ה"שולחן ערוך" ויהדות תימן

מאת משה צדוק

מחנים צ"ד, תשכ"ה (עמ' 61-64)
נדפס ללא הערות



תקציר: המאמר מתאר את הופעת ה"שולחן ערוך" בקרב יהודי תימן והשתלבותו בחיי הקהילה על ידי קבלת פסקיו. בעקבות זאת נכתב ספר "שתילי זיתים" לר' דוד מזרחי, חכם בצנעא, שהוא פירוש והסברים לטור הראשון של השו"ע. מחבר המאמר מביא דוגמאות מתוך הספר הנ"ל וסוקר את תולדות מחברו.

מילות מפתח:
תימן, "שולחן ערוך", ר' יוסף קארו, ה"יד החזקה", הרמב"ם, ר' דוד מזרחי, "שתילי זיתים", הלכות, מנהגים.

ליהודי תימן היה קשר תמידי עם מרכזי היהדות בבבל, ארץ ישראל ומצרים על ידי הספרות. ספרים שנתחבר
ו על ידי חכמי ישראל בכל תקופה ותקופה במקומות אלה הגיעו לתימן בזמן הופעתם.
חכמי תימן למדו בספרים האלה ועשו מהם חיבורים שונים, הן ספרי מדרש הן ספרי קבלה והן ספרי הלכה. בענין פסק הדין בהלכה נהגו יהודי תימן עד זמנו של הרמב"ם לפי קיצור התלמוד של ר' יצחק אלפסי. כשהגיע ספרו של הרמב"ם, "היד החזקה" לתימן, קבלוהו בזרועות פתוחות ושמו את מחברו עליהם לראש ולנגיד. הערכתם של יהודי תימן להרמב"ם ידועה ואין כאן המקום להסבירה. אולם, ראוי להזכיר את דברי הרמב"ן שבעת שהיה צריך להשקיט את אש המחלוקת שהתחוללה בין רבני צרפת נגד "מורה הנבוכים" של הרמב"ם, הוכיחם שמלחמתם זאת עלולה לגרום לפריקת עול התורה מעל אלה המעריצים אותו והוא מביא את יהודי תימן לדוגמא:
"והנני מעיד עלי לפני רבותי שמים וארץ, כי שמענו ממגידי אמת שבכל ארצות מלכות תימן, קהלות רבות עוסקים בתורה ובמצות לשמן, והיו מזכירים שם הרב בכל קדיש וקדיש: בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון, אשר האיר עיניהם בתורה והעמידן בקרן אורה, לבטל מהן גזרות קשות וכובד המס, כי היו כטיט חוצות מרמס, ומעליהם עול מלכות הרים, ויחלו מעט ממשא מלך ושרים, וקהילות אלה בשמעם את דברי האלה היוצאת, הלא יפרקו עול המורא ויגלו פנים בתורה?" (עמוד שמ"א).
הלימוד ב"היד החזקה" בפרט נמשך ולפיו הלכו בכל אורח חייהם עד הופעתו של "שולחן ערוך" לר' יוסף קארו. סגנונו וגישתו של "שולחן ערוך" משך את לבם של יהודי תימן והם למדו בו יחד עם "היד החזקה". ברם, בענייני המנהגים רבים נטו אחרי פסקי דיניו של ר' יוסף קארו. על כן את לימודיהם קבעו בספרו, וב"היד החזקה" השתמשו לעיון ולליבון ההלכה.


שער "ראשי בשמים" שנדפס בנא-אמון, מצרים

אחרי שה"שולחן ערוך" נפוץ ברבים קם ר' דוד בן שלמה מזרחי, חכם בצנעא, וחיבר את "שתילי זיתים" שהוא פירוש, תוספות והסברים לטור הראשון של שולחן ערוך "אורח חיים". מחבר "שתילי זיתים" ראה כי אחרי שהגיע "שולחן ערוך" לתימן נתעוררו חילוקי דעות בקרב הציבור על המנהגים השונים, ועל כן היה נאלץ לכתוב חיבורו זה כדי להתאים את ספרו של ר' יוסף קארו למנהגי המקום. בתחילת הקדמתו ל"שתילי זיתים" הוא כותב:
"והנה יודע כל שער עמי בעוונותינו הרבים אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה ונתרבו פירושי תורתינו בדיעות חלוקת - - - בחילוק הסברות, זה אומר בכה וזה אומר בכה ולא ידע הלומד לאן יפנה דרכו. ואני בעניי משתומם הייתי על המראה, שנה אחרי שנה ולא מצאתי און לי. ואהיה משוטט בדעתי והסכמתי עלתה להיות לימודי בספר שחיבר מורינו הקדוש מאורן של כל ישראל שהקים דגל התורה והראה זיוה והודה והדרה מקצות הארץ ועד קצותה, הלא הוא איש האלקים מהר"י קארו זכותו תעמוד לנו ולכל בית ישראל."

חילופי מכתבים בין חכמי ירושלים וצפת בקשר לסמיכה,
מתוך ספרו של רבי לוי בן חביב (הרלב"ח)


ר' דוד מזרחי כתב את חיבורו רק משום שכל בית ישראל קבל את שולחן ערוך "פונים אליו ונסמכים לאהבת הקיצור" ובעיקר משום שהוא מביא את הדינים הנמצאים בספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים, דבר שלא נמצא בספרי הפוסקים שקדמו לו. אחרי שמחברינו מזכיר את חילוקי הדעות בקרב הקהילה בעניני מנהגים שונים, הוא מעיר מתוך ענוה, ואולי כדי שלא יקומו לו יריבים, שהוא כותב את חיבורו זה רק לאלה הסרים למשמעתו: ומכל שכן
"שראיתי באיזה מבני עמנו שועלים קטנים מחבלים כרמים מחפשים אחר מה שיישר בעיניהם, קולו של זה וקולו של זה - - ולפיכך דחקתי עצמי ונכנסתי לפנים ממחיצתי להעתיק לי הספר הזה. ויודע אני בעצמי שאיני כדאי ולא ראוי למלאכה הזאת, להועיל לי ולבני יעזרם אל ולמי שסר אל משמעתי".
אחרי דברי ההסבר האלה מביא ר' דוד מזרחי קטעים מהקדמתו של ר' יוסף קארו וכולו התפעלות מהספר, מהסגנון ומגישת המחבר ועל זה הוא כותב:
"הנה אחר שתעיין בדבריו אלה בדיוק, אם בעל נפש אתה ויש לך חיך יטעם אוכל ותשתה בצמא את דבריו, תדע תועליות החיבור הקדוש הזה אשר כמוהו לא נהיה מן העולם וכמוהו לא יהיה עד יבוא מורה צדק במהרה בימינו אמן. - - - הנה אחר שתקרא כל מה שאמר, תדע על איזה דרך נתיסדו אלה החיבורים. אם עיני שכל לך, מעתה לא תזוז מללמוד בהם ואל תט ימין ושמאל מאמרי פיהם. והפורש מהם כפורש מן החיים".
ר' דוד מזרחי נתקל בהגהות ל"שולחן ערוך" של ר' משה איסרלס, הנקראים "המפה" במנהגים שאינם מקובלים אצל יהודי תימן. ועל כן הרשה לעצמו לקצרם והניח רק את אלה שהן מתאימות לרוחו של שולחן ערוך:
" ולכך ראיתי אני הצעיר בתלמידים בדעתי החלושה והקלושה להעתיק לי ספר השולחן ערוך פשוט. ומדברי הגאון רמ"א ז"ל מה שהוא שייך לדברי הש"ע ואפשר שיהיה מוסכם לדעתי אפילו על צד הדוחק. והשמטתי מה שהוא סותר וגם המנהגים. כי מה בצע הלאות אנשים כמנהגים שאינם נוהגים אצלינו, אחר שכבר נתפשטו דיני הש"ע ומנהגיו בכל הארצות וכל הפוסקים ז"ל אינם קוראים לו אלא בשם "מרן" - להודיעך כי הוא מרא דארעא".
בהמשך דבריו הוא כותב שהשולחן ערוך נפוץ בתימן בימיו יותר מכל ספר אחר, ורבים נוטים אחריו "אחר שהיו קדמונינו ז"ל בכל עניניהם על פי חיבור הרמב"ם. ועל אף מחירו היקר רבים מזילים הונם ולוקחים אותו - על פיו יצאו ועל פיו יבואו, זולת בדיני טרפיות שאינם נוהגים כדבריו".
ר' דוד מזרחי הרבה להשתמש בספרו של ר' מרדכי בעל הלבושים ומזכיר את הספרים שבהם נעזר לחיבורו זה. ואגב הוא מודה לה' שמיד כשהתחיל לכתוב חיבורו זה הגיעו לתימן "דרך אניה בלב ים" ספרים שונים כמו "מגן אברהם", "לחם חמודות", פרי חדש", ועוד, מהם ליקט מנהגים ודינים שונים המתאימים לרוחו של השולחן ערוך "ועשיתי אותם סביב לדברי רבינו ודברי הרמ"א וקראתי שם הספר "שתילי זיתים", ע"ש הכתוב: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך" (תהילים, קכ"ח), שכולם שותים מימיו ונסמכים על שולחנו ונהנים משולחנו".
מחברנו כלל בחיבורו את כל ספרי הפוסקים: הרמב"ם, הרי"ף, הרא"ש, הרשב"א, הרדב"ז, כן הוא מביא את דברי התלמוד והזוהר, ספרי האר"י ושאר ספרי המקובלים. בפרק "אזהרת מצות טלית" הוא פותח בדברי הזוהר פרשת לך לך: "כל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטיפותא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה, כד עייל בההוא עלמא, קאים בלבושא טינופא דלא איצטריך וקאים בדינא עליה".
(כל אדם שלא זכה בעולם הזה להתעטף בעטיפת המצווה ולהתלבש בלבוש המצווה, כשהוא בא לעולם ההוא, מתעורר בלבוש מלוכלך ועומד בדין עליו).
"שתילי זיתים" הוסיף להפצת "שולחן ערוך" בין יהודי תימן וגרם לחיבובו בין המוני העם ועל כן היו קוראים לו סתם "שולחן".

מתולדות המחבר


ר' דוד מזרחי (משריקי) נולד סביב שנת התנ"ו (1696) ונפטר בשנת התקל"א (1771) בעיר מולדתו צנעא. היה שוחט ובודק ושרת את הציבור בהוראה בבית הכנסת "אל אוסטא", אחד משני בתי הכנסת הגדולים בעיר, שיסדו הנגיד ר' שלום בן אהרן אל עראקי מאותה משפחה שהיגרה ממצרים לתימן במאה השלוש-עשרה. בית כנסת זה היה מפורסם בגדלו והיה מכיל מאות מתפללים קבועים ותמיד היה מלא מפה לפה. בבית כנסת זה היתה ישיבה של תלמידי חכמים, ומתוך לימוד ועיון, שקלא וטריא, של בעלי תורה קם ר' דוד מזרחי וחיבר את חיבורו זה. על לימוד התורה בבית כנסת זה כותב הרב יוסף צוברי: "על הישיבה הקדושה הקבועה, שהתקיימה בו ברציפות דור אחר דור, יום יום ולילה לילה, לריבוץ תורה ברבים, משנה ותלמוד, פוסקים ראשונים ואחרונים, הזוהר הקדוש וספרי מוסר, כשבראשה עמדו רבנים דגולים בעלי שעור קומה, ואנשי מופת המה".


שער "בדק הבית" שנדפס בונציה, שנת שס"ו

ר' דוד מזרחי העמיד תלמידים הרבה, בתוכם הרב הנודע ר' יחיא צאלח המכונה מהרי"ץ. לר' דוד היו מופנות שאלות מעניני אורח החיים שם והוא היה עונה עליהם ובסוף אספן בספר, שקראו "רביד הזהב". כן החל לחבר פירוש ל"יורה דעה" והגיע עד סימן ק"י. ועל זה הוא כותב: "ואלוקי צורי אחסה בו אשר עד כה עזרני להשלים חלק "אורח חיים" עם קצת מחלק "יורה דעה" וקצת שאלות ותשובות וקראתי אותו "רביד הזהב", כי הוא בעקבות הרב הקדוש המשביר. כי לא כוונתי במלאכה הזאת לכבודי ולא לכבוד בית אבי אלא לכבוד השי"ת היודע מחשבותי ולכבוד תורתו הקדושה ולכבוד רבינו הקדוש הזה שנשא כל ישראל וכלכלם בשברו כאשר ישא האומן את היונק".
ר' דוד מזרחי היה דייקן בעיונו ובלשונו וכשהוא מביא את דברי הפוסקים השונים הוא מציין את המקור של כל אחד ואחד מהם. הוא העתיק את לוח העיבור של ר' חזקיה די סילוה ולפני כן הביא את דברי ר' מרדכי בעל הלבושים על ענין המולדות שיהיו מעין הסבר למעיין. ועל כך הוא כותב: "ודע לך האהוב הרואה, שלא שלחתי יד בדברי החכם הנכבד ר' חזקיה ז"ל, עד שבדקתי אחריהם בחיפוש אחר חיפוש מדאגה מדברי המדפיסים, כמה וכמה פעמים, שמעידים ומגידים ופיהם כמאה עדים, שכשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לדפוס בלא טעויות. - - - ותהילה לאל שמצאתי הכל משופה ומנופה ולא יאונה לצדיק כל און".

דוגמאות מ"שתילי זיתים"


והרי מספר דוגמאות: ר' יוסף קארו פותח ספרו במשפט: " יתגבר כארי", ור' דוד מעיר: "נגד היצה"ר. ור' יוסף קארו ממשיך: "לעמוד בבוקר לעבודת בוראו" ור' דוד מזרחי מעיר: "ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמור איך תעמוד משנתך ועדיין לא שבעת משנתך, יתגבר עליו לקום".
בסימן ק"פ כותב ר' יוסף קארו: "אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון", ור' דוד מזרחי מוסיף: "שיהא ניכר לכל, שמברכים לשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו ועוד שאין ברכה שורה על דבר ריק, כענין אלישע והשונמית, ואותו הלחם הוא מקום לחול עליו שפע היורד מן השמים ע"י ברכת המזון".
ר' יוסף קארו כותב בסימן רצ"א: "יהא זהיר מאוד לקיים סעודה ג'" ור' דוד מוסיף: "יקרא וישנה בבית המדרש עד המנחה ואחר יקבענה".
על היציאה מתחום שבת כותב ר' יוסף קארו בסימן ת"ה: "מי שיצא חוץ לתחום" ור' דוד מוסיף מילה אחת: "לדעת", כי ביציאה שלא מדעת הדגיש מחבר שולחן ערוך רק בסוף הסימן.
על דין רחיצה במים חמים בשבת כותב ר' יוסף קארו בסימן שכ"ו: "אסור לרחוץ גופו אפילו כל אבר ואבר לבדו, אפילו במים שהוחמו מערב שבת". ור' דוד מוסיף: "גזירה שמא יבוא להחם בשבת".
בסימן תר"ו כותב ר' יוסף קארו: "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו". ור' דוד מוסיף: "הוא בעצמו ולא על ידי שליח". ר' יוסף קארו ממשיך: ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שנייה ושלישית". ור' דוד מוסיף: "דכתיב: אנא, שא נא ועתה שא נא, הרי ג' פעמים. הא שהוא לשון בקשה ויפייס בכל פעם במין ריצוי אחר".

הדפסת ספריו:
"שתילי זיתים" נדפס בפעם הראשונה בשנת תרמ"ה בתוספת "שושנת המלך" הערות למנהגי תימן לר' שלום חבשוש. בשנת תרנ"ה נדפס במהדורה אחרת בלי "שושנת המלך" ובמקומו חיבור בשם "עינות מים" לר' יעקב מרדכי במוהרצ"ה איש ירושלים. ר' יעקב התחיל לכתוב חיבורו זה בשנת תרמ"ה ומתוך כבוד למחבר "שתילי זיתים" צרף אליו את חיבורו: "ועל זה הוא כותב בהקדמתו: "ראיתי איש זקן קדוש ה' מכובד, עוטה מעיל החכמה ותורת אלוקיו בליבו התמימה ועולה במעלות "שתילי זיתים" סביב לשולחן אשר לפני ה', חיכו ממתקים וכולו מחמדים, זקנים יכבדוהו על טובו, יתפלאו שכלל בלשון קצר וצח את כל פרטי הדינים מהקדמונים".
הפירוש ל"יורה דעה" נקרא "ראשי בשמים" והוא נדפס במצרים בשנת תרנ"ה. ל"רביד הזהב", שאלות ותשובות, צורפו גם שאלות ותשובות של בנו ר' יחיא מזרחי שהיה דיין בצנעא, והוא נדפס על יהודה נחום, תל-אביב, תשט"ו.
"אורח חיים" עם "שתילי זיתים" ו"שושנת המלך" נדפס בצילום מחדש, בארץ לפני עשר שנים.


לתוכן "שולחן ערוך"