מגילת מלחמת בני אור בבני חושך
יגאל ידין
מחניים, גיליון מ"א, תש"ך
|
ראשי הפרקים: מגילת מלחמת בני אור בבני חושך צורת המגילה השקפת עולמם חשיבותה של המגילה תוכן המגילה חוקי הלחימה החצוצרות הדגלים האותות של שבט לוי מבנה הצבא שיטות הלחימה הרוכבים חיל שרות תפקידי הכוהנים והלוויים תפילות תמצית: המאמר עוסק בתאור צורתה ותוכנה של מגילת בני האור, תוך שימת לב מיוחדת להתבססותה על התורה שבכתב בתאורי המלחמה. |
גילוי המגילות הקדומות בחוף הצפוני מערבי של ים המלח, פתח לפנינו פתח חדש להבנת אחת התופעות ההירואיות והטרגיות כאחד בתולדות עמנו: תקופת הדורות האחרונים לפני חורבן בית שני.
אין אנו יודעים בדיוק לאיזה כת יהודית השתייכו בעלי המגילות. אולם דבר אחד ברור: היתה זו כת יהודית שדבקה בתורת משה בכל נשמתה. אנשים אלו חיו בצוותא - "ביחד" כדבריהם - ללא הון פרטי, כשהם עובדים את הבורא בדרך הקרובה ביותר, לדעתם, לכתוב בתורת משה. מכיון שחיו במדבר, השתדלו לארגן את אורח חייהם בדומה עד כמה שהתנאים אפשרו זאת, לארגון שבטי ישראל במדבר. הם האמינו שתקופת הרשע תחלוף ובסופה "יחזרו" ויכנסו מחדש אל ארץ הבחירה. כאשר "ישובו" אל ארץ הבחירה שוב תאורגן עדת ישראל כמצווה בתורת משה והכהנים מבית צדוק ישלטו בה ובראשם הכהן המשוח, ולידו הראש החילוני - משיח ישראל צמח דוד.
כפי שנאמר אין אנו יודעים בדיוק עם איזו כת משלש הכתות בישראל - הפרושים, הצדוקים והאיסיים - ניתן לזהות את כת המגילות. מאידך קיים דמיון מפתיע, הן במקום ישובה והן באורח חייה ואמונותיה, לבין כת האיסיים כפי שמתואר אצל יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס. זוהי הסיבה שרוב החוקרים נוטים עתה לזהות את הכת עם כת האיסיים והדבר נראה ביותר.
מגילת מלחמת בני אור בבני חושך
מגילת מלחמת בני אור בבני חושך נתגלתה יחד עם שבע המגילות שנמצאו במערת קומראן הראשונה, והיא אחת משלוש המגילות שנרכשו בשעתן על ידי פרופסור סוקניק לאוניברסיטה העברית. בדומה לכמה מן המגילות האחרות אף זו מגילה בלתי-ידועה היא, ולמעשה אין לה אח לא בספרות היהודית ולא בספרות הנוצרית, הידועה לנו מימי בית שני ואחריו, ואף בין מגילות הכת יחידה היא במינה.
צורת המגילה
השקפת עולמם
בצרות אלו רואה בעל המגילה את הרמז הברור לבוא קצם של בני חושך, בהסתמכו על הנאמר בספר דניאל י"ב, א: 'ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך'. כיון שתקופה זו, לפי כל הסימנים, קרובה ביותר, וכיון שאנשי הכת האמינו - מסיבות שונות ומתוך הסתמכות על דברי נביאים שונים - שמעשה הצלה ומילוט זה - אם גם על ידי ה' ייעשה בעזרת השר הגדול מיכאל - יחייב את בני-אור עצמם להלחם יחד עם המלאכים בבני חושך ומלאכיהם. הרי שיש לכתוב כבר עתה את התקנון - את ה'סרך' - על פיו יתארגנו בני-אור לקראת היום ההוא. וכן להנחותם בדרכי המלחמה, - הן אלה המפורשות בתורה הן אלה הנהוגות בקרב בני-חושך עלי-אדמות, - על מנת שיוכלו ללחום בהם כהלכה. הנקודה העיקרית בכל תכנית המלחמה ותקנונה היא - שמלחמה זו תיערך אך ורק ביום שנועד מאז מאת ה' ותבוצע אך ורק על ידי בני-אור שומרי-המצוות (לפי תפיסתם) המפורשות בתורה. אם טהורים יהיו וינהגו על פי חוקי התורה - סופם שבבוא היום למלחמתם בבני-חושך יגברו על אויביהם. אי לכך חייב בעל המגילה לקבוע כמה עיקרים: ראשית, ההגדרה מי הם בני אור ובני חושך; שנית, מועד הקרב הלז; שלישית, תכנית המלחמה בכללה, ולבסוף שיטות הלחימה, הטאקטיקה, כלי הנשק ומבנה הצבא מכאן, וחוקי המלחמה הכתובים בתורה מכאן, אגב תיאום והתאמה.
חשיבותה של המגילה
נוסף על כך: כיון שהכת ביקשה לארגן עצמה בדומה לארגון שבטי ישראל המתוארים בתורה בשעת שבתם במדבר, - ניתנת כאן האפשרות לעמוד על כמה בעיות הקשורות במבנה זה והן סתומות היו למדי עד כה. ודוק: בעל-המגילה ואנשי הכת אף הם חיו זמן רב לאחר תקופת המדבר, אלא שקרובים היו אליה כאלפיים שנה יותר מאתנו, תיאורי המלחמה וציון שמות האויבים נגדם נלחמו - יש בהם משום אמצעי נוסף בנסיון לקבוע את זמן המגילה, שאין ספק כי בעניני טאקטיקה ותיאור כלי הנשק, נסתייע בעל המגילה הרבה במה שהיה רווח ומקובל בדורו.
תוכן המגילה
אולם סופר המגילה ממהר להודיע שהקרב ביום האחרון, בו יילחמו מלאכים ובני תמותה כאחד, לא יהיה קל, שכן 'שלושה גורלות יחזקו בני אור לנגוף רשעה ושלושה יתאזרו חיל בליעל למשוב גורל ]אור[... ובגורל השביעי יד אל הגדולה מכנעת ]בליעל וכו[ל מלאכי ממשלתו'. כל העדה תלחם בכתיים ובני בריתם, ואילו נגד מלכי הצפון תלחם העדה מחלקות-מחלקות לפי תורן. התכנית פשוטה ומובנת מאליה, שכן הקבוצה הראשונה של בני חושך יושבת על אדמת ישראל ממש ובקרבתה, ואילו מלכי הצפון רחוקים ומסוכנים פחות. תכנית המלחמה בכללה, נגד כל בני חושך, מושתתת על תקופת ארבעים שנה, תקופה המקבילה, כמובן, לארבעים שנות הנדידה במדבר.
בעל המגילה קובע שבשנות השמיטה לא יילחמו בני-אור בכלל, ולכן תימשך הלחימה גופה כשלושים וחמש שנים, לפי החלוקה הבאה: מלחמת כל העדה נגד הכתיים ובעלי בריתם תימשך שש שנים, ואילו מלחמת המחלקות נגד כל מלכי הצפון תימשך עשרים ותשע שנים. התכנית קובעת במפורט אף את שמות האויבים ומספר השנים שיש להלחם נגד כל אחד ואחד.
'בשנה הראשונה ילחמו בארם נהרים ובשנית בבני לוד. בשלישית ילחמו בשאר בני אדם, בעוץ וחול, תוגר ומשא אשר בעבר פורת. ברביעית ובחמשית ילחמו בבני ארפכשד. בששית ובשביעית ילחמו בכול אשור ופרס והקדמוני עד המדבר הגדול; בשנה השמינית ילחמו בבני עילם; בתשיעית ילחמו בבני ישמעאל וקטורה ובעשר השנים אשר אחריהם תחלק המלחמה על כול בני חם ומשפחותם במושבותם ובעשר השנים הנותרות תחלק המלחמה על כול בני יפת במושבותיהם'.
חוקי הלחימה
'וידבר ה' אל משה לאמר: עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות. ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד. ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל. ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה; ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה. תרועה יתקעו למסעיהם. ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם. וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאיביכם; וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, אני ה' אלהיכם'.
החצוצרות
מתוך תיאור זה נלקחו כמה פרטים עיקריים לתיאור שיטת החצוצרות בצבא בני-אור: הכוהנים הם התוקעים בחצוצרות; וכן נזכרות חצוצרות התרועה; אולם סוגי החצוצרות ושיטת הסימנים שונים לחלוטין, ומעידים על מקור צבאי עצמאי ושונה. החצוצרות מתחלקות לשני סוגים: חצוצרות טכסים וחצוצרות קרב.
כן נושאות החצוצרות השונות על גביהן כתובות המתאימות בתכנן לתפקידי החצוצרות; לקבוצה הראשונה שייכות, למשל, החצוצרות ל'מקרא העדה', שהכתובת עליהן היא 'קרואי אל'. חצוצרות אחרות, ל'מקרא השרים', נושאות את הכתובת 'נשיאי אל'. החצוצרות לקריאת העדה על פי יחידותיה הן 'חצוצרות המסורות', והכתובת עליהן 'סרך אל'. מובן שישנן גם 'חצוצרות המחנות', שהכתובת עליהן היא: 'גבורות אל להפיץ אויב ולהניס כול משנאי צדק ומשוב חסדים במשנאי אל'.
מתוך מה שלמדנו על תיאור טכסי הכת ב'סרך היחד' יש להניח שבטכסים הללו השתמשו אף בחצוצרות המפורטות לעיל, חצוצרה חצוצרה ותפקידה. לעומת זה משמשות חצוצרות-הקרב למתן סימנים בהתאם לשלבים הטאקטיים של סידור המערכות והמלחמה.
כך משמשות חצוצרות 'סדרי המלחמה', שהכתובת עליהן היא 'סדרי דגלי אל לנקמת אפו בכול בני חושך', למתן הסימן לסידור היחידות במנה 'סדרים' קרבי. המחבר מתאר גם את צורת הקול בסימן הזה, הנקרא 'קול מרודד', כלומר קול שטוח ופשוט. לשם קריאת היחידות הקלות, 'אנשי הביניים' מתוך 'מערכות הפנים', יציאתן לקרב בשטח שבין בני-אור ובני-חושך, משתמשים ב'חצוצרות מקרא אנשי הביניים', שהכתובת עליהן היא 'זכרון נקם במועד אל'; הסימן ללחימה עצמה ולהטלת כדי להנשק והפלת החללים באויב, ניתן ב'חצוצרות תרועת החללים', שהכתובה עליהן היא: 'יחד גבורת אל במלחמה להפיל כול חללי מעל'; הסימן עצמו ניתן בקול המתואר כ'חד טרוד', היינו - גבוה ומקוטע. לשם הפעלת המארב משתמשים ב'חצוצרות המארב' ועליהן כתוב: 'רזי א-ל לשחת רשעה'. כסימן כללי לרדיפת האויב הניגף משתמשים ב'חצוצרות המרדף', ועליהן כתוב; 'נגף אל כול בני חושך לוא ישוב אפו עד כלותם'; כן יש חצוצרות מיוחדות כדי להשיב את היחידות הלוחמות למקומן, הן 'חצוצרות המאסף' או 'חצוצרות המשוב', ועליהן כתוב 'אסף אל'. סימן לפעולה זו ניתן בקול 'נוח, מעודד סמוך', כלומר: שקט, שטוח וצמוד. בחצוצרות תוקעים ששה כוהנים שלבושם מתואר במפורט, והם נמצאים בין יחידות הצבא בחזית. נוסף על כך נמצא בידי הלויים וחלק אחר של העדה מספר רב של שופרות, בהם משתמשים בעיקר לשם הפחדת האויב, בכוח תרועה גדולה שתישמע רק בתחילת הקרב עצמו.
הדגלים
בשיטה זו כתובים על גבי האותות השונות שמות כל אנשי העדה הלוחמים. בכינוסי העדה המפורטים ב'סרך היחד' מסתדרים, כזכור, חברי הכת בהתאם ליחידותיהם, למען ידע איש איש את מקומו ב'סרך אל'. יש לשער, אם גם הדבר לא פורט שם, כי בטכסים אלה השתמשו בשיטת האותות המפורטת כאן, שמתוך כך ניתן להם לערוך את הטכסים בצורה המתוארת.
נוסף על הכתובות הבסיסיות הנ"ל, המשתייכים אליה, מפרט בעל המגילה עוד שורת כתובות נוספות מעין סיסמאות שהיו מוספות על גבי האותות בהתאם לשלושת שלבי המלחמה השונים: 'בצאתם למלחמה' 'בגשתם למלחמה' וב'שובם ממלחמה'. טבעי הדבר שהכתובות הללו הן בעלות אופי שונה ומתאימות לשלבי המלחמה. כך, על האות הגדולה כותבים הם בצאתם למלחמה 'עדת אל'; בגשתם למלחמה 'מלחמת אל', ובשובם מן המלחמה 'ישועות אל'. על אות ראשי המחנות כותבים הם, שוב בהתאם לשלושת השלבים הנ"ל: 'מחנה אל', 'נקמת אל' 'נצח אל'. על אות השבט: 'שבטי אל', 'ריב אל', 'עזר אל'. על אות הריבוא: 'משפחות אל', 'גמול אל', משענת אל'. על אות האלף: 'דגלי אל', 'כוח אל' 'שמחת אל'. על אות המאה: 'קהל אל', 'שלומי אל', 'הודות אל'. על אות החמשים: 'קרואי אל', 'גבורת אל', תהלת אל'. על אות העשרה: 'צבאות אל', 'כלת אל בכל גוי הבל', ו'שלום אל'.
האותות של שבט לוי
אף על אותות יחידות המשנה של משפחות בני לוי, כגון האלף, המאה, החמשים והעשרה, יש כתובות; על יחידות האלף: 'אף אל בעברה על בליעל ובכול אנשי גורלו לאין שארית'. וגם שם כתובים שם שר האלף ושמות שרי מאיותיו. על אות המאה: 'מאת אל יד מלחמה בכל בשר עול', ושמות שר המאה ושמות שרי החמשים. על אות החמשים 'חדל מעמד רשעים בגבורת אל', ושם שר החמשים ושמות שרי עשרותיו. על אות העשרה 'רנות אל בנבל עשור', ושם שר העשרה ושמות 'תשעת אנשי תעודתו".
מבנה הצבא
אנשי מערכות-הפנים מאורגנים בשבע מערכות שכל אחת מהן מורכבת משלושת אלפים חייל, המאורגנים בשלושה דגלים בני אלף איש. בהיערכה לקרב מסתדרת המערכה בשבעה סדרים. אנשי מערכות-הפנים מספרם הכולל הוא, אפוא, עשרים ואחד אלף. גילם - בין ארבעים לחמשים שנה, וכולם מזויינים בנשק אחיד: מגנים עשויי 'נחושת מרוקה כמעשה מראת פנים'. אורך המגן אמתיים וחצי ורחבו אמה וחצי, כלומר כמאה וחמשה עשר סנטימטר אורך, וכשבעים ס"מ רוחב. כולם מחזיקים בידיהם רומח שארכו שבע אמות, או שלושה מטר וששים ס"מ. כן מחזיקים כולם כידון (=חרב) שארכו כאמה ומחצה, כלומר כשבעים ס"מ. המגנים, הרמחים והחרבות, מקושטים קישוטים שונים. לעומת זאת מונים אנשי הביניים בסך הכל שבעת אלפים איש, והם מאורגנים בשבעה דגלים נפרדים. גילם - משלושים עד ארבעים וחמש שנים, וכיון שתפקידם לפתוח בקרבות בודדים ומטווחים שונים, לפני הקרב המכריע, הרי אין נשקם אחיד וכל דגל יש לו נשק שלו, כדלקמן: שני דגלים של 'אנשי קלע'; דגל אחד של 'מחזיקי מגן וחנית'; דגל אחד של מחזיקי 'מגן וכידן'. שלושה דגלי 'זרקות מלחמה' (חניתות קלות); כל חייל נושא זרקות יש בידו שבע זרקות במספר, כלומר: כלל הנשק של חיל הרגלים הוא רמחים עשרים ואחד אלף, כידונים (חרבות) עשרים ואחד אלף של חיל הרגלים הכבד, ואלפיים קלעים, עשרים אלף זרקות, אלף חניתות ואלף חרבות של אנשי הביניים.
שיטות הלחימה
הרוכבים
הפרשים הקלים מונים כארבעת אלפים ושש מאות רוכב, ומהם אלף וארבע מאות יוצאים ונלחמים בצמידות לדגלי הביניים. עם כל אלף אנשי ביניים יוצאים מאתיים פרשים: מאה מעבר מזה, ומאה מעבר מזה. אלף וארבע מאות הפרשים הללו עומדים משני צדי המערכה (כאן החזית), שבע מאות מכל צד. יתר על כך אלף וארבע מאות פרשים כבדים, המכונים 'רכב אנשי סרך המערכות'; פרשים אלה צמודים לחיל הרגלי הכבד ונלחמים עמו יחדיו. ששת אלפי הפרשים מגויסים למעשה משנים עשר השבטים, חמש מאות פרש לשבט. גיל הרוכבים הקלים הוא שלושים עד ארבעים וחמש שנים, כדרך חיל הרגלים הקל, וגיל הרוכבים הכבדים הוא מארבעים עד חמשים שנה. המגילה מפרטת אף את תכונות סוסיהם של הפרשים הקלים: 'סוסים זכרים קלי-רגל ורכי-פה וארוכי רוח ומלאים בתכון ימיהם, מלומדי מלחמה ובעולים (=מנוסים) לשמוע קולות ולכול מראי דמיונים'.
הסרך (תקנון) קובע גם את החוקים לשינויי מבנה של יחידות המלחמה לאחר קרבות דגלי הביניים ובהתאם למצב הטאקטי; הוא פותח במשפט: 'סרך לשנות סדר דגלי המלחמה', והמבנים השונים קרויים 'רבוע ארוך ומגדלות', 'גילול כפים ומגדלות', 'קשת ומגדלות', וכן 'כנפים יוצאות משני עברי המערכה'. שמות אלה מציינים, כמובן, את הצורות החיצוניות של קו החזית בהתאם לטאקטיקה של כל שלב ושלב, ומונחים כיוצא בהם אתה מוצא בצבאות שונים. 'המגדלות', למשל, המתוארים במפורט, הם יחידות-קרב מאורגנות במבנה מרובע ויוצאות קדימה. אנשיהם נושאים מגנים ארוכים שלוש אמות, ומחזיקים גם רמחים ארוכים עד כדי שמונה אמות. על גבי המגנים כתובים שמות המלאכים. על מגני המגדל הראשון: מיכאל; על השני: גבריאל, על השלישי: שריאל; ועל הרביעי: רפאל. כלומר ארבעה מגדלות סך הכל.
חיל שרות
כפי שצוין לעיל לא בכל המקרים מסתמכים אנשי הכת על חוקים המפורשים בתורה בלבד, אלא לעתים קרובות אף על עניינים המשתמעים מן הכתוב בתורה ומפורשים על ידיהם כפי הבנתם. כך למשל, בקשר לחוקי הגיוס והפיטור ממלחמה, אומר מחבר המגילה: 'וכל נער זעטוט ואשה לא יבואו למחנותם בצאתם מירושלים ללכת למלחמה עד שובם. וכול פסח או עור או חגר או איש אשר מום-עולם בבשרו או איש מנוגע בטמאת בשרו, כל אלה לוא ילכו אתם למלחמה. כולם יהיו אנשי נדבת מלחמה ותמימי רוח ובשר ועתודים ליום נקם. וכול איש אשר הוא יהיה טהור ממקורו ביום המלחמה לוא ירד אתם כי מלאכי קודש עם צבאותם יחד'.
כן קובע הוא אף את המרחק בין 'היד' (מקום ה'יציאה') ובין המחנות: 'ורוח יהיה בין כול מחניהמה למקום היד כאלפים באמה וכול ערות דבר רע לוא יראה סביבות כול מחניהם'.
תפקידי הכוהנים והלוויים
הכוהנים מתחלקים לעשרים וששה משמרות, שלא כחלוקה המקובלת של עשרים וארבעה משמרות. סיבת הדבר, כפי שניתן לשער, בכך שאנשי הכת האמינו בלוח שנה המורכב משלוש מאות ששים וארבעה ימים ומתחלק לחמשים ושנים שבועות. אחרי הכוהנים נערכים ראשי הלויים המשרתים תמיד, והם שנים עשר למספר, אחד לשבט.
ראשי המשמרות של הלויים ישרתו בדומה לאלה של הכוהנים, איש בתורו בתוך 'מעמדו'. אחריהם מסתדרים ראשי השבטים ואבות העדה ל'התיצב תמיד בשערי המקדש', ואילו כלל ישראל - בהתאם למשמרותם יתיצבו בהתאם למועדיהם, לחודשיהם ולשבתות ולכול ימי השנה. לאחר צאת המהדורה הראשונה פרסם מיליק קטע מתעודה המפרטת את שדותם של משמרות הכהונה בהתאם למועדי השנה השונים. תעודה זו חשיבותה רבה לקביעת שיטת הלוח והמועדים של הכת וכן תתרום בודאי לליבון בעית מספר משמרות הכהונה, ודומה שמאשרת, היא, כפי שניסה להוכיח טלמון, את הנחתנו שעבודת המקדש מבוססת היתה לפי תפישת הכת על 26 משמרות. וזה נוסח הקטע שפורסם עד כה:
"השנה הרישונה מועדיה
ב- 3 (ב) מעוזיה הפסח
(ב 1) בידע(ניה) הנף ה(עמר)
ב- 5 שערים הפסח (השני)
ב- 1 בישוע חג השבועים
(ב) 4 במעוזיה יום הזכרון
(ב) 6 ביוריב יום הכפורים
(ב- 4 בידע) חג הסכות."
תפילות
אולם עיקרה של המגילה, בפרקים הבלתי צבאיים כביכול, מוקדש לתפילות השונות הנאמרות בשלבי הקרב השונים.
הרי המערכה ביום האחרון למלחמה עתידה להיות מערכה קשה, עשויה מפלות ונצחונות, ורק בגורל השביעי יבוא הנצחון הסופי, - לכן חייבות אף התפילות הנאמרות בקרב להלום את המסיבות: תפילה לפני התחלת הקרב, תפילה לחיזוק ידי הלוחמים, דברי חיזוק מיוחדים לאחר מפלת בני-אור, קללת בליעל ובני חושך לאחר מפלת בני חושך, תפילה לה' ותודה עם בוא הנצחון, וכד'. פרקים רבים דנים גם בסוגי הכוהנים למיניהם, המנצחים על התפילות; את רוב התפילות עורך 'כוהן הראש' עצמו, אבל חלק מהתפילות ומדברי העידוד - ביחוד אלה המחייבים תנועה לאורך כל החזית לחיזוק ידי כל חייל וחייל - נאמרים בפי כוהן שני, שנקבע במיוחד לתפקיד זה, 'החרוץ למועד נקם'.
כדאי לצטט כמה קטעים מתוך התפילות הרבות והיפות המובאות במגילה. וכך אומר בין היתר כוהן הראש לפני תחילת המלחמה:
"כיא אם לכה המלחמה; ובכוח ידכה רוטשו פגריהם לאין קובר ואת גולית הגתי איש גבור חיל הסגרתה ביד דויד עבדכה כיא בטח בשמכה הגדול ולוא בחרב וחנית כיא לכה המלחמה!"בהמשיכו לצטט את ישעיהו, הוא אומר: 'ומאז השמעתנו מועד גבורת ידכה בכתיים לאמור: 'ונפל אשור בחרב לוא איש וחרב לוא אדם תואכלנו'. כאן ניתן לך גם הסבר נוסף לכינוי 'כתיי אשור', שכן בעל המגילה פירש את דברי ישעיהו לגבי אשור - על הכתיים).
וכמה יפה הפסוק הבא: 'כי ביד אביונים הסגיר אויבי כל הארצות, וביד כורעי עפר להשפיל גבורי עמים'.
כך אתה מוצא את דברי החיזוק והתפילה הבאים של כוהן הראש אחר מפלת בני אור עצמם באחד הגורלות: 'ואתם התחזקו! ואל תראום [איכ] המה לתהו ולבהו תשוקתם ומשענתם כלוא היתה. לוא יודע כיא [לאמ] ישראל כול הווה ונהיה ויכלה בליל בכל נהיי עולמים. היום מועדו להכניע ולהשפיל שר ממשלת רשעה וישלח עזר עולמים לגורל פדותו, בגבורת מלאך. האדיר למשרת מיכאל באור עולמים'.
לעומת זאת, לאחר אחת ממפלות בני חושך, בעומדם על פגרי הכתיים, עורכים בני אור טכס מיוחד של ברכה לה' וקללה לבליעל. 'וענו ואמרו: ברוך אל ישראל בכוח מחשבת קודשו ומעשי אמרתו, וברוכים כול משרתיו בצדק יודעיו באמונה. וארור בליעל במחשבת משטמה וזעום הואה במרת אשמתו וארורים כול רוחי גורלו במחשבת רשעם וזעומים המה בכל עבודת נדת טמאתם, כיא המה גורל חושך וגורל אל באור עולמים'. ברכה וקללה הדומות עד מאוד לאלו שהבאנו לעיל מ'סרך היחד'.
וכן בשובם מעל החללים אל המחנה מודים הכול לה' ומברכים אותו: 'ורוממו שמו ביחד שמחה וענו ואמרו: ברוך אל ישראל!
"השומר חסד לבריתו ותעודות ישועה לעם פדותו ויקרא כושלים לגבורת פלא וקהל גויים אסף לכלה אין שארית. ולהרים במשפט לב נמס ולפתוח פה לנאלמים לרנן בגבורותיו וידים רפות ללמד מלחמה. ונותן לנמוגי ברכים חזוק מעמד ואמוץ מתנים לשכם מכים ובעניי רוח ] [ יכורסם לבב קושי ובתמימי דרך יתמו כול גויי רשעה".חלקה האחרון של המגילה מוקדש, כמובן, לתיאור מלחמת שבעת הגורלות, גורל גורל ונצחונו פעם לבני אור ופעם לבני חושך, וסיומו - 'ובגורל השביעי, בהנשא יד אל הגדולה על בליעל ועל כול חיל ממשלתו במגפת עולמים... ונפלו בני יפת לאין קום וכתיים יכתו לאין ]שארית [הטילפו והיתה משאת יד אל ישראל על כול המון בליעל'.
בנצחון הסופי על בני חושך מתרחש לבני אור נס גדול, בדומה לזה שאירע ליהודה שעה שצר סנחריב על ירושלים, כי בקומם בבוקר יראו והנה 'כולם חללים... [איכ] נפלו שם בחרב אל'. וכאן גם עיקר הסיבה שבגללה מכנה בעל המגילה את הכתיים אויבי הכת בשם 'כתיי אשור', שכן במלחמה נגד בני חושך אלה תתגשם מחדש הנבואה על אשור הנאמרת בספר ישעיהו: 'ונפל אשור בחרב לא איש וחרב לא-אדם תאכלנו (לא, ח).
מגילת אור וחושך - לא זאת בלבד שהיא מקור חשוב להבנת מבנה הכת ועיקרי אמונותיה, - אלא מעתה תשמש גם אחד המקורות החשובים ביותר להבנת הארגון הצבאי בימי בית שני ולהבנת המונחים הצבאיים שהיו מקובלים אז.
