנעשה שם, שלילית בשטח הכלכלה הלאומנית, וחיובית בכלכלה החופשית, הורגשה בכל זאת במלוא כוחה. בברית המועצות נהפך כאילו עולמם של היהודים. המהפכה הכללית בסדרי הכלכלה הורגשה לאין ערוך יותר בחייהם הם מאשר בשאר חלקי האוכלוסייה, שכן בגבולות המשטר הסוציאליסטי החדש לא היה מקום לציבור של אנשי המעמד הבינוני שביניהם שוב מקצועות התיווך תפשו מקום בראש. לפיכך בא תחילה החורבן על יהודי ברית המועצות על כל המצוקה הקשורה בו; אולם על חורבות העבר הוקם לאט בעזרתם הרבה של השלטונות עולם חדש. התפתחות זו תתבלט בטבלה הבאה, שיש בה משום מיזוג מה של סימנים מקצועיים וסוציאליים: המבנה המקצועי והסוציאלי של יהודי רוסיה וברית המועצות (באחוזים):

חטיבה סוציאלית	שנת 1913	שנת 1939
חקלאות מלאכה מסחר פועלים פקידים מקצועות חופשיים בלתי-מוגדרים	2,0 27,0 29,0 20,0 7,0 3,0 12,0	7,1 14,3 -- 21,5 37,2 12,8 7,1
	סך הכל 100,0	100,0

תהום פעורה בין שתי העמדות. חלקם של החקלאים באוכלוסייה היהודית עלה כמעט פי ארבע (העלייה הייתה עוד יותר גדולה בסוף שנות העשרים, שאז אחוז החקלאים באוכלוסייה היהודית נתקרב לתשעה, אולם הוא ירד אחרי כן, כי אנשים רבים יצאו את הכפרים, בכדי להסתדר במשקי התעשייה החדשה בערים); נעלם המסחר, וגם המלאכה ירדה למחצית ממה שהייתה קודם, כי על אף היותה מקצוע של עבודה, לא נשאה חן בעיני השלטונות בעטיו של אופיה "הבורגני". לעומת זאת עלה חלקם של המקצועות החופשיים פי ארבע (כאן השפיע השפעתו ביטול ההגבלות וחסמו הדרך בפני היהודים למקצועות אלה בימי רוסיה הצארית); ואילו פי שתים עלה חלקן של השכבות הפרולטריות (פועלים ופקידים), שנהפכו עכשיו לרוב של שישים אחוז באוכלוסייה היהודית. עליה זו לכאורה מורגשת רק במידה מועטה ביחס לפועלים, אולם כאן יש לשים לב לתמורות בהרכב העובדים, שכן בשנה 1913 רובם היו פרולטריון של מלאכה, ואילו בברית המועצות מצאו דרכם למשקי התעשייה הגדולה. העלייה העצומה (פי חמש) של חלקם של הפקידים מוכיחה שתהליך הפרולטריזציה נתקדם בקרב יהודי ברית המועצות יותר מן התהליך של חילופי מקצוע, כי רבים מבין אנשי התיווך הכלכלי בתקופה הקודמת מצאו מקום כפקידים במשקי מסחר מטעם המדינה; בכל זאת משמעותן הסוציאלית של תמורות אלה אינה בגדר של ספק. אופי אחר לגמרי היה לתמורות, אף הן בולטות מאד, במשק הלאומני בשאר הארצות במזרח אירופה ובאירופה התיכונית. גם כאן נעלם במידה רבה החופש בחיי הכלכלה בעקבות התערבותה של המדינה; אולם שעה שבברית המועצות הדבר נעשה למען הקמת המשטר הסוציאליסטי, שלא ידע - בימים ההם - הפלייה בין התושבים, ולפיכך אפשר ליהודים לעבור למקצועות חדשים לאחר שנשבר מטה לחמם הקודם, לא היה זכר לכך במשטר הלאומני. הלה עשה מה שעשה בכדי לבסס עמדותיה של האומה השלטת על חשבון המיעוטים, ובראש וראשונה על חשבון היהודים, משטר זה נהפך אפוא, כמעט בכל המקרים למשטר אנטישמי, ומצא בשטח הכלכלה כר נרחב להתגדר בו. כגורם המגביר יצר זה נצטרפה הירידה הכללית של רמת החיים בעטיה של המדיניות הכלכלית החדשה, שהגיעה לשיאה בפולין בה ישב הציבור היהודי הגדול בכל הארצות מסוג זה (למעלה משלושה מיליון בשנות השלושים); העוני והאבטלה שגברו שם שימשו כאמתלה טובה בכדי לדחוק רגלי היהודים מן החיים הכלכליים ולעשות מקום עבור אנשים "משלנו" (כדוגמה בולטת - אחת הבולטות מסוג זה - כדאי להזכיר המאבק ללא רחמים נגד החנוונים היהודים בפולין, בכדי להכניס במקומם איכרים מן הכפר הפולני שגוועו מרעב בגלל חוסר רצון וגם כשרון לתקן תיקון של ממש את קניין הקרקע בארץ זו). ואמנם השפעת תופעות אלה במעמדם המקצועי והסוציאלי של היהודים הורגשה בעיקר בארץ זו שהייתה כאמור ארץ האוכלוסייה היהודית הגדולה, ובה גם המדיניות החדשה זכתה לביטוי קיצוני ביותר (פרט לגרמניה ההיטלרית שמלאכתה התחילה רק בראשית שנות השלושים).

המשך המאמר

---