המקצועות היהודיים בגולה

פרופ' אריה טרטקובר

- המשך -

הנה ההרכב המקצועי של יהודי פולין כפי שבא לידי ביטוי בשנת מפקדי האוכלוסייה בשנת 1921 ושנת 1931:

	(מספרים יחסיים)
המקצוע	שנת 1921	שנת 1931
חקלאות תעשיה ומלאכה מסחר תחבורה שרות פומבי ומקצועות חופשיים שרות אישי מחוסרי עבודה וללא מקצוע השאר	9,5 31,7 34,6 2,6 4,3 4,9 7,2 5,2	8,3 42,3 34,7 3,2 5,5 2,9 2,4 0,7
	סך הכל - 100,0	100,0

בולטת בטבלה זו בראש וראשונה העלייה הרבה של חלקם של העוסקים במלאכה ובתעשייה, בעיקר על חשבון של אנשים ללא מקצוע או ללא מקצוע ברור. לכאורה תופעה זו היא מעודדת למדי, אולם משמעותה החיובית יורדת בהרבה, אם נציג אותה מול התפתחות העניינים בקרב האוכלוסייה הבלתי-יהודית באותה תקופת זמן. שעה שחלקו של המסחר באוכלוסייה היהודית נשאר ללא תמורות של ממש באוכלוסייה הבלתי-יהודית הוא עלה עלייה ניכרת מ8,2%- עד 9,3% ו כתוצאה מזה חלקם של היהודים במסחר הארץ ירד בהרבה (מ62,2%- בשנת 1921 עד 52,3% בשנת 1931) ואילו חלקם של הפולנים עלה מ37,8%- עד 47,7%. הוא הדבר ביחס לתעשייה ולמלאכה ששם בקרב האוכלוסייה הבלתי-יהודית החלק עלה בהרבה (מ42,8%- עד 49,0%) ולפיכך על אף העלייה גם בקרב האוכלוסייה היהודית, בסופו של דבר היא הייתה מיוצגת שם פחות מכפי שהיה בשנת 1921 (בשנה ההיא היו מכל מאה העוסקים במקצועות אלה 22,2 יהודים מול 77,8 בלתי-יהודים, ואילו בשנת 1931 חלקם של היהודים ירד עד 19,9%, ואילו חלקם של בלתי-יהודים עלה עד כדי 80,1%). מה שקרה כאן היה אפוא מעבר של חלקים ניכרים באוכלוסיית הכפר הפולני לערים, ששם נקלטו במסחר ובתעשייה. דבר זה לכשעצמו הוא טבעי למדי שכן התופעה של נדידה מן הכפר לעיר מסתמנת כמעט בכל הארצות, אולם בתנאי פולין שהכוח הדוחף שם מן הכפר היה העוני הקשה של האוכלוסייה החקלאית (תשעה מיליון איכרים בפולין היו ללא אדמה או ישבו על חלקות אדמה בלתי-מספיקות לקיומם), ואילו כוח קליטתם של המסחר והתעשייה נשאר מוגבל מאד בגלל הירידה הכלכלית הבלתי-פוסקת - גברה ההתחרות במקצועות אלה, וגבר הלחץ המופנה נגד היהודים. התמונה הייתה בודאי הרבה יותר בולטת, לו היו בידינו המספרים משנים יותר מאוחרות, שכן מסע הצלב נגד המסחר היהודי (ביחיד נגד החנוונים) עלה פי כמה בשנות השלושים, אולם למפקד האוכלוסייה השלישי פולין כבר לא זכתה, כי בינתיים פרצה מלחמת העולם; בכל זאת יספיקו גם מספרים אלה בכדי להעמיד אותנו על קושי המצב. חלקם הגדל של מלאכה ותעשייה בקרב האוכלוסייה היהודית מוכיח רק כי במאמציהם להחזיק מעמד מול ההסתערות הגוברת על עמדותיהם במסחר, היהודים נאחזו במקצועות עבודה; אולם קליטה זו נתקיימה לא בעבודה בתעשייה הגדולה, כי אם בעיקר במלאכה או במשקי תעשייה קטנים. גם בדיקת העניינים מבחינת ההרכב הסוציאלי מאשרת אותן מסקנות. תבוא שוב ההשוואה בין שני מפקדי האוכלוסייה, ותעיד: ההרכב הסוציאלי של האוכלוסייה היהודית בפולין בשנות 1921 ו-1931:

הסוגים	שנת 1921	שנת 1931
עומדים ברשות עצמם פועלים פקידים אנשי משפחה עוזרים בלתי-ידוע	51,1 22,2 5,1 13,8 7,8	62,2 26,8 8,2 2,8
	סך הכל - 100,0	100,0

קצת מקשה על ההשוואה העובדה שבשנת 1931 חסר הסוג של אנשי משפחה עוזרים, אולם אף אם נכלל כולו במסגרת של העומדים ברשות עצמם, יתברר גם אז שחלקם של אלה נשאר ללא שינוי רב בשנת 1931, ואילו עלה חלקם של הפועלים ושל הפקידים, שניהם על חשבון אלה שמעמדם הסוציאלי לא הוברר די צרכו. לכאורה אפוא גם עובדה זו היא חיובית ביסודה. הפרולטריון היהודי בפולין עלה בתקופה שבין שני מפקדי האוכלוסייה מ252,464- נפש ל391,892-, כלומר כמעט ב65%-, שזה בודאי הישג חשוב; אולם רושם זה מתנדף במידה רבה אם יושם לב לטיבו של הפרולטריון. רק 3,5% מבין הפועלים היהודים מקום עבודתם היה במשקי תעשייה גדולים, 15,0% היו מסודרים במשקים בינוניים, ואילו השאר 81,5%, כלומר למעלה מארבע חמישיות הוטל עליהם להסתפק בעבודה במשקים קטנים, לרוב אפוא משקי מלאכה ומשקי תעשייה קטנה. שעה שבהשוואה עם הפרולטריון כולו בפולין חלקו של הפרולטריון היהודי היה 11,8% (קצת יותר מחלקם של היהודים באוכלוסיית הארץ כולה, אולם פחות בהרבה מחלקם באוכלוסיית הערים, ששם הם הוו שליש ויותר), הרי אחוז זה עלה כמעט פי ארבעה, עד 41,0 בשכבת עובדי בית, הסוג הנמוך ביותר, שהגבולות בינו לבין הפרולטריון האספסופי לרוב אינם ברורים. הדרך למשקי התעשייה הגדולה (וגם לשרות פומבי הייתה נעילה בפני העובדים היהודים בעטייה של שנאת ישראל ושל מדיניות ההפליה, שהייתה הכלל בפולין בימים ההם. דומה לזה פחות או יותר היה המצב בשאר הארצות מסוג זה. לחץ העוני וההפליה הורגש קצת פחות בשאר הארצות במזרח-אירופה, ולעומת זאת הגיעה המצוקה היהודית לשיאה בגרמניה, שבראשיתה של תקופה זו עדיין הייתה כאחת הארצות המערביות, ואילו אחרי כן נתדרדרה לתהום הלאומנות הקשה ביותר. המבנה המקצועי והסוציאלי של האוכלוסייה היהודית בארץ זו ניתן אפוא להגדרה בקצה אחד בלבד, כלומר עד ראשית שנות השלושים, שאז הוקם שם המשטר הנאצי. עד הזמן ההוא לא היה הבדל ניכר בין יהודי גרמניה לבין היהודים בארצות המערב. בדיוק מחציתם (49,8%) נתרכזו במסחר, פחות מחלק החמישי (18,7%) בתעשייה, לא כפועלים, כי אם כבעלי המשקים, כמעט כל יהודי עשירי (9,4%) היה איש מקצוע חופשי, ועצום (20,5%) היה חלקם של אלה שלא נזקקו לעבודה מקצועית, כי נתפרנסו מרכושם. עם הקמת המשטר הנאצי התחילה מיד ירידה תלולה, עד שבאה לבסוף קפיצה מן הקצה אל הקצה. מה שבפולין הושג על ידי מדיניות ההפליה, אולם פחות או יותר בגבולות לפחות פורמליים של החוק, נתגשם בממדים הרבה יותר גדולים בכוח הזרוע של משטר הרשע. אחד אחרי השני נדחקו היהודים מכל המקצועות, רכושם הוחרם, ובסוף נהפך ציבור זה, אחד העשירים בארצם ובקרב יהדות העולם, למחנה של קבצנים עוד לפני שבא עליהם הגירוש למזרח-אירופה, והמוות במחנות עבודה ומחנות ההשמדה לסוגיהם. מול תמורות אלה שבאו על יהודי ברית המועצות בעקבות המהפכה החברתית, ועל יהודי שאר הארצות במזרח-אירופה ובאירופה המרכזית כתוצאת המדיניות הלאומנית, יהדות ארצות המערב נמשכה בלב שלם, ולרוב אפילו ביזמתה היא, לזרם הכללי של ההתפתחות בארצות ההן, שבהן המשטר הקפיטליסטי זכה לשיא חדש בתקופה שבין שתי המלחמות בהגבירו עושרן, ובהעלותו רמת החיים שם לגובה, שאי-אפשר היה לחלום עליו במזרח. כשם שביחס לקבוצה השנייה של הארצות בחרנו בפולין כדוגמה טיפוסית בשל אוכלוסייתה היהודית הגדולה. ובגלל האופי הבולט של התופעות שם, כן ננהג ביחס לקבוצה שעליה מדובר עכשיו. יהדות ארצות הברית תופשת כאן בלי ספק המקום בראש, שוב בשל אוכלוסייתה בת מיליונים, ובשל ההתפתחות הכלכלית העצומה בארץ זו שהשאירה הרחק מאחוריה כל שאר הארצות. הדבר האופייני כאן היה - ונשאר עד היום - כושר הסתגלותם של היהודים לכוון הכללי בהתפתחות הכלכלה, וע"י כך עלייתם הם ובו בזמן התועלת שהביאו לארץ כולה. תהליך זה מזכיר במידת מה התפתחות העניינים בגרמניה, אלא ששם שנאת ישראל טרופה הרסה עד מהרה כל מה שהוקם בעמל של דורות, הנה בארצות הברית אין זכר לכוון זה, ונהפוך הוא כבר בתקופה שעליה מדובר התחיל המאבק במארת השנאה וההפליה שהיה עתיד להסתיים בתוצאות חשובות. הקשר בין התפתחותה הכללית של הארץ לבין פעילותם הכלכלית של היהודים בולט בתקופה שבין שתי המלחמות, כשם שבלט בקודמת. כשם שאז המהגרים היהודים זרמו במאות אלפיהם לתעשיית הבגדים בהביאם ברכה לארץ שניתנה אז בתהליך המקצועי של אוכלוסייתה היהודית מן העבודה בתעשייה למקצועות התיווך, וכעבור זמן מה למקצועות חופשיים, שאף זה היה בהתאם לכוון הכללי בהתפתחות הארץ. מבחינה סוציאלית היה בכך ירידת חלקם של הפועלים בקרב היהודים, ועלייתו של המעמד הבינוני; אולם לפי שעה נתגבשה על יד מעמד זה, ואפילו עלתה עליו השכבה הרחבה של פקידות כתוצאת תהליך הריכוז בתעשייה וגם במסחר. שתי הטבלות הבאות יבליטו התפתחות זו: המבנה המקצועי של האוכלוסייה היהודית בארצות הברית בשנות השלושים:

מסחר תעשייה מקצועות חופשיים שרות בית ושרות אישי תחבורה חקלאות שרות פומבי	50,0 28,0 10,0 6,0 2,5 2,0 1,5
סך הכל	100,0

בהשוואה עם המצב בראשית המאה בולטת אפוא הירידה הרבה בחלקה של התעשייה, ועליית חלקו של המסחר (כמעט פי שנים וחצי) ושל המקצועות החופשיים (פי שנים). לא פחות אופיינית היא תמונת התפתחותה הסוציאלית: המבנה הסוציאלי של היהודים בשלוש ערים בארצות הברית בשנות השלושים:

החטיבה הסוציאלית	פיטסבורג	דטרויט	סן-פרנצ'
בעלי בית ומנהלים מקצועות חופשיים פקידים פועלים	22,3 10,8 42,7 24,2	26,8 7,6 39,1 26,5	30,7 11,4 40,3 17,6
	סך הכל - 100,0	100,0	100,0

בשלוש ערים אלה, כל אחת בעלת אוכלוסייה יהודית ניכרת, לא נשאר זכר מן הבכורה של הפועלים. משתווים אתם או אפילו עולים עליהם העומדים ברשות עצמם, ועוד יותר הפקידים. אמנם גם התפתחות זו היה בה משום מעבר בלבד לקראת מצב חדש, שהיה עתיד להתגבש אחרי מלחמת העולם השנייה. עוד כדאי לציין בסיום הפרק הנוכחי, שהתקופה עליה מדובר, היא תקופת השיא בתולדות העבודה היהודית. אף פעם בדברי ימי האומה באלפיים השנים האחרונות מקצועות עבודה לא זכו למעמד כמעמדם בתקופה זו. בין אם דבר זה קרה בעקבות המהפכה החברתית בברית המועצות, או בגלל הלחץ הקשה בארצות המדיניות הלאומנית, או שנשארו עוד שרידים חשובים מן ההתפתחות הקודמת בארצות המערב, הסך הכל היה ברור מאד. מספרם של החקלאים היהודים בגולה בתקופת השיא בסוף שנות העשרים עלה עד כדי רבע מיליון בברית המועצות, מאה וחמישים אלף בשאר הארצות במזרח-אירופה (פולין, בסרביה, רוסיה הקרפטית ועוד), מאה אלף בארצות הברית, 25 אלף בארגנטינה, ושוב מספר כזה בשאר ארצות המערב (קנדה, ברזיל, אורוגואי, ועוד), סך הכל אפוא בין חמש מאות וחמישים עד שש מאות אלף נפש, קרוב לארבעה אחוזים של האוכלוסייה היהודית בעולם בימים ההם. כמעט פי חמשה עלה עליהם מספרם של הפועלים, עד כדי שלושה מיליון (מהם קרוב למיליון בארצות הברית, אותו מספר בברית המועצות, כחצי מיליון בפולין, והשאר בארצות אחרות). קשה יותר להעריך מספרם של בעלי-מלאכה יהודים, שכן במפקדי האוכלוסייה לרוב אינם מבדילים ביניהם לבין העוסקים בתעשייה, ושוב לא תמיד אפשר להבדיל בין העומדים ברשות עצמם לבין שוליות ועוזרים, הנמנים בין הפועלים. לפי הערכה בראשית המאה היו אז בעולם כארבע מאות וחמישים עד חמש מאות אלף בעלי-מלאכה יהודים, מהם כשלוש מאות אלף ברוסיה (יחד עם פולין), כששים עד שבעים אלף במונרכיה ההבסבורגית, והשאר בארצות אחרות; אם נכפיל מספר זה פי שישה שיכלול גם אנשי המשפחות - ועדיין המשפחות היהודיות היו אז גדולות - הרי כחלק הרביעי של האומה פרנסתו אז הייתה על המלאכה. אין להניח שמספרים אלה נשתנו שנוי רב בתקופה שבין שתי המלחמות (ירד אמנם במידת מה חלקם של בעלי-מלאכה בברית המועצות, ולעומת זאת הוא עלה בפולין, החורבן בא עליהם בימי השואה, שאז יחד עם המיליונים שנרצחו, נרצחו גם מאות אלפים חקלאים וגם במערב-אירופה, בעיקר בצרפת ששם פנו למלאכה רבים מבין המהגרים החדשים). אם נצרף אפוא שלושה סוגים אלה של חקלאים, בעלי-מלאכה ופועלים, הרי נגיע לסך הכל של חמשה מיליון וחצי עד ששה מיליון, כלומר שליש האומה בתקופה שבין שתי המלחמות, שפרנסתו הייתה על עבודה גופנית לסוגיה.

ד.

תמונה אחרת לגמרי תתגלה נוכח עינינו שעה שמדובר על התפתחות העניינים בימינו. לכאורה התפתחות זו רחוקה מלהיות מעודדת, מן השכבות הרחבות של העובדים היהודים בתקופה שבין שתי המלחמות לא נשארו אלא שרידים בלבד בימינו. ופועלים ובעלי-מלאכה יהודים במזרח-אירופה; אולם גם אחרי המלחמה לא הוקמו העמדות מחדש. מספרם של חקלאים יהודים בגולה אינו עולה כיום על מאה וחמישים אלף, מהם שני שלישים בארצות הברית, והשאר בארצות אחרות (בעיקר בארגנטינה); בברית המועצות נשארו אלפים אחדים בלבד, רובם במחוז האוטונומי היהודי (שגם מיהדותו לא נשאר אלא מעט מאד) בבירובידז'אן. גם מספרם של הפועלים היהודים ירד פלאים; הוא בודאי אינו עולה על שלוש מאות ועד ארבע מאות אלף (יחד עם בני משפחותיהם) בארצות הברית, ופחות מזה בברית המועצות; בשאר הארצות כמעט ואפשר למנותם על אצבעות הידיים. גם מן המלאכה היהודית נשאר מעט מאד בימינו, סך הכל אילו עשרות אלפים, בעיקר בפולין (שם הם מאוגדים בקואופרטיבים ליצירה) וגם בשאר הארצות במזרח-אירופה ובמזרח הקרוב. תופעה זו עלולה במבט ראשון לעורר דאגה לא מעטה מבחינה כלכלית ומוסרית כאחת. אולם מולה ניצבות שתים אחרות המחלישות בהרבה רגש זה. ניצבת ראשית כל העובדה של מצבם הכלכלי האיתן של היהודים כמעט בכל הארצות, כפי שכנראה לא היה אף פעם בתולדות הגולה. במערב זכינו לשיא חדש במובן זה, לא רק בארצות, שבהן מסתמנת פריחה כלכלית כללית, כגון ארצות הברית או ארצות מערב-אירופה (כולל גרמניה המערבית), אלא גם באחרות, שהמשבר שם הוא תופעה שכיחה למדי, כגון באמריקה הלטינית; וגם בארצות הגוש המועצתי שבהן גדלה מצוקת היהודים מיד אחרי המלחמה, נסתדרו העניינים בסופו של דבר, ועל מחנק כלכלי אין בודאי לדבר שם, אף אם מורגשת יפה המצוקה המוסרית והתרבותית-לאומית בברית המועצות. בשים לב לכך שבשתי קבוצות אלה של ארצות יושב הרוב הגדול של יהודי הגולה, הבעיה הכלכלית היהודית כמעט ונעלמה בימינו. עוני המוני שהיה מנת חלקם של חלקים לא מעטים באוכלוסייה היהודית בתקופות הקודמות, בעיקר במזרח-אירופה (וכאן שוב בעיקר בפולין), אינו ידוע בימינו פרט לאילו ארצות במזרח הקרוב, כגון מארוקו או אירן, וגם שם המצב נשתפר בהרבה. מצב זה אינו מוגבל ליהודים בלבד. כאן באה אפוא התופעה השנייה, והיא הפריחה הכלכלית הכללית בעולם של היום. היא מורגשת יותר בארצות המערב, מאשר בגוש המועצתי, אולם גם שם סימניה ברורים למדי. לפיכך מעמדם האיתן של היהודים אינו בחינת יוצא דופן, כפי שהיה כמה וכמה פעמים בדורות הקודמים, אלא הוא מהווה חלק, תכופות אמנם חלק בולט מאד, בהתפתחותה הכללית של החברה בימינו. תוך כדי כך נעלמת במידה לא קטנה הבלתי נורמליות כביכול במעמדם המקצועי והסוציאלי של היהודים. חלקה הקטן של החקלאות בחיי האוכלוסייה היהודית נקשר בדינמיקה החברתית הכללית. מעמדה של החקלאות מצטמצם כמעט בכל הארצות, והוא מתקרב באילו ארצות, דווקא המפותחות בעולם, כגון אנגליה או ארצות הברית, למצב הדברים באוכלוסייה היהודית כפי שהיה בשנות העשרים או השלושים (אמנם בינתיים באה אצלנו ירידה נוספת), ואפילו בארצות מזרח-אירופה ששם עוד לפני דור אחד או שנים הרוב הגדול של האוכלוסייה פרנסתו הייתה על החקלאות, רוב זה יורד בלי הרף. ושוב אין לראות כתופעה בלתי-נורמלית חלקם הגדל של מקצועות התווך ושל המקצועות החופשיים בקרב היהודים על חשבון מקצועות העבודה; גם זו היא תופעה כללית, המסתמנת בעיקר בארצות המערב כמעבר של נקודת הכובד משטחים שניים בכלכלה (בעיקר ממלאכה ותעשייה) לשטחים שלישיים (תווך ומקצועות השרות) כאחת מתופעות לוואי של העלייה ברמת החיים. גם ההגיון שבהתפתחותם הסוציאלית של יהודי הגולה, הנראה לכאורה כמוזר למדי, נעשה מובן יותר לאור ההשוואה עם הנעשה באומות העולם. הדרך שהובילה ממעמדם של היהודים כעם טיפוסי של מעמד בינוני בראשית המאה לקראת דיפרנציציה סוציאלית בשנים הבאות, היה בה בלי ספק משום התקדמות מבחינה כלכלית וסוציאלית כאחת. התגבשות הפרולטריון היהודי בממדים רחבים תחילה בארצות הברית, ואחרי כן בברית המועצות וגם בפולין, אף כי שונים היו גורמיה, ושונות תכיפות התוצאות הישירות, בסופו של דבר הביאה הקלה רבה בעקבותיה. אולם תופעה זו לא הייתה בת קיימא. עם עליתם הכלכלית של היהודים, ועם העלייה ברמת חייהם, נקודת הכובד עברה מן הפרולטריון של עובדים פיזיים ל"פרולטריון בצווארון לבן, כלומר השכבות של פקידים ועוזרי מסחר. בברית המועצות משמעותן של תמורות אלה עלתה, כפי שראינו, על המשמעות המקצועית, שכן השכבות הרחבות של סוחרים ועוסקים במקצועות תיווך אחרים, המשיכו פעילותם הקודמת כפקידים במנגנון הממלכתי שהוקם על חורבות המעמד הבינוני; אולם גם מבין העובדים בתעשייה או מבין בניהם רבים מצאו דרכם לפקידות, בעיקר במשקים הכלכליים של המדינה. ואילו בארצות הברית ששם היציאה משכבות הפרולטריון התעשייתי התחילה במידת מה עוד לפני המלחמה הקודמת, ועלתה לממדים גדולים בתקופה שבין שתי המלחמות, נוצר תוך כדי כך מעמד בינוני מבוסס יפה במקצועות תווך, ועל ידו קמה שכבה רחבה של פקידות, במקצת פומבית, ולאין ערוך יותר במסחר ובתעשייה. גם שכבה זו, אף אם מבחינת המונחים החברתיים רגילים לסמנה כחלק הפרולטריון, לאמיתו של דבר הרגישה עצמה (כפי שמרגישים גם חלקים גדולים מבין פועלי התעשייה בארץ זו) כחלק המעמד הבינוני באורח חייה ובגישתה החברתית. ושוב נתגלה כאן כוון אחר אחרי המלחמה האחרונה. גם הפקידות נדחקת יותר ויותר הצדה, ובמקומה מופיע מעמד בינוני חדש של אנשים העומדים ברשות עצמם. כמה וכמה סימנים של התפתחות זו הופיעו אפילו בארצות הגוש המועצתי, אף אם יש בהם כאילו משום סתירה לעצם היסודות של המשטר. אמנם נשארו השכבות הרחבות של פקידות. אף ההפליה האנטי-יהודית המורגשת כיום בברית המועצות לא הספיקה לפגוע בהן פגיעה של ממש; אמנם נדחקים רגלי היהודים בשרות פומבי על סוגיו השונים (בעיקר בצבא ובשרות דיפלומטי), אולם במשקי המדינה חלקם של היהודים נשאר ניכר למדי, ועל ידם נמשך תהליך הגידול של המקצועות החופשיים, שבו היהודים תופשים מקום חשוב. המספרים שנתפרסמו לפני שנים מספר במכתבם הגלוי של מספר אינטלקטואלים יהודים כתשובה ל"מסע ההשמצה האנטי-סובייטי", הבאה להוכיח שאין אנטישמיות בברית המועצות, הם בלי ספק ממקורות רשמיים (כשם שהמכתב כולו הוכן כנראה במשרדי הממשלה), ואף אם יש בהם משום הגזמה מה, אין להניח שהם כולם מזויפים. לפי זה מתברר שהיהודים על אף היותם לא הרבה יותר מאחוז אחד באוכלוסייה, מהווים בכל זאת 14,7% בין הרופאים, 8,5% בין סופרים ועיתונאים, 10,6% בין עורכי דין, ה7,7% בין האומנים. כך נוצרת אפוא שכבה רחבה של אינטליגנציה מקצועית, שהיא כולה שכבת אנשים עומדים ברשות עצמם, וכנראה מבוססים יפה מבחינה כלכלית. בממדים לאין ערוך יותר רחבים מתקיים תהליך זה בארצות המערב. האוכלוסייה היהודית נהפכת כאן מחדש לאוכלוסיית המעמד הבינוני לאחר שבמשך זמן מה הייתה תחילה אוכלוסיית עובדים במשקי תעשייה ואחרי כן גדל בה חלקה של הפקידות. לכאורה יש בכך משום שיבה למסורת של העם היהודי כעם המעמד הבינוני כפי שהיה במאה הקודמת ובראשית המאה הנוכחית; אולם לאמיתו של דבר המרחק בין שתי תופעות אלה הוא כמרחק השמים מן הארץ, שכן אז דובר במעמד בינוני של חנוונים ובעלי מלאכה ואנשים ללא מקצוע ברור בידיהם שנלחמו קשה על פת לחמם, ואילו היום זה הוא מעמד של סוחרים ואנשי תעשייה, ובמידה גוברת והולכת אנשי מקצועות חופשיים, והם משכבות ציבור המבוססות ביותר. בארצות אירופה (בעיקר במזרח-אירופה) בימים ההם המעמד הבינוני היהודי היה תכופות כיוצא דופן בחיי הכלכלה, והגביר את הנטיות האנטי-יהודיות; ואילו היום הוא צועד יד ביד עם ההתפתחות הכללית, ותופש תכופות מקום בראש בה. בצורה הכבירה ביותר התפתחות זו - ביחס לכוון הכללי בחיים הכלכליים, וביחס לחלקם של היהודים בו - מתקיימת על אדמת ארצות הברית. לא תמיד ניתן הדבר להגדרה מספרית מדויקת שכן במפקדי האוכלוסייה היהודים אינם מופיעים כקבוצה בפני עצמה; אולם מספיקות הדוגמאות המעטות בימינו (שמספרן בודאי עוד יגדל, כי היהודים עצמם דואגים לחקר המצב), בכדי להבליט התפתחות חשובה זו. מחקר שסודר בעיר לוס אנג'לס (היום הקהילה היהודית השנייה בגדלה בארצות הברית אחרי ניו-יורק) גילה שאחוז בעלי עסקים משלהם נשתווה שם עם הפקידות (שניהם 31,1), ואם נוסיף עליהם אנשי המקצועות החופשיים (16,9%) הרי הם מהווים כמעט מחצית האוכלוסייה היהודית. רק קצת יותר מחלק החמישי (20,9%) מהווים הפועלים, לא הרבה יותר מאנשי המקצועות החופשיים. לא פחות מאלפים המספרים מקנדה, שזו היא אגב אחת הארצות המעטות, בה מתפרסמים מטעם המשרד הסטטיסטי מספרים מדויקים ביחס לאוכלוסייה היהודית. במשך עשרים שנה בלבד משנת 1931 עד 1951 עלה שם אחוז בעלי עסקים משלהם באוכלוסייה היהודית מ24,3- עד 34,8, ואחוז אנשי המקצועות החופשיים מ3,6- עד 8,6 (כלומר פי שנים וחצי), ואילו אחוז הפועלים והפקידים ירד מ70,6- עד ל56,8-. באמריקה הלטינית לפי הערכות בסוף שנות הארבעים הרכבם המקצועי של היהודים היה כדלקמן:

הארץ	מסחר	מלאכה ותעשיה	חקלאות	מקצועות חופשיים	השאר
ארגנטינה בראזיל מכסיקו	50 66 68,3	30 23 15,6	7 1 -	6 5 2,5	7 5 13,6

לפי אותה הערכה הוו העומדים ברשות עצמם באוכלוסייה היהודית בארגנטינה, 65%, הפקידים 20% והפועלים 15%; בשאר הארצות אחוז העומדים ברשות עצמם היה עוד יותר גדול, ואילו פועלים יהודים כמעט ולא נודעו שם. כדאי עוד להעיר שבמכסיקו לפי הערכה בראשית שנות הששים אחוז העוסקים במסחר ותעשייה עלה עד 85, ואילו אחוז אנשי המקצועות החופשיים עד כדי 10. כאן ההתפתחות דומה אפוא לנעשה בארצות הברית ובקנדה, אף אם המסיבות שבהן היא מתקיימת, שונות בהרבה ובייחוד חסרה ההקבלה בין הנעשה בקרב היהודים לבין מצב העניינים באוכלוסייה כולה. עוד שתי שאלות עלינו לשאול, בהן נסיים הסקירה הנוכחית. א האם חד-צדדיות זו, המקצועית והסוציאלית המסתמנת מחדש באוכלוסייה היהודית בכל הארצות, אינה מסכנת עצם היסודות של קיומה בקרב אומות העולם, כפי שעשתה בשנים ובדורות הקודמים? בסכנה כפולה המדובר: כלכלית, פן יבוא עלינו המשבר בעטייה של תופעה זו; ומוסרית, פן תגדל שנאת ישראל בעולם. התשובה לשאלה זו, היא שלילית, בייחוד אם מדובר בארצות המערב (פרט לאמריקה הלטינית); שהרי הנעשה היום, כפי שהוסבר כבר, אינו בניגוד לכוון הכללי בחיי הכלכלה, כי אם הולם אותו, והיא אינו תוצאת מאבק ללחם, כי אם תופעת לוואי לעלייה ברמת החיים המסתמנת בכל הארצות מסוג זה (וגם בארצות הגוש המועצתי, אף אם קצב ההתפתחות שם היא איטי יותר). רק במקומות שם חסרה הקבלה זו, בייחוד באמריקה הלטינית ששם קיימת מתיחות חברתית רבה כתוצאת הפער בין רמת חיים גבוהה של שכבה דקה (ביחיד מבין בעלי האחוזות) לבין עניים הקשה של מיליונים ועשרות מיליונים, ומשבר כלכלי שם היא תופעה שכיחה למדי, אין לדבר על בטחון גם במצבם של היהודים. לבעיה זו טרם נמצא הפתרון. השאלה השנייה היא בדבר היחס שבין הכוון הנוכחי בהתפתחות העניינים לבין קיומם הלאומי של יהודי הגולה. האם אינה צפויה לו כל סכנה בעקבות הדינמיקה החברתית, המבטלת או לפחות מקטינה בהרבה התהום בין היהודים לבין שכניהם בחיי מקצוע ובמעמד הסוציאלי? הורגלנו לראות בריכוזם של היהודים במקצועות מסוימים ובמעמדות מסוימים אחד היסודות בקיומם הלאומי, והיו אפילו חוקרים שניסו להסביר ריכוז זה כפרי רצונם של היהודים לשמור על קיומם, ושוב יש המנסים לגלות חוק כללי, הקיים כאילו בחברה שלפיו כל מיעוט דרכו להתרכז במקצועות מסוימים כדרך להבטחת קיומו. הכוון בהתפתחות העניינים בשנים האחרונות מערער תיאוריות מסוג זה. התווך הכלכלי על צורותיו השונות חדל מלהיות ה"מונופול" של היהודים, וכן חדל מעמדם הסוציאלי. הצפויה תוך כדי כך סכנה לקיומם הלאומי? אכן היא צפויה באם נניח, שההתבדלות משאר חלקי האוכלוסייה במובן המקצועי והסוציאלי היא בחינת תנאי לעצם קיומם של היהודים. אולם הנחה זו אין לה על מה שתסמוך. עברו הימים בהם נדרשו יסודות אובייקטיביים לקיומה של האומה. הדבר הקובע כיום הוא רצון הקיום, שעליו דיבר אחד העם בראשית המאה הנוכחית, ובינתיים דבר זה נהפך לאחד מנכסי צאן ברזל במחשבה החברתית כולה. המאבק לזכות השוני שהוכרז מטעם התנועה היהודית הלאומית מובנו לא שוני בחיים כלכליים, כי אם בהכרה לאומית, בדרכי מחשבתה של האומה, בשפתה ותרבותה, באמונתה - וכל אלה תלויים בראש וראשונה ברצון האומה.

חזרה לתחילת המאמר

---