"שאו מרום עיניכם יראי מי ברא אלה" -

"הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאיו, הללוהו שמש וירח - - - ההרים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים, החיה וכל בהמה, רמש וכל צפור כנף".

"ידיד נפש אב הרחמן - - ירוץ עבדך כמו איל, ישתחווה אל מול הדרך",

"זה כמה נכסוף נכספתי לראות בתפארת עוזך",

"נפשי חולת אהבתך".

ש"פעם אחת קיבל הבעש"ט שבת על השדה, והיו שם צאן רועים על פני השדה, והגביהו בשעת מעשה את רגליהם הראשונות למעלה, ועמדו רק על שתי רגלים האחרונות בעמידת איש",

"מחמת שקידש הבעש"ט את כל העולם והעלה בשעת קבלת שבת את כל העולם למקורו הראשון, אז ממילא כל הברואים - - - אשר עמדו שם אז אצלו, הגם שאין בהם דעת מכל מקום, כיון שמעט החיות המלובש בהם נתעלה למקורו הראשון, ממילא הגביהו את עצמם".

"כל העולמות חפצים ליראה את שמו", ואף "מרוצת השמש בכל יום שאנו רואים משום שחשקה ומשתוקקת ורוצה בכל יום להשיג אור עליון יותר ממה שמשיגה",

נפתחו ה'שמים ו'אראה מ'ראות א'לוקים, ראשי תיבות אמונה".

"אין עוד מלבדו",
"את השמים ואת הארץ אני מלא",

ו"אין לך דבר בעולם שאין עצם האלוקות מסתתר ומצטמצם בו",

"לית אתר פנוי מיניה"

"רק הגר"א בסמכותו האדירה יכול היה לעמוד בניסיון הזה, לכנס במחיצה אחת את הפיסיקה הכימיה והבוטניקה, יחד עם הפילוסופיה המתחדשת, ולכרוך אותם עם הקבלה והתלמוד. ניסיון זה לא נשנה שוב וגם לא הייתה כל אפשרות לכך, בגלל ההתפתחות הכבירה שחלה בשיטות המדע הסותרות זו את זו ומתחלפות מפרק לפרק, ובגלל הכיוון הכופר שבו נקט המדע החדיש". -

"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" - הוא יסוד היהדות" --

"אין - העולם מתנהג על פי הטבע כמאמר האפיקורסים, רק הכל ברצונו ויכולתו".

"לפני אלף שנה היה האוויר הרוחני עכור ומעובה, עד כי האמינו בטרוף שיטת קדמות העולם, היום התבהר האוויר, והשיגעון הזה נעקר ממוחות החכמים".

"מהו הנס הגדול שבקריעת ים סוף, וסיפר לו כי הוא חישב חשבונות על פי חכמת התכונה, ולפיהן הגיע למסקנה כי באותו רגע עתיד היה הים להיבקע, ורק בדרך מקרה עברו בני ישראל באותה שעה בתוך הים, היה כאן אפוא מקרה בלבד שהזדהה עם הליכות הטבע ואין כאן נס כלל".

"ובכן, דע לך כי הקב"ה אשר ברא את השמים ואת הארץ, קבע גם את דרכי הטבע המחייבים, לדעתך, לפי חכמת התכונה, והוא שקבע מימות קדמות העולם כי בשעת יציאת בני ישראל ממצרים, יבקע הים לפניהם והם יעברו בתוכו בחרבה".

"כל חכמתם וחקירותיהם של חכמי אומות העולם הוא רק עד הגלגלים, ומשם ולמעלה אינם יודעים מאומה, וגם עד הגלגלים ברוב הדברים הם נבוכים ותועים מאוד, עד שאינם יודעים דבר על בוריו",

"במקום שמסתיימת חכמתם של החוקרים, משם מתחילת חכמת הקבלה הקדושה".

"ההשגחה הפרטית היא על כל הנבראים, גם על הדוממים והצומחים, כי אין לך דבר שלא יהיו משגיחים עליו מלמעלה בכל הפרטים, והכל נעשה בכוונה מיוחדת".

"לית אתר פנוי מיניה והכל מלא מאור אין סוף".

"הטבע הוא אחד מאופני התגלות האלוקות לברואיו",
"תכלית בריאת העולמות הוא לשם התגלות מלכותו,
ותכלית בריאת האדם - לקיים מצוות בוראו".

"הקב"ה מתגלה לבני האדם בשתי דרכים:
דרך המלך - הדרך הכבושה, שכל העולם הולכים בו, והיא דרך הטבע,
ו"נתיב", הוא דרך שאין הולכים בו כל העולם, ואינו מגולה לכל" -

"כשאדם מסתכל בדבר הוא יודע שאין בו בדבר הזה שום דבר משלו, אלא כוח אלוקותו יתברך, השרוי בתוכו, בחינת כוח הפועל בנפעל, וזולתו אין ואפס".

"הכל ביחד אחדות פשוטה, רק הגופים מחולקים".

"בכל הדברים יש כוח הפועל בנפעל, ומי שיש לו כוח הראות וחזקה הראיה שלו יכול לראות כוח הפועל בכל כלי מעשה".

"הפועל והנפעל הם אחדות פשוטה ואינם נפרדים", "כל דבר שיש בעולם, הכל מלא מהבורא יתברך שמו, וכל הדברים הנעשים מכוח מחשבות בני אדם בתחבולות, ואפילו דבר קל שבקלים שנעשה בעולם, הכל הוא מהשגחתו יתברך",

"הוא יתברך שורה באדם, ואם רואים בני אדם - רואה תכניתם ושומע קולם, ודבריהם וחכמתם הוא הכל חיות הבורא יתברך הנמשך בהם - - - רק שהוא מלובש בכלים מכלים שונים, כביכול".

"לעולם ה' דברך ניצב בשמים",

"דברך זה שאמרת "יהי רקיע", תיבות ואותיות אלו, הן ניצבות ועומדות לעולם, ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם, כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן, היו כל השמים כאין וכאפס ממש והיה כלא היה כלל",

"בעשרה מאמרות נברא העולם", וברגע שהיו האותיות מעשרה מאמרות אלו מסתלקות וחוזרות למקורן, הייתה הארץ הלזו הגשמית, בחינת דומם ממש, חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש".

"במלך אחד חכם גדול, שעשה באחיזת עיניים חומות ומגדלים ושערים, וציווה שילכו אצלו דרך השערים והמגדלים, וציווה לפזר בכל שער ושער אוצרות המלך, ויש שהלך עד שער אחד ולקח ממון וחזר וכו', עד שבנו ידידו התאמץ מאוד שילך דווקא אל אביו המלך, אז ראה שאין שום מחיצה מפסקת בינו לבין אביו, כי הכל היה אחיזת עיניים".

"אין דבר בעולם יוצא מייחודו, ואחדותו יתברך מסתתר בכמה מחיצות וחומות של ברזל, אבל אנשי הדעת יודעים, שכל מחיצות וחומות ברזל וכל לבושין וכיסויין הוא עצם מעצמותו יתברך, דלית אתר פנוי מיניה".

"המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה מתחייב בנפשו",

"הבריאה הייתה באופן שיוכל ללמוד עבודת השי"ת מכל דבר, ובכל דבר מהבריאה יש בו עניין בתורה ללמוד ממנו איזו הנהגה או סוד, וזהו שבחו של הקב"ה "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר ברא",

"אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה, יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי? הלא אם הייתה מתה לא היה לה עוד זה הפנים, אם כן מנין לה זה, ע"כ זה בא מכוח אלוקי המתפשט בה, הוא נותן לה כוח היופי והאדמימות".

"למה לי למשוך אחר החלק, טוב לי להתדבק בשרשא ועקרא דכל עלמין, ששם כל היפויים, וכן מה שמסתכל בשאר גשמיות כגון בכלי, יחשוב מניין בא לכלי זה הנוי והצורה, ע"כ החומר היא הפסולת והנוי והצורה היא הרוחני והחיוני מזה הכלי, הוא ע"כ חלק אלוקי ממעל, וכך הוא עשוי להתקרב לתשובה, דווקא ע"י בחינה מחשבתית של החומר הגס ביותר.

"ואין לטבע שום הנהגה וממשלה כלל, כי אם מה שההשגחה העליונה מעניקה לה",

"צריך להאמין באמונה שלמה כי כאשר האדם מנענע אפילו באצבע קטנה מנענע עולמות עליונים רוחניים", ואם אתה רואה צרור הניתז ממקום למקום או עלה המרשרש ברוח, סימן שכך נגזר עליו ממרום ויש בכך כוונות עליונות".

"אין לך דבר שאיו לו מקום", אם אדם הולך בדרך ומגלגל דרך הילוכו צרור או אבן, הרי זה על פי ההשגחה העליונה, שעד עתה היה צריך לנוח במקום הזה ומעתה במקום אחר",

"בשעה שאני עומד על סף העולם הזה, הריני חוזר ומצהיר ומוכן להישבע על כך בנקיטת חפץ, שכל מה שאדם מזיז ומניע באצבעו הקטנה או באישון עינו, הרי זה הכל מכוחו, שכן אין אדם עשוי להרים אפילו גבעול קש אלא בכוחו של הקב"ה, ומכאן שאין כל יסוד להכליל פעולה כל שהיא או אף אפשרות כזו בכלל "טבע".

"שמעז נא רבותיי, הנה האש מתלקחת ומתפשטת, אולם עלינו להאמין כי מלאכים עומדים ומשגיחים, כי לא תישרף קורה אחת יתרה על המכסה שנדונה לשריפה בגזירת הקב"ה.

"הקב"ה קבע כאן את מקומו של גרגיר זה, וכל המפקפק בדבר אינו בגדר מאמין".

"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" -

כי לאחר שבני ישראל ראו את הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו על ים סוף, הבינו שאף הטבע הוא בבחינת נס, ואף האדם ההולך ביבשה זקוק לנסים כדי לצאת בשלום.

"בין העניינים שיתחדשו בעתיד לאחר ביאת המשיח הוא, כי כל מה שבטבע ייראה כלמעלה מן הטבע".
"יודו לה' חסדו" - באמת אין לחסדי השי"ת כל גבול, ואלה שהגיעו להכרה יודעים "שאין כל הבדל בין הטבע ובין למעלה מן הטבע, אולם, "ונפלאותיו לבני אדם", אנו מתפללים ומבקשים שגם בני האדם יושבי חושך וצלמוות, שאינם מבחינים בדברים שהם כביכול מדרך הטבע, אולם הם מתפלאים מדברים שהם למעלה מן הטבע "יודו לה' על נפלאותיו".

"להתוודע ולהיגלות שכל מלה בסיפורים אלה היא קודש קדשים, ורק מי שלבו שלם ובקי היטב בספרי קודש, ובפרט בספרי הזוהר וכתבי האר"י יוכל להבין קצת מעט רמזים מאלו המעשיות",

"מפני מה מצורע טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות"?
"יבוא קול צפרים טהורות ויכפר על המצורע שלקה",

"ניגון נעים ונפלא עד מאוד".

"האילן הגדול שכל חיות השדה יבואו לחסות בצלו, ועל ענפיו ישכנו כל צפרי השמים", וכמובן "אין לשער את העונג המופלא שיש שם אצל אותו האילן, כי יש שם כל העופות וכל החיות, ושם אין שום הזק משום חיה, וכל החיות וכו' מעורבים שם, וכולם משחקים שם",

"גוף האילן הוא האמת, ושלושת השורשים שלו הם:
האמונה,
יראה
ועניוות,
ואין לבוא אל האילן אלא מי שיש בו מדות אלו".

"ישנו שדה - היה רבי נחמן אומר - שגדלים בו אילנות ועשבים יפים מאוד, אשרי עין ראתה זאת, וגודל יופי השדה אינו ניתן לתאר",

"חקל תפוחין קדישין"

"נשמות קדושות",